צביון נטאל
צִבְיוֹן נטאל (שם מדעי: Cephalophus natalensis; קרוי גם צביון יער אדום) הוא מין אנטילופה קטנה בתת-משפחת הצביונים החי לאורך קו החוף המזרחי של אפריקה. תואר מדעית לראשונה בשנת 1834 על ידי הזואולוג הבריטי אנדרו סמית. יש לו דמיון רב עם צביון הארווי החופף איתו בתפוצה, ויש טקסונומים המסופקים עד היום האם הוא תת-מין של צביון נטאל או מין נפרד. הוא דומה מאוד גם לצביון אדום החי במערב אפריקה, וקיבל בשל כך גם את הכינוי "צביון יער אדום"[2] על מנת להבדילו מהצביון האדום, הנוטה לחיות בסוואנות. הן צביון נטאל והן צביון הארווי נחשבו בזמנים מסוימים כתת-מינים של הצביון האדום. מלבד שני הצביונים הנזכרים, יש לצביון נטאל גם דמיון לצביון שחור-חזית, צביון ווינס, צביון אדרס, ועוד. שמו המדעי נגזר מיוונית כדלהלן: kephale = ראש, "lophus" = פסגה; - מתייחס לציצית השיער הבולטת שבמצח והאופיינית לצביונים. "natalensis" הוא על שם המקום שבו ראו אותו האירופאים לראשונה - חבל נטאל (Natal), כיום בפרובינציית קוואזולו-נטאל במזרחה של דרום אפריקה. צביון זה חופף בתחומי מחייתו עם פרסתנים נוספים הקרובים אליו גנטית או חיצונית כדוגמת צביון סבכים, צביון כחול, צביון אבוט, דוקרן שארפי, דוקרן הסטינבוק ודלקרן המושק.
 צביון נטאל
| |
|---|---|
צביון נטאל
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | צביונים |
| סוג: | צביון |
| מין: | צביון נטאל |
| שם מדעי | |
 Cephalophus natalensisסמית, 1834 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
תיאור עריכה
צביון נטאל מתאפיין בזוג קרניים קטנות וקצרות יחסית,[3] ולהן מבנה דומה לרוב הצביונים: הקרן צומחת לכיוון מעלה בצורה אלכסונית וישרה לגמרי, ולעיתים קרובות היא מתעגלת מעט.[4] בסיס הקרניים אמנם במרכז המצח, אך מכיוון שהן מחופות בשיער בבסיסן וצומחות לאחור בזווית אלכסונית, נראה שהן צומחות בחלק האחורי של המצח. מסיבה זאת גם הקרניים נראות קרובות מן הרגיל לאוזניים ורחוקות מן העיניים יותר מאשר אצל צביונים אחרים. הרווח בין הקרניים בבסיס קטן למדי, ואין כלל הפרש במרחק ביניהן בין הבסיס לקצוות. הקרניים לרוב דקיקות משל מרבית הצביונים, והן עבות מעט בבסיסן ומסתיימות בשפיץ חד מאוד. הקרניים חרושות בבסיס בכ-3–5 טבעות קטנות או חריצים, ושאר הקרן חלקה לגמרי. צבע הקרניים הוא שחור כחלחל, חלודה ואפרפר בהיר או כהה. לשני המינים יש קרניים אך של הזכרים ארוכות כמעט פי 2 משל הנקבות.[3]
הפרווה של צביון נטאל קצרה ודלילה למדי, ומורכבת משערות זיפיות וצפופות. הפרווה נוטה להיות עבה יותר בחלק האחורי - מה שמשפיע גם על גוני הפרווה. צבע הפרווה הכללי הוא אחיד ברובו, ונע בין גוני חום אדמדם דהוי\ כהה\ ערמוני, לגווני חום בהיר\ חולי, צהבהב בהיר\ כהה\ דהוי, או כתמתם דהוי\ אפרסק עד כתום בוהק.[3] אף על פי שכל אחד מהצבעים הנזכרים עלול להיות אחיד בכל הגוף, יש נטייה לפלג הגוף האחורי ולגב להיות כהים יותר, צדדי הצוואר והגרון נוטים לגוון אפרפר או בז'-חולי, ולעיתים גם אזור המותניים. אצל פרטים רבים השערות נוטות להתכהות עם הגיל באזור העורף לצבע שחרחר, אפרפר או כחלחל[3] - לעיתים בשל נשירת שערות בדומה לאיילנד מצוי. גם האזור הסמוך לפרסות נוטה להיות שחרחר או אפרפר. המפשעה ובית השחי לבנים או צהבהבים בהירים לרוב,[3] אך אין זה נדיר שצבעם זהה לשאר הפרווה. הזנב מתחלק בין אדמדם ושחרחר בצד החיצוני ללבנבן ואפרפר בצד הפנימי.[4] הפרסות אפרפר או שחורות-כחלחלות.
