פיליפ מלנכתון
פיליפ מלנכתון (בגרמנית: Philipp Melanchthon נולד Philipp Schwartzerdt) (16 בפברואר 1497 ברטאן - 19 באפריל 1560 ויטנברג) היה רפורמטור גרמני, איש חינוך, מנהיג רוחני והתאולוג השיטתי הראשון של הרפורמציה הלותרנית, שפעל עם מרטין לותר בייסוד הלותרניזם[1]. שניהם מתחו ביקורת נוקבת על מנגנוני הכנסייה הקתולית המנופחים, וגינו את טקסי מחילת העוונות הנוקשים שלוו במכירת שטרי מחילה (אינדולגנציות), אשר התנהלו בתיווכם של הכמרים. הם האמינו, כי זוהי מניפולציה הנכפיית על המאמינים ועל מצפונם וכי אין במעשים אלה כדי להביא לגאולה. מלנכתון הבחין בין דרישותיו של האל כפי שהן מופיעות בברית הישנה והחדשה לבין התובנה הלותרנית האוונגליסטית המתייחסת לבשורה כאל מתנת חינם המתקבלת בחסד דרך האמונה.
 | |
| פורטרט של פיליפ מלנכתון, ציור שמן, Lucas Cranach | |
| לידה |
16 בפברואר 1497 Bretten, נסיכות הבוחר מפפאלץ  |
|---|---|
| פטירה |
19 באפריל 1560 (בגיל 63) ויטנברג, נסיכות הבוחר מסקסוניה |
| מקום מגורים | גרמניה |
| מקום קבורה |
כנסיית הטירה |
| מקום לימודים |
|
| מנחה לדוקטורט |
יוהנס שטפלר, יוהנס רויכלין |
| מוסדות |
|
| תלמידי דוקטורט |
Johann Hommel, Simon Grynaeus |
| בן או בת זוג |
Katharina Melanchthon (26 בנובמבר 1520–?) |
| צאצאים |
Anna Melanchthon, Philipp Melanchthon |
| תרומות עיקריות | |
| מנהיגה הרוחני של הרפורמציה הלותרנית | |
| חתימה |
 |
  | |
במשך 40 שנה התווה שיטות חדשניות במערכות החינוך בבתי ספר רבים ובמיסוד הרפורמות שהתחוללו בהם, ובשל כך כונה "המורה של גרמניה"[2]. ארסמוס מרוטרדם כתב בשנת 1516 דברי שבח והלל אודות מלנכתון: "אילו תקוות מצופות מהאיש הזה, או נכון יותר לומר, מהילד הזה, כה חריף שכל ובעל מעוף, בעל שפה צחה וטהורה, למדן ומשכיל"[3].
הרקע לתקופה שבה פעל עריכה
ערך מורחב – הרפורמציה הפרוטסטנטית
לצמיחת הרפורמציה באירופה במאה ה-16 היה קשר ישיר לשינויים הכלכליים, הפוליטיים והרעיוניים שהתרחשו באותה עת. הגידול המהיר באוכלוסיית אירופה, גרם להתייקרות המוצרים הבסיסיים, לאבטלה ולהגירה המונית אל מרכזי הערים. כתוצאה מכך נוצר פער עמוק בין מעמד האצולה ובעלי האדמות, לבין העניים שנוצלו ככוח עבודה זול בידי הפטרונים. תהליכים אלה השתקפו גם במבנה הכנסייה הקתולית, שעליו ערערו התנועות שהובילו את הרפורמות. הן תרמו את חלקם לחוסר שביעות הרצון הגובר מהכוח הרב והממון שהצטבר בידי אליטת הכמורה, ועוררו את תשומת הלב של האוכלוסייה לשחיתות המוסרית והכלכלית של הכנסייה הקתולית. הן עוררו דיון ציבורי לגבי הצורך ברפורמות דתיות, ובתפיסה מחודשת של הערכים היסודיים בנצרות. הם מתחו ביקורת נוקבת על מנגנוני הכנסייה המנופחים, על מסורת הפולחן הנוקשה והתנגדו לטקסי מחילת העוונות שהתנהלו בתיווכם של הכמרים ולמכירת שטרי הכפרות. הם ראו בכך הונאה, בשל תפיסת עולמם, שגרסה כי על האדם לפנות במישרין לאל בבקשת מחילה.
באוניברסיטאות הגרמניות עלתה קרנה של "הדרך המודרנית", שביטאה את הצורך להתייחס אל האל כאל ישות אבסולוטית ומופשטת שלא ניתן להבינה. אף שהיו קריאות לרפורמציה דתית, דוקטרינלית ומוסרית, בתוך ומחוץ לכנסייה הממוסדת זה מאות בשנים, כמו אלה של ג'ון ויקליף ויאן הוס, הייתה זו המצאתה של מכונת הדפוס שאיפשרה להפיץ את רעיונות הרפורמציה ברבים ולזכות בתמיכה שלא הייתה אפשרית קודם לכן[4].
