ויקיפדיה

פרח קצונה (צי מלחמתי)

מידשיפמן

פרח קצונה או פרח חובלים (באנגלית: Midshipman) הוא צוער או קצין מן הדרגה הנמוכה ביותר בצי המלכותי הבריטי, בצי של ארצות הברית ובציי המלחמה של רבות ממדינות חבר העמים הבריטי.

פרח קצונה בצי המלכותי, 1799. ציור מאת תומאס רולנדסון, מאוסף המוזיאון הימי הלאומי בגריניץ'.[1]

מִידְשִׁיפְּמֶן במאה ה-17 הייתה דרגת חוגר (אנ') של מלח מנוסה. המילה גזורה מ-Midships, בעברית: "אמצעית" – אמצע גוף האונייה (להבדיל מן החרטום או הירכתיים), על שם המקום באונייה בו עשה את משמרותיו או התגורר. במאה ה-18 השתנתה המשמעות של "מידשיפמן" מדירוּג של מלח מנוסה לדירוג של מועמד לקצונה. מהתקופה הנפוליאונית (1793–1815) ואילך מידשיפמן היה קצין מתלמד (Apprentice officer), ששירת קודם לכן משך שלוש שנים לפחות כנער הקפטן (Captain's servant),[2] כשוחר (Volunteer), או כמלח כשיר (אנ'). דרגתו והאחריות שהוטלה עליו הקבילו פחות או יותר לאלו של תת-קצין או נגד (אנ') של ימינו.[3] לאחר שלוש שנות שירות לפחות כמידשיפמן או כעוזר רב חובלים (אנ') (חוֹבֵל) הוא היה רשאי לגשת לבחינה לדרגת לוטננט. הקידום לדרגת לפטננט לא היה אוטומטי, ומידשיפמנים רבים מילאו תפקידי עוזרי רב החובלים כדי להגדיל את שכרם ואת היקף אחריותם באונייה. פרחי-קצונה בצי האמריקני הוכשרו ושירתו בדומה לפרחי הקצונה בצי המלכותי הבריטי, אך בהבדל אחד – עד 1912 "מידשיפמן" הייתה דרגת קצין-משנה (אנ').

במהלך המאה ה-19 חלו שינויים בדרכי הכשרתם של קצינים ימיים הן בצי המלכותי הן בצי האמריקני, וההתמחות המעשית באוניות הוחלפה בלימודים פורמליים בקולג' ימי. מאז ואילך קיבלה המילה "מידשיפמן" משמעות של קדט הלומד במכללה ימית. הקדטים שהו כארבע שנים במכללה וכשנתיים בים, ורק אחר כך קיבלו את דרגת הקצין. מאמצע המאה ה-19 עד אמצע המאה ה-20 פחתה בהדרגה תקופת הוותק בים (הפז"ם) לפחות משנה, מאחר שגיל ההצטרפות לצי הועלה מ-12 ל-18.

דרגות מקבילות למידשיפמן קיימות בציי מלחמה רבים. אם נשתמש כבסיס להשוואה במידשיפמן האמריקני או במידשיפמן הבריטי לפני בחינת ההסמכה, הדרגה המקבילה תהיה קדט ימי בתקופת הכשרתו לקצין זוטר. אם נשתמש במידשיפמן הבריטי לאחר בחינת ההסמכה, תהיה זו דרגת הקצין הזוטר הנמוכה ביותר בסולם הדרגות, הדומה לדרגת Ensign בצי האמריקני מבחינת התפקיד והאחריות. בשפות רומאניות רבות משתמשים במונח שתרגומו המילולי הוא "נוֹטֵר של הצי". כך בצרפתית: Garde marine, בספרדית Guardia marina, בפורטוגזית Guarda-marinha ובאיטלקית Guardiamarina. דרגות אלו נהוגות כיום רק בצי המלחמתי, אך בעבר נקראו בשם "נוטרים" צעירים שנבחרו על ידי המלך והוכשרו בעיקר כחיילים בצבא היבשה.

בחיל הים הישראלי לא קיימת דרגה מקבילה למידשיפמן. חניכי קורס חובלים הם חוגרים לכל דבר. בסיום הקורס, המשלב כיום לימודים לתואר אקדמי, מוענקת להם דרגת סגן. בעבר הוענקה למסיימי הקורס דרגת סגן-משנה.

היסטוריה עריכה

 
המידשיפמן הנרי ויליאם ביינטון, גיל 13 (ב-1780), ציור מאת תומאס הִיקִי (אנ')

שוליות קצינים עריכה

הצי המלכותי הבריטי (1662-1836) עריכה

מקור הדרגה עריכה

דרגת המידשיפמן נוצרה באנגליה בתקופת בית טיודור ובית סטיוארט. נשא אותה מלח מנוסה, שעלה והתקדם מבין המלחים הפשוטים וביצע את משמרותיו בסיפון בין התורן הראשי לתורן האחורי. אחריותו הייתה גדולה משל מלח פשוט, אך הוא לא מילא תפקיד פיקודי ולא היה קצין בהכשרתו.[4] השם "מידשיפמן" מופיע לראשונה בכתובים ב-1662,[5] והוא נגזר מן Midships, "אמצעית" (אמצע גוף האונייה) ומתייחס למקום באונייה בו עשו המידשיפמנים את משמרותיהם,[4] או למקום באונייה בו התגוררו.[6]

בתחילת המאה ה-18 היו קיימים ארבעה סוגי מידשיפמנים: מידשיפמן (דרגת החוגר המקורית של מלח מנוסה), מידשיפמן שלא מן המניין (אנ'),[7] מידשיפמן (קצין מתלמד) ומידשיפמן מן המניין (אנ').[8] אחדים מן המידשיפמנים היו אנשים מבוגרים, ורובם מועמדים לקצונה שנכשלו בבחינות ההסמכה ללפטננט או שקידומם נעצר; אחדים מנושאי הדרגה המקורית שרתו, עד 1822 לכל המאוחר, יחד עם שוליות קצינים מבלי שהם עצמם ישאפו לקצונה.[9] ב-1794 בוטלה הדרגה המקורית, ומאז נחשבו כל המידשיפמנים למועמדים לקצונה.[10]

