צגה מלקו

צגה מלקו
	מלקו (במרכז) במחאת "צדק לרפאל אדנה ז"ל", 23 באוגוסט 2023
לידה	1 בינואר 1968 (בת 56); גונדר, האימפריה האתיופית
מדינה	ישראל
תאריך עלייה	1984
השכלה	אוניברסיטת בר-אילן
מפלגה	כולנו, הליכוד
	10 בפברואר 2023 – מכהנת; (שנה ו־9 שבועות)
כנסות	25

צֶגָה (צגנש) מֶלָקוּ (נולדה בט' בטבת ה'תשכ"ו, 1 בינואר 1968) היא חברת הכנסת העשרים וחמש מטעם מפלגת הליכוד. בעבר הייתה עיתונאית, סופרת ופעילה חברתית ישראלית. לפני כן, עבדה ברשות השידור כמנהלת רשת א', ובתאגיד השידור הציבורי "כאן" ערכה והגישה גם תוכניות בשפה האמהרית.

ביוגרפיה עריכה

מלקו נולדה, גדלה והתחנכה בגונדר שבאתיופיה, ועלתה לישראל בגפה בשנת 1984 כשהייתה בת 16. מיד עם עלייתה פתחה במאבק לאיחוד עם משפחתה – עד לעלייתם לישראל של הוריה.

מלקו בעלת תואר ראשון במדעי המדינה וסוציולוגיה מאוניברסיטת בר-אילן, תואר שני במנהל עסקים מטורו קולג' שבניו יורק ארה"ב, ותואר שלישי מאוניברסיטת אדם מיצקביץ', במדעי המדינה ועיתונאות.

קריירה עריכה

מלקו עבדה ברשות השידור בתחנת הרדיו מטעמה קול ישראל במגוון תפקידי עריכה והגשה עיתונאית, ביניהם מנהלת מחלקת השידורים באמהרית, ולאחר מכן כמנהלת תחנת הרדיו של רשת א'.

משנת 1995 מרצה בנושאי עלייה וקליטה של הקהילה האתיופית.

בשנים 1994-1998 עבדה במועצה לשלום הילד.

בשנים 1997–2002 ערכה והגישה בטלוויזיה החינוכית את התוכנית "דרך העיניים שלנו" שעסקה בחדשות וראיונות בשפה האמהרית.

בשנים 1996 – 2005 כיהנה כעורכת ראשית של עיתון "פאנה" - עיתון בעברית ואמהרית ליוצאי אתיופיה בישראל, העיתון היחידי שהיה בשפה האמהרית.

בשנים 2005-2008 ניהלה את רק״ע בשפות אמהרית וטיגרית, כיהנה כסגנית מנהלת מחלקה לשפות שונות.

בשנים 2008–2017 כיהנה כמנהלת רשת א בקול ישראל. ערכה והגישה תוכנית טלוויזיה שבועית בשפה האמהרית בערוץ 33, עד שרשות השידור נסגרה.

משנת 2017 שימשה כמגישת בתחנת הרדיו, כאן רק"ע של תאגיד השידור הישראלי.

בשנת 2020 החלה קריירה בתור מרצה בקריה האקדמית אונו.

פעילות ציבורית עריכה

מלקו פועלת לפתיחת שערים להשכלה גבוהה לבנות ובני העדה האתיופית. בין היתר בתפקידה מאז 2011 עד 2023 כיושבת ראש "קרן חנן עינור" שמטרתה חלוקת מלגות סוללות דרך להשכלה גבוהה לבנות ובני העדה. לאורך השנים חילקה הקרן 4,000 מלגות. בשנת 2019 חולקו 306 מלגות וב-2020 חולקו 400 מלגות.

מלקו הקימה יחידה לטיפול בילדים יוצאי אתיופיה בתוך המועצה לשלום הילד (1994–1998).

מלקו פועלת לשוויון מלא לעולי אתיופיה והשתתפה באירועי מחאה, בין היתר זאת שלאחר פרשת השלכת מנות תרומת הדם של העולים ב-1996.

ספרה האוטוביוגרפי "לא בבית ספרנו", העוסק בעלייתה לישראל ובהתמודדותה הנמשכת שלה ושל בנות ובני העדה עם תופעות של גזענות בחברה הישראלית, יצא לאור בשנת 2014 בהוצאת סטימצקי.

ב-2016 מונתה כחברה בצוות למיגור הגזענות נגד יוצאי אתיופיה, שהוקמה על ידי הממשלה. בראש הוועדה עמדה מנכ"לית משרד המשפטים אמי פלמור.

באוקטובר 2019 מונתה כחברה במועצה הציבורית של האקדמיה ללשון העברית.

בדצמבר 2020 מונתה כחברה במועצה הציבורית להגנת הפרטיות.

בעבר כיהנה כחברת נשיאות מועצת העיתונות והוועד המנהל של אגודת העיתונאים בירושלים, חברה במועצה הציבורית של מרכז מורשת מנחם בגין, חברת דירקטוריון ויו"ר ועדת הביקורת בחברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים ועמיתה במכון גשר למנהיגות.

פעילות פוליטית עריכה

בשנת 2015, במהלך מערכת הבחירות לכנסת העשרים, הוצבה מלקו במקום השלישי במפלגת כולנו בראשות משה כחלון אך מועמדותה נפסלה על ידי ועדת הבחירות המרכזית, בעקבות כך שהבחירות לכנסת התקיימו פחות ממאה יום לאחר פרישתה מעבודתה ברשות השידור וזהו פרק הזמן המינימלי לצינון.^[1]^[2]

ב-14 בספטמבר 2022 הוצגה כמשוריינת במקום ה-37 במפלגת הליכוד בבחירות לכנסת העשרים וחמש על ידי יו"ר הליכוד בנימין נתניהו. ב-10 בפברואר 2023, עם כניסתה לתוקף של התפטרותו מהכנסת של אופיר אקוניס במסגרת החוק הנורווגי, החלה כהונתה של מלקו כחברת הכנסת.^[3]