צבע ראשו של צביון נטאל מתחלק בין בז', חולי או אפרפר בלחיים ומתחת לעיניים, לבין אדמדם כהה או בהיר באזור המצח והחרטום. סימוני הפנים שלו מועטים למדי: לאורך החוטם יש כתם בצבע שחרחר כסוף עד פחם המסתיים בין העיניים. ציצת השיער האופיינית לצביונים רחבה מעט אצל מין זה, ואף על פי שצבעה אדמדם לגמרי בדרך כלל, אין זה נדיר שהיא מתכהה עם הגיל לשחרחר דהוי, ולעיתים אף מתחברת עם הפס השחרחר שעל החוטם.[3] סביב האף והפה יש כתם שחרחר או חום דהוי, ושפתו העליונה בולטת על רקע זה בשל צבעה הלבן-צהבהב; יש עליה מספר נקודות שחרחרות. מתחת לעיניים יש בליטות עור גדולות ובמרכזן חריצים שחורים בולטים - ישרים או אלכסונים - המשמשים כבלוטות ריח,[3] ואילו מעל העיניים יש קמטים המזכירים "גבות" ולרוב הם בצבע בהיר. הסנטר לבנבן ולעיתים מתחבר לחלק העליון של הגרון ויוצר כתם לבן דמוי "סינר".[3] האוזניים מתחלקות בין אפרפר בצד החיצוני לבז'-שחרחר בצד הפנימי,[3] בעוד שבבסיס יש כתמים לבנבנים דהויים. הריסים שלו קצרצרים מאוד, ומכיוון שהם אפרפרים ואינם בולטים כלל ניתן לחשוב שהוא חסר ריסים.
מבנה גופו של צביון נטאל ארוך ודקיק, ויש לו צוואר קצר וראש מוארך ומשולש. רגליו ארוכות יחסית לגופו, והאחוריות ארוכות מהקדמיות; השילוב של הרגליים יחד עם הגב המקושת גורם לפלג גופו הקדמי להיות נמוך מהאחורי אם כי לא בצורה בולטת כל כך. הזנב הקצר והדקיק לעיתים כמעט ואינו נראה, והוא מסתיים בציצה עגולה של שיער. האוזניים עגלגלות ורחבות והחרטום מחודד מעט. עיניו עגלגלות, נחיריו רחבות כשל בקר, והלוע גדול ועגלגל; שלושתם בצבע שחור. הקרניים מחופות ברובן בציצת השערות שבמצח. פרסותיו ארוכות ומחודדות. הדו-צורתיות זוויגית נמוכה למדי: לזכרים כאמור קרניים ארוכות יותר ואילו הנקבות גדולות במעט במידות גוף.
מידות הגוף של צביון נטאל:[3][4]
גובה הכתפיים: 46-43 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 87-75 ס"מ.
אורך הקרניים: 6-3.5 ס"מ. השיא שתועד היה 11 ס"מ.
אורך הזנב: 14-9 ס"מ.
משקל: 15-12 ק"ג.
מינים דומים עריכה
_(6011670419).jpg)
- צביון אדום (Cephalophus rufilatus), דומה מאוד לצביון נטאל ובעל מידות גוף דומות. ההבדלים העיקרים ביניהם: לצביון אדום פרווה אדמונית וכהה יותר, פס או כתם רחב בצבע שחור עמוק או כסוף, ורגליים שחורות. יש לו ציצת שיער ארוכה ודקה יותר, ובלוטות ריח גדולות יחסית לצביון נטאל. יש לו כתם שחור ברור על הראש, וזנבו מסתיים עם ציצת שיער שחורה ולא לבנבנה כאצל צביון נטאל. גם הצביון האדום פעיל יום, אך בניגוד לצביון נטאל הוא חי בעיקר בסוואנות. מצוי לאורך מערב ומרכז אפריקה.
