פרדי הירש

פרדי הירש (בגרמנית: Fredy Hirsch, נולד בשם אלפרד הירש - Alfred Hirsch;‏ 11 בפברואר 1916, אאכן – 8 במרץ 1944, אושוויץ) היה ספורטאי ואיש חינוך יהודי-גרמני שפעל למען ילדים ובני נוער בגטו טרזין ובבלוק הילדים שהקים בבירקנאו. הוא מוכר כאחד המחנכים הגדולים בתקופת השואה, שנתן לילדים תקווה וערכים בעיקר דרך אימוני הספורט והחינוך הגופני.

פרדי הירש
Fredy Hirsch

לידה	11 בפברואר 1916 אאכן, הקיסרות הגרמנית
נרצח	8 במרץ 1944 (בגיל 28) מחנה ההשמדה בירקנאו, גרמניה הנאצית
מידע כללי
שם לידה	Alfred Hirsch
מדינה	הרייך הגרמני
השכלה	Couven-Gymnasium
בן או בת זוג	Jan Mautner

אבן נגף לפני מגוריו לשעבר של הירש

קורות חיים

ראשית חייו

פרדי הירש נולד וגדל בעיר אאכן שבגרמניה, כבנם של הנרי הירש, קצב ובעל מכולת, ואשתו אולגה היינמן. ב-1926, בהיותו בן 10, נפטר אביו לאחר מחלה ממושכת. הוא היה יחד עם אחיו הבכור פול בתנועת הצופים היהודית, שקידשה גם מטרות ציוניות וכמו כן הצטרף לארגון הספורט "המכבי הצעיר". לאחר עליית היטלר לשלטון ב-1933 היגרה משפחתו לבוליביה, בעוד הוא נשאר בגרמניה עקב רצונו לעלות לארץ ישראל. הוא עבר לדיסלדורף שם הועמד בראש תנועת הצופים היהודיים.

בנובמבר 1935 היגר הירש לצ'כוסלובקיה כיוון שרדפו אותו עקב היותו הומוסקסואל גלוי, דבר שהיה נדיר באותה תקופה. הירש פעל בעיקר בפראג. הוא ארגן שם פעילויות ספורט שונות ואימונים למאות ילדים, והחדיר בהם אידיאלים של עבודת צוות, אחריות הדדית, תעוזה ורגש גאווה ביהדותם. הוא היה פעיל באגודות ספורט יהודיות שונות, ביניהן הגיבור פראג, ואגודת מכבי פראג. כמו כן היה פעיל בהכשרת חלוצים צעירים לעלייה לארץ ישראל. הוא הנהיג קבוצת נערים בני 12–14 בשם "הבלגה", אשר הצליחה לצאת ברגע האחרון לפני המלחמה, באוקטובר 1939, לדנמרק, ומשם שנה לאחר מכן לעלות לארץ ישראל.

בגטו טרזין

עם הקמת גטו טרזינשטט בצ'כיה באוקטובר 1941, הקים הירש את "ארגון הסיוע", שתפקידו היה לסייע למגורשים באריזת חפציהם. הוא גייס לצורך זה את חברי תנועות הנוער היהודיות כדי לסייע בבניית הקהילה מחדש ובהגנה על הנערים המשרתים בארגון. הירש עצמו הגיע לגטו ב-4 בדצמבר 1941.

הירש ועובדים אחרים בקהילה היהודית לקחו על עצמם את משימת ארגון החיים בגטו החדש שנבנה. הוא מונה למנהל מחלקת הבינוי של הגטו. מתחילתו של הגטו הוקצו חדרים מיוחדים עבור הילדים, שחיו בנפרד מהוריהם. מאוחר יותר הוקמו כאחד-עשר בתי ילדים מיוחדים בעלי אופי פנימייתי, שבהם גרו גם מטפלים ומורים, שהקדישו את עצמם לחינוך הילדים. הירש עם המטפלות והמטפלים האחרים ניסו לשפר את תנאי החיים של הילדים בגטו בכל דרך אפשרית. הוא התעקש שהילדים יבצעו פעילות גופנית בכל יום, ויקפידו על היגיינה אישית כדי לשמור על מצבם הנפשי והפיזי, כתנאי הכרחי להישרדותם. העובדה שהירש הגיע מגרמניה והתנהל בביטחון עצמי ואסרטיביות הקנתה לו מידה מסוימת של כבוד מצד כמה קציני אס אס במחנה. כך, הוא הצליח להשיג מקום למגרש משחקים, שבו התקיימו במאי 1943 משחקי "מכבי טרזין". הירש זכה גם באפשרות לבחור מועמדים למשלוחים המתוכננים להישלח למזרח, ולעיתים קרובות ניצל זאת להצלת ילדים.

