פרנץ פולסקי

פֶרֶנץ אָאוּרֶל ונצל עמנואל פּוּלסקי צֶ'לפאלווי אש לובוצי (הונגרית: Cselfalvi és lubóczi Pulszky Ferenc Aurél Vencel Imanuel,‏ 9 בספטמבר 1814 פרשוב – 17 בספטמבר 1897 בודפשט) היה מהפכן, פוליטיקאי, עיתונאי וסופר, אוצר ואספן עתיקות ואמנות הונגרי.

פרנץ פולסקי
Pulszky Ferenc

ציור דיוקן של פולסקי מ-1890 מאת הצייר ליפוט הורוביץ
לידה	17 בספטמבר 1814 פרשוב (אפרייש), סלובקיה, אז ממלכת הונגריה, חלק מהאימפריה האוסטרית
פטירה	9 בספטמבר 1897 (בגיל 82) בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות קרפשי
תפקיד	חבר האסיפה הלאומית של הונגריה (5 ביולי 1848–13 באוגוסט 1849) חבר האסיפה הלאומית של הונגריה (27 בספטמבר 1884–25 במאי 1887) חבר האסיפה הלאומית של הונגריה (7 במאי 1867–24 במאי 1875) חבר האסיפה הלאומית של הונגריה (6 באפריל 1861–22 באוגוסט 1861) minister in attendance on the king (9 בספטמבר 1848–אוקטובר 1848)
מפלגה	Address Party, מפלגת דיאק
בן או בת זוג	Therese von Pulszky (5 באוגוסט 1845–?)

היה חבר באקדמיה ההונגרית למדעים. טבע את המושג "תקופת הנחושת" אותו הציע בשנת 1876 כעדכון לסיווג של תומסן לתקופות הפרהיסטוריה. היה משפטן בהכשרתו. מלומד רב-אופקים, תומך עקבי בהקמת דמוקרטיה מתקדמת בארצו, נחשב גם לאחד מאבות המוזאולוגיה ההונגרית.

רקע משפחתי ושנות צעירותו

פרנץ פולסקי בשנת 1837, צויר על ידי שאנדור קוזינה

בניין המכללה האוונגלית בפרשוב, שבה למד פולסקי בנעוריו ושבה כיהן אביו, קארוי, כמפקח. הבניין בצורתו הנוכחית נבנה מחדש ב-1887 ומשמש בימינו את משרדי הבישופות האוונגלית המקומית

פרנץ פולסקי נולד בשנת 1814 בעיר פרשוב, היום בסלובקיה, אז ב"הונגריה העליונה", חלק מהממלכה ההונגרית שבתוך האימפריה האוסטרית. היה בן למשפחת פולסקי המבוססת, ככל הנראה בעלת שורשים פולנים, שהתיישבה בהונגריה במאה ה-18 וקיבלה תוארי אצולה^{[דרושה הבהרה]} מהקיסרית מריה תרזה והקיסר פרנץ הראשון (מבין בני המשפחה הזאת הייתה מפורסמת, למשל, במאה ה-20, רומולה דה פולסקי, אשתו של רקדן הבלט ואצלב ניז'ינסקי). אביו היה קארוי פולסקי, "מפקח" של המכללה האוונגלית בפרשוב בעיר, ואמו הייתה אפולוניה פיירווארי, בת לבעל קרקעות וסופר מ"הונגריה העלית" קארוי פיירווארי. מגיל קטן ידע פולסקי לדבר בארבע שפות: הונגרית, גרמנית, סלובקית ולטינית.

אחרי שנת לימודים במישקולץ בגיל 12 חזר ללמוד בעיר הולדתו במכללה הלותרנית היוקרתית שהייתה בפיקוח אביו. לאחר מכן נסע ללמוד משפטים באוניברסיטת פשט. עוד מנעוריו קשר ידידות אמיצה לכל החיים עם יוז'ף אטווש, לימים שר החינוך והדתות המפורסם של הונגריה. השפעה גדולה הייתה על פולסקי לדודו מצד האם, גאבור פיירווארי (1780–1851) שלקח אותו איתו למסעות ברחבי אירופה - בעיקר בצרפת, בבריטניה וברוסיה. ממנו ינק פולסקי הצעיר את האהבה לספרים, ואת העניין בעתיקות ובאיסוף אמנות.