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
אביו של פיליפ מלנכתון, גאורג פיליפ שווארצארדט (Schwartzerdt; 1459-1508) נולד בהיידלברג והיה ראש הנשקייה המלכותית. אמו, ברברה רויטר (1476/1477-1529) הייתה בתו של יוהאן הנס רויטר ( 1508), שופט שלום וראש עיריית ברטן (Bretten), ושל אליזבת רויכלין († 1518), אחותו של ההומניסט יוהנס רויכלין. מלנכתון נולד כבן הבכור לאחיו ולאחיותיו: אנה, גאורג, מרגרטה וברברה, וגדל בברטהיים (Brettheim) שנקראה אז ברטן.
סבו של פיליפ מלנכתון שדגל בלימוד השפה הלטינית בגיל צעיר, שכר עבור נכדיו מורה פרטי לשפה הלטינית, כדי שילמדו את רזי השפה. כאשר היה בגיל 11, תם פרק ילדותו של מלנכתון, עם מותם של אביו וסבו בחודש אוקטובר 1508.
לימודים והוראה עריכה
פיליפ מלנכתון ואחיו גאורג נשלחו להתגורר בבית סבתם אליזבת רויכלין, בעיר פְּפוֹרְצְהַיְים (Pforzheim). בשנה זו החלו שני האחים ללמוד בבית הספר הלטיני המקומי, שאותו ניהלו הרקטור גאורג סימלר (George Simler) וג'ון ווימפן מהעיר שווצינגן (Schwetzingen), שתרמו הן למוניטין של המוסד והן לפופולריות הרבה שלה זכה. רבים מבוגרי בית הספר זכו לפרסום בהמשך דרכם, ביניהם Simon Grynaeus, שהיה לימים ממקדמי הרפורמציה ופרופסור ליוונית באוניברסיטת היידלברג.
סימלר הציג בפני מלנכתון שלמד את השפה היוונית, את כתביהם של המשוררים היוונים והלטיניים וכתביו הפילוסופיים של אריסטו. ידיעותיו בלטינית וחריפות שכלו סייעו לו להשתלב בקלות עם הדרישות הגבוהות שהיו מקובלות במקום. באותה עת הושפע מאוד מהשקפותיו ההומניסטיות של יוהנס רויכלין אחיה של סבתו וב-5 במרץ 1509 נענה להצעתו של רויכלין להחליף את שמו (Schwartzerdt) שמשמעותו המילולית היא אדמה שחורה, לשם היווני, "(כיוון שאתה יווני)" Μελάγχθων - מלנכתון, הזהה במשמעותו לשמו הקודם[5].
הוראת השפה היוונית לא הייתה נפוצה באותה עת, לפיכך הספרות בנושא הייתה דלה מאוד ורק תלמידים מוכשרים במיוחד נהנו מהזכות ללמוד שפה זו. עם התקדמותו של מלנכתון בשליטתו בדקדוק היווני, נתן לו רויכלין עותק של ספר דקדוק יווני וכך כתב בהקדשה: " "ספר דקדוק יווני זה הוא מתנה מיוהנס רויכלין, דוקטור למשפטים מפְּפוֹרְצְהַיְים, המוקדש בהוקרה לפיליפ מלנכתון מברטן בשנת 1509, באידו של מארס".
אוניברסיטת היידלברג עריכה
בטרם היותו בן 13, החל מלנכתון ללמוד פילוסופיה, רטוריקה, אסטרונומיה ואסטרולוגיה באוניברסיטת היידלברג ושמו הלך לפניו כמלומד יווני. הוא התגורר בביתו של פלאס ספנגל (Pallas Spangel), פרופסור לתאולוגיה שנשא לפרקים את משרת הרקטור של אוניברסיטת היידלברג. בביתו פגש לעיתים את יעקב וימפלינג (Jacob Wimpheling), שהציג בפניו את חיבוריו על הרפורמות בשיטות חינוך והוראה ואת חיבוריו של ארסמוס. במקביל ללימודיו באוניברסיטה, שקד גם על לימודיו הפרטיים. הוא העמיק בלימוד הדקדוק, הדיאלקטיקה, השפה הלטינית של תקופתו והתמיד בקריאת כתביהם של משוררים והיסטוריונים מהעת העתיקה. ב-10 ביוני 1511 קיבל תואר ראשון באמנויות ובשנת 1512 נדחתה בקשתו לאשר לו את הבחינות לקבלת התואר השני מפאת גילו הצעיר, לפיכך, החליט להמשיך את לימודיו באוניברסיטת טיבינגן שהייתה ידועה בשל הרוח המדעית ששררה בין כותליה[6].