ההצטרפות לצי עריכה

נערים ששאפו להיות קצינים ימיים צוידו מאז 1661 על ידי משפחותיהם ב"מכתב שירות" (Letter of service) מאת הכתר, וקיבלו לאחר הצטרפותם לצי שכר שווה לזה של מידשיפמן.[11] המכתב הורה לאדמירלים ולקפטנים להעניק לנושא המכתב "יחס הראוי לג'נטלמן, הן בבחירת מקום מגוריו באונייה הן בסיוע להתקדמותו".[12] דרגתם הרשמית הייתה "מתנדב על פי צו" (אנ'), אך הם נודעו לעיתים קרובות יותר בשם "נערי צו המלך" (King's letter boys), על מנת להבדיל את מעמדם החברתי הגבוה יותר מהדרגה המקורית של מידשיפמן.[11][13]

ב-1677 התקין הצי המלכותי תקנות, המחייבות צבירת ותק מסוים בים כתנאי לקידום לדרגת מידשיפמן ושירות כמידשיפמן כתנאי לקידום לדרגת לפטננט.[14] עד המלחמות הנפוליאוניות היה הוותק הנדרש שלוש שנות שירות כמידשיפמן או כחובל (Master's mate) וכן וֶתֶק ימי (Sea time) כולל של שש שנים.[15] הוותק הימי נצבר בדרכים שונות, ורוב הנערים שרתו את פרק הזמן הזה בים בדרגה נמוכה כלשהי,[16] בין אם כנער (servant) של אחד מקציני האונייה, כשוחר (volunteer) או כמלח.[17]

בעשור של 1730 בוטלה דרגת "מתנדב על פי צו" והוחלפה בשיטה לפיה שירתו המידשיפמנים לעתיד כנערים של קצינים. לדוגמה, קפטן רשאי היה להחזיק ארבעה נערים על כל 100 אנשי צוות באונייתו; רבים מבין הנערים הללו היו צעירים שיועדו לקצונה.[18]

ב-1729 נוסדה האקדמיה הימית המלכותית בפורטסמות', אשר שמה הוחלף ב-1806 למכללה הימית המלכותית (אנ'). היא נועדה ל-40 חניכים בגילאים 13 עד 16, שנדרשו להשלים קורס של שלוש שנות לימוד ולצבור שנתיים של התנסות מעשית בים קודם שהוסמכו לקצונה.[8][17] דרגת המידשיפמן על פי צו, או מידשיפמן מן המניין, שימשה במיוחד עבור בוגרי המכללה הימית המלכותית, כדי להבחין בינם לבין מידשיפמנים ששירתו באונייה ואשר שכרם היה גבוה יותר.[8] בית הספר לא זכה לאהדה בצי, מאחר שקצינים נהנו מן הפריבילגיה שבהחזקת נערים ועל כן העדיפו כי קצינים יוכשרו לתפקידם בשיטה המסורתית של חניכות (Apprenticeship).[18]

ב-1794 בוטלה הדרגה "נערי קצינים" ובמקומה נוצר סוג חדש של שוחרים עבור נערים בגילאי 11–13 שנקראו "שוחרים מדרגה ראשונה" ("Volunteer Class I"); הם נחשבו מידשיפמנים לעתיד, והתגוררו באוניית קו במס הקצינים הזוטרים (gunroom) ובפריגטות וספינות מלחמה קטנות יחד עם המידשיפמנים.[18] שוחרים השתכרו 6 ליש"ט לשנה.[18] ב-1816 בוטלה דרגת מידשיפמן מן המניין, וכל שוליות הקצינים דורגו כמידשיפמנים.[8]

הרקע החברתי והמדים עריכה
 
דיוקן של ג'ון וינדם דלינג, מידשיפמן בצי המלכותי, מאת ג'ורג' הנרי הרלו. ציור שמן על בד, אחרי 1805.

הדרגה והמעמד באוניות הצי המלכותי במאה ה-18 נקבעו על פי שתי היררכיות, סולם הדרגות הרשמי והחלוקה החברתית המקובלת לג'נטלמנים ולאלו שאינם ג'נטלמנים.[19][22] נערים ששאפו להיות קצינים נקראו לעיתים קרובות "ג'נטלמנים צעירים" (אנ') במקום בשם דרגתם, כדי לציין שמעמדם החברתי גבוה מזה של המלחים הפשוטים.[12][23] ברוב אוניות המלחמה התגוררו המלחים הפשוטים בסיפוני התותחים, ומגורי הקצינים היו בירכתיים. לעיתים קרובות היו מציבים מידשיפמן באונייה כשדרגתו הרשמית בניירות האונייה נמוכה יותר, כמו מלח כשיר, אבל הוא התגורר ואכל את ארוחותיו בקיטון פרחי הקצונה עם השווים לו במעמדם החברתי.[24][26]

כ-50 אחוזים מן המידשיפמנים היו בניהם של בעלי מקצוע, ובהם בנים לקצינים בצי המלחמתי ולמשפחות עם עבר ימי מפואר כמו משפחות סומרז, הוד ופארקר. קשרי המשפחה סייעו רבות לקידום ולהעלאה בדרגה של הקצינים לעתיד. בני משפחות אצולת התואר (Peerage) ואצולת הקרקע (Landed gentry) היוו את הקבוצה השנייה בגודלה, כ-27 אחוזים מן הקצינים. מספקם היה קטן, אך קשריהם המשפחתיים היו מנוף מצוין לקידום, והשפעתם על הצי המלכותי הייתה רבה. קצין מפורסם שהשתייך לקבוצה זו היה הנסיך ויליאם, לימים ויליאם הרביעי, ששירת כמידשיפמן מ-1780 עד 1785. השאר היו בני מעמד הפועלים או הסוחרים, שסיכוייהם להתקדם לדרגת לפטננט היו קלושים.[18]