כמתמחה במשפטים על יד הפרלמנט ההונגרי שהתכנס לעיתים בברטיסלבה, הכיר פולסקי את הדמויות החשובות של התנועה הלאומית והמהפכנית של עמו: פרנץ דיאק, פרנץ קלצ'יי ואחרים. בעיר פשט (לימים בודפשט, בירת הונגריה) התוודע גם למיהאי ורשמארטי ולסופרים ומשוררים הונגרים אחרים. אחרי סיום בחינת ההסמכה כעורך דין כבר בגיל 20, בשנת 1834, היה פולסקי לנוטריון ראשי של מחוז הולדתו "שארוש" (כיום "שאריש"). אחרי מסע נוסף יחד עם דודו למערב אירופה ב-1837, ב-1839 נבחר להיות נציג של המחוז שארוש בפרלמנט ההונגרי. התחיל באותה תקופה לכתוב מאמרים פוליטיים וכלכליים בעיתונים ההונגרים ובשנת 1839 היה לכתב העיתון הגרמני החשוב באותם הימים "אלגמיינה צייטונג" מאאוגסבורג. בשנת 1841 היה פולסקי חבר בוועדה שדנה בקביעת החקיקה הפלילית בהונגריה. בנושא זה פולסקי התכתב באותה תקופה עם המשפטן קארל יוזף אנטון פון מיטלמאייר מהיידלברג.

בשנת 1844, בעת שהותו בווינה, נשא פרנץ פולסקי לאשה את תרזיה ואלטר (1819–1866), בת של בנקאי וינאי, אם ארבעת ילדיו, שלמדה הונגרית למענו.

פעילותו המהפכנית בהונגריה ובגלות לונדון

פרנץ פולסקי, ציור מאת יוז'ף בורשוש

במהלך אירועי אביב העמים בהונגריה - מהפכת 1848–1849, פולסקי פעל בממשלה ההונגרית של לאיוש בתיאני כמזכיר מדינה במשרד שר האוצר לאיוש קושוט ואחר כך על יד שר החוץ, פאל אנטאל אסטרהאזי בווינה. בהמשך, רדוף בעת דיכוי המהפכה בווינה על ידי הכוחות של הנסיך וינדיש-גרץ ברח דרך גליציה לפשט והודות לקשרים הצליח להתחמק ממעצר.

בהמשך לקח חלק במהפכה בבודפשט כחבר ב"ועד הלאומי להגנה" שבהנהגתו של קושוט. ב-1849 נשלח על ידי קושוט כעין שגריר ללונדון על מנת לנסות לגייס שם תמיכה לעניין ההונגרי. (הוכר על ידי השלטונות ב-15 מרץ 1848) בעקבות דיכוי המהפכה ההונגרית מ-1848–1849 פולסקי הצטרף לקושוט בבריחה לטורקיה ואחר כך ליווה אותו במסעותיו באירופה ו-1851–1852 בארצות הברית. פולסקי נשאר בגלות בלונדון בין השנים 1849–1860. הוא הקים יחד עם הגנרל גיירג' קלאפקה את ועד הפליטים ההונגרים בלונדון. עקב פעילותו המהפכנית בעבר בעת מהפכת 1848 בווינה ובהונגריה, בשנת 1852 פולסקי נידון למוות שלא בנוכחות על ידי בית דין צבאי אוסטרי.

בעת שהותו בלונדון כבש בכישוריו (דיבר, למשל, אנגלית מצוינת, כמעט ללא מבטא), ובידענותו את לבבות האליטה האינטלקטואלית המקומית וגם את ליבותיהם של הגולים בבירה האנגלית - מציני, לואי בלאן, הרצן, לדרי-רולן ואחרים. פגש את תאקרי ואת קולרידג', התכתב עם דיקנס, בביתו של הגאולוג צ'ארלס לייל הכיר את דרווין. בזמן הפנוי למד סנסקריט אצל תיאודור גולדשטוקר.

