צ'ונסי בילאפס

צ'ונסי ריי בילאפס (באנגלית: Chauncey Ray Billups; נולד ב-25 בספטמבר 1976) הוא כדורסלן עבר ומאמן כדורסל אמריקאי המאמן את פורטלנד טרייל בלייזרס. בילאפס שיחק 17 עונות בליגת ה-NBA בעמדת הרכז ונחשב בשיאו לאחד מטובי השחקנים ב-NBA. זכה באליפות ה-NBA כאשר שיחק בדטרויט פיסטונס ב-2004, עת הוביל את הקבוצה לניצחון על לוס אנג'לס לייקרס, וזכה בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. בין הישגיו האישיים נמנים גם חמש הופעות במשחק האולסטאר, שלוש בחירות לאחת מחמישיות העונה ושתי בחירות לחמישיית ההגנה השנייה של העונה. הודיע על פרישה ממשחק מקצועני בספטמבר 2014 לאור פציעות מרובות שפקדו אותו בשנותיו האחרונות כשחקן.

צ'ונסי בילאפס
Chauncey Billups

צ'ונסי בילאפס
לידה	25 בספטמבר 1976 (בן 47) דנוור שבקולורדו
עמדה	רכז
גובה	1.91 מטר
מספר	4, 3, 1, 7
מכללה	אוניברסיטת קולורדו
דראפט	בחירה מספר 3, 1997 בוסטון סלטיקס
קבוצות כשחקן
1997–1998 1998 1998–2000 2000 2000–2002 2002–2008 2008–2011 2011 2011–2013 2013–2014	בוסטון סלטיקס טורונטו ראפטורס דנוור נאגטס אורלנדו מג'יק מינסוטה טימברוולבס דטרויט פיסטונס דנוור נאגטס ניו יורק ניקס לוס אנג'לס קליפרס דטרויט פיסטונס
הישגים כשחקן
זכייה באליפות ה-NBA‏ (2004) MVP של סדרת הגמר (2004) 5 בחירות למשחק האולסטאר (2006–2010) החמישייה השנייה של העונה (2006) החמישייה השלישית של העונה (2007, 2009) חמישיית ההגנה השנייה של העונה (2005, 2006) פרס הספורטיביות (2009) מספר 1 הופרש על ידי דטרויט פיסטונס
קבוצות כמאמן
2020–2021 2021–	לוס אנג'לס קליפרס (עוזר מאמן) פורטלנד טרייל בלייזרס

ביוגרפיה

בילאפס נולד בדנוור שבקולורדו לריי ולפייה בילאפס, והיה הבכור מבין שלושת ילדיהם. הוא הצטיין במיוחד בילדותו הן בפוטבול והן בכדורסל, ולבסוף בחר לשחק כמקצוען בעתיד בענף הכדורסל. מאמנו בילדותו כינה אותו "חלקלק" (Smooth), מאחר שכל דבר שביצע על המגרש נדמה היה קל ונטול-מאמץ. הוא הצטרף לקבוצתו של בית ספר תיכון ג'ורג' וושינגטון ב-1991, והפגין יכולת מרשימה שהפכה אותו כנער לאחד מהאנשים הפופולריים ברחבי דנוור.

בסיום שנתו השנייה בתיכון ג'ורג' וושינגטון זכה בילאפס בפרס "מר קולורדו" כשחקן התיכונים המצטיין במדינה, והשיג אותו גם בשתי העונות שלאחר מכן. בעונת 1993/1994 הוא הוביל את קבוצת התיכון שלו לזכייה באליפות החטיבתית (A5) של מדינת קולורדו, וב-1995 השתתף במשחק מקדונלד'ס אול-אמריקן. בעקבות יכולתו נחשב בילאפס לאחד מהכדורסלנים הצעירים המבטיחים בארצות הברית.

לאחר סיום לימודיו בתיכון בחר בילאפס בהצטרפות לאוניברסיטת קולורדו המקומית, על אף חולשתה היחסית של קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה. בילאפס היה התקווה הגדולה ביותר בקבוצה, ששאפה לשפר את מסורתה לאחר שלא העפילה לטורניר אליפות המכללות מאז שנות ה-60. על אף שבילאפס הרשים בעונתו הראשונה במדי קולורדו, הקבוצה סבלה מבעיות רבות, שכללו סכסוכים בקרב השחקנים וההנהלה ואת פיטוריו של המאמן ג'ו הרינגטון באמצע העונה. ממוצעיו הסטטיסטיים של בילאפס באותה שנה עמדו על 17.9 נקודות, 6.3 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים.