מאחר שרוב המידשיפמנים היו מהג'נטרי או בני משפחות שעיסוקן בספנות, ניצלו רבים מהם את קשריהם כדי ששמם יירשם בספרי האונייה. השיטה, שנודעה בשפת הדיבור בשם "התפקדות מדומה" ("False muster"), הייתה נפוצה ביותר על אף שמבחינה טכנית נחשבה בלתי חוקית ולא נראתה בעין יפה.[27] היא איפשרה לנערים להתקדם לדרגת מידשיפמן, או במקרים אחדים לדרגת לפטננט, מבלי שהשלימו את פרק הזמן הימי הדרוש. דוגמה מפורסמת היא תומאס קוקרן, שדודו צירף אותו לצי בגיל חמש; שמו היה רשום באוניות שונות עד אשר בגיל 18 קיבל את הסמכתו לקצונה.[17]

עם הנהגת מדים (אנ') בצי המלכותי ב-1748, לבשו המידשיפמנים בתחילה את אותם המדים כמו קציני הפיקוד (Commissioned officers).[28] אז גם החלו עונדים את סמל הדרגה המסורתי שלהם, פיסת בד לבן עם כפתור מוזהב ולולאת חבל לבנה בכל אחד מצדי צווארון המקטורן.[29] המדים הדגישו את היות המידשיפמנים ג'נטלמנים וקצינים מתלמדים.[28]

תפקידם באונייה ואופן קידומם עריכה
 
מסלול הקידום לקצונה בצי המלכותי, 1810 לערך.[30]

המידשיפמנים באונייה נדרשו ללמוד נווטות וימאות בנוסף לעבודתם. הם אמורים היו לדעת כבר, כמלחים כשירים או כשוחרים, כיצד לטפל בחיבל ובמפרשים, להחזיק משמרת, להעביר פקודות מסיפון אחד לשני, לפקח על סוללת תותחים, לפקד על סירת שירות של האונייה ועל תת-מחלקה של צוות האונייה בפיקוחו של אחד הלפטננטים. באוניות קטנות רכשו המידשיפמנים את ידיעותיהם העיוניות מפיו של חוֹבֵל ותיק,[31] שהיה לעיתים קרובות מידשיפמן שעבר את בחינת ההסמכה לקצונה (אנ'), והוא לימד אותם מתמטיקה, נווטות ומסורת ימית. באוניות גדולות כלל הצוות מורה (Schoolmaster), על פי רוב אזרח, כמו הכומר של האונייה. המידשיפמנים נדרשו לנהל יומן ניווט מפורט, אותו הציגו למפקד האונייה כדי שיראה את התקדמותם.[18]

לפני שקודם לדרגת לפטננט נדרש מועמד לקצין-פיקוד בצי המלכותי לעבור בחינה פורמלית. רשמית, לפטננט לעתיד צריך היה להיות בן 19 לפחות, ונדרש להציג הוכחות לשירותו הקודם, כמו אישורי הסמכה שקיבל ממפקדיו הקודמים ויומנים שניהל בהיותו מידשיפמן.[32] עם זאת, רוב המידשיפמנים שאפו לגשת לבחינה ללפטננט בגיל 17 או 18, וגיל המידשיפמנים היה בין 15 ל-22.[16] המועמד התייצב בפני ועדה של שלושה קפטנים ונבחן בעל-פה בימאות, נווטות ומשמעת בים. חברי הוועדה היו שואלים אותו שאלות כגון: "אויב נראה באופק; מסור פקודות לתפיסת עמדות קרב, וערוך את כל ההכנות הדרושות ללחימה.[32]

הוועדה עצמה התכנסה אַד הוֹק לשם הבחינה, וגם שאלות הבחינה לא היו אחידות וכל אחד מהקפטנים הציג שאלות כרצונו. בימאות נדרש המועמד להוכיח כי הוא יודע לעשות קליעות בחבל, לצמצם מפרש, להשיט אוניית מפרשים ולחשב את שינויי הגאות והשפל. בנווטות הוא נדרש להראות כי הוא יודע לחשב את מיקום האונייה בשיטת הניווט המקורב, להשתמש במפות מרקטור, לבצע תצפיות שמש וכוכבים כדי למצוא את מיקום האונייה בשיטת הניווט האסטרונומי, ולהבין את שגיאות המצפן. כמו כן נדרש להיות בקי ומוסמך בתפקידיהם של מלח כשיר ומידשיפמן.[32]

אם נכשל, יכול היה לגשת לבחינה חוזרת רק לאחר שישה חודשי שירות בים. היו מידשיפמנים שמעולם לא עברו את הבחינה. מידשיפמן שעמד בהצלחה במבחן נעשה "מידשיפמן מוסמך" (Passed midshipman).[32] מהמאה ה-18 עד המחצית השנייה של המאה ה-19, מידשיפמן בצי המלכותי שעבר את הבחינה ללפטננט לא קיבל פיקוד באופן אוטומטי. מידשיפמנים בעלי קשרים פוליטיים קודמו ראשונים, והאחרים צריכים היו להמתין בסבלנות לתורם. בעיתות מלחמה, אז האבידות באוניות ובאנשים היו רבות, קודמו רוב המידשיפמנים המוסמכים בתוך שנה-שנתיים, אך בימות השלום ההמתנה יכלה להימשך זמן רב, ולא אחת קרה שהמידשיפמן כבר היה מבוגר מדי ואבדו סיכוייו לקבל פיקוד.[33]