אוניברסיטת טיבינגן עריכה
באוניברסיטת טיבינגן למד לטינית אצל היינריך בבל (Heinrich Bebel), שהיה מורה מוערך בתחום ולמד שוב לימודים הומניסטיים אצל מורו הקודם גאורג סימלר שעבר לטיבינגן והתמנה במהלך הזמן לפרופסור למשפטים. כמו כן למד אסטרונומיה ואסטרולוגיה תחת הנחייתו של יוהנס שטפלר והחל גם ללמוד עברית בכוחות עצמו מספר הדקדוק העברי הראשון שהופיע בגרמניה, אותו כתב רויכלין. צמאונו לידע גרם לו ללמוד גם משפטים, מתמטיקה ורפואה. כמו כן חקר את חיבוריו של רודולף אגריקולה (Rudolf Agricola) מהם שאב ידע בלוגיקה שהוביל אותו לגיבוש רעיונות חדשים בתחום הדיאלקטיקה.
לאחר שקיבל את התואר השני בשנת 1516, הגיע להכרה בהשפעת רויכלין וארסמוס, כי האמת הנוצרית שונה בתכלית מהאופן בו נלמדה במסגרת הלימודים התאולוגיים באוניברסיטה. כבר בשנת 1514 כתב הקדמה לחיבורו של רויכלין - Epistolae clarorum virorum (מכתבים מאנשים חסרי חשיבות), שהיה למעשה אוסף מדומה של מכתבים שנכתבו לכאורה על ידי תאולוגים נוצרים קיצוניים, בו דנו האם יש צורך לשרוף את הספרים היהודיים בשל היותם ספרות אנטי נוצרית. חיבור זה נכתב באופן מלגלג ושימש את רויכלין ועמיתיו ההומניסטיים ככלי ניגוח כלפי הדוקטרינות והמודלים שאפיינו את לימודי התאולוגיה.
הרקע לכתיבת החיבור התבסס על המחלוקת, לה היה עד מלנכתון שנים קודם לכן. בשנת 1509 עמדה במוקד הדיון הציבורי, דרישתם של היהודי המומר יוהנס פפרקורן והאינקויזיטור הדומיניקני יעקב פון הוכשטרטן, לבדוק את תוכנם של ספרי הרבנים היהודים ולשרפם אם ימצא בהם רע. הקיסר מקסימיליאן הראשון ביקש מהאלקטור של מיינץ לפנות לרויכלין לקבלת חוות דעתו בנושא. כהבראיסט, הגן רויכלין על חשיבותה של הספרות היהודית ובשל כך גונה ואף הובא למשפט בפני הבישוף של שפייר, בו באה לידי ביטוי המחלוקת בין השקפותיהם הקיצוניות של המנזרים לבין השקפותיהם ההומניסטיות של ההבראיסטים. רויכלין זכה בסופו של דבר במשפט והתובעים נאלצו לשלם את הוצאותיו.
השתתפותו של מלנכתון בכתיבת החיבור, יצרה אי נחת באוניברסיטת טיבינגן וההערכה לה זכה בראשית לימודיו שם, החלה אט אט להתחלף בחשדנות ובעוינות. מלנכתון החל להבין כי הלך הרוח באוניברסיטה עדיין שייך לתקופה הישנה והביטוי לכך השתקף גם בהוראת הפילוסופיה שהייתה לדעתו ספקולטיבית וריקנית ובהוראת הספרות אותה כינה "ספרות מנומסת". זו הייתה תחילתה של נקודת מפנה שהסתיימה עם עזיבתו את המקום בשנת 1518 והצטרפותו לאוניברסיטת ויטנברג.
בשנת 1516 הוציא לאור מהדורה של המחזות שנכתבו בלטינית על ידי המחזאי פובליוס טרנטיוס אפר, הידוע בשם טרנס (159 לספירה - 195/185 לספירה) הכוללת הקדמה אודות ההיסטוריה של הקומדיות העתיקות. שנתיים מאוחר יותר, הוציא לאור ספר דקדוק יווני שזכה להתפרסם עד שנת 1544 ב-19 מהדורות. באותה עת הורה דקדוק יווני ונתן הרצאות על תורת הנאום (אורטוריה), על ורגיליוס שהיה מגדולי המשוררים הרומאים ועל Titus Livius Patavinus המוכר בשמו Livy, (17 לפנה"ס - 59 לספירה), היסטוריון שכתב על ההיסטוריה של רומי ועל קיקרו.
