פסקליה ופוגה בדו מינור
פסקליה ופוגה בדו מינור רי"ב 582 היא מהנודעות ביצירותיו של יוהאן סבסטיאן באך לעוגב. הפסקליה היא יצירה מסוג נושא ווריאציות, במקרה הזה עם נושא פשוט בן 8 תיבות. מיד אחריה באה הפוגה (יצירה רב קולית בו נושא אחד או יותר חוזרים ו"עוברים" בין הקולות השונים, בדרך כלל בשינויים מלודיים וריתמיים) אשר ממשיכה לעבד את אותו נושא, בצורות שונות ובמספר קולות.
ההלחנה וההשפעות עליה עריכה
העותק המקורי של הפסקליה ופוגה אבד והיא ידועה רק ממספר עותקים מוקדמים שלה. בעקבות מספר טעויות העתקה אופייניות משערים שהיצירה נכתבה במקור בטבלטורה לעוגב - שיטת כתיבת תווים ללא חמשות, ראשי תווים על רגליות או סימני סולם. לסימון גובה הצליל משתמשים בשמות אותיות הרשומים בכתב היד ואת משך הצליל בדגלים. ידוע שבאך הצעיר נהג להשתמש בשיטה זאת בעותקים שהכין מיצירות לעוגב של מלחינים אחרים[1]. העותק המוקדם ביותר ששרד נעשה בידי אחיו של באך - יוהאן כריסטוף באך (1671–1721) בין השנים 1706–1713 (היצירה משום מה מופיעה מסובבת ב-180 מעלות יחסית לשאר התווים באותה חוברת[2]).
|
|
| |
| לעזרה בהפעלת הקבצים | ||
בשנת 1705 יצא באך בן ה-20 ברגל מארנשטאט לליבק לביקור ממושך אצל דיטריך בוקסטהודה נגן עוגב ומלחין נודע שהשפיע רבות על באך (שהעתיק גם כמה מיצירותיו בנעוריו). בוקסטהודה כתב פסקליה לעוגב (אופוס 161 ביצירותיו) וגם שני שאקונים (סוג יצירת וריאציות דומה לפסקליה, אופוס 159 ו-160). ייתכן שבאך גם הכיר את הפסקליה של יוהאן קריגר מ-1700 שגם היא התבססה על נושא בן 8 תיבות (קריגר היה עמיתו של פכלבל שגם כן כתב פסקליה, ושהיה מורו של אחיו הגדול של באך). האוסטינטו (מוטיב החוזר על עצמו בצורה עיקשת לאורך זמן) הפשוט של הפסקליה של באך הוא כאמור בן 8 תיבות (ו-15 תווים). לפחות ארבע התיבות הראשונות מבוססות כנראה באופן ישיר על יצירה קצרה של אנדרה רזון, מלחין צרפתי פחות מוכר בן התקופה. ההערכה היא בכל אופן שבאך כתב את היצירה זמן לא רב לאחר חזרתו לארנשטאט[1] מביקורו אצל בוקסטהודה.
מבנה היצירה עריכה
הפסקליה עריכה
מקור צורת הפסקליה בספרד של המאה ה-17 כקטע הקשור בריקוד (מקור השם pasar - ללכת, calle - רחוב). ג'ירולאמו פרסקובלדי באיטליה ביסס אותה כסדרת וריאציות על נושא החוזר על עצמו (האוסטינטו) בבס (תפקיד הקול הנמוך). הפסקליה של באך פותחת בהצגה ישירה של האוסטינטו בתפקיד הבס לבדו. האוסטינטו כאמור בעל 15 תווים ב-8 תיבות ובמשקל שלושה רבעים. אחרי כן מופיעות זו אחר זו 20 וריאציות על אותו נושא. הנושא בדרך כלל ממשיך להופיע בבס בפדל של העוגב כשמעליו מופיעים פיתוחים מוזיקליים שונים. בכמה מהווריאציות התפקיד מופיע בקול הגבוה (הסופרן - למשל בווריאציה 11 - כלומר בהופעה ה-12 של הנושא אם סופרים גם את הצגת הפתיחה) או שהוא מפוצל ועובר בין כל הקולות (בווריאציה 5). בניית המתח מגיעה לשיא רגשי בווריאציה מס 12 ואחריה מעין אינטרמצו מלודי בשלוש הווריאציות הבאות שאחריהן שוב באות חמש וריאציות אינטנסיביות יותר כסיכום. פרשנים שונים מחלקים את 20 הווריאציות בצורות שונות[3]. למשל נגנת העוגב מארי קלייר אליין מראה איך אפשר לחלק את הווריאציות לשלשות כשכל שלשה כוללת ציטוטים מכוראל לותראני אחר (בדומה לכוראלים בספרון לעוגב של באך). קוביאשי דוגל במבנה של בנייה מתמדת המגיעה לשיאה רק בסיום. למרות חוסר הסכמה בנושא, קארל נייב בעבודת הדוקטוראט שלו[3] ממליץ למבצע\ת לבחור חלוקה כלשהי ולתכנן לפיה את הבצוע, כולל תכנון הרגיסטרציה (בחירת חלילי העוגב שיעשה בהם שימוש בקטעים השונים), הקצב, הארטיקולציה, והקישוטים. כל אלה לא צוינו בתווים המקוריים. בתקופת הבארוק ככלל לא היה נהוג לכלול הוראות בצוע כאלה בתווים ועל המבצע\ת היה לתכנן אותם בעצמו.
