פרי וטקינס
פרי וטקינס (אנגלית Perry Watkins; 20 באוגוסט 1948 - 17 במרץ 1996) היה הומוסקסואל אפרו-אמריקאי, אחד מהחיילים הראשונים שזכו להצלחה מסוימת במאבק נגד החרם כלפי ההומוסקסואלים בצבא ארצות הברית.
 | |
| פרי וטקינס (1948–1996). | |
| לידה |
20 באוגוסט 1948 ג'ופלין, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 1996 (בגיל 47) טקומה, ארצות הברית |
| מדינה | ארצות הברית |
| כינויים נוספים | סימון (Simone) |
| ידוע בשל | מאבק נגד חרם ההומוסקסואלים של צבא ארצות הברית |
| מעסיק |
מנהל הביטוח הלאומי |
  | |
ביוגרפיה עריכה
וטקינס נולד במדינת מיזורי בארצות הברית ב-20 באוגוסט 1948. במהלך בחינות הקבלה לצבא כשנשאל בידי גורמים צבאיים לנטייתו המינית, הצהיר וטקינס שהוא הומוסקסואל. הדבר לא מנע את גיוסו והוא גויס לצבא ארצות הברית ב-1968. על מנת להפריך את הרעיון לפיו על חיילים הומוסקסואלים לחוש איומים מפני עמיתיהם לצבא, וטקינס הצהיר שכולם בבסיס ידעו שהוא הומוסקסואל. הוא נהג להתלבש בלבוש דראג תחת השם סימון. במקום להעניש אותו, בחר הצבא לפרסם את היותו לבוש כדראג.
בעת גיוסו של ווטקינס, הוא אמר במפורש לרופא שבדק אותו כי הוא הומו, והדבר תועד. למרות זאת, הרופא בזמן הגיוס רשם כי הוא "כשיר לגיוס צבאי". תיעוד זה שימש אותו בהמשך בתביעתו, שהצליחה זמן רב, להישאר בשירות צבאי.
ווטקינס שירת בהתחלה כעוזרו של הכומר (תפקיד המקביל למש"ק דת בצה"ל). לאחר זמן קצר הודח מתפקיד זה מאחר שהיה הומו, אך לא שוחרר משירות צבאי אלא הוכשר לתפקיד פקידותי בתחום כוח אדם (מקביל לתחום "שלישות"). הוא עבר השפלות רבות על רקע נטייתו המינית אך לא התפטר. ניסיונות להדיח את וטקינס לצמיתות נעשו מספר פעמים, והוא קרא תיגר על מדיניות הצבא כלפי ההומוסקסואלים כאשר הגיש תביעה בבית המשפט לערעורים[1][2]. בית המשפט הורה לגייסו מחדש בשנת 1989, ובית המשפט העליון סירב לדון בערעור. בית המשפט לערעורים לא קבע כי מדיניות הצבא איננה חוקתית, אך ציין כי אין באפשרות הצבא להדיח את וטקינס שכן נטייתו המינית הייתה ידועה כאשר התגייס[3].
בתחילת שנות התשעים במהלך נשיאות ביל קלינטון, הפכה מדיניות "אל תשאל, אל תספר" לחוק פדרלי האוסר על שירות צבאי של הומוסקסואלים מוצהרים. לפי ספרו של קית' בויקין, "One More River to Cross", ווטקינס הרגיש נבגד בכך שמנהיגים הפועלים למען זכויות להט"ב בארצות הברית לא ביקשו את עזרתו במלחמה נגד האפליה בצבא.
וטקינס נפטר ב-17 במרץ 1996 בביתו שבטקומה, וושינגטון מסיבוכים הקשורים למחלת האיידס[1]. חייו והשקפותיו מונצחים בספרו של בויקין האמור לעיל, בספר "Conduct Unbecoming" של רנדי שילטס ובספר "My Country, My Right to Serve" של מרי אן האמפריי. אוניברסיטת בית הספר למשפטים במישיגן מעניקה מענק מחקר הקרוי על שמו[4].
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 Dunlap, David W, Perry Watkins, 48, Gay Sergeant Won Court Battle With Army
- ^ Watkins v. United State Army, 875 F.2d 699 - 1989
- ^ Watkins v. United States Army, 875 F2d 699 (United States Court of Appeals for the Ninth Circuit 1989-05-03).
- ^ Perry Watkins Fellowship, the University of Michigan