מידשיפמנים מוסמכים שהמתינו לקידומם מונו לעיתים קרובות על ידי הקפטן לתפקיד עוזר רב-חובלים (חובל), תת-קצין בכיר שסייע לרב החובלים, היה סגנו של הלפטננט במהלך המשמרת ופיקד על אחת מסירות השירות הקטנות של האונייה.[34] שכרו של מידשיפמן שמונה לעוזר רב-חובלים גדל מ-2 ליש"ט ו-5 שילינג ל-3 ליש"ט ו-16 שילינג לחודש, אך סיכוייו לקבל פיקוד לא היו גבוהים בתחילה, כי עוזרי רב-החובלים ורבי-החובלים היו מרקע חברתי נמוך של מעמד הפועלים.[35][36] לימים נקבע מילוי תפקיד עוזר רב-חובלים כשלב רגיל בדרך לקבלת פיקוד; הדבר גרם לבלבול מסוים בשלהי המאה ה-18, משום ששני בעלי-תפקידים באונייה – עוזרי רב-החובלים, שרצו להתקדם לדרגת רב-חובלים, והמידשיפמנים לשעבר ששאפו לקבל פיקוד על אונייה – החזיקו באותו שם-דרגה ותחומי אחריותם היו זהים.[37]

בתחילת המאה ה-19 שימש שם הדרגה mate, ללא התחילית master's, לציון מידשיפמן מוסמך, על מנת להבדיל בינו לבין עוזרי רב החובלים שלא שירתו קודם לכן כמידשיפמנים. ב-1824 הוחלף שם הדרגה Master's mate ב-Master's assistant, ושם-הדרגה Mate הוסיף להתייחס באופן לא רשמי למידשיפמנים מוסמכים.[35] שינויים אלה סייעו לסילוק הבלבול שנוצר. ועדה מלכותית (אנ') שהתכנסה ב-1838 בראשותו של ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון, המליצה לקבוע את הדרגה Mate כשלב רשמי בין מידשיפמן ולפטננט.[38] ב-1861 בטלה דרגת ה-Mate ובמקומה הונהגה דרגת תת-לפטננט (סגן משנה).[38]

הצי האמריקאי (1794–1845) עריכה

חוק ההתחמשות הימית, שאושר על ידי הקונגרס ב-1794 והורה על הקמתו של הצי של ארצות הברית, קבע בין שאר דברים כי מידשיפמנים יימנו עם קציני-המשנה ומינויים ייעשה על ידי נשיא ארצות הברית.[39] תפקידי המידשיפמן היו זהים לאלו שבצי המלכותי הבריטי, וגילם של המידשיפמנים השואפים לקצונה היה מ-14 עד 22. "פרח קצונה מוסמך" הייתה דרגה רשמית בצי האמריקאי מ-1819.[40]

בתקופת השלום הארוכה שבין 1815 ל-1846 היו למידשיפמנים הזדמנויות מעטות לקידום, והם השיגו את הפיקוד המיוחל בסיועו של פטרון (אנ'). הכשרתם הלקויה של קציני הצי האמריקני נחשפה לאחר "פרשת סומרז" (אנ'), מרד לכאורה שפרץ באונייה "סומרז", שהסתיים בתלייתו של המידשיפמן פיליפ ספנסר (אנ'). ספנסר קיבל את התפקיד והדרגה באונייה בהשפעת אביו, ג'ון קנפילד ספנסר, מזכיר המלחמה של ארצות הברית.[41]

קדטים של הצי המלחמתי עריכה

הצי המלכותי הבריטי מ-1836 עריכה

המכללה הימית המלכותית המקורית (אנ') נסגרה ב-1837, ומאז התבצעה הכשרת מידשיפמנים באוניות הצי בלבד. ב-1844 נקבעה דרגה חדשה – קדט של הצי המלחמתי (Naval cadet), וכדי לקבל הסמכה למידשיפמן נדרש המועמד להיות בן 14, לעבור בהצלחה בחינה של האדמירליות ולשרת שנתיים כקדט של הצי או שלוש שנים כחוגר בצי.[42] בשל המחסור בקצינים מוסמכים הורתה מפקדת הצי כי מעתה ואילך יוכשרו כל הקדטים באוניית לימודים עוגנת. הלימודים וההכשרה החלו ב-1857 באה"מ "אילוסטריוס", שהוחלפה ב-1859 על ידי אה"מ "בריטניה".[43] ב-1862 הועברה "בריטניה" אל נמל פורטלנד, וב-1863 אל דרטמות', למקום בו נמצאת כיום "המכללה הימית המלכותית בריטניה" (אנ').[44]

משנות ה-40 של המאה ה-19 היה גיל הקבלה של קדטים בין 12 ל-13, וההכשרה כללה שתי שנות לימודים עיוניים, במהלכן נשאו החניכים דרגות קדטים של הצי.[45] אלו מביניהם שהצטיינו בלימודים, בימאות ובהתנהגות יכלו לזכות לאחר הבחינה הסופית בפטור עד שנה מן הוותק הימי הנדרש, ובנוסף לזאת לקבל דרגת מידשיפמן מיד עם סיום לימודיהם במכללה.[45] בסיום הלימודים במכללה שירתו הקדטים שנה אחת באוניית לימודים מיוחדת.[45] אחר כך הוענקה להם דרגת מידשיפמן, והם הוצבו לשירות של שנתיים נוספות באחת מאוניות הצי. מגורי המידשיפמנים היו במס הקצינים הזוטרים (gunroom), הם עשו משמרות והשיטו את סירות השירות של האונייה. מדי יום השתתפו בשיעורי נווטות. אחרי חמש שנות הכשרה בסך הכל ובהגיעם לגיל 19 רשאים היו המידשיפמנים לגשת לבחינה ללפטננט.[46][47] מידשיפמן שעבר את הבחינה קיבל דרגת תת-לפטננט ועבר ללמוד במכללה הימית המלכותית בגריניץ', שנפתחה ב-1873 כ"אוניברסיטה של הצי המלחמתי".[46]

