ויקיפדיה

פריקת ברך

פריקת ברך היא פציעה בברך שבה נוצר ניתוק מוחלט של המפרק בין עצם הירך לעצם השוקה.[2][4] הסימפטומים כוללים כאבי ברכיים וחוסר יציבות של הברך.[5] סיבוכים עשויים לכלול פגיעה בעורק הסובב את הברך, בדרך כלל בעורק בית הברך, או תסמונת תאים (אנ').[2][6][4]

פריקת ברך
צילום רנטגן לרוחב של פריקת ברך אחורית בברך השמאלית[1]
צילום רנטגן לרוחב של פריקת ברך אחורית בברך השמאלית[1]
תחום ראומטולוגיה
שכיחות 1 לכל 100,000 בשנה[2]
סיבות טראומה[2]
אבחון מתבסס על פציעות קודמות ובדיקה גופנית, בנוסף להדמיות רפואיות[2][3]
טיפול חיבור המפרק מחדש, קיבוע, ניתוח[4]
סיבוכים פגיעה בעורק בית הברך, תסמונת תאים[2][4]
פרוגנוזה 10% סיכון לקטיעה[4]
קישורים ומאגרי מידע
MeSH D031221
סיווגים
ICD-11 NC93.2 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

כמחצית מהמקרים מתרחשים כתוצאה של טראומה גדולה (אנ') וכמחציתם מתרחשים כתוצאה מטראומה קלה.[2] בכמחצית מהמקרים המפרק חוזר למצב אנטומי תקין לפני הגעת האדם הפצוע לבית החולים.[2] בדרך כלל יש קרע של הרצועה הצולבת הקדמית, הרצועה הצולבת האחורית וגם באחת מן הרצועות הצדדיות.[2] אם ערך מדד לחץ הקרסול (אנ') פחות מ -0.9, מומלץ להשתמש באנגיוגרפיה ממוחשבת, כדי לזהות פגיעה בכלי הדם.[2] אחרת, בדיקות גופניות חוזרות עשויות להספיק.[5]

במקרים בהם המפרק נשאר מנותק, תבוצע החזרה למצב האנטומי הרגיל של המפרק על ידי ניתוח אורתופדי וקיבועו בדרך כלל תחת הרדמה פרוצדורלית (אנ').[5] אצל אלו עם סימנים לפציעה עורקית, מתבצעים ניתוחים מיידיים.[2] ייתכן שידרשו ניתוחים רבים.[4] רק ב-10% מהמקרים נדרשת קטיעת חלק מהרגל.[4]

פריקות ברך הן נדירות, מתרחשות בכ־1 ל-100 אלף איש בשנה.[2] הן שכיחות יותר אצל גברים מאשר אצל נשים,[5] בפרט אצל גברים צעירים.[5] תיאורי פציעה זו מתוארכים לפחות משנת 20 לפנה"ס על ידי מגדלי צידון.[7]

תסמינים וסימנים עריכה

התסמינים כוללים כאבי ברכיים.[5] המפרק עלול להיות לא במקומו האנטומי הנורמלי.[5] מצב של אפוזיה מפרקית (אנ') בו כמות הנוזל הפנים-מפרקי עולה, לא תמיד מתרחש.[5]

סיבוכים עריכה

כ 20% ממקרים עשויים לכלול פגיעה בעורק בית הברך, או לתסמונת התא[2][4] וכן לפגיעה בעצב הפרונלי המשותף (אנ') או בעצב הטיביאלי (אנ') עשויה להתרחש.[5] אם מתרחשות פגיעות בעצבים, הן לעיתים קרובות לא יחלימו לגמרי.[8]

 
שחזור הדמיית CT תלת ממידית ממבט אחורי, משמאל עורק רגיל, מימין חסימה של עורק בית הברך כתוצאה מפריקת ברך[9]