קרל מרקס, מצידו, היה משוכנע כי הזוג פולסקי הם יהודים המרגלים למען השלטונות האוסטרים.

בגלות איטליה

פולסקי התעניין מקרוב במאבק האיטלקי לעצמאות ולאיחוד לאומי. יחד עם קושוט הכיר את ג'וזפה מציני והתכתב איתו. בשנת 1860 השתקע באיטליה ככתב של העיתון הבריטי "דיילי ניוס". הציג בבניין ברג'לו בפירנצה תערוכה עם חפצי אמנות מימי הביניים שבאוספו. התגורר ב"סנטה מרגריטה א מונטיצ'י" בווילה שהפכה למוקד פגישות של כל המי ומי בחיי התרבות הקוסמופוליטיים בעיר. באותה תקופה קשר ידידות עם הסופר פרנצ'סקו דאל אונגארו. בטורינו ביקר כנציג של קושוט את ראש ממשלת סרדיניה ופיימונטה, הרוזן קאבור. מתוך הערצה לגיבור הלאומי של האיטלקים, ג'וזפה גריבלדי, פולסקי קרא לבנו הקטן בשם הפרטי "גריבלדי".

ב-1862, השתתף פולסקי יחד עם מתנדבים הונגרים אחרים במסע הלא מוצלח של גריבלדי לעבר רומא. אחרי התבוסה באספרומונטה נעצר זמנית כשבוי מלחמה בנאפולי.

באותן השנים עזר פולסקי לקושוט בניסוח תוכניות פדרטיביות שתוכלנה לפתור את הסכסוכים בין ההונגרים ובינלאומיים אחרים באימפריה האוסטרית ובממלכה ההונגרית - בעיקר עם הרומנים, הסרבים והקרואטים. אם כי בעבר, כהיותו בן לחבל ארץ שבו גרו סלובקים על יד ההונגרים, ראה דווקא בהונגריזציה שלהם פתרון ליציאתם מנחשלות חברתית וכלכלית.

אולם בשנת 1862 התערערו יחסיו עם קושוט (שב-1865 התיישב גם הוא באיטליה) בגלל חילוקי דעות פוליטיים. בדומה להרבה מהמהפכנים ההונגרים והאיטלקים, פולסקי היה מנהיג בכיר בארגוני הבונים החופשים ובזמן שהותו באיטליה נבחר אף למגיסטר של לשכת בונים חופשיים "גראן אויריאן דה הונגרי" של הגולים ההונגרים. בין השנים 1864–1865 אירח בביתו את ההוגה האנרכיסטי הרוסי מיכאיל בקונין. אף על פי שעיניינו בפוליטיקה לא חלף, אחרי 1862 הקדיש יותר זמן לחקר האמנות והעתיקות באיטליה.

חזרתו לחיים הפוליטיים במולדתו

בשנת 1866 הוכה פולסקי באובדן קשה ומשולש: של אשתו, של בתו הרייט ושל בנו גאבור, שמתו במגפת כולרה בזמן שביקרו במרחצאות במולדת. זאת אחרי ששלוש שנים קודם לכן, בשנת 1863, פולסקי שכל באיטליה בן אחר, גיולה, בגיל 14, ושקברו נמצא ב"בית העלמין האנגלי" בפירנצה.

בעקבות הטרגדיה המשפחתית, בהתערבותו ידידו, הברון אטווש, בשנת 1866 קיבל פולסקי חנינה מהקיסר פרנץ יוזף והורשה לחזור להונגריה ב-1867, זמן קצר לפני השכנת השלטון הדו-ראשי באימפריה. פולסקי הורשה לחזור גם לחיים הפוליטיים אך התבקש שלא להפריע לתהליך הפיוס שהוביל פרנץ דיאק בין הונגריה ובין אוסטריה. למעשה פולסקי אכן תמך בהקמת הדואליזם האוסטרי-הונגרי שהתחוללה בשנת 1867 (בעת מגעיו עם תושבי הערים סנטש וסצ'ני למשל) ובין 1867 ל-1876 ואחר-כך שוב ב-1884 נבחר כחבר בפרלמנט בבודפשט מטעם מפלגתו של דיאק.