 
פרחי הקצונה ג'ורג' דְרוּרִי, וילפרד מֶלְסוֹן וגרג ראסל בפיקניק באי אימברוס במהלך מערכת גליפולי, 1915

ב-1903, על פי תוכנית סלבורן-פישר שיזם אדמירל ג'ון פישר, אוחדה ההכשרה של המועמדים לקציני סיפון ושל המועמדים לקציני מכונה.[48] קודם לכן הוכשרו קדטי המכונה בנפרד במכללה המלכותית להנדסה ימית (אנ') בקִייֶם שבדבון, אשר נסגרה ב-1910.[48] ב-1903 נפתחה מכללה ימית מלכותית באוסבורן (אנ'). תוכנית ההכשרה המשותפת כללה שתי שנות לימוד באוסבורן ושנתיים נוספות במכללה הימית המלכותית בדרטמות'. אחר כך שונתה התוכנית וכללה ארבע שנות לימוד בדרטמות' ושלוש שנות שירות בים כמידשיפמנים, שבסיומן הוענקה להם דרגת תת-לפטננט.[46] ב-1905 הושלמה בניית "המכללה הימית בריטניה", שהחליפה את אוניית הלימודים אה"מ "בריטניה".[49] ב-1913, עקב הדרישה הגוברת לקצינים, החלו לגייס נערים בני 18 בוגרי בתי ספר פרטיים. גיוס זה נקרא "גיוס מיוחד" (Special Entry), והוא התנהל בנפרד מגיוס הקדטים של תוכנית סלבורן-פישר, שנקרא "גיוס רגיל" (Common Entry).[50] קדטים מן הגיוס המיוחד קיבלו הכשרה של כ-6 חודשים ואחר כך צורפו לאוניות כמידשיפמנים.[50] כשפרצה מלחמת העולם הראשונה ב-1914 גויסו מיד כל הקדטים בדרטמות' לצי המילואים כמידשיפמנים.[51] לשניים מהם, ג'ורג' דְרוּרִי ווילפרד מלסון, הוענק עיטור צלב ויקטוריה, הגבוה בעיטורי הגבורה של חבר העמים הבריטי, על אומץ לבם במהלך הנחיתה בכף הלס.[52] ההתנגדות לתוכנית סלבורן-פישר הובילה אחרי המלחמה להפרדה כמקודם של הכשרות קציני הסיפון וקציני המכונה, אך הגיוס המשותף והגיוס המיוחד הוסיפו להתקיים.[46]

אחרי מלחמת העולם השנייה בוצעו רפורמות נוספות להעלאת איכות הקצינים בצי המלכותי. הן נעשו על פי הלקחים שנלמדו מתוכנית הגיוס המיוחד בכל הנוגע לרמת הקצינים ועל פי ניסיונן של מדינות אחרות בהכשרת מועמדים לקצונה במתכונת אוניברסיטאית.[11] ב-1949 הועלה גיל הגיוס למועמדים לקצונה ל-16 וב-1955 ל-18, והם נדרשו להיות בעלי השכלה הכוללת שני מקצועות לפחות ברמה מתקדמת (A level).[53] אחרי 1957 לא שירתו יותר מידשיפמנים בצי.[54] ב-1972, עם ביטול דרגת הקדט, נעשו כל הקדטים למידשיפמנים.[55]

הצי האמריקאי מ-1845 ואילך עריכה

הקונגרס הורה על הקמת האקדמיה הצבאית של ארצות הברית ב-1802, אך חלפו קרוב ל-50 שנים עד שאושרה הקמת אקדמיה להכשרת קציני הצי המלחמתי.[56] אחת הסיבות לעיכוב הייתה העדפת ראשי הצי את שיטת החניכות (apprenticeship), והם הביאו כדוגמה קצינים ידועי שם כמו נלסון והקפטנים של מלחמת 1812 שלא למדו לימודים פורמליים בבית ספר ימי.[56] רק אחרי פרשת סומרז הבין פיקוד הצי כי יש צורך לשנות את שיטת ההכשרה של הקצינים ולשפר אותה.[56]

 
מידשיפמן תאודורוס ב"מ מייסון, הצי של ארצות הברית (1868 לערך)

ג'ורג' בנקרופט, שמונה למזכיר הצי המלחמתי ב-1845, החליט לפעול מבלי להזדקק לאישור הקונגרס, והורה על הקמת אקדמיה חדשה לקצינים.[56] הוא הקים מועצה בראשות קומודור פרי, שתפקידה לנסח תוכנית חדשה להכשרת קצינים ולהפוך את פורט סברן הישן באנאפוליס למוסד חדש שייקרא "האקדמיה הימית של ארצות הברית".[56] מידשיפמנים למדו באקדמיה ארבע שנים, ובכל קיץ התאמנו באוניות.[57] מזמן זה ואילך מידשיפמן משמעו היה "מידשיפמן מוסמך" (Passed midshipman), וחניך באקדמיה הימית נקרא מידשיפמן-קדט (Cadet midshipman).[40] דרגת סגן משנה (Ensign) נוצרה ב-1862, ומידשיפמנים מוסמכים הועלו לדרגת סגן-משנה כאשר התפנו תפקידים עבורם.[40]