אוניברסיטת ויטנברג עריכה
אוניברסיטת ויטנברג נוסדה בשנת 1502 והפכה במהלך העשורים הבאים לאחת מהמרכזים התאולוגיים החשובים ביותר באירופה. בשנת 1518, נפתחה קתדרה ללימוד השפה היוונית ומשרת יושב ראש הקתדרה הוצעה בתחילה לרויכלין, אך מפאת גילו המבוגר הוחלט בהמלצתו להציע את המשרה לפיליפ מלנכתון, שנודע זה מכבר בזכות המוניטין שרכש באוניברסיטת טיבינגן. ב-25 באוגוסט 1518, החל מלנכתון לאייש את משרתו החדשה באוניברסיטת ויטנברג. מראהו הצנום, חזותו הילדותית וקטנות קומתו לא הותירו רושם רב על מקבלי פניו, אך עם שמיעת נאומו הרהוט והמושכל שנשא עם השבעתו לתפקיד בטירת הכנסייה של ויטנברג, שכותרתו הייתה "רפורמה בהדרכת הצעירים", הרושם הראשוני שהותיר נמחה לחלוטין. בנאומו יצא קצפו של מלנכתון כלפי "האנשים החשוכים", שאינם מבינים את הדרך החדשה וכלפי הגרמנים המעדיפים מלחמות על פניה של ספרות טובה. הוא טען כי אוניברסיטת ויטנברג וכל אוניברסיטה המכבדת את עצמה ראוי כי תתבסס בשיטת ההוראה על שלושה יסודות: לוגיקה, פיזיקה ואורטוריה וכי חייבים ללמד את התאולוגיה בסיוע של השפה העברית והיוונית ולהחזירה למקומה הטבעי, דהיינו, כתבי הקודש.
במקביל לעיסוקו בהוראה, חקר מלנכתון את הדוקטרינה האוונגליסטית ואת כתבי הקודש, והקדיש תשומת לב רבה לכתביו של פאולוס. בהרצאותיו, צייר באור עגום את הרפורמות שנעשו באוניברסיטאות במאות שחלפו וציין באוזני מאזיניו כי בלימודים ההומניסטיים יש חשיבות רבה בקריאתם של טקסטים עתיקים בשפת המקור, ככלי מנחה לחיים חדשים ולמחשבה חדשה. תפיסות אלה תאמו את הלך הרוח באוניברסיטת ויטנברג ומצאו אוזן קשבת אצל מרטין לותר, שהוקסם מ"היווני" קטן הקומה. "אני מודה לפיליפ הטוב שלי על שהוא מלמד אותנו יוונית. אני מבוגר ממנו, אך אין זה מונע ממני ללמוד ממנו. אני אומר בכנות כי הוא מבין טוב יותר ממני ואין אני מתבייש להודות בכך. לכן אני חושב רבות אודותיו ולא אשמע ולו מילה רעה אחת המופניית כנגדו"[7].
ההערכה שרכשו זה לזה, הובילה בהמשך לאחד משיתופי הפעולה המשמעותיים של הרפורמציה, שהסתיימה רק עם מותו של לותר. בשנת 1519, נכח כצופה בפולמוס התאולוגי (disputation of Leipzig) שהתקיים בלייפציג בין אוניברסיטת ויטנברג, שנציגיו היו מרטין לותר ואנדראס פון קרלשטט לבין אוניברסיטת אינגולשטאדט, שנציגה היה התאולוג הקתולי יוהאן אֶק (Johannes Eck). בין הנושאים שדנו בהם היו המחלוקות בדבר מכירת שטרי הכפרות כאמצעי למחילה, אודות הרצון החופשי והלגיטימיות של מעמד האפיפיור. במהלך הוויכוח, שיגר מלנכתון ללותר הערות כתובות שהסתמכו על עקרונותיו המובנים כפי שבאו לידי ביטוי בספר שכתב, הסמכות של כתבי הקודש ופרשנותם (1519), שעמדו בסתירה מוחלטת לדברי אֶק. כאשר נושא עליונות האפיפיור עלה על הפרק, השמיע לותר מספר השגות לוגיות בנושא זה:
- אם ישו הוא למעשה ראש הכנסייה, מדוע הנוצרים זקוקים לאפיפיור?
- אם זוהי כפירה להכחיש את עליונות האפיפיור, הרי שכל ראשוני הנוצרים היו כופרים, שכן בתקופה הנוצרית המוקדמת לא היה כלל וכלל אפיפיור.
- ישו כבר ביצע את שליחותו בדבר השלמת הנוצרים עם קיומו של אלוהים, לכן מדוע זקוקים הם לתיווך נוסף על ידי מנהיגי הכנסייה?