הפוגה עריכה
פוגה היא קטע מוזיקלי למספר קולות, בדרך כלל שקולים בחשיבותם, שמעבירים ביניהם ומעבדים נושא מוזיקלי אחד או יותר. באך כתב פוגות רבות שהתאימו לסגנון הקונטרפונקט החביב עליו. בפסקליה ופוגה בדו מינור הפוגה מתחילה ישירות עם סיום הווריאציה ה-20 של הפסקליה (למעשה הצליל הראשון של הפוגה הוא חלק מאקורד הסיום של הווריאציה). הפוגה כוללת שלושה נושאים החוזרים בעיבודים שונים בין הקולות. הנושא הראשון הוא המחצית הראשונה (ארבע התיבות הראשונות) של האוסטינטו של הפסקליה - ברבעים וחצאים. הנושא השני שמופיע כמעט מיד עם הנושא הראשון מבוסס על המחצית השנייה של האוסטינטו - בשמיניות. הנושא השלישי שבא אחר כך הוא בשש-עשריות. בגלל ההיצמדות והקרבה הנושאית של הפוגה לאוסטינטו של הפסקליה - יש הרואים בפוגה את הווריאציה ה-21 של הפסקליה (ולכן לפעמים כל היצירה נקראת פשוט הפסקליה בדו מינור של באך).
הפוגה כוללת 12 כניסות של הנושא הראשי בקולות השונים. שלושת הנושאים מבוצעים כל פעם בקולות אחרים באופן כזה שאף פעם לא חוזרת אותה קומבינציה של התאמת קולות לנושאים. פוגה כזאת נקראת פוגת צירופים או פוגת פרמוטציה. המוזיקה מאיצה לסערה של ממש בכל הקולות, כולל בפדאלים ועוצרת בפתאומיות בתיבה 285 (בזמן 11:58 בבצוע של רייצה סמיטס[1]) קצת לפני סיום היצירה באקורד נאפוליטני. במהלך הרמוני של קדנצה אותנטית (מהלך הרמוני המופיע בדרך כלל בסיום וכולל אקורד דומיננטי היוצר מתח שנפתר עם אקורד הטוניקה של הסולם) האקורד הנאפוליטני משמש כגרסה כרומטית "חריפה" של תפקיד אקורד הסובדומיננטה המכין את אקורד הדומיננטה. בפוגה, האקורד הנאפוליטני נשאר מהדהד באולם הכנסייה בדממה שאורכה רבע, והמתח שנוצר נפתר עם עוד 8 תיבות המובילות לסיום באקורד דו מז'ור.
ביצועים עריכה
קארל נייב[3] סוקר 40 הקלטות של ביצועים שונים על עוגב של היצירה מ-1927 ועד 2012 ואת השינויים שהיו בגישות לבצוע במהלך שנים אלה. היצירה עובדה גם להרכבים שונים - כמו העיבוד של לאופולד סטוקובסקי לתזמורת, עיבודים רבים לפסנתר (כמו זה של יוג'ין אורמנדי), ועוד עיבודים להרכבים שונים של כלי נשיפה, וכלי מיתר. הפסקליה מושמעת בכמה סרטים, כמו "לילות לבנים" מ-1985, "עמוק במים" מ-2004, ובסצנת הטבילה בכנסייה המתרחשת במקביל למלחמה מפיונרית ב"הסנדק" מ-1972.
קישורים חיצוניים עריכה
הפסקליה ופוגה בדו מינור של באך, בביצוע אוליבייר לטרי(אנ') על עוגב הנוטרדאם בפריז, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 14:17)- הפסקליה ופוגה בדו מינור של באך, בביצוע טון קופמן על העוגב, סרטון באתר יוטיוב (אורך: 12:40)
- התווים של הפסקליה ופוגה בדו מינור של באך ב IMSLP