- צביון סבכים (Sylvicapra grimmia), סוג ומין יחיד של צביון, דומה במקצת לצביון נטאל וגם חופף איתו בכל חלקי התפוצה. ההבדלים העיקריים ביניהם: לצביון סבכים פרווה אפרפרה-כתמתמה בעלת מרקם מחוספס וגס, קרניים ארוכות וחדות יותר ובצורת V, ופס שחור ברור לאורך החרטום. הגולגולת שלו צרה יותר, אוזניו ארוכות מאוד ומשולשות מעט, וזנבו ארוך ודומה יותר לזנב האיילים. יש לו ציצת שיער קטנטנה, ובלוטות ריח שדומות יותר לצבאים מאשר לצביונים. בדומה לצביון נטאל גם צביון זה פעיל יום, ובית גידולו הוא אזורי סבך. חי כמעט בכל רחבי אפריקה שמדרום לסהרה - לבד ממרכז היערות הטרופיים.
- דוקרן הסטינבוק (Raphicerus Campestris), מין אנטילופה בתת-משפחת הצבאיים, בעל דמיון רב למדי לצביון נטאל בצבע פרווה ובמידות גוף. הוא גם חופף איתו באזורים מסוימים. ההבדלים העיקריים ביניהם: לדוקרן הסטינבוק קרניים ישרות ואינן צומחות לאחור או באלכסון. הפרווה שלו בצבע צהבהב-כתמתם בהיר יותר עם מצח אדמוני, ויש לו גבות לבנות גדולות סביב העיניים. האוזניים שלו אינן עגולות כל כך ובלוטות הריח שלו קטנטנות וממוקמות צמוד לעיניים ולא על הלחיים. הן הרגליים האחוריות והן הרגליים הקדמיות של הדוקרן ארוכות יותר משל צביון נטאל, והוא בעל זנב קצר ביותר. פעיל יום, וחי בדרום ומרכז אפריקה.
תפוצה, בית גידול ואקולוגיה עריכה
.jpg)
צביון נטאל נפוץ לאורך קו החוף המזרחי-מרכזי-דרומי של אפריקה. תפוצתו משתרעת על דרום ומזרח טנזניה, דרום מלאווי, מרבית חלקי מוזמביק וסווזילנד, ומזרח דרום אפריקה (פרובינציות: לימפופו, מפומלנגה וקוואזולו-נטאל). ישנן טענות שצביון זה נפוץ גם בזימבבואה אם כי זה לא אומת. דיווחים על צפייה בצביונים אלה בצפון מלאווי ובזמביה מיוחסים כנראה לצביון הארווי.[2]
בית הגידול של צביוני נטאל הוא בעיקר יערות ירוקי-עד, יערות טרופיים וסוב-טרופיים, יערות חוף, יערות שפלה, יערות הרריים, "יערות מיומבו", אזורי סבך ושיחים צפופים בקו החוף או סמוך לנהרות לימפופו, רובומה, לוג'נדה וזמבזי, עמקים, סוואנות שיחים-דוקרניות או סוואנות גשומות וגבוהות.[3][2] בקוואזולו נטאל הם מצויים עד גבהים של 200 מטר מעל פני הים, ובאופן כללי הם נמנעים מאזורים הרריים מידי; זו גם הסיבה שהתפוצה שלהם אינה מתפשטת הלאה בטנזניה, דרום אפריקה או מוזמביק. הטמפרטורות בתחומי מחייתם 10–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 1,000-500 מילימטר לשנה.
צביון נטאל פעיל בעיקר בשעות היום ובכך נבדל מצביוני יער רבים, אך באזורים שבהם הוא מופרע בכבדות הוא עשוי לרכז את פעילותו לשעות הלילה.[3] הוא יוצא דופן גם בכך שהוא פחות ביישן מרוב המינים, ועל כן ניתן לצפות בקלות רבה יותר.[4] תזונתו של צביון נטאל מבוססת על עלים, פרחים ופירות, כמו גם על שיחים נמוכים בגובה פני הקרקע. את הפירות הוא משיג לרוב על ידי מעקב אחר קופים.[3] המין תלוי במידה מסוימת במקורות מים זמינים.
צביון נטאל פעיל בעיקר בבדידות, ולעיתים בזוגות או בקבוצות משפחתיות קטנות (זכר, נקבה ועופר);[3] נדיר לראות קבוצה של יותר מ-3 פרטים. לצביון זה יש קריאת אזהרה שונה במקצת ופחות קולנית משאר המינים - מעין שילוב של נחירה ושריקה. קריאת אזהרה זאת נעשית על ידם בעיקר כשהם חשים בסכנה. כאשר הצביון זוהה על ידי טורף הוא יקפא על מקומו ומסתמך על ההסוואה שלו שתמנע מהטורף להצליח ולהתמקד בו בין השיחים. הצביון יברח לבסוף לעומק הסבך בתנועות "צלילה" האופיינות למין. למרות גודלו הקטן יחסית, צביון נטאל מסוגל בקלות לקפוץ מעל גדירות בגובה 1.3 מטר. הרגליים האחוריות הארוכות שלו מעניקות לו יתרון בכך שהן מאפשרות קפיצה מיידית ממצב עמידה.