בקיץ 1943 הגיעו לטרזין 1,200 ילדים מגטו ביאליסטוק שהיו מיועדים להישלח לאושוויץ. הם הוחזקו בבידוד משאר היהודים בגטו, ונאסר כל מגע איתם. למרות זאת, הירש ניסה להיכנס אל הצריפים שלהם וליצור קשר עם מטפל הקבוצה. הוא נתפס על ידי הנאצים, וכעונש הוחלט לגרשו במשלוח הבא למחנה אושוויץ-בירקנאו. הוא נשלח לשם ב-6 בספטמבר, יחד עם עוד 5,000 אסירים.

במחנה המשפחות בבירקנאו

בשונה מטרנספורטים אחרים שנשלחו לאושוויץ, בהם 90% מהמשולחים נשלחו להשמדה בתאי הגזים עם הגיעם, הטרנספר של ספטמבר 1943 מטרזינשטט יועד להקמת מחנה משפחות במחנה בירקנאו, הצמוד למחנה אושוויץ. למחנה זה הועברו בהמשך עוד שני טרנספורטים, של דצמבר 1943 ושל מאי 1944.

שערם של האסירים החדשים לא נגזז והם לא הוכרחו ללבוש את בגדי האסירים המפוספסים. אף על פי שנשים וגברים חיו בבלוקים נפרדים, הם יכלו להיפגש, בניגוד לאזורים אחרים באושוויץ, בהם נשים וגברים היו מופרדים על ידי גדרות תיל. מחנה המשפחות התקיים לזמן מוגבל. בתחילת מרץ 1944, כל מי שנותר בחיים מטרנספורט ספטמבר, למעט כמה אסירים בודדים, נרצח בתאי הגז. אסירי הטרנספורטים של דצמבר 1943 ומאי 1944 נרצחו בחודש יולי 1944.

במשך שנים לא היה ברור מדוע החזיקו הנאצים בבירקנאו במשך מספר חודשים את קבוצת האסירים מטרזינשטאט במחנה משפחות נפרד, בתנאים מועדפים, עד שרצחו את יושביו. ממסמכים שגילו חוקרים, עלה כי הסיבות להקמת מחנה המשפחות, ולחיסולו בהמשך, היו קשורות לקיומה של משלחת מטעם הצלב האדום הבינלאומי, שהייתה אמורה לבקר בטרזינשטאט. אותה משלחת עשויה הייתה להמשיך משם גם לבירקנאו. מחנה המשפחות היה מחנה ראווה שהוקם לצורך הביקור המתוכנן, אם ייצא אל הפועל. הדבר היה חלק מתוכנית ההטעיה וההסוואה של הנאצים, שנועדה להפריך את השמועות בדבר המשמעות האמיתית של השילוחים "למזרח".

הודות ליכולתו לשאת ולתת עם המפקדים הנאצים, הירש הצליח לאסוף לאחד ממבני העץ במחנה המשפחות בבירקנאו כ-300 ילדים שגורשו מטרזין והפך לראש בלוק הילדים שניהל את כל פעילויותיהם. שהותם של ילדים בבירקנאו הייתה מראה נדיר, שכן בדרך כלל נרצחו הילדים היישר עם הגיעם למחנה.