כפרלמנטר פולסקי הצטיין בפעילות נמרצת בדיוני בית הנבחרים. גישתו הפוליטית הייתה פרו-דמוקרטית מובהקת ומנוגדת ללאומנות הצרה של הרבה מעמיתיו. בשנת 1870 בתמיכת קושוט הגולה, נמנה עם מובילי המאבק להלאמת נכסי הכנסייה הקתולית בהונגריה. לבסוף הצעת החוק שלו ושל קלמן גיצי בנושא זה נדחתה על ידי הפרלמנט בהפרש קטן של קולות.

האידיאלוגיה ההומניסטית שלו השתקפה גם בהסתייגותו המוצהרת, למשל בזכרונותיו, מהעוינות של האריסטוקרטיה ההונגרית, כולל אביו, כלפי היהודים. גישה פתוחה זו כלפי עמים אחרים, כולל היהודים, תאמה את ההשקפה הליברלית של דודו המנוח, פיירווארי. בשנת 1833 הוא ודודו לקחו איתם למסעם בן חמישה חודשים לאיטליה גם את הצעיר היהודי לאו הולנדר, חובב היסטוריה ועתיקות, שהיה לימים אחד ממנהיגיהם של יהודי הונגריה בדרך למודרניזציה. עוד בשנים 1839–1840 תמך פולסקי ביוזמה של נציג פשט בפרלמנט ההונגרי, שימון דוברביצקי, לטובת זכות היהודים לשוויון. גם בימי הפרעות נגד היהודים באביב 1848 פולסקי נשלח לעיר סקשפהרוואר ושכנע את רשויות העיר לבטל את צו גירוש היהודים מהעיר ולהחזיר את המגורשים לבתיהם.

בשנת 1878 התנגד לכיבושה של בוסניה ולסיפוחה על ידי אוסטרו-הונגריה ואף עזב את מפלגתו בסימן מחאה משום כך. ראה בכך זרעי אסון העתיד לבוא.

גם בהונגריה היה פרנץ פולסקי דמות חשובה בקרב הבונים החופשיים. בין השנים 1870–1886 כיהן כמגיסטר הגדול של "הלשכה ההונגרית לפי סדר יוחנן" והחל משנת 1886 מגיסטר גדול של "הלשכה הגדולה הסמלית של הונגריה".

אוסף פיירווארי ופעילותו של פולסקי בתחום חקר העתיקות, האמנות וההיסטוריה

פריט מהתרבות לנגייל בהונגריה -רישום על ידי פולסקי, 1897

בשנת 1829 החליט דודו, גאבור פיירווארי, איש עסקים ואספן עתיקות ודברי אמנות מכל היבשות, לפרוש לאחוזתו שבפרשוב (אפרייש) ולהתגורר שם יחד אחותו ומשפחתה, משפחת פולסקי. פרנץ, אז בן 15, הפך לבן טיפוחיו של הדוד חסר הילדים. הוא סייע לפיירווארי בהעברת האוסף הגדול שלו מפשט לפרשוב.

פיירווארי הכניס אותו לרזי חקר החומר הארכאולוגי ולימד אותו את מלאכת איסוף העתיקות, והעביר לו את הידע העצום שהיה לו בתחום תולדות האמנות הקדומה ושל אמנות ימי הביניים וכמו כן על התרבויות החוץ-אירופיות הקרובות והרחוקות.