בראשית עונת 1996/1997 נכלל בילאפס בסגל הנבחרת הצעירה של ארצות הברית, ששחקניה תוכננו להשתתף מספר שנים מאוחר יותר באולימפיאדה. באותה עונה הוביל בילאפס את אוניברסיטת קולורדו להעפלה לטורניר אליפות המכללות, תוך השגת שיא של כל הזמנים בתולדות האוניברסיטה עם 22 ניצחונות. לאחר שניצחה את אוניברסיטת אינדיאנה בסיבוב הראשון של הטורניר, הודחה קולורדו בסיבוב השני על ידי אוניברסיטת קרוליינה הצפונית. בילאפס נבחר לחמישיית המצטיינים השנייה ("אול-אמריקן") של ה-NCAA.

קריירה ב-NBA

ראשית הקריירה

לאחר שנתיים באוניברסיטת קולורדו החליט בילאפס לפנות לקריירה מקצוענית ונרשם לדראפט ה-NBA ב-1997. הוא נבחר במקום השלישי על ידי קבוצת בוסטון סלטיקס. בילאפס הרשים בפתיחת עונתו הראשונה ב-NBA - הוא קלע 15 נקודות ומסר ארבעה אסיסטים במשחק הבכורה שלו במדי בוסטון, נגד שיקגו בולס, והשיג ממוצעים של 11.1 נקודות ו-4.3 אסיסטים בשלושת החודשים הראשונים. על אף יכולתו הטובה וההתאמה שהציג בסגנון המשחק עם בוסטון, הועבר בילאפס באמצע העונה לטורונטו ראפטורס. במדי טורונטו שיחק עד לסיום העונה והופיע בדקות משחק רבות יותר.

לפני עונת 1998/1999 הועבר בילאפס לקבוצת דנוור נאגטס מעיר הולדתו, במדיה שיתף פעולה עם הקלע ניק ואן אקסל שסגנון משחקו תאם לזה של בילאפס. עונה זו הייתה מקוצרת בשל שביתת ארגון השחקנים בליגה, ובילאפס השיג ממוצעים משופרים של 13.9 נקודות ו-3.8 אסיסטים, כאשר פתח בחמישיית קבוצתו ב-41 מתוך 45 משחקיו. עם זאת, באמצע עונת 1999/2000 סבל בילאפס מפציעה בכתפו השמאלית, שאילצה אותו להיעדר ממשחק עד לסיום העונה. בעקבות כך, בין היתר, הועבר בילאפס לאורלנדו מג'יק באמצע העונה, אך לא שיחק אף משחק במדי אורלנדו מאחר שהיה פצוע.

בילאפס קופץ לזריקה לסל

בהיותו שחקן חופשי לאחר החלמתו מהפציעה, חתם בילאפס על חוזה בקבוצת מינסוטה טימברוולבס בפגרה של שנת 2000. הוא תוכנן במינסוטה להיות הרכז המחליף של הקבוצה, אחרי הרכז הראשון טרל ברנדון, בעוד שהרוקי וולי זרביאק וקווין גארנט היו כוכבי הקבוצה בקו הקדמי שלה. בשל פציעותיו התכופות של ברנדון פתח בילאפס בחמישיית מינסוטה ב-33 משחקים בעונת 2000/2001, אך לאחר חזרתו של ברנדון מהפציעה החליט המאמן פליפ סונדרס להחזיר את בילאפס לספסל. בילאפס השיג באותה עונה ממוצעים של 9.3 נקודות ו-3.4 אסיסטים למשחק, וסייע למינסוטה לסיים את העונה עם מאזן של 47 ניצחונות ו-35 הפסדים. במשחקי הפלייאוף הראשונים בקריירה שלו שותף בילאפס ב-8.7 דקות למשחק בלבד וקלע נקודה אחת בממוצע. מינסוטה הודחה כבר בסדרת הסיבוב הראשון, לאחר הפסד 3-0 לסן אנטוניו ספרס אשר הובלה על ידי טים דאנקן.