ב-1865 הוקמה באקדמיה מגמת מכונות קיטור, ובפעם הראשונה התקבלו אליה קדטים שיועדו לשרת כקציני מכונות באוניות.[58] ב-1874 ערך הקונגרס שינויים בתוכנית הלימודים, והיא כללה מאז ארבע שנות לימודים עיוניים ושנתיים נוספות של שירות בים באחת מאוניות הצי כמידשיפמן זוטר (Warrant midshipman), לפני שהתייצב לבחינות ההסמכה.[59] ב-1882 ביטל הקונגרס את ההכשרה הנפרדת של קדטי מכונה וסיפון, וקבע כי מעתה ייקראו כולם בשם קדטים ימיים (naval cadets); ב-1902 חזרו להשתמש בשם "מידשיפמנים".[57] ב-1903 אישר הקונגרס חוק, לפיו מותר לכל סנטור, חבר בית הנבחרים וציר בקונגרס למנות שני מידשיפמנים, שניים מטעם מחוז קולומביה וחמישה בכל שנה משאר המדינות. ב-1912 אישר הקונגרס אישר את מינויים של מידשיפמנים לסגני-משנה (Ensigns) ביום סיום לימודיהם, וביטל את הדרישה הקודמת לשירות בים של שנתיים בסיום הלימודים כקציני משנה.[57][60]

ב-1930 קיבלה האקדמיה הימית הכרה רשמית כמוסד ללימודים טכנולוגיים.[57] ב-1933 אושר חוק חדש שאיפשר לאקדמיות הימית, הצבאית וזו של משמר החופים להעניק תואר בוגר במדעים (MSc).[57] בוגרי מחזור 1933 הם הראשונים שקיבלו תואר זה.[57] ב-1937 ניתנה לנשיא האקדמיה הסמכות להעניק תואר בוגר במדעים לכל בוגרי האקדמיה שעודם בחיים.[57]

ציי חבר העמים הבריטי עריכה

במהלך המאה ה-20 הקימו הדומיניונים של האימפריה הבריטית ציי מלחמה משלהם, ומשום כך נפוץ השימוש בדרגת מידשיפמן גם למדינות נוספות. כיום נמצאת דרגה זו בציי אוסטרליה, ניו זילנד, דרום אפריקה, פקיסטן, הודו, סינגפור, סרי לנקה, בנגלדש וקניה. עד 1968 היייתה הדרגה נהוגה גם בצי המלכותי הקנדי, אך בשנה זו אוחדו הצי, הצבא וחיל האוויר המלכותיים של קנדה, ודרגת המידשיפמן הוחלפה בדרגת קדט ימי.[61]

הכינוי "סנוטי" עריכה

מידשיפמן בצי המלכותי הבריטי מכונה לעיתים בלשון דיבור "סנוטי" (Snotty, זב חוטם). על מקורו של הכינוי קיימות שתי גרסאות עממיות: האחת טוענת כי הכינוי נולד בשל חסרונן של ממחטות אצל המידשיפמנים, שנהגו על כן לנגב את אפם בשרוולי המעיל. לעיתים קרובות מזכירים את הנסיך ויליאם, לימים המלך ויליאם הרביעי, כדוגמה המובהקת לנוהג נפסד זה. גרסה אחרת טוענת כי שלושת הכפתורים, שהיו תפורים בימים עברו לשרווליות מעילי המידשיפמנים, נוספו כדי שלא ינגבו את חוטמם בשרוול המעיל.[54][62]

מידשיפמנים בציי בריטניה וארצות הברית בימינו עריכה

הצי המלכותי הבריטי עריכה

 
סימן הדרגה של מידשיפמן בצי המלכותי

דרגת "מידשיפמן" בצי המלכותי בימינו היא דרגת הקצונה הנמוכה ביותר; היא מקבילה ללפטננט שני (Second lieutenant, סגן משנה) בצבא הבריטי ולקצין טיס (Pilot officer, סגן משנה) בחיל האוויר המלכותי, וגבוהה מכל דרגות החוגרים והנגדים.[63][64] סימן הדרגה של מידשיפמן, שלא השתנה כמעט מאז ימי נפוליאון,[65] נקרא "Turnback": פיסת בד לבן עם כפתור מוזהב וחצי לולאת חוט לבן שזור בכל אחד מצדי צווארון המעיל.[66]

קצינים לעתיד חייבים לעבור חמש בחינות בגרות (GCSE) לפחות, כולל אנגלית ומתמטיקה, ובנוסף לכך לצבור 72 יחידות לימוד (UCAS) לפחות בשני מקצועות ברמה-A. עליהם לעבור מבדקי קבלה הנמשכים יומיים וחצי ונקראים "ועדת קבלה של האדמירליות" (Admiralty Interview Board) ובדיקה רפואית.[67] נכון ל-2013, הן בעלי תואר אוניברסיטאי הן ללא תואר מקבלים דרגת מידשיפמן וממתינים יחד לקידומם לדרגת תת-לפטננט.[67]

ההכשרה הכללית הבסיסית (Initial Officer Training) של קציני הצי המלכותי נעשית במכללה הימית המלכותית "בריטניה".[68] היא נמשכת עד שנה בהתאם למקצוע ההתמחות; כל המידשיפמנים לומדים לפחות שתי תקופות בנות 14 שבועות כל אחת. לאחר שהשלימו את הכשרתם הבסיסית הם מקבלים דרגת קדט קצונה (Officer cadet).[69]

במהלך שבעת השבועות הראשונים להכשרתם מתמקדים הלימודים בהכרת המערכת הצבאית, בכישורי מנהיגות ובעבודת צוות. בשבעת השבועות הבאים רוכשים הקדטים כישורים ימיים חיוניים הכוללים נווטות והכרת הסביבה הימית, לוחמה ימית והישרדות בסיסית בים. בשלב הלימודים השני רוכשים הקדטים ניסיון ימי התחלתי במשך עשרה שבועות באוניות הראשיות של הצי צוברים הקדטים עשרה שבועות של זמן ימי בסיסי כדירוגים זוטרים. עם השלמת ההתנסות הימית הראשונית (Initial Fleet Time) שבים הקדטים אל דרטמות' לארבעה שבועות, במהלכם הם משלימים את החובה הסופית של "תרגיל מנהיגות ימית" (Maritime Leadership Exercise, MARL) ומבקרים במשך שבוע במתקנים שונים של הצי המלכותי.[68]

