צבי ספיקי
צבי ספיקי (שם מדעי: Gazella spekei), הוא מין אנטילופה קטנה יחסית בסוג צבי, האנדמי לקרן אפריקה ומצוי בסכנת הכחדה. הוא תואר לראשונה בשנת 1863. מבחינה חיצונית הוא דומה מאוד לצבי קיווייה, ומבחינה גנטית קרוב בעיקר לצבי מצוי, צבי הנגב וצבי הודי. יש לו חפיפה בתפוצה עם צבי קלארק, צבי סומרינג וצבי ג'ירפי. צבי ספיקי ניתן לזיהוי בקלות על ידי הבלוטה הייחודית שלו באף כדלקמן, והוא אחד הצבאים הקטנים ביותר.
 צבי ספיקי
| |
|---|---|
_(5531902945).jpg)
| |
| מצב שימור | |
 | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| על־מחלקה: | בעלי ארבע רגליים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | פריים |
| תת־משפחה: | צבאיים |
| שבט: | אנטילופות ערבה |
| סוג: | צבי |
| מין: | צבי ספיקי |
| שם מדעי | |
 Gazella spekeiבליית, 1863 | |
| תחום תפוצה | |
| |
| |
שמו המדעי של צבי ספיקי נגזר מערבית ולטינית כדלהלן: "Gazella" - מקורו בשם הערבי "ע'זאל" שבו מכונה הצבי, ופירושו הוא "עז פראי". "spekei" - הוא על שם מגלהו ג'ון הנינג ספיק שהיה חוקר ארצות בריטי (1864-1827. כנ"ל לגבי שמו הרשמי). כיונק המצוי במדינות קרן אפריקה, המספרים של צביי ספיקי יורדים במהירות בשל ציד ואובדן בית גידול נרחב, כמו גם מעשרות סכסוכים צבאיים הנמשכים מזה 20 שנה.
תיאור עריכה
הן לזכרים והן לנקבות של צבי ספיקי ישנם זוג קרניים ספירליות וקטנות יחסית לרוב הצבאים. המבנה שלהם אופייני לסוג צבי: הקרן צומחת לכיוון מעלה, מתעגלת לאחור ובחזרה כלפי קדימה בצורת "S"; מבנה נוסף שאופייני מאוד למין זה הוא שהקרניים צומחות בצורה ישרה לכיוון מעלה - ללא עיקולים, ורק לקראת הסוף מתעקלות מעט אחת כלפי השנייה. קרני הנקבות צומחות פעמים רבות לכיוונים מנוגדים. הקרניים צומחות במרכז המצח, ובמרחק ניכר מהעיניים והאוזניים. בבסיס הקרניים די סמוכות אחת לשנייה, ובקצוות עם מרחק גדול במקצת, ואצל קרני הנקבות המרחק באופן כללי גדול גם בבסיס לעומת קרני הזכרים. הקרניים עבות לכל אורכם ובייחוד בבסיס, ובשליש הקרן האחרון הן הופכות לדקות יותר ומסתיימות בשפיץ חד או מעוגל. מהבסיס לאורך הקרן ישנם 8–13 טבעות או חצאי טבעות גדולות ובולטות, ובין טבעת לחברתה יש רווח ברור בניגוד לצבי רים. קרני הנקבות מתאפיינות בטבעות קטנות וחלקות יותר הנראות כחריצים, ומספרם מגיע לעיתים ל-19; לשני המינים הקצוות חלקות. צבע הקרניים הוא חלודה כהה\בהיר או אפרפר, כשקצוות בצבע כהה יותר -שחור\שחור כחלחל; הטבעות משתנות בין צבע בהיר לכהה. כאמור לשני המינים יש קרניים, וניתן לקבוע על פיהם בקלות מה מינו של הצבי: קרני הזכרים גדולות ועבות יותר, עם טבעות ברורות ובולטות, ואילו קרני הנקבות גליליות ודקיקות עם מספר רב של טבעות קטנות וחריצים.
