פירוז הראשון
פֵּירוֹז הָרִאשׁוֹן היה מלך האימפריה הסאסאנית בין השנים 459 – 484. פירוז היה בנו של יזדגרד השני וירש את אחיו, הורמיזד השלישי (457 – 459), לאחר שרצח אותו בסיועם של האפתליטים (עם ששכן במרכז אסיה, בין טורקמניסטן למערב סין של היום).
 | |||||||
| לידה | 425 | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נהרג |
484 (בגיל 59 בערך) הראת, אפגניסטן  | ||||||
| מדינה |
האימפריה הסאסאנית | ||||||
| השושלת הסאסאנית | |||||||
| |||||||
  | |||||||
פירוז חתר להגיע להסכם שלום עם האימפריה הביזנטית. הוא הצליח בכך, אך נכשל במאבקו באפתליטים. במהלך המלחמה נגדם נפל בשבי ונאלץ להפקיד את בנו, קבאד הראשון, כבן ערובה עד שיאסוף סכום כסף מספיק לכופר עבורו. לאחר ששחרר את בנו, צעד פירוז בראש צבאו מזרחה במטרה למנוע מהאפתלטים לבזוז את ממלכתו, אך איבד את דרכו במדבר, נפל בידיהם ונהרג. צבאו כמעט והושמד כליל. לאחר מותו עלה על כס השלטון אחיו, בלש.
בימיו של פירוז, שהיה נתון להשפעתם הרבה של הזורואסטרים, סבלה האימפריה הססנידית מרעב, חוסר יציבות ופגעים נוספים. סופר דברי ימי פרס אף כתב עליו "מושל שהביא רעה, המזל הרע של עמו".
פירוז נהג כלפי היהודים באכזריות רבה; הוא אסר והוציא להורג (470) את החכמים אמימר בר מר ינוקא ורב משרשיא בר פקוד ואת ראש הגולה הונא מרי בר מר זוטרא, חייב את היהודים להישפט בבתי המשפט הפרסיים, אסר על קיומם של בתי ספר יהודיים, בתי כנסת ובתי מדרש, מסר ילדים יהודים לחינוך זורואסטרי, וציווה, בעקבות תקרית שבה נהרגו שני אמגושים (כוהני דת; או, על פי דעה אחרת, בעקבות עלילת דם על הלקאתם), להרוג מחצית מיהודי אספהאן ולמכור את ילדיהם לעבדות (472, ייתכן שהילדים נמסרו לשמד). על מעשים אלו כונה בפי היהודים "פירוז רשיעא".
גם את הנצרות רדף פירוז, אך לא את המינות הנסטוריאנית, שלא הייתה נהוגה ברחבי האימפריה הביזנטית.