לאחר השלמת אימוני הקצונה הבסיסיים, עוברים הקדטים בוגרי האוניברסיטאות וקדטי הקצונה במגמות מכונה, לוגיסטיקה וטיס אל שלב ההכשרה השני שלהם, המתבצע במקומות שונים בצי. מידשיפמנים המתמחים בלוחמה[70] נשארים במכללה ועוברים קורס קציני לוחמה בסיסי; הקורס מהווה חלק מלימודי התעודה במדעים ימיים (השקולים לשני שלישים של תואר בוגר אוניברסיטה). הקצינים יכולים להשלים את התואר בלמידה מרחוק או באוניברסיטה הפתוחה, אך השגתו אינה חובה.[71]

הצי וחיל הנחתים האמריקנים עריכה

 
דרגות המידשיפמנים בצי ובחיל הנחתים האמריקני

מידשיפמן בצי האמריקני בימינו נחשב לקצין מן השורה, אך סמכויות הפיקוד שלו מוגבלות בהתאם לרמת ההכשרה שעבר. מבחינה פורמלית נחשבים המידשיפמנים לקצין מסוג מיוחד, המדורג בין קצין-משנה (Warrant Officer, W-1) והסוג הנמוך ביותר של קצין-משנה בכיר (Chief Warrant Officer, W-2).[72]

חניכים באקדמיה הימית של ארצות הברית מתמנים למידשיפמנים בצי המלחמתי על ידי נשיא ארצות הברית. חניכים בחיל ההדרכה לקציני מילואים ימיים (Naval Reserve Officer Training Corps, NROTC) מקבלים את מינויים למידשיפמנים ביחידת מילואי הצי או ביחידת מילואי חיל הנחתים מידי מזכיר הצי. חניכים באקדמיה של הצי המסחרי האמריקני (USMMA) מתמנים למידשיפמנים ביחידת מילואי הצי המלחמתי. יחידת החניכים באקדמיה הימית של הצי נקראת "בריגדת המידשיפמנים", ויחידת החניכים באקדמיה של הצי המסחרי נקראת "רגימנט המידשיפמנים".