מאוחר יותר התייחס לותר לאירוע בלייפציג ואמר כי "במקצוע ההוראה שלי, איני מכבד דבר יותר מאשר את עצותיו של פיליפ מלנכתון. השיפוט של האיש הזה והסמכות שלו, הם בעלי ערך רב יותר מכל האקים (Ecks) המזוהמים"[8].
לאחר שהעביר הרצאות על הגוספל של מתיו ועל "האיגרת אל הרומאים", לצד חקירותיו את הדוקטרינות של פאולוס, קיבל מלנכתון את התואר הראשון בתאולוגיה והחל להרצות גם בפקולטה לתאולוגיה. הן הסטודנטים והן המורים, זיהו במהרה את הכישרונות בהם ניחן. שפתו הרהוטה והמדויקת, המבנה של טיעוניו, הדוגמאות שהתבסס עליהן ויכולתו להקנות ידע רחב בתחומי חינוך שונים, הפכו אותו במהרה לאחד המורים הפופולריים ביותר ולהרצאותיו נהרו אלפי סטודנטים מכל רחבי גרמניה ואירופה.
מלנכתון ביסס מאוחר יותר את רעיונותיה של תנועת הרפורמציה בזיקה למחשבות המובילות של כתבי פאולוס כמפתח להבנה נכונה של כתבי הקודש[9]. גם מרטין לותר ציין בהקדמה שכתב לאיגרת, כי היא החשובה בספרי הברית החדשה והטהורה שבהם[10]. היא היוותה גם את הבסיס לפרסום 95 התזות שכתב ולביקורת שהטיח כלפי הכנסייה הקתולית.
בחודש פברואר 1521, פרסם מלנכתון את חיבורו הידוע ביותר Loci communes rerum theologicarum seu hypotyposes theologicae - היסודות המשותפים של הדוקטרינות התאולוגיות, בו הוצגו באופן שיטתי הדוקטרינות החדשות של הנצרות במתכונת של דיון על "המחשבות המובילות" שהובעו באיגרת לרומאים. חיבור זה הפך תוך זמן קצר לספר הלימוד התאולוגי העיקרי של תנועת הרפורמציה ושימש ככלי עבודה בידי הרפורמטורים המובילים, ביניהם ז'אן קלווין. הוא יצא לאור במהלך השנים ב-18 מהדורות לטיניות ואף תורגם לגרמנית ולאנגלית. חיבור זה שהורחב מאוחר יותר על ידי מלנכתון, הפך לספר לימוד חובה באוניברסיטת קיימברידג' וחשיבותו הרבה גרמה למלכה אליזבת הראשונה שמיסדה את הדת הפרוטסטנטית באנגליה, לציין כי אף היא משננת אותו[11]. מרטין לותר אמר לפני מותו, כי ספר זה הוא הספר החשוב ביותר שנכתב אחרי כתבי הקודש.[12]
חיי משפחה עריכה
עם הגיעו לוויטנברג שכר מלנכתון דירה והתגורר בה עם עוזרו. מפאת דלותה של הדירה, היא כונתה בפי רבים ה"תא". לותר שדאג לבריאותו של מלנכתון בגלל מראהו השברירי וחשש שמא יעזוב את ויטנברג, החליט כי הגיע הזמן למקומה של אשה ולתנאי מגורים משופרים בחייו של מלנכתון והחל לתור אחר אשה מתאימה עבורו. מלנכתון שהקדיש את רוב זמנו לעבודתו, חשש שמא התקדמותה תיפגע מההשלכות של מהלך מסוג זה. "התבקשתי לשאת אשה כמחשבה לשיפור מצבי. אם הייתי יודע כי חיי הנישואין לא יפגעו בעבודתי ובכתיבתי, הייתי נענה בחיוב וללא היסוס על הצעה זו, אך מכל מקום, זה לא יקרה"[7]. ב-27 באוקטובר 1520, השפעתו של לותר נשאה פרי. בתאריך זה נשא לאשה את קתרינה קראפ (Katharina Krapp; אוקטובר 1497 – 11 אוקטובר 1557). היא הייתה בתו של הנס קראפ, סוחר עשיר וראש עיריית ויטנברג. לזוג נולדו 4 ילדים: אנה (24 באוגוסט 1522, 27 בפברואר 1547 ), פיליפינס (21 בפברואר 1525 – 3 באוקטובר 1605), גאורג (25 בנובמבר 1527 – 1529) בן שנתיים בלבד במותו ומגדלנה (19 ביולי 1531 – 12 בספטמבר 1576). אף על פי שאשתו הגיעה מבית אמיד ומלנכתון היה פרופסור מוערך, הם לא נהנו משגשוג כלכלי. הוצאות המחיה של המשפחה המורחבת היו רבות והסטודנטים הרבים שפקדו את ביתו לצורך קבלת הדרכה, גרעו אף הם מתקציב משק הבית, בשל הוצאות האירוח.