בעונת 2001/2002 עשה בילאפס את פריצתו הגדולה בקריירה. על אף מספר שחקנים חשובים שצורפו לקבוצה, כדוגמת ג'ו סמית', גארי טרנט ולורן וודס, היה דווקא בילאפס מהשחקנים החשובים ביותר עבור מינסוטה - הוא היה פעיל מאוד במשחק ההגנה של הקבוצה ותרם לה גם בתחום ההתקפי, עם ממוצעים של 12.5 נקודות ו-5.5 אסיסטים למשחק. תרומתו של בילאפס למינסוטה התבטאה, בין היתר, בכך שכאשר הפגין יכולת חלשה והורד לספסל על ידי סונדרס, ירדה גם יכולתה של הקבוצה. עונה זו הייתה מוצלחת עבור מינסוטה, שסיימה עם 50 ניצחונות והעפילה פעם נוספת למשחקי הפלייאוף.

על אף היכולת הטובה שהציג בעונה הסדירה, רבים פקפקו ביכולתם של בילאפס ושחקנים אחרים להוביל את מינסוטה להצלחה במשחקי הפלייאוף. הקבוצה שוב הודחה לאחר סדרה של שלושה משחקים כבר בסיבוב הראשון, לאחר הפסד לדאלאס מאבריקס. בעקבות היכולת החלשה שגילתה הקבוצה בפלייאוף ביצע המנהל המקצועי של מינסוטה, קווין מקהייל, מהפך גדול בסגל, ובילאפס היה בין השחקנים ששוחררו מהקבוצה. ביוני 2002 הוא הצטרף לקבוצת דטרויט פיסטונס, אשר שאפה לרכז מגוון ובעל יכולת קליעה עילאית.

דטרויט פיסטונס

בילאפס במדי דטרויט פיסטונס

כבר מפתיחת עונתו הראשונה בדטרויט, 2002/2003, היה בילאפס הרכז הפותח של המאמן ריק קרלייל. פעמים רבות הוא קלע סלי ניצחון חשובים לזכות קבוצתו, ומשכך קיבל כדורים רבים ברבעים האחרונים של משחקים. במהלך חודש פברואר הוא נבחר לשחקן השבוע ב-NBA לאחר שקלע למעלה מ-22 נקודות למשחק, ודורג במקום ה-11 בין קולעי הנקודות בליגה בחודש מרץ. בילאפס סיים את העונה עם ממוצעים גבוהים של 16.2 נקודות, 3.9 אסיסטים ו-3.7 ריבאונדים למשחק, וסייע לקבוצתו להשיג מאזן של 50 ניצחונות ו-32 הפסדים. במשחקי הפלייאוף הוביל בילאפס את דטרויט לניצחון על אורלנדו מג'יק בסיבוב הראשון, למרות פיגור מוקדם של 3-1 בסדרה, ולניצחון על פילדלפיה 76' בשישה משחקים בחצי גמר המזרח. עם זאת, פציעה במהלך הפלייאוף גרמה לו להחמיץ את משחקי סדרת גמר המזרח נגד ניו ג'רזי נטס, וקבוצתו לא הצליחה להסתדר בלעדיו והודחה לאחר ארבעה משחקים.

עונת 2003/2004 הייתה גם היא טובה עבור בילאפס, שהשיג ממוצעים של 16.9 נקודות ו-5.7 אסיסטים למשחק. בעקבות תצוגותיו המרשימות הוא הפך למנהיג הקבוצה על המגרש, בקבוצה שאומנה כעת על ידי לארי בראון. בין היתר השיג בילאפס "טריפל דאבל" כאשר קלע 20 נקודות, הוריד 10 ריבאונדים ומסר 11 אסיסטים במשחק קבוצתו נגד מינסוטה טימברוולבס. יחד עם שחקנים כמו ריצ'רד המילטון, ראשיד וולאס, בן וולאס וטיישון פרינס, הוביל בילאפס את דטרויט לעונה של 51 ניצחונות ולהצלחה גם במשחקי הפלייאוף.

בסיבוב הפלייאוף הראשון ניצחה דטרויט את מילווקי באקס, ולאחר מכן הפתיעה בסיבוב השני את אלופת האזור המזרחי המכהנת, ניו ג'רזי נטס, בסדרה קשה וצמודה במיוחד שנמשכה שבעה משחקים. יכולתו ההגנתית של בילאפס הייתה אחד המרכיבים החשובים בניצחון על ניו ג'רזי, שהובלה על ידי ג'ייסון קיד ונודעה במשחק ההתקפי העילאי שלה. לאחר מכן סייע בילאפס לדטרויט לנצח את אינדיאנה פייסרס בגמר המזרח ובכך להעפיל לסדרת גמר ה-NBA - ההופעה הראשונה של המועדון במעמד זה מאז 1990. בסדרת הגמר מול לוס אנג'לס לייקרס העמיד בילאפס ממוצעים של 21 נקודות, 3.2 ריבאונדים ו-5.2 אסיסטים, וסייע לדטרויט לנצח 1-4 ולזכות באליפות ה-NBA. בנוסף להשגת תואר האליפות, זכה בילאפס בתואר ה-MVP של סדרת הגמר בעקבות יכולתו המרשימה בסדרה.