כאמור לעיל חניכותו במחיצת הדוד הידען נמשכה בעת מסעות ארוכים ברחבי אירופה שהתלוו בפגישות ומעין סדנאות לימוד אצל מומחים בענפים שונים של חקר האמנות והעתיקות. מדפולטי^{[דרושה הבהרה]} למד פולסקי, למשל, את מלאכת בנייתם ושחזורם של הכדים העתיקים, מצאהן את טכניקות ציורי הקיר, מבהם את זיהוי הזיופים המודרניים של המטבעות, וכו'. פולסקי השתתף בסיווג פריטי האוסף פיירווארי ושירטט הרבה מהם בעבודות שזכו להערכת המכון הארכאולוגי שברומא. בזכות עבודות אלו הוא נבחר בגיל 20 בלבד כחבר של אותו מכון שהפך לימים "המכון הארכאולוגי הגרמני" ברומא.

כאיש שהיה מראשי התנועות המהפכניות של "אביב העמים" במרכז אירופה, וכבר כתב ספרי היסטוריה כמו למשל על ה"יעקובינים ההונגרים" (על איגנאץ מרטינוביץ' ואחרים) בביקורו בשנות ה-1850 בארצות הברית הוצעה לפולסקי משרת פרופסור להיסטוריה מודרנית באוניברסיטת הרווארד אך לבסוף העדיף לדחותה ולשוב לאנגליה. בעת שהותו באנגליה התמחה בין השאר בתחום הגליפטיקה והשתתף במשך שנים בישיבות של המוזיאון הבריטי.

במות דודו פיירווארי ב-1851, ירש פולסקי את האוסף שלו (שהגיע ברוב רובו לאנגליה באותה השנה) ואצר תערוכה גדולה עם חלק מפריטיו בשנת 1853. בשנים הבאות, מסיבות כספיות נאלץ להיפרד מכמה מהתת-אוספים שבו: מכר את אוסף "המיוליקה" לסוחר צרפתי, את אוסף חפצי השנהב והפריטים המקסיקנים למוזיאון בליברפול באמצעות הסוחר ואספן העתיקות ג'וזף מאייר. את אוסף תכשיטי הזהב מכר למוזיאון הבריטי.

קרוב ללבו היה במיוחד תחום המוזיאוגרפיה ובשנת 1851 הרצה הרצאה שנשארה למופת בתולדות המוזיאון הבריטי בגלל העקרונות שהציג והבקורת שמתח לגבי ארגון מוסד זה באותם הימים.

פעילותו הספרותית והמדעית בהונגריה

המוזיאון הלאומי של הונגריה בבודפשט שנוהל על ידי פרנץ פולסקי בין השנים 1869–1894

בנוסף למעורבותו הפוליטית בלט פולסקי בפעילותו הספרותית ובמישור איסוף אמנות. כונה משום כך "האפיפיור התרבותי של הדואליזם האוסטרו-הונגרי". התפרסם בגיל צעיר ביומני הנסיעות שלו באנגליה - Aus dem Tagebuch eines in Grossbritannien reisenden Ungarns (Pest, 1837-("מיומנו של הונגרי בטיוליו בבריטניה") שבגינו התקבל כחבר בהתכתבות של האקדמיה ההונגרית למדעים, ומאוחר יותר יחד עם אשתו המוכשרת, תרזה, פרסם יומן מסע בארצות הברית. כתב גם עבודות היסטוריות על "היעקובינים ההונגרים" (1851, ליפציג) ובערוב ימיו ספר זכרונות (חיי ותקופתי, 1880). מילא תפקיד של יושב ראש המחלקה לספרות של האקדמיה. היה חבר באגודות הספרותיות ע"ש פטפי וקישפלודי.

כמו בלונדון ובפירנצה גם ביתו בבודפשט היה למוקד מפגשים חברתיים ("מפגשי שבת" הנודעים) של האליטה התרבותית.

פולסקי נהג לכתוב מאמרים על שאלות שונות הנוגעות לתולדות ארצו ותרבותה במיוחד בפרסומי האקדמיה ההונגרית למדעים. אבל שמו יצא לפניו כמקדם כריזמטי של המוזואולוגיה בארצו.