שמו של מלנכתון הלך לפניו באוניברסיטאות רבות בכל רחבי אירופה והוא קיבל מהן הצעות עבודה מפתות. החשש, שמא יתפתה מלנכתון לאחת מההצעות הללו, גרמה ליוהאן פרידריך מסקסוניה - הנסיך הבוחר של סקסוניה, חסיד מושבע של לותר וראש הקונפדרציה הפרוטסטנטית של האימפריה הרומית הקדושה, לבנות עבור הזוג בית הולם שישאירם בוויטנברג. הבית נבנה בשטח הבית בו התגוררו והוא ידוע היום בשמו "בית מלנכתון בוויטנברג". המשפחה עברה להתגורר בביתם החדש בשנת 1537. מלנכתון התמסר למשפחתו והרעיף אהבה לילדיו. לאחר שילדו גאורג הלך לעולמו בגיל שנתיים, החל לסבול מנדודי שינה, שהחמירו עם השנים בשל הדאגה לילדיו. עם מותה של אשתו בחודש אוקטובר 1557, אותה למד להוקיר ולאהוב עם השנים, חש כי חרב עליו עולמו והביע את רצונו ללכת בעקבותיה.
בריאותו וסיום חייו עריכה
מלנכתון, היה צנום ולא ניחן בחוסן גופני, ובשל קולו הרך חש לעיתים חוסר ביטחון, שעמד בניגוד גמור ליכולתו לנהל משא ומתן בקשיחות ולהופיע באופן רהוט בפני קהל. המתח שליווה את הניגודים הללו השפיע על בריאותו ובמשך כל חייו נאלץ לנהל דיאטה מאוזנת. בתחילת קיץ 1540, הוזמן להשתתף בכנס שערך הקיסר קרל החמישי לקתולים ולפרוטנסטנטים ב Hagenau, למטרת איחוד ושלום בין הצדדים. עם הגיעו לכנס חש חולשה ואיבד את הכרתו. לאחר החלמתו, המשיך לעבוד באינטנסיביות ושנה לאחר מכן, ערך מסע לרגנסבורג Regensburg לכנס נוסף שעסק בניסיונות לשקם את האחדות הדתית באימפריה הרומית הקדושה, באמצעות פולמוס שנסוב בעיקר על הספר שכתב Apology of the Augsburg Confession, שהתפרסם לראשונה בחודש יוני 1530. בעת הנסיעה נפל לתוך הכירכרה בה נסע וניזוק מחבלות בכל חלקי גופו. כתוצאה מכך, השתתפותו בפולמוס לא הייתה במיטבה. בשנת 1560 ערך את מסעו האחרון. הוא נסע ללייפציג ועם חזרתו ב-4 באפריל נפל למשכב כתוצאה מהצטננות. במהלך הלילה, בין ה-7 וה- 8 באפריל, החל לסבול מחום גבוה. למרות טיפולם המסור של בתו מגדלנה ובנה דוקטור Caspar Peucer, כוחותיו אזלו. למרות מצבו הקשה, ניסה 4 ימים מאוחר יותר לשאת הרצאה באוניברסיטה, אך כוחו לא עמד בכך. מספר ימים לפני מותו, כתב בין השאר "לכו אל האור, ראו את אלוהים, ראו את בנו, למדו את המסתוריות של החיים, אם כי לעולם לא תוכלו להבין זאת כל עוד הנכם חיים". ב-19 באפריל, תקוותו להצטרף לאשתו המנוחה התגשמה. הוא מצא את מקום מנוחתו האחרון בכנסיית הטירה בויטנברג, לצדו של מרטין לותר, מורו וחברו לדרך.
על מצבתו נחקקו בלטינית המילים הבאות: כאן נח על משכבו גופו של האיש הראוי לשבח - פיליפ מלנכתון, אשר נפטר ב-19 באפריל 1560 בעיר זו, לאחר שחי 63 שנים, 2 חודשים ו - 2 ימים".
מחלוקות תאולוגיות עריכה
המחלוקות התאולוגיות שאפיינו את תקופת הרפורמציה, התעצמו לאחר פרסום חיבורו של מרטין לותר 95 התזות בשנת 1517, בו כפר בקיומו של כור המצרף וביכולתה של הכנסייה למכור שטרות כפרה עקב עקרון הפרה-דסטינציה.
לותר ומלנכתון ביססו את הזרם הפרוטסטנטי על שלושה עקרונות יסוד:
- האמונה בלבד (Sola Fide) - אין בכוחם של מעשים טובים, השתתפות בטקסי פולחן וקניית שטרות כפרה להביא לגאולת האדם, שכן זוהי כוחה של האמונה בלבד.