הפרווה של צבי ספיקי קצרה וחלקה ומותאמת לאקלים החם של קרן אפריקה, והיא מורכבת משערות דלילות ודקות. צבע הפרווה משתנה בין חום בהיר\אפרפר\שמנת בגב, צדדי הבטן העליונים, השוקיים והגפיים, לבין חום צהבהב דהוי בצוואר ובגרון. הגחון, החזה והמותניים בצבע לבן בוהק; מעל המותניים הבהירים ישנו פס עבה בצבע חום שוקולד כהה עד שחור האופייני לצבאים, והוא מתפשט בדרך כלל גם לגפיים והשוקיים. מעל הפס הכהה ישנו פס עבה נוסף בצבע חום צהבהב דהוי. הרגליים מתחלקות בין חום בהיר בצד החיצוני, ללבן בוהק או קרמי בצד הפנימי. על הברכיים יש כתמים עגולים בצבע שחור\חום שוקולד. העכוז בצבע לבן בוהק, ובמרכזו בולט הזנב השחור והמברשתני. בצידי העכוז יש פסים דקיקים בצבע שחרחר\חום שוקולד. בין הפרסות העליונות לתחתונות יש כתם שחור.
צבע ראשו של צבי ספיקי חום צהבהב או בהיר בהתאם לגוף, ועם סימוני פנים האופייניים לצבאים: המצח והחרטום בצבע חום אדמדם כהה או בהיר, ובצידי המצח ישנם שני כתמים דקיקים בצבע חום כהה שלעיתים נעדרים. בתחילת החוטם יש רצועה שחורה קטנה ובולטת, והשאר בצבע אפרפר. סביב העיניים יש "משקפיים" לבנים גדולים, ומכל אחד מהם יוצא פס לבן עבה הנמשך עד לאף בצורת "P". במקביל, מתחת לעיניים נמשך פס דק בצבע שחור\חום שוקולד עד לפה, ובינו לבין הפס הלבן העבה יש פס דקיק בצבע חום בהיר שקשה להבחין בו מרחוק. סביב השפתיים, הסנטר והחלק העליון של הגרון יש כתם לבן. צבע האוזניים הוא שילוב של גוני שחרחר, אפרפר, ולבנבן.
גופו וצווארו של צבי ספיקי ארוכים ודקים, וצווארם של הזכרים עבה יותר משל הנקבות. הפנים קצרות ומעוגלות, והחרטום משולש. האוזניים ארוכות ודקות - עגולות בתחילתם ומשולשות בסופם. הרגליים ארוכות ודקיקות, ומסתיימות בפרסות קצרות וחדות בצבע שחור. הזנב קצר יחסית. העיניים גדולות, עגולות ושחורות, ומתחת לכל עין יוצא חריץ דק ושחור המאפיל על בלוטות הריח. הנחיריים והפה דקים ומחורצים.
לצבי ספיקי יש מאפיין בולט וייחודי באף שמאפשר לזהותו בקלות ממיני צבי אחרים; מאחורי הנחיריים יש 2–4 קפלי עור קטנים אפורים ורפויים, וכאשר הצבי חש בסכנה הוא מנפח אותם לכדי שקיק בגודל של חצי כדור טניס, הפולט עיטוש-נחירה חזק וקולני ומשמש כקריאת אזעקה לשאר הצבאים באזור, ואולי גם כאמצעי להכרזת דומיננטיות.
מלבד הקרניים אין הבדלים בולטים בין הזכרים לנקבות, והזכרים בדרך כלל גדולים, כבדים וכהים במקצת.
מידות הגוף של צבי ספיקי:
גובה הכתפיים: 60-50 ס"מ.
אורך הראש והגוף: 105-95 ס"מ.
אורך קרני הזכר: 31-25 ס"מ.
אורך קרני הנקבה: 25-15 ס"מ.
אורך הזנב: 20-15 ס"מ.