אף על פי שהארכאולוגיה במאה ה-19 עדיין לא התבססה על חפירות, גם חפירות למטרה זו התחילו להיערך בהונגריה החל משנות ה-1830. פולסקי שיתף פעולה עם חתנו, הארכאולוג יוז'ף המפל, ועל בסיס החפירות באזור סילר שבהן נמצאו פריטים רבים מנחושת מסוף תקופת האבן, דיווח בשנת 1876 בכנס הבינלאומי השמיני בבודפשט לארכאולוגיה פרהיסטורית ולאנתרופולוגיה על גילוי תקופת הנחושת ("אנאוליטית" כהגדרתו) כשלב ביניים בין תקופת האבן ובין תקופת הברונזה בהונגריה. אחר כך פרסם את מסקנותיו בספר שפורסם בהונגרית, גרמנית ואנגלית - "תקופת הנחושת בהונגריה" (1884).

ב-1869 התמנה פולסקי למנהל המוזיאון הלאומי של הונגריה בבודפשט (שהיה קיים משנת 1808) וכיהן בתפקיד זה במשך 25 שנה. אחרי פרישתו לפנסיה מילא את התפקיד של מפקח המוזיאונים והספריות בהונגריה. בתוקף תפקיד המפקח עודד הקמת מוזיאונים המחוזות רבים של מולדתו.

תמך בפתיחת גלריית אסטרהאזי לאמנות ועשה רכישות רבות של חפצי אמנות בחו"ל למען הציבור ההונגרי. על ידי כך עזר בשנות ה-1870 בהקמת המוזיאון לאמנויות דקורטיביות בבודפשט ובשנות ה-1880 בארגון מה שעתיד היה להיות המוזיאון לאמנויות יפות שהוקם לבסוף ב-1906.

קברם של פרנץ פולסקי ואשתו בבית העלמין קֶרֶפֶשׁי בבודפשט

נפטר בבודפשט בספטמבר 1897. ארונו הונח ב-11 בספטמבר במוזיאון הלאומי, משם יצא בהמשך הלווייה אל בית הקברות קרפשי שבו נקבר. בלווייה השתתפו שרים בממשלה ונציגי מועצת העיר בודפשט, לורנד אטווש, פאל דיולאי, דיולה בנצור ואחרים. מצבתו בקבר המשפחתי עוצבה על ידי דיולה דונאט.

פרנץ פולסקי השאיר אשה שנייה - רוז'ה תרזיה לבית גסנר, איתה התחתן בשנת 1886 וארבעה ילדים: אַגוֹשט Ágost ‏(1846-1901) שהיה פילוסוף, סוציולוג ופובליציסט, גם כן חבר בפרלמנט ובאקדמיה ההונגרית למדעים, קארוי Károly ‏(1853-1899) היה גם הוא חבר פרלמנט ומנהל הגלריה הלאומית לאמנות בבודפשט, פוליקסניה Polixenia‏ (1857-1921) סופרת, נשואה לארכאולוג יוז'ף הַמפל וגריבלדי Garibaldi Pulszky ‏(1861-1926) מהנדס שהשתתף בבניית תעלת קורינתוס ביוון.

פרסים ומחוות כבוד

• 1838 - חבר בהתכתבות של האקדמיה ההונגרית למדעים
• 1840 - חבר באקדמיה ההונגרית למדעים
• 1873 - מנהל באקדמיה ההונגרית למדעים -
• 1880 - דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת בודפשט
• אזרחות כבוד של העיר טימישוארה
• 1894 - הפרס ע"ש ברודי לארכאולוגיה - (הונגריה)
• 1895 - סגן יושב ראש האקדמיה ההונגרית למדעים
• 1896 - הפרס שמשיי - (הונגריה)
• האות "מג'ידייה" מטעם הסולטאן הטורקי

היה חבר בחברה ההונגרית לארכאולוגיה ובחברה ההונגרית לאמנויות יפות, כמו כן בחברות לאנתרופולוגיה מפריז ומינכן, של החברה לפילוסופיה מפילדלפיה בארצות הברית, בחברה לאנתרופולוגיה, אתנולוגיה ולהיסטוריה קדומה בברלין, בחברה למדעים בבלגרד, בחברה לפיזיקה למדעי כלכלה בקניגסברג.

