צ'ארלס מרטין

צ'ארלס הנרי מרטין (באנגלית: Charles Henry Martin;‏ 1 באוקטובר 1863 – 22 בספטמבר 1946) היה קצין צבא אמריקאי ובהמשך פוליטיקאי. הוא נולד באילינוי והקריירה הצבאית שלו נמשכה 40 שנה, כולל שירות בעימותים צבאיים החל ממלחמת ארצות הברית-ספרד ועד מלחמת העולם הראשונה, ולבסוף פרש בדרגת מייג'ור גנרל. כאיש המפלגה הדמוקרטית, הוא כיהן כנציג מחוז הבחירה השלישי של אורגון בבית הנבחרים של ארצות הברית בשנים 1931–1935, ולאחר מכן כמושל אורגון ה-21 עד 1939.

צ'ארלס מרטין
Charles Martin

צ'ארלס מרטין
לידה	1 באוקטובר 1863 מחוז אדוארדס, אילינוי, ארצות הברית
פטירה	22 בספטמבר 1946 (בגיל 82) פורטלנד, אורגון, ארצות הברית
שם מלא	צ'ארלס הנרי מרטין
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות ריבר ויו, פורטלנד, אורגון, ארצות הברית
השכלה	האקדמיה הצבאית של ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
מושל אורגון ה־21 14 בינואר 1935 – 9 בינואר 1939 (4 שנים) → ג'וליוס מאייר צ'ארלס ספראג ←
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הקונגרס השלישי של אורגון 4 במרץ 1931 – 3 בינואר 1935 (3 שנים ו־43 שבועות)
שירות צבאי צ'ארלס מרטין, 1922. השתייכות צבא ארצות הברית תקופת הפעילות 1887–1927 (כ־40 שנה) דרגה מייג'ור גנרל תפקידים בשירות מפקד דיוויזיית הרגלים ה-86 מפקד הקורפוס החמישי פעולות ומבצעים מלחמת ארצות הברית-ספרד מלחמת ארצות הברית–הפיליפינים מרד הבוקסרים מלחמת העולם הראשונה עיטורים מדליית השירות המצוין

ראשית חייו

צ'ארלס מרטין נולד ליד העיר אלביון שבאילינוי. הוא למד בקולג' שבכפר יואינג שבאילינוי במשך שנתיים ולאחר מכן התקבל לאקדמיה הצבאית של ארצות הברית. לאחר סיום הכשרתו באקדמיה הצבאית ב-1887 הוא השתתף במלחמת ארצות הברית-ספרד, במלחמת ארצות הברית–הפיליפינים ובמרד הבוקסרים. ב-1920, כאשר סמכות הצבא לשמירה על חוקי ג'ים קרואו הייתה תחת איום, כתב מרטין ש"לשחורים יש חשיבות מועטה... השחור הממוצע לא שווה בשום אופן לאדם הלבן הממוצע".

בהמשך היה מרטין מפקד דיוויזיית הרגלים ה-86 (דיוויזיית בלקהוק) ומפקד הקורפוס החמישי במתקפת מז-ארגון במלחמת העולם הראשונה, ושירת כעוזר ראש מטה צבא ארצות הברית בשנים 1922–1924. הוא עוטר במדליית השירות המצוין ובשני ציונים לשבח, וב-1 באוקטובר 1927 פרש מהשירות בדרגת מייג'ור גנרל, לאחר שבתפקידו האחרון פיקד על הפיקוד האזורי של תעלת פנמה במשך שלוש שנים.

קריירה פוליטית

מרטין החל את הקריירה השנייה שלו כפוליטיקאי לאחר שפרש מהצבא לפורטלנד, אורגון עם רעייתו. ממרץ 1931 ועד ינואר 1935 הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם מחוז הבחירה השלישי של אורגון כאיש האגף השמרני של המפלגה הדמוקרטית.

