פריד א-דין עטאר
משורר סופי פרסי
פריד א-דין עטאר (בפרסית: فَریدالدّین ابوحامِد محمّد عطّار نِیشابوری, פריד א-דין אבו חאמד מוחמד עטאר נישאבורי; 1142–1221) הוא משורר סופי פרסי מנישאפור באזור ח'וראסאן שם נמצא קברו.
 | |
| לידה |
מרץ 1145 נישאפור, האימפריה הסלג'וקית  |
|---|---|
| פטירה |
26 באפריל 1221 (בגיל 76) נישאפור, האימפריה המונגולית |
| מדינה |
איראן |
| מקום קבורה |
המאוזוליאום של פריד א-דין עטאר |
| שפות היצירה |
פרסית |
| יצירות בולטות |
הרצאת הציפורים, מוח'תאר נאמה, תד'כירת אל-אווליא, אסראר נאמה |
  | |
_MET_DT227734.jpg)
ביוגרפיה עריכה
לא הרבה ידוע על חייו של עטאר. הוא מוזכר בספריהם של בני דורו טוּסי ועוופי, אך זכה לפרסום רב יותר לאחר מותו. במאה ה-15 גם החלו להרקם סביבו סיפורים ואגדות, בעיקר בנוגע למעמדו כסופי.[1] עטאר היה רוקח מבוסס היטב, דבר שאפשר לו להיות עצמאי ובלתי תלוי בחסדי פטרונים. עטאר עזב חנות רווחית והחל ללמוד את תורת הסופיזם. די מהר נעשה דרוויש והיה למיסטיקן.
בשנת 1221, נהרג עטאר במהלך פלישת המונגולים לנישאפור והטבח שביצעו שם.
יצירתו עריכה
עטאר כתב שירי מוסר ומיסטיקה רבים, והידועים מביניהם:
- מנטק א-טיר או "הרצאת הציפורים", הוא סיפור מסע פילוסופי דתי.[2]. הספר מתאר בשירה מחורזת את מסע הציפורים בחיפוש אחר מלך אמיתי שינהיג אותן וימלוך עליהן, שליט המסוגל להביא שלום ואחווה לעולם מלא צרות ופחד.[3]
- תד'כרת אל-אווליא או "חיי הקדושים" הוא חיבורו היחיד של עטאר בפרוזה. החיבור הוא אסופת ביוגרפיות של סופים מפורסמים, החל באמאם ג'עפר א-צאדק וכלה בחלאג'.[4]
- אלאהי נאמה או "הספר [אל] האלוהי" הוא חיבור שמטרתו "לפתוח את דלת האוצר האלוהי".[5]
- פנד נאמה, או "ספר העצות".[6] אף כי החיבור שויך לעטאר, חוקרים רבים סבורים כי למעשה לא כך הוא.[7] התוכן היבש והסגנון הדקדוקי הפשוט אינם מתאימים לסגנונו העשיר והמפותח של עטאר, למעט מספר השורות החותמות את החיבור.[8]
לקריאה נוספת עריכה
- "הרצאת הציפורים" עיבוד לתיאטרון מאת ז'אן-קלוד קרייר, בימוי פיטר ברוק בתיאטרון בוף דה נור בפריז 1979. המחזה תורגם לעברית על ידי אוריאל זוהר.
קישורים חיצוניים עריכה
- פריד א-דין עטאר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
פריד אלדין עטאר (פעל במאה ה-12), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים עריכה
- ^ B. Reinert, AṬṬĀR, FARĪD-AL-DĪN, Encyclopædia Iranica, s.v.
- ^ הספר פורסם בפרסית בידי יוסף הליודור גארסין (Joseph Héliodore Garcin). גארסין כתב ניתוח על הספר, בספרו "שירה פילוסופית אצל הפרסים" (Poésie philosophique chez les Persans) בהוצאת אלבין מישל 1966 (Éditions Albin Michel) ואזל. יצא לאור שוב בהוצאת סוי 2010 (Éditions du Seuil) בפריז
- ^ R.P. Masani, The Conference of the Birds: A Sufi Allegory, Being an Abridged Version of Farid-ud-din Attar’s Mantiqut-Tayr, London, 1924; C.S. Nott, The Conference of the Birds, London, 1954 and 1961.
- ^ R.A. Nicholson, with introd. by M. Qazvīnī, Taḏkerat al-awlīāʾ, 2 vols., London and Leiden, 1905-07; A. J. Arberry, Muslim Saints and Mystics, London, 1966, 1973.
- ^ J.A. Boyle, The Ilāhī-nāma or Book of God, Manchester, 1976 (Persian Heritage Series, 29).
- ^ יצא לאור בצרפתית: Le Livre des conseils, par Antoine-Isaac Silvestre de Sacy, תרגום מאת אנטואן-איזק סילבסטר דה סאקי 1819.
- ^ B. Reinert, AṬṬĀR, FARĪD-AL-DĪN, Encyclopædia Iranica, s.v.
- ^ Ritter, “Philologika XVI,” Oriens 13 (1961), pp. 228f.