פינגווין מלכותי

מין של עוף

פינגווין מלכותי (שם מדעי: Aptenodytes patagonicus) הוא מין פינגווין מהסוג פינגווין גדול.

קריאת טבלת מיוןפינגווין מלכותי
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
על־מחלקה: בעלי ארבע רגליים
מחלקה: עופות
סדרה: פינגווינאים
משפחה: פינגווינים
סוג: פינגווין גדול
מין: פינגווין מלכותי
שם מדעי
Aptenodytes patagonicus
מילר, 1778
תחום תפוצה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מאפיינים עריכה

זהו המין השני בגודלו במשפחת הפינגוויניים: גובהו כ-70 עד 100 ס"מ ומשקלו כ-11 עד 16 ק"ג; הוא שני בגודלו רק לפינגווין הקיסרי. גודל האוכלוסייה של הפינגווינים המלכותיים עומד כיום על 2.23 מיליון פרטים, ונמצא בעלייה. אף על פי שהפינגווין המלכותי דומה בהופעתו לפינגווין הקיסרי, הוא צבעוני יותר, ומקורו ארוך יותר. כל הניצוי של הגוזלים, עד נשירת הנוצות הראשונה שלהם, הוא חום. פינגווינים צעירים דומים לבוגרים, אך הניצוי שלהם פחות צבעוני; הניצוי משתנה לזה של מבוגר בגיל 3.

הפינגווין המלכותי ניזון בעיקר מדגים קטנים ודיונונים, אך גם מזואופלקנטון וסרטנים. הפינגווינים צדים בקבוצות, וכמו מיני פינגווינים גדולים אחרים, הם יכולים להישאר תחת המים לפרקי זמן ממושכים. פינגווינים ממין זה עשויים לצלול לעומק של כ-100 מטרים בחיפושם אחרק מזון, ונצפו פינגווינים שהגיעו לעומק של יותר מ-300 מטרים מתחת לפני הים. הפינגווינים המלכותיים נחשבים בעלי חיים אנדותרמים, בגופם יש מנגנון ויסות חום שנמצא בראש, ברגליים ובסנפירים ובכך עוזר להם להפחית את איבוד החום. בנוסף, נוצותיהם בנויות בצפיפות שאוטמת מים ומבודדת קור.

הפינגווין המלכותי מגיע לבגרות מינית בגיל שלוש שנים, אם כי רק כ-5% מהאוכלוסייה מתרבה בגיל זה; רוב הפרטים מתרבים החל מגיל 6. הפינגווינים מונוגמיים. עונת הרבייה נמשכת בין אוקטובר לדצמבר. כדי להגדיל את סיכוייהם של הגוזלים לשרוד ולגדול, הפינגווינים צריכים להטיל את ביציהם בין אמצע נובמבר לתחילת ינואר וכך הם מבטיחים שלגוזלים תהיה מספיק אנרגיה לשרוד את הצום בחורף. זהו אחד משני מיני הפינגווינים שאינם בונים קנים, אלא דוגרים על הביצים בין רגליהם. הנקבה מטילה ביצה אחת. הגוזלים בוקעים לאחר כ-54 ימים, ונעשים עצמאיים בגיל 14–16 חודשים.

פינגווינים מלכותיים נמצאים בקצוות הצפוניים של אנטארקטיקה,(משלושת מיני הפינגווינים היחידים ביבשת זו לצד פינגווין אדלי ופינגווין קיסרי) ארץ האש, איי פוקלנד ואיים אחרים באזור, בעלי אקלים מתון. באי החזיר נמצאת אחת המושבות הגדולות בעולם של מין זה.

גלריה עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פינגווין מלכותי בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ פינגווין מלכותי באתר הרשימה האדומה של IUCN


  ערך זה הוא קצרמר בנושא עופות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.