משקל: 25-15 ק"ג.
תפוצה ובית גידול עריכה
צבי ספיקי אנדמי למזרח קרן אפריקה. הוא מצוי במחוזות סומליה: גולגוד, מודוג, ושאבלה-דקסה וכן במחוזות של הישויות הבלתי מוכרות פונטלנד (ברי ונוגאל) וסומלילנד (סאנאג, סול וטוגדייר). הוא מצוי גם במספרים פחותים במדינת סומאלי האתיופית. הנוכחות שלו במדינה האחרונה מוטלת בספק זמן רב בשל ציד חמור, וסביר להניח שהוא כבר נכחד שם. הגבול הצפוני שלו הוא באזור ההררי של גבעות ג'וליס, בעוד שהגבול הדרומי נקבע על ידי לחץ הציד.
בית הגידול של הצבי הספיקי הוא בעיקר מרעה-מישורי צחיח למחצה, מרעה מדברי וסוואנה נמוכה, כמו גם אזורים עם שיחים גמדיים, חורשים דלילים, ואפילו סמוך לחופים. הוא מצוי בגבהים נמוכים של 100–200 מטר מעל פני הים בדרך כלל, אך באזורים מסוימים בצפון הוא נמצא גם על מורדות הרמה האתיופית בגובה של 1,500-500 מטר. הטמפרטורות בתחומי מחייתו 20–40 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 25–250 מילימטר לשנה.
אקולוגיה ומחזור חיים עריכה
כמו רוב היונקים החיים בסביבה חמה ויבשה, צביי ספיקי פעילים בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות ושעות הערב המאוחרות - שאז הטמפרטורה קרירה יחסית. את השעות החמות של היום הם מבלים במנוחה באזורים מוצלים. תזונתם של צביי ספיקי מבוססת על עשבים, עשבי תיבול, שיחים, דשא, וצמחים בשרניים מדברים המצויים בבית גידולם. את מרבית הלחות הנדרשת לקיומם צביי ספיקי מקבלים ממזונם, ולעיתים קרובות הם יכולים לשרוד במשך זמן רב ללא מים - מה שמהווה הסתגלות שימושית לסביבה היבשה שלהם. בזמן המרעה יש זקיף אחד שתפקידו לתור אחר סכנות, ובמקרה של הבחנה בטורף הוא נותן כאמור עיטוש-נחירה חזק מהשקיק שבאף. כאשר הצבי נרדף או נרגש, הוא פותח בריצת "פרונק" המהווה שילוב של ריצה, ניתור וקפיצה.
הטורפים ההיסטוריים של צביי ספיקי בוגרים הם אריות, נמרים אפריקנים, צבועים נקודים, זאבים טלואים ופיתונים, והעופרים נטרפים גם על ידי תנים, קרקלים, וסרוואלים. עם זאת, מרבית הטורפים הגדולים נעלמו מרחבי סומליה, כך שהטורפים העיקריים לבוגרים הם צבועים ופיתונים.
צביי ספיקי הם בעלי חיים חברתיים. הם חיים בקבוצות קטנות של 5 עד 12 פרטים. כאשר יש שפע של משאבי טבע, הקבוצות הקטנות האלה עשויות להתמזג לתוך עדרים של עד 20 צבאים. ישנם שני סוגי עדר טיפוסיים: 1) עדר המורכב מזכר בוגר עם הרמון של נקבות וצאצאיהן, והנקבות הן אלו שקובעות את מסלול ההליכה למקומות מרעה. הזכר הדומיננטי נמצא תמיד בתנועה כדי לשמור על הרמונו ועל גבולות הטווח של שטחו, המשתרע על כ-2 קילומטרים רבועים. הוא מסמן את שטחו בצואה ושתן, ובתקופות מסוימות גם על ידי הפרשות מבלוטות הריח שמתחת לעיניים. 2) עדר המורכב מזכרים בוגרים וצעירים שלא הצליחו לתפוס לעצמם שטח. השטחים נשמרים בדרך כלל לאורך השנה עד חודש מאי, ואז בשל נוכחות מסיבית של זבובים נושכים בתקופה זאת, הצבאים פותחים בנדידה לאזורי החופים או דיונות חול שבהם הרוחות החזקות מפזרות את הזבובים. נדידות בהיקף קטן מתרחשות גם כאשר יש מחסור בצמחייה.