בלוק הילדים מס' 31 בהנהגתו של הירש היה מרוהט באופן שונה מרוב בנייני האסירים האחרים בבירקנאו: במקום מיטות היו שם שולחנות קטנים, לידם ישבו הילדים. פנים הקירות של המבנה היו מעוטרים בפרחים ודמויות מאגדות ילדים. הילדים בילו בבלוק 31 את רוב היום וחזרו למשפחותיהם בלילה. שם הם אכלו, כשבנוסף למרק, הושג עבורם גם מזון מחבילות שהגיעו למחנה לאנשים שכבר נספו. אף על פי שהילדים סבלו באופן טבעי מרעב, אף אחד מהם לא מת מרעב או מתזונה לקויה, וההיגיינה נשמרה בקפידה. על הספרייה בבלוק הופקדה דיטה קראוס שהכירה את הירש עוד משהותם בטרזין. הילדים היו מוגנים משלטון הטרור של אנשי האס-אס, והירש אף דאג שהמסדרים היומיים יהיו קצרים ויתקיימו בבלוק עצמו, לא כמו מסדרי האסירים המבוגרים, שנמשכו שעות והתקיימו בגשם ובקור.

בבלוק נערכו בחשאי שיעורים מאולתרים, בקבוצות קטנות, על פי הגיל. לא היו כלי-כתיבה, מחברות וספרים. המורים ישבו עם קבוצות הילדים והעבירו את תוכנם של ספרים שהם זכרו בתחומי התמחותם, כמו גאוגרפיה, היסטוריה ויהדות. במסגרות אלה הילדים גם שיחקו במשחקים, למדו ושרו שירים בצוותא, העלו הצגות ועסקו בפעילות ספורטיבית יומיומית לחיזוק הגוף. פעולות משחק אחדות נערכו בהשתתפות אנשי האס-אס, כולל יוזף מנגלה, שהושיב את הילדים על ברכיו ואמר להם לקרוא לו "דוד".

לאחר הגעתם של משלוחים נוספים בדצמבר 1943 עלה מספר הילדים בבלוק מ-300 ל-500. הירש פנה אל שלטונות המחנה והצליח להשיג בניין נוסף לשיכון הילדים החדשים.

חיסול מחנה המשפחות

לקראת סוף פברואר 1944, חברי תנועת ההתנגדות במחנה יצרו קשר עם הירש, מאחר שידעו כי כל האסירים הולכים להישלח אל מותם בתאי הגזים וראו בהירש - שנהנה מסמכות טבעית בין האסירים - מנהיג פוטנציאלי למרד המתוכנן. הירש מצא עצמו עומד בפני דילמה קשה: הוא ידע שמרד פירושו סיכוי לבריחה אפשרית של קומץ אסירים, אבל גם מוות בטוח של רוב האסירים, בהם כל הילדים. בראשית מרץ 1944 נדרשו אנשי מחנה המשפחות להתארגן לקראת העברתם למחנה הסגר בשם היידברק. הירש נפרד מחניכיו, בלי לדעת שהם מיועדים להשמדה בימים הבאים. ב-7 במרץ נשלח כל מחנה המשפחות, כולל הילדים, לתאי הגזים באושוויץ. לפני מותם הספיקו לשיר את ההמנון הצ'כי ואת "התקווה". דבר החיסול הזה נודע להירש רק למחרת, מפי איש תנועת ההתנגדות רודולף ורבה. הירש התבקש להחליט האם יעמוד בראש ההתקוממות. הוא פנה להתלבט עם עצמו בחדר צדדי, ושעה לאחר מכן ורבה מצא אותו שם חסר הכרה. רופא קבע שהוא לקח מנת יתר של כדורי הרגעה. באותו ערב נשרפה גופתו של הירש במשרפות בירקנאו, יחד עם עוד 3,792 גופות של אסירי טרזין לשעבר ממחנה המשפחות. ישנן השערות שונות לגבי מה שקרה בדקותיו האחרונות, ולא ברור אם הוא התאבד. על פי אחת הסברות, הרופאים - שנהנו מיחס מועדף במחנה - נתנו לו בכוונה מנת יתר של כדורים כיון שידעו כי מרד יגרום למות כולם, ולכן ניסו למנוע זאת.