הנצחה

• 1991 קמה החברה ההונגרית למוזיאונים, שקיבלה את שמו - חברת פולסקי. היא מעניקה פרס ע"ש פולסקי לתערוכות מצטיינות
• 1997 לרגל מאה שנה למותו - אורגנה בבודפשט תערוכה לזכרו עם חפצים מהאוסף פיירווארי-פולסקי, כולל פסל מצרי של אמחותפ

כתביו

ספרות מסעות

• 1837 Aus dem Tagebuche eines in Grossbritannien reisenden Ungarn (בגרמנית)
• White, Red, Black: Sketches of American Society in the United States, Redfield, N.Y., 1853 – ("לבן, אדום, שחור" באנגלית) - יומן מסע בארצות הברית - יחד עם אשתו - יצא לאור בהוצאת רדפילד, ניו יורק

מסות, כתבי היסטוריה וזכרונות

• Die Jacobiner in Ungarn, Leipzig, 1851
• 1854 The Tricolor on the Atlas or Algeria and the French Conquest
• Eszmék Magyarország története philosophiájához 1880 (מחשבות על הפילוסופיה של תולדות הונגריה)
• Életem és korom I-IV., 1880-82 חיי ותקופתי - 4 כרכים - ספר זכרונות
• Számkivetés alatt Olaszországban (בגלות איטליה) - ספר זכרונות
• Martinovics Ignác és társai, 1882 (איגנאץ מרטינוביץ' וחבריו)
• Publicistikai dolgozatok 1889 (מאמרים)
• 1851-1852 השתתף בספר של אשתו תרזה -Tales And Traditions Of Hungary (מעשיות ומסורות מהונגריה - באנגלית)
• Pulszky Ferenc kisebb dolgozatai 1914 ("מעבודות הקלצות של פרנץ פולסקי") - אחרי מותו (בהונגרית)

עבודות בתחום המוזואולוגיה והארכאולוגיה

• 1842 Liber Antiquitatis קטלוג של פסלוני הברונזה וחלקים אחרים של האוסף פיירווראי
• Catalogue of the Fejervary ivories, in the Museum of Joseph Mayer, preceded by an Essay on Antique Ivories (קטלוג של חפצי השנהב מאוסף פיירווארי, במוזיאון ג'וזף מאייר, עם הקדמה - מסה על חפצי שנהב עתיקים - באנגלית)
• 1875 Denkmaler der Keltenherrschaft in Ungarn (מונומנטים של שלטון הקלטים בהונגריה)
• 1884 Die Kupferzeit in Ungarn (תקופת הנחושת בהונגריה) (1883 -בהונגרית)
• Magyarország archeológiája I-II., 1897-98 (הארכאולוגיה של הונגריה) כרכים א, ב
• 1885 A Keszthelyi sírmezők Archeologiai Értesitő, Budapest p.39-42 (חצרות הקברות בקסטהיי)

לקריאה נוספת

• Francis William Newman - Reminiscences of two exiles, Kegan Paul, Trench &Co, 1888
• David M.Wilson - Hungarian in London: Pulszky's 1851 lecture Journal of the History of Collections, May 2010, 22(1), Oxford University Press

(דייוויד וילסון - הונגרי בלונדון: הרצאת פולסקי משנת 1851)

• Therese Pulszky- Memoirs of a Hungarian Lady 2 vol (תרזה פולסקי - עם פרנץ אורל פולסקי - זכרונות של ליידי הונגריה Bibliobazaar )
• Scherer, Eugen: Ferenc Pulszky 1814–1897. Eine politische Biographie des 19. Jahrhunderts. Wien, 1999. Ungarisches Nationalmuseum–Ungarisches Kulturinstitut Collegium Hungaricum, 28 l.(אויגן שרר - פרנץ פולסקי. ביוגרפיה פוליטית של המאה ה-19, 1999. המוזיאון הלאומי ההונגרי - הקולגיום-מכון לתרבות הונגרית. 1999 - בגרמנית
• קטלוג אוסף השנהב של פיירווארי -עם מסה מקדימה- מאת פרנץ פולסקי - במוזיאון ג'וזף מאייר