בילאפס במשחק מול וושינגטון ויזארדס במרץ 2008

בעונת 2004/2005 ניצחה דטרויט ב-54 משחקים, תוך שהציגה קבוצה הגנתית חזקה במיוחד - בילאפס נבחר לתואר חמישיית ההגנה השנייה של העונה יחד עם חברו לקבוצה טיישון פרינס, בעוד שבן וולאס נבחר לשחקן ההגנה של העונה. בילאפס העמיד באותה עונה ממוצעים של 16.5 נקודות, 6.5 אסיסטים ו-3.4 ריבאונדים. במשחקי הפלייאוף ניצחה דטרויט את פילדלפיה, אינדיאנה פייסרס ומיאמי היט, והעפילה עונה שנייה ברציפות לסדרת הגמר של הליגה. בתום סדרת גמר מרתקת במיוחד מול סן אנטוניו ספרס, שנמשכה שבעה משחקים, הפסידה דטרויט וכשלה בניסיונה להשיג אליפות שנייה ברציפות.

בילאפס הציג יכולת מרשימה במיוחד בעונת 2005/2006, שהפכה אותו לאחד מטובי הרכזים ב-NBA. הוא העמיד ממוצעים של 18.5 נקודות ו-8.6 אסיסטים, שהיוו שיאי קריירה בעבורו, בנוסף ל-3.1 ריבאונדים למשחק. יחד עם שלושה מחבריו לקבוצה נבחר בילאפס לראשונה בקריירה שלו להשתתף במשחק האולסטאר של ה-NBA, ובסיום העונה אף נבחר לתואר חמישיית העונה השנייה ב-NBA ובפעם השנייה נכלל בחמישיית ההגנה השנייה של העונה. הוא סייע לדטרויט לסיים את העונה הסדירה עם המאזן הטוב ביותר בליגה - 64 ניצחונות ו-18 הפסדים. עם זאת, לאחר ניצחונות על מילווקי באקס ועל קליבלנד קאבלירס במשחקי הפלייאוף, הודחה דטרויט לראשונה מזה שלוש שנים בגמר המזרח לאחר הפסד למיאמי היט, אשר הובלה על ידי שאקיל אוניל ודוויין וייד.

בעונת 2006/2007 המשיך בילאפס להגיע להישגים אישיים וקבוצתיים במדי דטרויט - הוא סייע לקבוצה לסיים במקום הראשון במזרח בעונה הסדירה, נבחר להשתתף שנה שנייה ברציפות במשחק האולסטאר, ונבחר גם לחמישייה השלישית של העונה. הוא השיג באותה עונה ממוצעים של 17 נקודות ו-7.2 אסיסטים, ואילו במשחקי הפלייאוף שיפר אף יותר את יכולתו וסייע לדטרויט להעפיל בפעם החמישית ברציפות לגמר המזרח. על אף שכבר הובילה 0-2 בסדרה זו נגד קליבלנד קאבלירס, הודחה הקבוצה לאחר הפסד 4-2. לאחר אותה עונה היה בילאפס חלק מנבחרת ארצות הברית שזכתה במדליית הזהב באליפות אמריקה 2007. בעונת 2007/2008 השתתף בילאפס בשלישית במשחק האולסטאר וסייע לדטרויט להעפיל פעם נוספת לגמר המזרח, שם הפסיד עמה לבוסטון סלטיקס.