הטורפים העיקריים של המין הם נמר, אריה, ברדלס, זאב טלוא, צבוע נקוד, עיט כתר ופיתון, וכנראה גם קרקל, סרוואל, תן, וטורפים קטנים אחרים.
הן הזכרים והן הנקבות של צביון נטאל טריטוריאליים למדי, ויסמנו את שטחם לעיתים קרובות על ידי הנוזל המופרש מהנקבוביות שבבלוטות הריח הגדולות שבלסת. הסימון מתבצע על ידי שפשוף הפנים באובייקטים שונים כשיחים, זרדים וקליפות, ולעיתים אפילו על בן הזוג או על העופר; הם גם נוהגים לברך לשלום אחד את השני על ידי שפשוף של הפנים.[3]
הרבייה יכולה להתרחש בכל השנה ללא עונה מוגדרת. הקרבות בין הזכרים נדירים יחסית, ובדרך כלל זכר טריטוריאלי יניס משטחו כל פולש, אך במקרה וישנו קרב הוא הופך לקשה למדי כשהקרניים החדות גורמות לפציעות רבות.[3] ההריון נמשך בממוצע כ-7–8 חודשים. לאחריהם נולד בדרך כלל עופר אחד בעל פרווה אדמדמה-שחרחרה עם פנים חומות. העופר שוקל בעת הלידה כק"ג אחד בלבד, והוא נגמל לאחר 3–5 חודשים, ונשאר עם אימו 6–8 חודשים. למרות שהזכרים אינם מעורבים בטיפול העופר, הם בכל זאת יגיבו לקראות מצוקה של העופר.
תוחלת החיים של צביון נטאל היא כ-9 שנים, ופרטים בשבי חיו עד 15 שנים.
איומים ושימור עריכה
_Cephalophus_natalensis.png)
צביון נטאל מסווג על ידי IUCN במצב השימור "ללא חשש" (LC), בשל היותו מצוי במרבית חלקי הטווח שלו, וגודל אוכלוסייה סביר שאינו עומד בקרטריונים הדרושים להעלות את מצבו לקטגוריה מאוימת.[2] למרות זאת, אם המגמות הנוכחיות תמשכנה צביון נטאל עלול להיעלם בסופו של דבר מחלקים ניכרים משטח התפוצה הנוכחי שלו, אך עדיין ההישרדות שלו אינה מאוימת לטווח הארוך כל עוד הוא ממשיך להתקיים באוכלוסיות יציבות ומשמעותיות באזורים מוגנים.[2]
צביון נטאל נעלם מאזורים רבים או הפך לדליל בטווח המקורי שלו - במידה רבה, כתוצאה מאובדן בית הגידול שנעשה על ידי הרחבת ההתיישבות והחקלאות האנושיים, כמו גם הציד. עם זאת, ההפחתה של מספריו כתוצאה מאיומים אלו אינה מהותית כל כך כאצל צביוני היער המרכז-אפריקנים. צביון נטאל מצוי במספר אזורים מוגנים ומנוהלים היטב כגון שמורת הציד סלוס, הפארק הלאומי טראנגירה והפארק הלאומי נייקה שבטנזניה, שמורת הציד מפוטו שבמוזמביק, שמורת סנט לוסיה, שמורת הלולוו-מפולוזי, פארק וואטלנד, הפארק הלאומי קרוגר ושמורת הציד נדומו (דרום אפריקה).[2]
אומדן האוכלוסייה העולמי לצביוני נטאל הוא 42,000 פרטים נכון לשנת 1999, ומגמת האוכלוסייה בירידה. עם זאת ייתכן שהמין נמצא במגמת עלייה במוזמביק שבה יש התאוששות כללית של אוכלוסיית חיות הבר.[2]
קישורים חיצוניים עריכה
- צביון נטאל, באתר ITIS (באנגלית)
- צביון נטאל, באתר NCBI (באנגלית)
- צביון נטאל, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- צביון נטאל, בבסיס הנתונים ARKive (באנגלית)
- צביון נטאל, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- צביון נטאל, באתר GBIF (באנגלית)
- מידע ותמונות של צביון נטאל באתר הציד scirecordbook.
- תמונות של צביון נטאל
הערות שוליים עריכה