מושל אורגון

ב-1934 נבחר מרטין כמושל אורגון. הייתה זו תקופה של קשיים רבים בשוק התעסוקה שהתרחשה במהלך השפל הגדול, והוא רכש לו מוניטין כמי ששיקם את מצבה הפיננסי של אורגון. הסוגיות המרכזיות שאיתם התמודד מרטין במהלך כהונתו כמושל היו השיקום הכלכלי, הבניין מחדש של הקפיטול המדינתי של אורגון, תכנון ובניית סכר בונוויל, ופיתוח תשתיות נמלים וכבישים מהירים ברחבי המדינה. כאשר מותן השפל, התנגד מרטין להשבת רמות השכר הקודמות של עובדי המדינה, שבמהלך השפל סבלו מקיצוץ של מחצית משכרם.

מרטין נודע כמושל שתמך במגזר העסקי כאשר בראשית מאי 1935, כאשר עובדי ענף העץ פתחו בשביתה, והוא הכריז, "המזיקים הללו יעשו הכול כדי להביך אותי ואת ממשלי". בתכתובות פרטיות ובהופעות ציבוריות הוא הביע את זעמו נגד המועצה הלאומית ליחסי עבודה , הכריז על ראשי איגודי העובדים כגנגסטרים ובולשביקים, וראה במזכירת העבודה פרנסס פרקינס כנציגת ה"אדומים" בממשל רוזוולט. מרטין איים לפטר את השריף של מחוז קולומביה, אוסקר ויד, על כך שלא הגיב בתקיפות מספיקה כלפי העובדים השובתים, הנחה את השריפים במדינה "להכות את הארורים" ו"לשבור את ראשיהם הארורים! ברנשים אלו לא נמצאים שם אלא כדי לעשות צרות - הכו אותם!". ב-23 במאי 1935 הורה מרטין למשטרת המדינה ולמשמר הלאומי להגן על שוברי שביתה במנסרת סטימסון בעיירה גסטון שבמחוז וושינגטון. המשמר הלאומי נקרא שוב להטריד, להטיל אימה ולעצור סוורים שובתים ב-1937.

מרטין המשיך והתנגד בפומבי לניו דיל של הנשיא פרנקלין דלאנו רוזוולט, במיוחד כלפי המועצה הלאומית ליחסי עבודה וכלפי מדיניות התעסוקה של הנשיא. ב-1937 כשלה המועצה ביישוב חילוקי הדעות המשפטיים בין קונגרס הארגונים התעשייתיים (Congress of Industrial Organizations) לבין פדרציית העבודה האמריקאית, שגרמה לסגירת מפעלי העץ באורגון. מרטין נכנס בעובי הקורה ונקט בצעדים שהובילו לפתיחה מחדש של המנסרות. הוא הפך את עצמו לאויב של מי שרבים ראו כמנהיגי העובדים המושחתים, במיוחד כאשר מינה את סגן התובע הכללי של אורגון, רלף א. מודי, שניהל את התביעות נגד מנהיגי ארגוני עובדים רבים שהואשמו בהצתות ובתקיפות.

מרטין צוטט לעיתים קרובות כאשר ניסח מחדש את הצהרתו המפורסמת של רוזוולט בנוגע לפחד, באומרו "אין לנו מה לפחד מדבר, לבד מהטיפשות והעצלנות של עצמנו". עם זאת, הביקורת שלו כלפי הנשיא רוזוולט עלתה לו בתבוסה בהתמודדות בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית לכהונה שנייה כמושל ב-1938.

מותו

לאחר סיום כהונתו כמושל, פרש מרטין מהחיים הפוליטיים לביתו בפורטלנד. צ'ארלס מרטין נפטר בפורטלנד ב-22 בספטמבר 1946. הוא נטמן בבית הקברות ריבר ויו שבעיר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'ארלס מרטין בוויקישיתוף

• צ'ארלס מרטין באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
• צ'ארלס מרטין באנציקלופדיה של אורגון (באנגלית)
• צ'ארלס מרטין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• צ'ארלס מרטין באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)