ביוני 1944 ביקרה משלחת של הצלב האדום הבינלאומי בטרזינשטאט. כפי שקיוו הנאצים, המשלחת התרשמה ממראה הגטו שהוכן בקפידה לקראת הגעתה. הביקור הוכתר כהצלחה ולא הועברה בקשה לבקר גם ב"מחנה העבודה" בירקנאו. משעה שבוטל הביקור המתוכנן, הפך מחנה המשפחות למיותר וניתן היה להשמיד את כל יושביו. אולם, בגלל ההפצצות הכבדות על כלל ערי גרמניה והצורך של הנאצים בכוח אדם, הוחלט על עריכת סלקציה בין אסירי מחנה המשפחות. כ–3,500 גברים ונשים צעירים שהיו כשירים לעבודה, הועברו למחנות בגרמניה. בנוסף, מנגלה ערך סלקציה נוספת לכ–90 נערים שנשארו באושוויץ והועברו למחנה הגברים. כל מי שנשאר במחנה המשפחות לאחר הסלקציה — הילדים, הנשים, הזקנים, החולים והבלתי כשירים לעבודה, כ–6,500 במספר — נרצח בתאי הגז ביולי 1944. לפיכך, ייתכן שבהחלטתו שלא להוביל מרד, הציל הירש בדיעבד את כל מי שעבר את הסלקציה שנערכה בין אסירי הטרנספורטים המאוחרים יותר של מחנה המשפחות.

חייו האישיים

הירש היה הומוסקסואל גלוי. ב-1936 הכיר את בן-זוגו, יאן (יֶנדָה) מאוטנר (1914–1951), סטודנט לרפואה מברנו, שלימד גם הוא חינוך גופני ב"מכבי" בעירו. השניים התגוררו יחד בברנו מ-1936 ועד 1939 והיו זוג מוכר בעיר. באפריל 1940 הצטרף מאוטנר לחברו בפראג, ולימד לצידו חינוך גופני ב"הגיבור פראג".

הירש ניהל מערכות יחסים גם במחנה אושוויץ.

הנצחה

סיפורו האישי של הירש הונצח בסרטו התיעודי של רובי גת, "פרדי היקר", ששודר בערב יום השואה 2017 בערוץ 1. הסרט משלב ראיונות עם ניצולים שהכירו אותו, וכן צילומי ארכיון ואנימציה.

הספר "הומואים: העם הנבחר" מאת דורון בראונשטיין, שיצא לאור ב-2019, מוקדש לפרדי הירש, "ההומוסקסואל הגאה, אציל הנפש ומעורר ההשראה". בנוסף, הירש הוא גם אחת הדמויות בספרו של דורון בראונשטיין, "שואה".

בפברואר 2021 פורסם שרבוט גוגל לציון 105 שנה להולדתו של הירש.

בספר "הספרנית מאושוויץ" מאת אנטוני איטורבה מופיעה דמותו של פרדי הירש.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרדי הירש בוויקישיתוף

• פרדי הירש – דמותו של מחנך אגף החינוך - מכביה 2013, באתר אוח של משרד החינוך
• פרדי הירש - מחנך במחנה ריכוז והשמדה ארגון הפרטיזנים, לוחמי המחתרות והגטאות
• גבי חביב, ‏האיש שהציל את ילדי בירקנאו על ידי רוח הספורט, באתר ONE‏, 2 במאי 2011
• על פרדי הירש במעון הילדים בבירקנאו, מאת רות בונדי, באתר יד ושם
• Alfred (Fredy) Hirsch באתר holocaust.cz (באנגלית)
• על פעילותו של פרדי הירש בטרזיינשטט ועל סופו באושוויץ, בעדותה של דיטה קראוס, בערוץ היוטיוב של יד ושם ובאתר יד ושם
• על פרדי הירש באתר יד ושם
• אחוות ספורטאים: ברכה מ-1936, ברכה שמסרה מרגלית זוננפלד, באתר מכון וינגייט, 31 ביולי 2016
• מיכל אהרוני, כולם מכירים את יאנוש קורצ'ק – אז למה לא שמענו על פרדי הירש?, באתר הארץ, 3 באפריל 2018
• הסרט התיעודי "פרדי היקר", באתר כאן 11
• פרדי הירש (1916-1944), דף שער בספרייה הלאומית

• עידו דוד כהן, בחריש בוטלה הקרנת סרט תיעודי על מדריך שהציל מאות בשואה ו"אהב בנים", באתר הארץ, 23 בינואר 2023
• Anna Hájková, Fredy Hirsch’s Lover: New Research Reveals the Specifics of One of the Holocaust's Gay Victims, Tablet Magazine, ‏4 באפריל 2019