עונת הרבייה היא בחודשי דצמבר וינואר, וההמלטות מתרחשות בחודשי מאי או יוני. ההריון נמשך 6–7 חודשים, לאחריהם נולד עופר יחיד במשקל קילו וחצי. העופר שוהה בימיו הראשונים חבוי בצמחייה הדלילה ללא תנועה כדי להיות מוגן משלל טורפים, ואימו הנמצאת בקרבת מקום מגיעה אליו מספר פעמים כדי להניקו. העופר נגמל לאחר 2–3 חודשים, ומגיע לבגרות לאחר 9 חודשים לנקבות ו-18 חודשים לזכרים.
תוחלת החיים של צבי ספיקי היא כ-12 שנים.
איומים ושימור עריכה
_Gazella_spekei.png)
צבי ספיקי מסווג על ידי IUCN במצב השימור "סכנת הכחדה" (EN) החל משנת 1994, בשל הכחדה או כמעט הכחדה של האוכלוסייה האתיופית, ירידת מספרים רחבה בסומליה בעבר שממשיכה גם כיום לרדת עקב ציד בלתי מבוקר, בצורות ואובדן בית הגידול באמצעות רעיית יתר של בעלי חיים מקומיים. קצב הירידה מוערך בכ-50% מהאוכלוסייה על פני תקופה של 18 שנים ( 2006-1988), והוא נעלם כבר מחלקים רבים מהטווח ההיסטורי שלו. למעשה עד 1980 צביי ספיק היו הפרסתנים הנפוצים ביותר בקרן אפריקה. האיום המרכזי שגורם בעקיפין לשאר האיומים על צבי ספיקי, הוא האי-יציבות הקיצונית של סומליה, שמתבטאת בעשרות סכסוכים צבאיים ואזרחים כחלק ממלחמת האזרחים בסומליה, בשילוב של חוסר יכולת השליטה של הממשל המרכזי, המביאה שכיחות גדולה של נשק אצל ארגונים ושבטים מקומיים, היעדרות של אזורים מוגנים, סחר בלתי חוקי בחיות בר כולל באנטילופות שמתפתח מאוד במדינה החל משנת 2006.
בעבר אומדן האוכלוסייה העולמי הוערך בעשרות אלפי פרטים. בתקופה זאת צביי ספיקי כמעט ולא ניצודו על ידי האוכלוסייה המקומית בשל הרושם שלהם כ"בעל חיים של השטן", ורק סמוך לכבישים באזורי סכסוך הם היו ניצודים על ידי החיילים של המיליציות. מאז בעקבות המשך הסכסוכים שגרם לרעב כבד, ציד של יונקים בסומליה הפך לאחד מהמקורות למזון. המעוזים הגדולים של צביי ספיקי במחוז נוגאל היו תחת לחץ כבד של מלחמה בין סומלילנד לפונטלנד, ואף על פי שכיום המצב באזורים אלה רגוע יותר, התצפיות הן די נדירות. עתידו בטבע בסומליה לוט בערפל בדומה ליונקים גדולים אחרים. יוזמות השימור היחידות כיום הם הקמת גרעיני רבייה מוצלחים במספר גני חיות ברחבי העולם, כך שגם אם הצבי ייכחד בטבע יהיו אוכלוסיות בשבי שמהם הוא יושב לטבע בעתיד.
אומדן האוכלוסייה הנוכחי של צבי ספיקי אינו ידוע, אך הוא נמוך בוודאות מ-2,500 פרטים.