לקריאה נוספת עריכה

  • Blake, Nicholas and Lawrence Richard. The Illustrated Companion to Nelson's Navy. Stackpole Books, 2005.
  • Cheema, Pervaiz Iqbal. The Armed Forces of Pakistan. Allen & Unwin, 2002.
  • Davies E.L. and E.J. Grove. The Royal Naval College Dartmouth: Seventy-five years in Pictures. Gieves & Hawkes Limited, 1980.
  • Davies, J.D. Davies, Andrew. Gentlemen and Tarpaulins: The Officers and Men of the Restoration Navy. Clarendon Press, 1991.
  • Hamersly, Lewis. A Naval Encyclopædia. Philadelphia, L. R. Hamersly & Co., 1884.
  • Harding, Richard. Seapower and naval warfare, 1650–1830. Routledge, 2002.
  • Dean, King. A Sea of Words: Lexicon and Companion for Patrick O'Brian's Seafaring Tales. Open Road Media, 2012.
  • Lavery, Brian. Nelson's Navy: The Ships, Men and Organization. Naval Institute Press, 2003.
  • Lewis, Michael. England's Sea-Officers. London, George Allen & Unwin, 1939.
  • Lewis, Michael. A Social History of the Navy. Allen & Unwin, 1960.
  • Miller, Nathan. The U.S. Navy: a history. Naval Institute Press, 1997.
  • James, Morris and Patricia Kearns. Historical Dictionary of the United States Navy.Scarecrow Press, 2011.
  • Pack, S.W.C. Britannia at Dartmouth. Redman, 1967.
  • Penn, Geoffrey. Snotty: The Story of the Midshipman. London, Hollis & Carter, 1957
  • Phillipson, David. Band of Brothers: Boy Seamen in the Royal Navy 1800 – 1956. History Press Limited, 2003.
  • Snelling, Stephen. Gallipoli, VCs of the First World War. History Press, 2013.
  • Walker, C.F. Young Gentlemen: The Story of Midshipmen from the XVIIth Century to the Present Day. London, Longmans, Green, 1938.
  • Winton, John, Chapter 9: "Life And Education in a Technically Evolving Navy: 1815–1925." In: J.R. Hill (Editor), The Oxford Illustrated History of the Royal Navy. Oxford University Press, 2002.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא פרח קצונה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Ranks in Nelson's Navy." Port Cities London. National Maritime Museum. Retrieved 2009-02-20.
  2. ^ באוניות הצי המלכותי הבריטי עד 1796 – שם הדרגה של נער מגיל שתים־עשרה ומעלה בתקופת הכשרתו לפרח קצינים (מידשיפמן). מעין שוחר ימי, שהצטרף לצי בחסותו האישית של פוסט קפטן. לימים הוחלף שמו ל־Volunteer, 1st class.
  3. ^ תת-קצין (petty officer) בתקופת המפרשים היה איש צוות שדרגתו נמוכה משל קצין־משנה (warrant officer) וגבוהה משל מלח פשוט (ordinary seaman); מעין "סַמָל" בלשון ימינו.
  4. ^ 1 2 Penn (1957), pp. 3–4.
  5. ^ "midshipman, n.", Oxford English Dictionary Online. Oxford University Press. Retrieved 18 June 2013.
  6. ^ Morris & Kearns 1998, p. 186.
  7. ^ קצין שדרגתו נמוכה מדרגת פוסט קפטן (רב חובלים, לפטננט או קפטן), אשר האונייה עליה פיקד הוצאה משירות פעיל וקיבל שכר של מידשיפמן עד שנמצאה לו אונייה אחרת
  8. ^ 1 2 3 4 Lewis (1939), pp. 217–220.
  9. ^ Penn 1957, p. 8.
  10. ^ King (2001), p. 299.
  11. ^ 1 2 3 Davies (1991), p. 16.
  12. ^ 1 2 Chisholm (1911), p. 423.
  13. ^ Penn 1957, pp. 10–11.
  14. ^ Lewis (1939), p. 221.
  15. ^ Lavery (1989), p. 89.
  16. ^ 1 2 Phillipson (1996), p. 2.
  17. ^ 1 2 3 Lavery (1989), p. 89.
  18. ^ 1 2 3 4 5 6 Lavery (1989), p. 90.
  19. ^ Lewis (1939), p. 228.
  20. ^ Lewis (1939), p. 270.
  21. ^ Lavery (1989), p. 270.
  22. ^ מידשיפמן היה תת-קצין שהקפטן יכול היה להורידו בדרגה, אך בכיר בדרגתו מרוב תתי-הקצינים האחרים וזוטר לקציני-המשנה כגון קצין המשמעת (אנ').[20][21]
  23. ^ Blake & Lawrence (2005), p. 72.
  24. ^ 1 2 Lewis (1939), p. 267.
  25. ^ "Pitcairn Crew". Pitcairn Island Study Center. 2008. Retrieved 28 April 2010.
  26. ^ הוריישו נלסון שירת כמלח כשיר באונייה "סיהורס",[24] ופיטר הייווד שירת כמלח כשיר באונייה "באונטי".[25]
  27. ^ "false muster, n." Oxford English Dictionary Online. Oxford University Press. Retrieved 11 March 2011.
  28. ^ 1 2 Lewis (1939), pp. 221–222.
  29. ^ Lavery (1989), p. 108.
  30. ^ Lavery (1989), p. 92.
  31. ^ עוזר רב החובלים, master's mate או mate נקרא גם חובל.
  32. ^ 1 2 3 4 Lavery (1989), p. 93.
  33. ^ Walker 1938, p. 185.
  34. ^ "Officer ranks in the Royal Navy". Royal Naval Museum. Archived from the original on 11 October 2014. Retrieved 25 April 2009.
  35. ^ 1 2 Walker (1938), p. 186.
  36. ^ Lewis (1960), p. 146, 197.
  37. ^ Lewis (1939), p. 212, 230.
  38. ^ 1 2 Walker (1938), pp. 188–189.
  39. ^ "Warrant Officer". Naval Historical Center. 2005. Retrieved 11 September 2009.
  40. ^ 1 2 3 Hamersly (1881), p. 496.
  41. ^ Miller (1997), p. 102.
  42. ^ Hautlain, Charles (1844), The New Navy List, London: Simpkin, Marshall & Co., p. 90, retrieved 19 July 2010
  43. ^ Walker (1938), p. 37.
  44. ^ Walker (1938), p. 39.
  45. ^ 1 2 3 Pack (1966), pp. 42–43.
  46. ^ 1 2 3 4 Winton (1995), pp. 267–269.
  47. ^ Hamersly (1881), p. 16.
  48. ^ 1 2 Penn 1957, pp. 122–124.
  49. ^ Davies & Grove (1980), p. 12.
  50. ^ 1 2 Pack (1966), p. 195.
  51. ^ Davies & Grove 1980, p. 14.
  52. ^ Snelling, Stephen (1995), Gallipoli, VCs of the First World War. Stroud: Sutton. p. 29.
  53. ^ Davies & Grove (1980), p. 21.
  54. ^ 1 2 "M Class – Muster". Royal Navy. Archived from the original on 26 August 2010. Retrieved 17 December 2008.
  55. ^ Davies & Grove (1980), p. 23.
  56. ^ 1 2 3 4 5 Miller (1997), p. 103.
  57. ^ 1 2 3 4 5 6 7 "A Brief History of the US Naval Academy". United States Navy. Retrieved 7 August 2008.
  58. ^ "US Naval Academy – Mechanical Engineering Department – History". United States Naval Academy. Retrieved 22 July 2010.
  59. ^ Hamersly 1881, p. 14.
  60. ^ Commission of ensign to graduates of the Naval Academy at end of four years' course, Pub. Law No. 62-98. 37 Stat. 73 (1912). Retrieved 2009-11-11 from Lexis/Nexis Congressional.
  61. ^ "National Defence Act (R.S., 1985, c. N-5)". Department of Justice of Canada. Retrieved 1 April 2009.
  62. ^ Penn (1957), p. ix.
  63. ^ STANAG 2116: NATO Codes for Grades of Military Personnel. NATO. 13 March 1996.
  64. ^ Lavery, Brian (1994). Hostilities Only: Training the wartime Royal Navy. Greenwich: National Maritime Museum. p. 150.
  65. ^ The Navy list. H.M. Stationery Office. 1834. Retrieved 1 January 2011.
  66. ^ "Royal Navy Uniform Regulations". Royal Navy. p. 3. Archived from the original on 12 April 2015. Retrieved 1 January 2015.
  67. ^ 1 2 "Royal Navy Officer". Royal Navy. Retrieved 16 January 2019.
  68. ^ 1 2 "Initial Officer Training". Royal Navy. Archived from the original on 30 March 2009. Retrieved 6 March 2009.
  69. ^ "Initial Fleet Time". Royal Navy. Archived from the original on 23 January 2010. Retrieved 19 July 2010.
  70. ^ Officer Corps of the Royal Navy
  71. ^ "In Service Degree Scheme". Royal Navy. Archived from the original on 24 July 2009. Retrieved 5 June 2009.
  72. ^ Brackin, William L. (1991). Naval Orientation (NAVEDTRA 12966). United States Navy Naval Education and Training Command. p. 9‑9.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פרח_קצונה_(צי_מלחמתי)&oldid=38411168"