חזרה לדנוור נאגטס

שני משחקים מפתיחת עונת 2008/2009 עבר בילאפס בחזרה לדנוור נאגטס, כחלק מעסקה במסגרתה עבר אלן אייברסון לדטרויט. בדומה לתקופתו בדטרויט, גם בדנוור הוא נועד להיות הרכז הפותח של הקבוצה ואחד משני כוכביה הראשיים, יחד עם הסמול פורוורד כרמלו אנתוני. בעונתו הראשונה בתקופתו המחודשת בדנוור השיג בילאפס ממוצעים של 17.9 נקודות ו-6.4 אסיסטים למשחק, וסייע לקבוצתו לסיים במקום השני במערב עם מאזן של 54 ניצחונות ו-28 הפסדים. יכולתו הטובה באותה עונה זיכתה אותו פעם נוספת בהשתתפות במשחק האולסטאר ובבחירה לחמישייה השלישית של העונה, ובנוסף הוא סיים שישי בבחירות לתואר ה-MVP של העונה הסדירה וזכה בפרס הספורטיביות של ה-NBA.

במשחקי הפלייאוף שיפר בילאפס את יכולתו בצורה ניכרת, כאשר השיג ממוצעים של 20.6 נקודות ו-6.8 אסיסטים למשחק - שיא קריירה בעבורו במסגרת הפלייאוף. יחד עם אנתוני, הוביל בילאפס את דנוור להעפלתה הראשונה לגמר המערב מאז 1985, לאחר ניצחון על ניו אורלינס הורנטס בסיבוב הראשון ועל דאלאס מאבריקס בסיבוב השני. עבורו הייתה זו הופעה שביעית ברציפות במעמד הגמר האזורי, ולפיכך הוא הפך לאחד מחמשת השחקנים היחידים, יחד עם מג'יק ג'ונסון, מייקל קופר, כרים עבדול-ג'באר וקורט רמביס, שהגיעו להישג זה מבלי ששיחקו בקבוצת בוסטון סלטיקס של שנות ה-60. בגמר המערב הודח בילאפס עם קבוצתו על ידי לוס אנג'לס לייקרס, ולא הצליח להעפיל לסדרת הגמר השלישית שלו.

המעבר לניו יורק

ב-22 בפברואר 2011 עבר בילאפס בטרייד מהנאגטס לניו יורק ניקס ביחד עם כרמלו אנתוני, רנדלדו באלקמן, שלדון ויליאמס ואנתוני קארטר. הנאגטס קיבלו בתמורה את ריימונד פלטון, טימופיי מוזגוב, דנילו גלינארי, ווילסון צ'נדלר ובחירת דראפט מ-2014.

החזרה לדטרויט

ב-16 ביולי 2013 חתם בילאפס בדטרויט פיסטונס וכך למעשה חזר לקבוצת ימי התהילה שלו.

פרישה ממשחק מקצועני

ב-10 בספטמבר 2014 הודיע בילאפס על פרישה מה-NBA, לאור פציעות חוזרות ונשנות, בגינן החמיץ כ-185 משחקים בשלוש השנים האחרונות.

קריירה כמאמן

ב-29 ביוני 2021 מונה בילאפס למאמנה של פורטלנד טרייל בלייזרס.

סטטיסטיקות קריירה

עונה סדירה

עונה	קבוצה	משחקים	חמישייה	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים משלוש	אחוזים מהקו	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
1997/1998	בוסטון	51	44	25.4	0.390	0.339	0.817	2.2	4.3	1.5	0.0	11.1
1997/1998	טורונטו	29	26	31.7	0.349	0.316	0.919	2.7	3.3	1.0	0.1	11.3
1998/1999	דנוור	45	41	33.1	0.386	0.362	0.913	2.1	3.8	1.3	0.3	13.9
1999/2000	דנוור	13	5	23.5	0.337	0.171	0.841	2.6	3.0	0.8	0.2	8.6
2000/2001	מינסוטה	77	33	23.2	0.422	0.376	0.842	2.1	3.4	0.7	0.1	9.3
2001/2002	מינסוטה	82	54	28.7	0.423	0.394	0.885	2.8	5.5	0.8	0.2	12.5
2002/2003	דטרויט	74	74	31.4	0.421	0.392	0.878	3.7	3.9	0.9	0.2	16.2
2003/2004	דטרויט	78	78	35.4	0.394	0.388	0.878	3.5	5.7	1.1	0.1	16.9
2004/2005	דטרויט	80	80	35.8	0.442	0.426	0.898	3.4	5.8	1.0	0.1	16.5
2005/2006	דטרויט	81	81	36.1	0.418	0.433	0.894	3.1	8.6	0.9	0.1	18.5
2006/2007	דטרויט	70	70	36.2	0.427	0.345	0.883	3.4	7.2	1.2	0.2	17.0
2007/2008	דטרויט	78	78	32.3	0.448	0.401	0.918	2.7	6.8	1.3	0.2	17.0
2008/2009	דטרויט	2	2	35.0	0.333	0.286	0.918	5.0	7.5	1.5	0.5	12.5
2008/2009	דנוור	77	77	35.3	0.420	0.410	0.900	3.1	6.4	1.2	0.2	17.9
2009/2010	דנוור	73	73	34.1	0.418	0.386	0.910	3.0	5.6	1.1	0.1	19.5
2010/2011	דנוור	51	51	32.3	0.438	0.441	0.923	2.5	5.3	1.0	0.2	16.5
2010/2011	ניו יורק	21	21	31.6	0.403	0.328	0.902	3.1	5.5	0.9	0.1	17.5
2011/2012	קליפרס	20	20	30.4	0.364	0.384	0.895	2.5	4.0	0.4	0.2	14.9
2012/2013	קליפרס	22	22	19.0	0.402	0.367	0.938	1.5	2.2	0.6	0.0	8.4
2013/2014	דטרויט	19	7	16.3	0.304	0.292	0.833	1.5	2.2	0.4	0.1	3.8
קריירה		1043	937	31.6	0.415	0.387	0.894	2.9	5.4	1.0	0.2	15.2