סיבות עריכה

כמחצית מהמקרים מתרחשים כתוצאה של טראומה קשה וכמחציתם מתרחשים כתוצאה מטראומה קלה.[2] טראומה קשה עשויה לכלול מקרים של נפילות מגובה משמעותי, התנגשויות ברכב ממונע או הולכי רגל שנפגעו על ידי רכב ממונע.[5] במקרים של טראומה קשה יש לעיתים קרובות פציעות אחרות.[3]

טראומה קלה עשויה לכלול מעידה תוך כדי ריצה או פציעות ספורט.[5] אחד מגורמי הסיכון כוללים השמנת יתר.[5]

המצב עשוי להתרחש גם במספר הפרעות גנטיות כגון תסמונת אליס-ואן קריבלד, תסמונת לארסן ותסמונות אהלרס-דנלוס.[10]

אבחון עריכה

 
שבר סגונד(אנ') נראה בצילום רנטגן

כיוון שהפציעה מסוגלת לחזור למצב האנטומי הנורמלי שלה בעצמה, לפני שאדם מגיע לבית החולים, אבחנת הפציעה עלולה להתפספס.[5] במצב כזה האבחנה תתבסס על ההיסטוריה של הפציעה ובדיקה גופנית.[3] בדיקות אלו עשויות לכלול בדיקות כגון בדיקת המגירה (אנ'), בדיקת לחץ פתולוגית (אנ'), בדיקת הרצועות הבוטחות של המפרק ובדיקת הרצועה הצולבת האחורית (אנ') של המפרק.[3] כמו כן עקב כאבים יהיה קשה לבצע בדיקה גופנית מדויקת.[3]

צילומי רנטגן, בדיקת CT, אולטרה-סאונד או MRI עשויים לסייע באבחון.[5][8] ממצאי רנטגן שעשויים להיות שימושיים בקרב המקרים בהם המפרק חוזר למצב אנטומי תקין במקרים של מרחב מפרק משותף, תת-קיבוע (אנ') של המפרק או שבר סגונד (אנ').[3]

כשערך מדד לחץ הקרסול (אנ') נמוך מ -0.9, מומלץ להשתמש באנגיוגרפיה ממוחשבת.[2] ניתן להשתמש באנגיוגרפיה סטנדרטית.[5] אם ערך מדד לחץ הקרסול גדול מ -0.9, יש צורך לבצע בחינות גופניות חוזרות ונשנות במהלך 24 השעות הקרובות כדי לאמת זרימת הדם טובה באזור הפציעה.[5][8] ערך מדד לחץ הקרסול מחושב על ידי לקיחת לחץ הדם סיסטולי בקרסול וחלוקתו על ידי לחץ הדם הסיסטולי בזרוע.[5]

סיווג עריכה

 
צילום רנטגן של פריקת ברך קדמית

ניתן לסווג את הפריקות לחמישה סוגים: קדמית, אחורית, רוחבית, אמצעית וסיבובית.[4] סיווג זה מבוסס על תנועת השוקה ביחס לירך.[8] פריקות קדמיות הן הנפוצות ביותר ואחריהן פריקות אחוריות.[5] הפריקות עשויות גם להיות מסווגות בהתבסס על סמך אילו מין הרצועות ניזוקה.[5]

טיפול עריכה

התנהלות ראשונית מבוססת לרוב על החייאה מתקדמת לטראומה.[3] אם המפרק נשאר פרוק ומקובע.[4] החזרה למצב האנטומי הנורמלי יכולה להעשות על ידי מתיחה פשוטה לאחר שהאדם קיבל סדורה פרוצדורלית (אנ').[8] אם המפרק לא יכול לחזור למצב האנטומי הרגיל בבית החולים במחלקת החירום, ניתוח חירום מומלץ.[5]

אצל אלו עם סימנים של פגיעה בעורקים, מתבצע בדרך כלל ניתוח מיידי.[2] אם המפרק אינו חוזר למצבו האנטומי הרגיל, ייתכן שיהיה צורך בקיבוע חיצוני (אנ').[5] אם העצבים והעורקים לא נפגעו, הרצועות ככל הנראה יתאחו לאחר מספר ימים.[8] ניתוחים רבים עלולים להיות הכרחיים.[4] רק מתוך 10% מהמקרים נדרשת קטיעת חלק מהרגל.[4]

