פרדריק פאסיוס
פרדריק פאסיוס (בפינית: Fredrik Pacius, בגרמנית: Friedrich Pacius; 19 במרץ 1809 – 8 בינואר 1891) היה מנצח, מלחין וכנר גרמני שחי ופעל בעיקר בפינלנד. הלחן שלו הפך ברבות הימים להמנון של פינלנד, אסטוניה וליבוניה. בזכות פועלו בפינלנד נחשב בעיני רבים ל"אבי המוזיקה הפינית".
 | |
| לידה |
19 במרץ 1809 המבורג, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה  |
|---|---|
| פטירה |
8 בינואר 1891 (בגיל 81) הלסינקי, האימפריה הרוסית |
| מקום קבורה |
בית הקברות הייטניימי |
| מוקד פעילות |
המבורג, פינלנד |
| מקום לימודים |
יוהאנאום |
| סוגה |
אופרה |
| שפה מועדפת |
פינית |
| כלי נגינה |
כינור |
| צאצאים |
Maria Collan |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
קורות חייו עריכה
נולד בהמבורג למריה מרגרטה שומאכר וליוהאן קונראד פאציוס, סוחר יינות. ככל הנראה מקור משפחתו של אביו הוא בפירנצה שבאיטליה. בנעוריו הצטיין בנגינה, ציור ושפות וסיים את לימודיו התיכוניים בגימנסיה הומניסטית בעיר. הוא למד מוזיקה בקאסל אצל לואי שפור ומוריץ האופטמן. לאחר לימודיו עבד ככנר בתזמורת המלכותית בסטוקהולם. בשנת 1834 הוזמן לאוניברסיטת הלסינקי לשמש שם כמורה למוזיקה. בפועל שימש כמנהל המוזיקלי שם עד שנת 1869, בה יצא לגמלאות. בשנת 1842 נישא לנינה מרטין. בתקופת עבודתו באוניברסיטת הלסינקי עשה רבות לקידום החיים המוזיקליים בפינלנד, בין השאר הקים מקהלת סטודנטים ותזמורת סימפונית שם. בשנת 1848 הלחין שיר למקהלה בשם "ארצנו" (Vårt land) למילים של המלחין הפיני ממוצא שוודי לודוויג רונברג. יצירתו של רונברג "הצוער שטאל" (Fänrik Ståls sägner), שבה נכלל השיר, היא אוסף של סיפורים ושירים מן המלחמה הפינית והמוטיב העיקרי בהם הוא האהבה למולדת המאחדת את כל שכבות העם וגורמת לכולם להירתם למטרה אחת בלא כל מניעים אנוכיים. הלחן הוא עיבוד מוזיקלי לשיר סטודנטים גרמני בשם "האפיפיור והסולטאן" (Papst und Sultan). בשנת 1852 כתב את האופרה הפינית הראשונה, "מסע הציד של המלך קארל" (Kung Karls Jakt) ללברית בשפה השוודית של זכריס טופליוס. האופרה עוסקת באיי אולנד. בשנת 1860 כתב את האופרה השנייה שלו, "הנסיכה הקפריסאית" (Prinsessan av Cypern), גם היא ללברית של זכריס טופליוס. ב-1866 כתב את "לורליי", האופרה השלישית שלו, ללברית של המשורר הגרמני עמנואל גייבל (Emanuel Geibel).
לאחר צאתו לגמלאות עבר פאסיוס עם משפחתו בשנת 1871 לגרמניה. בתקופה זו ניסה להתפרסם בגרמניה ובמערב אירופה אולם ללא הצלחה. כיוון שמרכז חייו נותר בפינלנד ושם גם זכה להכרה, החליט ב-1874 לשוב לפינלנד.
פרדריק פאסיוס נפטר בהלסינקי ונטמן בבית העלמין היאטניאמי (Hietaniemi) בעיר.
"ארצנו" כהמנון עריכה
את השיר "ארצנו" תרגם לראשונה לפינית החוקר יוליוס קרון (Julius Krohn), פיני ממוצא גרמני, בשנת 1867. בהתבסס על תרגום זה יצר המשורר פאבו קאיאנדר (Paavo Cajander) בשנת 1889 את הגרסה הרשמית להמנון פינלנד.
יוהאן וולדמאר יאנסן תרגם את "ארצנו" לאסטונית ב-1869 בשם "מולדתי, האושר והשמחה שלי" (באסטונית: Mu isamaa, mu õnn ja rõõm) והוא הושר לראשונה כיצירה מקהלתית בפסטיבל הזמר הראשון של אסטוניה באותה שנה. עד מהרה הפך השיר לסמל התחייה הלאומית באסטוניה.
הנצחתו עריכה
בשנת 1895 הוסר הלוט מעל פסל לזכרו בפארק קאיסניאמי (Kaisaniemi) בהלסינקי. הלחן של פאסיוס אומץ בחוק כהמנון הלאומי של אסטוניה בשנת 1920 ושוב בשנת 1990. בשנות ה-40 הופק בפינלנד סרט על חייו. משנת 1991 מעניקה אוניברסיטת הלסינקי פרס שנתי על שמו לאדם או ארגון שהתבלטו בפועלם המוזיקלי בפינלנד.
קישורים חיצוניים עריכה
פרדריק פאסיוס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
פרדריק פאסיוס, באתר ספוטיפיי
פרדריק פאסיוס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
פרדריק פאסיוס, באתר Discogs (באנגלית)- ביוגרפיה מקיפה ותמונות (באנגלית)
- פרדריק פאסיוס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
.svg){kind=logo}