- החסד בלבד (Sola Gratia) - האל מעניק את חסדו לאדם ואין הוא יכול לרכוש אותו באמצעות תפילה או בדרכים אחרות.
- כתבי הקודש בלבד (Sola Scriptura) - האמת האלוהית ניתנה בשלמותה בכתבי הקודש, כך שאין צורך בפרשנותם של כוהני הכנסייה המשמשים כמתווכים.
שלושת העקרונות הללו עמדו במשך כל חייהם במוקד המחלוקות שהתגלעו בין הממסד הקתולי לבין התנועה הפרוטסטנטית והן באו לידי ביטוי באסיפות הרייכסטאג של האימפריה הרומית הקדושה (ביניהן הדיאט של אוגסבורג, הדיאט של נירנברג, הדיאט של רגנסבורג והדיאט של ורמיזא).
בחודש פברואר 1521, פרסם מלנכתון את חיבורו Didymi Faventini versus Thomam Placentinum pro M. Luthero oratio, תחת שם העט Didymi Faventini. בחיבור זה המכיל 71 עמודים הגן מלנכתון על רעיונותיו של לותר שהופצו ברבים והיוו איום על יסודותיה של האמונה הקתולית ומעמדה של הכנסייה הקתולית והעומד בראשה. הוא כתב כי כל מטרתו של לותר, היא למנוע מהכנסייה לנצל את המון העם, כי לותר אינו עוין את הפילוסופיה, אלא רק את זו שאינה מבינה את הדברים לעומקם ופוגעת במצפונם של בני האדם, וכי לותר מרומם את הבשורה מעל לסמכותו של האפיפיור ונציגיו. "לותר מונע מרוח האדם. הוא משלים באמצעות התפילה, הרבה יותר מאשר אנו משיגים בהשמעת דעותינו. אין דבר רע יותר אשר עלול להתרחש בגורלנו מאשר הוקעתו של מרטין לותר"[13].
החיבור נכתב בעת שלותר הסתתר בטירת וארטבורג מחשש לשלום חייו. לאחר ששרף את הבולה האפיפיורית בפומבי ונודה על ידי האפיפיור לאו העשירי, זומן להופיע בפני הקיסר קרל החמישי בדיאט של וורמס בתקווה "להחזירו למוטב". תקווה זו נכזבה לאחר שלותר אמר "כאן אני עומד איני יכול אחרת" וכן "כל חוקי האפיפיורים וכל תקנות אספות הקונצילים כאין וכאפס נחשבו בעיני, ורק אם תשיבוני מדבר ה' בספריו שנאמרו ברוח הקודש אודה על שגגתי". בעקבות דבריו, פרסם קרל החמישי צו קיסרי האדיקט של וורמס, בו גינה את רעיונותיו של לותר תוך הטלת חרם שהתיר את דמו.
באותה עת ששהה בוורמס, שלח לותר מכתב למלנכתון בו התבקש להמשיך את משימתם המשותפת, אם חלילה אויביו ירצחו אותו בוורמס. "אל תירא להתייצב לצד האמת. המשך בינתיים לבצע את עבודתי, כיוון שאיני יכול להיות כאן. אתה מסוגל לבצע זאת טוב ממני, לכן לא תהייה זו אבדה גדולה, כל עוד אתה נשאר"[14].
יחסו ליהודים ולשפה העברית עריכה
יחסו של מלנכתון ליהודים, היה מעט שונה מיחסו של לותר, שבתחילה דן אותם לרחמים בשל התלאות שסבלו ובערוב ימיו גינה אותם ואף כתב כתבי פלסתר נגדם. תלמידי לותר נטו לקבל את גישתו כלפי היהודים, אך יחסם כלפיהם לא היה קיצוני כמו זה של לותר ונושא זה לא תפס מקום מרכזי בפעילותם.
