צוקי מאובני ג'וגינס
צוקי ג'וגינס (אנגלית Joggins Fossil Cliffs) הם צוקים הנמצאים סמוך לעיירה הכפרית ג'וגינס במערב מחוז קמברלנד, בפרובינציה נובה סקוטיה, קנדה. בסביבה נמצאים מרבצי פחם גלויים שנכרו עוד בשנת 1686. המכרה הראשון הוקם באזור בשנת 1731, ובאזור התקיימו פעולות כרייה נרחבות עד אמצע המאה ה-20. העיירה הוקמה כעיירת כורים, וגדלה במידה כזו עד שבשנת 1919 הוכרזה כעיר. ב-1949 בוטל מעמד זה, עקב הידלדלות הכרייה וירידה משמעותית באוכלוסיית המקום בעקבות כך. אסון שהתרחש ב-1958 במכרות בספרינגהיל, כ-40 קילומטרים ממזרח לג'וגינס, ובו נספו 74 כורים, הביא לסגירת כל המכרות באזור.
 | |||
| צוקי ג'וגינס | |||
 אתר מורשת עולמית | |||
|---|---|---|---|
| |||
| מידע כללי | |||
| מדינה |
 קנדה | ||
| מיקום |
מחוז קאמברלנד, קנדה | ||
| קואורדינטות | 45°41′31″N 64°26′37″W / 45.6919°N 64.4436°W | ||
  | |||
ג'וגינס נמצאת סמוך לחוף הים של מפרץ צ'יגנקטו, שהוא שלוחה של מפרץ פאנדי, חלקו הצפוני של מפרץ מיין. הצוקים הפונים אל המפרץ ידועים במרבצי המאובנים הנמצאים בהם, המתוארכים לעידן הקרבון, בפרק הזמן הקרוי קרבון פנסילבני, לפני 354 עד 290 מיליוני שנים. צוקי ג'וגינס נמצאים בתהליך של סחיפה רצופה על ידי משטר הגאות והשפל. ההבדל בין רמת הגאות והשפל במפרץ פאנדי הוא הגדול בעולם, והסחיפה המתמשכת מביאה לחשיפה בלתי פוסקת של המאובנים הנמצאים במעבה האדמה.
גאולוגים גילו את מאגר המאובנים בצוקי ג'וגינס כבר בשנות העשרים של המאה ה-19. באמצע המאה נערכו במקום מחקרים על ידי אחד ממניחי היסוד לגאולוגיה המודרנית, סר צ'ארלס לייל. בספרו "יסודות הגאולוגיה" (Students' Elements of Geology, יצא לאור ב-1871) הכריז לייל שצוקי ג'וגינס והמאובנים החשופים בהם הם "הדוגמה הטובה בעולם" לחשיפה שכזו. המאובנים שנמצאו בצוקי ג'וגינס מוזכרים גם בספרו של צ'ארלס דרווין, "מוצא המינים".
חלק נכבד מן המאובנים שנמצאו באתר נחשפו בידי סר ויליאם דוסון (Dawson), תלמידו של לייל. רבים מן הממצאים שחשף נמצאים כיום במוזיאון רדפאת' (Redpath) באוניברסיטת מקגיל, במונטריאול. ב-1852 גילו דוסון ולייל תגלית חשובה: מאובנים טטרפודיים, שנקברו בתוך גזע עץ. דוסון המשיך בחקירת המאובנים וגילה את אחד המאובנים החשובים ביותר בתולדות המדע, ההילונומוס (Hylonomus) - הזוחל הקדום ביותר הידוע למדע, ולפיכך גם המין בעל שפיר עוברי (Amniota) הקדום ביותר. בנוסף למאובני בעלי חיים נמצאו בצוקי ג'וגינס גם עקבות של בעלי חיים שהשתמרו מאובנות בסלע, וכן צמחים שהשתמרו בשלמות, בעיקר שרכים ועצים פרהיסטוריים.
בשנת 2008 הוכרזה רצועת חוף באורך של כ-15 קילומטרים, הכולת את צוקי ג'וגינס, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של צוקי מאובני ג'וגינס- צוקי ג'וגינס באתר אונסק"ו