פלייאוף

עונה	קבוצה	משחקים	חמישייה	דקות	אחוזים מהשדה	אחוזים משלוש	אחוזים מהקו	ריבאונדים	אסיסטים	חטיפות	חסימות	נקודות
2000/2001	מינסוטה	3	0	8.7	0.167	0.000	1.000	1.7	0.7	0.0	0.0	1.0
2001/2002	מינסוטה	3	3	44.7	0.451	0.400	0.700	5.0	5.7	1.0	0.3	22.0
2002/2003	דטרויט	14	14	34.6	0.374	0.310	0.933	3.4	4.7	0.6	0.1	18.0
2003/2004	דטרויט	23	23	38.3	0.385	0.346	0.890	3.0	5.9	1.4	0.1	16.4
2004/2005	דטרויט	25	25	39.4	0.428	0.349	0.893	4.3	6.5	1.0	0.2	18.7
2005/2006	דטרויט	18	18	39.2	0.406	0.340	0.905	3.4	6.5	1.2	0.1	17.9
2006/2007	דטרויט	16	16	40.6	0.435	0.389	0.832	3.3	5.7	1.2	0.1	18.6
2007/2008	דטרויט	15	15	32.0	0.401	0.375	0.832	2.9	5.5	0.8	0.1	16.1
2008/2009	דנוור	16	16	38.7	0.457	0.468	0.906	3.8	6.8	1.2	0.2	20.6
2009/2010	דנוור	6	6	34.5	0.446	0.355	0.881	2.3	6.3	1.0	0.5	20.3
2010/2011	ניו יורק	1	1	35.0	0.273	0.333	1.000	2.0	4.0	0.0	0.0	10.0
2012/2013	קליפרס	6	6	19.2	0.306	0.353	0.818	2.0	1.0	0.2	0.2	6.2
קריירה		146	143	36.5	0.411	0.366	0.880	3.4	5.7	1.0	0.2	17.3

תארים

קבוצתיים

• אליפות ה-NBA:‏ 2004
• אליפות אמריקה עם נבחרת ארצות הברית: 2007

אישיים

• MVP של סדרת הגמר: 2003/2004
• חמישיית העונה ב-NBA:
  • החמישייה השנייה: 2005/2006
  • החמישייה השלישית: 2006/2007, 2008/2009
• חמישיית ההגנה של העונה ב-NBA:
  • החמישייה השנייה: 2004/2005, 2005/2006
• בחירה למשחק האולסטאר של ה-NBA:‏ 2006, 2007, 2008, 2009, 2010
• פרס הספורטיביות: 2008/2009
• גביע האזרחות של ג. וולטר קנדי: 2008
• פרס השחקן הקבוצתי על שם טוויימן-סטוקס: 2013

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של צ'ונסי בילאפס (באנגלית)
• פרופיל, באתר Basketball-Reference
• פרופיל, באתר Sports-Reference
• פרופיל, באתר eurobasket
• פרופיל, באתר פיב"א
• פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
• ביוגרפיה של צ'ונסי בילאפס באתר JockBio
• אלעד זאבי, צ'ונסי בילאפס פורש: האנטי-כוכב המושלם, באתר הארץ, 10 בספטמבר 2014