כהומניסט, הכיר מלנכתון בחשיבות לימוד השפה העברית ככלי הכרחי להבנת כתבי הקודש, אך דחה מכל וכל את פרשנותם של הרבנים. לאחר שלותר פרסם את כתבי השטנה כלפי היהודים, נשא דרשה בשנת 1549, בה טען כי "ידיעת העברית היא חיונית כדי להתמודד עם פרשנותם של היהודים שאינם זונחים את חלומותיהם לשלוט בעולם" ותיאר אותה "כתוצר אשליותיהם והזיותיהם של רבנים". על כתב הפולמוס דבריו האחרונים של דוד שכתב לותר, המליץ כחוברת מהנה לקריאה, אך על כתב השטנה הנוסף שכתב לותר על היהודים ושקריהם, העדיף לא להתייחס. יוסף לואנץ – (רבי יוסף בן גרשון איש רוסהיים), סיפר כי בשנת 1539 העיד מלנכתון בפני אספה של נסיכים שהתכנסה בפרנקפורט, כי 38 יהודים הועלו על המוקד בעוון עלילת לחם הקודש על לא עוול בכפם בשנת 1510. כתמיכה לדבריו סיפר כי האיש שבעטיו ארעה הטרגדיה, התוודה טרם מותו בפני הכומר שלו, כי הייתה זו עלילה אותה בדה מלבו. הבישוף מברלין שנחשף לסיפור האמיתי באמצעות הכומר, ציווה עליו לנצור את הדברים בליבו, אך שנים לאחר מכן, בעקבות המרתו לאמונה הפרוטסטנטית, חשף את הסוד שהציק לו במשך שנים. עדות זו של מלנכתון, לא נבעה מרצונו לסייע ליהודים, אלא מתוך כוונה לחשוף את אכזריותה של הכנסייה הקתולית בשל שיקולים פוליטיים. עם זאת, עדות זו גרמה לנסיך יואכים השני מברנדנבורג, לבטל את צו הגירוש שהוטל על היהודים באותה עת ולקדם מדיניות ליברלית יחסית כלפיהם, למרות מתנגדיו. למרות שיקוליו הפרגמטיים של מלנכתון, עדותו משקפת במידת מה את נטיותיו ההומניסטיות שעמדו לעיתים בסתירה למחויבותו ללותר ולרפורמציה.
ראו גם עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- פיליפ מלנכתון, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- פיליפ מלנכתון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- מאמר מקיף באנגלית אודות פיליפ מלנכתון מתוך האנציקלופדיה הקתולית באתר newadvent.org
- ביוגרפיה מקיפה באנגלית, מלווה בתמונות רבות באתר melanchthon.de
- האתר הרשמי של פיליפ מלנכתון, בגרמנית, באתר melanchthon.com
- גיימס ויליאם ריצ'רד, Philip Melanchthon, ספר ביוגרפיה באנגלית לצפייה ישירה, 1898, באתר archive.org/stream
- פיליפ מלנכתון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- כתבי פיליפ מלנכתון בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- פיליפ מלנכתון, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
- The Relationship Between Luther and Melanchthon with Practical Applications for the Ministry by James R. Huebner
Metro North-South Joint Pastoral Conference at St. John Evangelical Lutheran Church Wauwatosa, Wisconsin, November 14, 1983.
הערות שוליים עריכה
- ^ ראו אורה לימור, יוסף קפלן, עמוס הופמן, בין יהודים ונוצרים במערב אירופה עד ראשית העת החדשה, כרך 5, בפרק "יהודים ונוצרים בעת הרפורמציה", עמ' 393 ואילך, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, באתר גוגל ספרים.
- ^ ראו Dr. R. Faber מתוך מהדורת Clarion , 1998, באתר spindleworks.com
- ^ מתוך הפרק Teacher of Germany באתר melanchthon.de
- ^ ראו מאמר מאת דר' מירי אליאב פדלון הרפורמציה הפרוטסטנטית, בפרק מבוא, באתר webcache.googleusercontent
- ^ ראו Henning Reventlow, History of Biblical Interpretation, Vol. 3: Renaissance, Reformation, Humanism עמ' 87, הוצאת The Society of Bublical Literature, 2010, באתר books.google
- ^ מתוך הפרק His rearing and education באתר האנציקלופדיה הקתולית, newadvent.org
- ^ 1 2 מתוך הפרק חייו, פרק משנה: פרופסורה באוניברסיטת ויטנברג, באתר melanchthon.de
- ^ מתוך " תצוגת יום השנה החמש מאות – פיליפ מלנכתון, בפסקה "מרטין לותר", פסקת משנה "הפולמוס בלייפציג", באתר lutheranhistory.org
- ^ ראו William P. Anderson, A Journey Through Christian Theology: With Texts from the First to the Twenty first crntury, בפרק פיליפ מלנכתון: עמ' 239, הוצאת Fortress Press, באתר books.google
- ^ ראו את ההקדמה שכתב מרטין לותר לאיגרת, בתרגום Bro. Andrew Thornton
- ^ מתוך מאמר על חייו ועבודתו, Literary Criticism (1400-1800), 2003 Gale Cengage, באתר enotes.com
- ^ מתוך Wilhelm Pauck ,Melanchthon and Bucer, עמ' 17 באתר books.google
- ^ ראו קישורים חיצוניים, גיימס וויליאם ריצ'רד, עמ' 68–71, עמ' 69 בפרט
- ^ ראו קישורים חיצוניים, גיימס וויליאם ריצ'רד, עמ' 72