פיקדון (בנקאות)

בבנקאות, פיקדון הוא סכום כסף המופקד בבנק לתקופה קצובה, בתנאים שנקבעו מראש, כגון גובה הריבית שתינתן על הפיקדון. בדרך כלל לא ניתן למשוך את הפיקדון לפני תום התקופה שנקבעה בו, אך לעיתים פיקדון לטווח ארוך כולל נקודות יציאה (למשל פיקדון לחמש שנים עם נקודת יציאה מדי שנה).

דוגמאות לסוגי פיקדונות בבנקאים בישראל:

  • פיקדון ריבית יומיראשי תיבות: פר"י) או פיקדון חוזר קרדיטורי (פח"ק): פיקדון המאפשר למשוך ממנו כל סכום בכל יום עסקים בתנאי שהסכום הנותר לא יפחת מסכום המינימום שנקבע על ידי הבנק. הריבית על הפיקדון נקובה בשיעורה השנתי, ומחושבת בשיטת ריבית דריבית יומית. שיעור הריבית עולה בהתאם לגובה הפיקדון, על פי התעריפון שבתוקף ליום שינוי היתרה. הריבית הנקובה לפיקדון היא בתוקף עד לשינוי, ויכולה להשתנות בכל יום לפי שיקולי הבנק.
  • פיקדון קצר מועד: פיקדון המבטיח תשואה ואת קרן ההשקעה בערכה הנקוב. הפיקדון נקרא "קצר מועד" כיוון שתקופת ההפקדה בפיקדון מסוג זה אינה עולה על שנה אחת. תנאי הפיקדון כוללים את משך הפיקדון (שבוע, חודש וכדומה) ואת הריבית על הפיקדון.
  • פיקדון במטבע זר: פיקדון שבו סכום הפיקדון נקוב במטבע זר, כלומר צמוד לשערו של מטבע זה.
  • פיקדון צמוד מדד: פיקדון שבו סכום הפיקדון צמוד למדד כלשהו, כגון מדד המחירים לצרכן.
  • פיקדון מובנה: פיקדון המשלב דרכי תשואה אחדות, למשל פיקדון המבטיח הצמדה למטבע זר אך מבטיח למפקיד שיקבל לפחות את סכום הקרן במקרה ששער המטבע הזר ירד.

סכומי הפקדונות משמשים את הבנק למתן הלוואות או אשראי, אך חלק מהם עליו להשאיר במזומן במסגרת חובת הנזילות. לפי הוראת בנק ישראל שיעור הנזילות תלוי במשך הפיקדון: 6% על פיקדונות עו"ש, 3% על פיקדון לטווח של שבוע עד שנה; לפיקדונות מעל שנה אין חובת נזילות.[1]

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ חובת הנזילות, באתר בנק ישראל