אפידמיולוגיה עריכה

פריקות בברך הן נדירות: הן מתרחשות כ -1 מתוך 5,000 פציעות אורתופדיות,[3] וכ-1 פריקת ברך מתרחשת מדי שנה מתוך -100,000 בני אדם.[2] הן מתרחשות יותר אצל גברים מאשר אצל נשים,[5] בפרט אצל גברים צעירים.[5]

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Scott, W. N. (2011). Insall & Scott Surgery of the Knee E-Book. Elsevier Health Sciences.
  • Marx, J., Walls, R., & Hockberger, R. (2013). Rosen's Emergency Medicine-Concepts and Clinical Practice E-Book. Elsevier Health Sciences.
  • Wascher, D. C., Dvirnak, P. C., & DeCoster, T. A. (1997). Knee dislocation: initial assessment and implications for treatment. Journal of orthopaedic trauma, 11(7), 525-529.
  • Mills, W. J., Barei, D. P., & McNair, P. (2004). The value of the ankle–brachial index for diagnosing arterial injury after knee dislocation: a prospective study. Journal of Trauma and Acute Care Surgery, 56(6), 1261-1265.
  • Patel, D. R. (2012). Fracture Management for Primary Care. JAMA, 307(17), 1866-1867.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Kael Duprey, Michelle Lin, Posterior knee dislocation, The Western Journal of Emergency Medicine 11, 2010-2, עמ' 103–104
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 Alexander Maslaris, Olaf Brinkmann, Matthias Bungartz, Christian Krettek, Management of knee dislocation prior to ligament reconstruction: What is the current evidence? Update of a universal treatment algorithm, European Journal of Orthopaedic Surgery & Traumatology: Orthopedie Traumatologie 28, 2018-8, עמ' 1001–1015 doi: 10.1007/s00590-018-2148-4
  3. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 James R. Lachman, Saqib Rehman, Paul S. Pipitone, Traumatic Knee Dislocations: Evaluation, Management, and Surgical Treatment, The Orthopedic Clinics of North America 46, 2015-10, עמ' 479–493 doi: 10.1016/j.ocl.2015.06.004
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 W. Norman Scott, Insall & Scott surgery of the knee, 5th ed, Philadelphia, PA: Elsevier/Churchill Livingstone, 2012, עמ' 565
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 22 23 Robert H. Boyce, Keerat Singh, William T. Obremskey, Acute Management of Traumatic Knee Dislocations for the Generalist, The Journal of the American Academy of Orthopaedic Surgeons 23, 2015-12, עמ' 761–768 doi: 10.5435/JAAOS-D-14-00349
  6. ^ Omar Medina, Gabriel A. Arom, Michael G. Yeranosian, Frank A. Petrigliano, Vascular and nerve injury after knee dislocation: a systematic review, Clinical Orthopaedics and Related Research 472, 2014-9, עמ' 2621–2629 doi: 10.1007/s11999-014-3511-3
  7. ^ James Sands Elliott, Outlines of Greek and Roman Medicine, Creatikron Company, 1914, עמ' 76
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 Rosen's emergency medicine : concepts and clinical practice, Ninth edition, Philadelphia, PA: Elsevier Health Sciences, 2018, עמ' 618
  9. ^ Anthony Dean Godfrey, Fadi Hindi, Callum Ettles, Mark Pemberton, Acute Thrombotic Occlusion of the Popliteal Artery following Knee Dislocation: A Case Report of Management, Local Unit Practice, and a Review of the Literature, Case Reports in Surgery 2017, 2017, עמ' 5346457 doi: 10.1155/2017/5346457
  10. ^ Graham, John M., Jr., 1947-, Smith's recognizable patterns of human deformation, 4 edition, Philadelphia, PA: Elsevier Health Sciences, עמ' 81

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פריקת_ברך&oldid=33924748"