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא פרנץ פולסקי בוויקישיתוף

• János György Szilágyi, "A Forty-Eighter's Vita Contemplativa: Ferenc Pulszky (1814-1898) ", The Hungarian Quarterly, 39:149 (Spring 1998) ‏[1]

(יאנוש גיירג סילאגי - החיים האינטלקטואליים של אחד מאנשי 1848: פרנץ פולסקי, 1814 -1898, באנגלית)

• Reminiscences of Kossuth and Pulszky, published by F. W. Newman in 1888

("זכרונות של קושוט ופולסקי") פורסמו על ידי פ.וו. ניומן, 1888

• נקרולוג ב"ניו יורק טיימס" 10.9.1897
• לקסיקון קטן ברשת - לפי לקסיקון פאלאס הגדול בהונגרית
• בן להונגריה הליברלית מאמר מאת לאסלו צ'ורבה

Csorba Lászlo- Pulszky Ferenc - Ifjú liberális Magyarországon בכתב העת ההונגרי "אלט אש טודומאני" Élet es tudomány 1998

• אנציקלופדיה בריטניקה, מהדורה 11, 1911, כרך כ"ב, ע' 644
• סטיפן בסדיץ' - על המסדר הצבאי של הלגיון הנאמן לארצות הברית, ברשת ,2001 - כולל ביוגרפיה קצרה של פרנץ פולסקי
• מאמר של האינלקה מרני על הסלון של פולסקי - באתר ארכיון עיריית בודפשט
• גולים מהפכנים מרחבי אירופה: פליטים באנגליה של אמצע התקופה הוויקטוריאנית מאת אנסגר רייס

Ansgar Reiss in Sabine Freitag (ed) - Exiles from European Revolutions:refugees in mid-Victorian England German Historical Institute in London 2003

• תרומות הונגריות לארכאולוגיה של מרכז ודרום מזרח אירופה

Bálint Csanád - Hungarian Contributions to the Archaeology of Central and Southeastern Europe - Hungarian Studies 12, 1997

• Jaroslav Malina, Marek Zvelebil - Archaeology yesterday and today: the development of archaeology in the sciences and humanity, Cambridge University Press 1990

(ירוסלב מלינה ומארק זוולביל - ארכאולוגיה אתמול והיום: התפתחות הארכאולוגיה בתוך המדעים והמקצועות ההומניים ,הוצאת אוניברסיטת קיימבריג', 1990)

• :V Gordon Childe - Archaeological Ages as Technological Stages, Huxley Memorial Lecture 1944

(ו. גורדון צ'יילד - התקופות הארכאולוגיות בשלבים טכנולוגיים, הרצאה במסגרת ימי עיון לזכר תומאס הקסלי, 1944 - באנגלית)

• Oliver Craig, John Chapman, András Figler, Pál Patay,Gillian Taylor, Matthew Collins, Milk Jugs and the myths of the Copper Age of Central Europe (Eur. Journal of Archaeology, vol.6 (3 Sage Publications 251-265, 2003

(אוליבר קרייג, ג'ון צ'פמן, אנדראש פיגלר, פאל פאטאי, גיליאן טיילור, מתיו קולינס - כדי חלב ומיתוסים אחרים על תקופת הנחושת המרגז אירופה באנגלית)

• ספר על כנס בנושא בית העלמין האנגלי בפירנצה
• La Citta e il Libro III Eloquenza silenziosa 3 -5 giugno 2004
• מזכרונותיו של תומאס אדולפוס טרולופ, אחיו של הסופר אנתוני טרולופ- כולל על היכרותו באיטליה עם פרנץ פולסקי
• מאמר על מאתיים שנים לקיום מוזיאונים בהונגריה - ,להציג איזה עבר? מאת גאבור אבלי

?Hungarian Studies 17 No.1 2003 Gábor Ébli Representing Which Past p.175

• תקופת הנחושת בהונגריה - אתר המוזיאון להיסטוריה בבודפשט, 2003
• כתבי פרנץ פולסקי בפרויקט גוטנברג (באנגלית)