ציטוזול
ציטוזול, או מטריצה ציטופלסמטית (באנגלית: Cytosol) הוא הנוזל הציטופלזמתי הנמצא בתוך התאים, אשר אינו מהווה חלק מאברוני התא ואינו תחום על ידי ממברנות פנימיות בתוך התא.
 | |
| שיוך |
ציטופלזמה  |
|---|---|
| תיאור ב |
האנציקלופדיה הסובייטית הגדולה (1926–1947) |
| מזהים | |
| טרמינולוגיה היסטולוגיקה |
H1.00.01.0.00008 |
| FMA |
66836 |
| קוד MeSH |
A11.284.430.214.200 |
| מזהה MeSH |
D003600 |
| מערכת השפה הרפואית המאוחדת |
C1383501 |
  | |
התוכן של תא איקריוטי בתוך קרום התא (לא כולל גרעין התא), מכונה ציטופלזמה. בתאים פרוקריוטים רוב התגובות הכימיות של חילוף החומרים מתרחשות בציטוזול, בעוד שמיעוטן מתרחש בממברנת התא או בחלל הפריפלסמטי. בתאים אאוקריוטים קיימים תהליכים המתרחשים בציטוזול, אך יש גם המתרחשים באברונים.
הציטוזול הוא תערובת מורכבת של חומרים המומסים במים. אף על פי שהמרכיב העיקרי של הציטוזול הוא מים, מבנהו ותכונותיו בתוך התאים אינם מובנים לגמרי. הריכוזים של יונים כמו נתרן ואשלגן הם שונים בציטוזול מאשר בנוזל הבין תאי, החשיבות של הבדלים אלו באה לידי ביטוי בתהליכים כמו אוסמורגולציה ואיתות התא. הציטוזול אף מכיל כמויות גדולות של מקרומולקולות, אשר משנות את התנהגות מולקולות שונות בסביבה בעזרת שינוי בצפיפות המקרומולקולות. למרות שפעם הציטוזול נחשב לבעל מבנה פשוט של מולקולות, קיימות בו כמה רמות של ארגון, אלה כוללים ריכוזים שונים של מולקולות קטנות, כגון; סיד.
קומפלקסים גדולים של אנזימים פועלים יחד כדי לבצע תהליכים מטבוליים, וכן מתחמי חלבון כגון proteasomes ו-carboxysomes התוחמים ומפרידים בין חלקים שונים בציטוזול.
הגדרה עריכה
המונח ציטוזול הוצג לראשונה בשנת 1965 על ידי ה.א. לארדי. המונח התייחס תחילה לנוזל שהופק משבירת תאים והרצתם בצנטריפוגה תוך מיצוי החלק הנוזלי שאינו שוקע והפרדתו מכל המרכיבים הבלתי מסיסים.
המונח ציטוזול מתייחס כיום לפאזת הנוזל של הציטופלסמה בתא שלם, ואינה כוללת את חלק הציטופלסמה המצוי באברונים. בשל האפשרות לבלבול בין השימוש במושג ציטוזול לבין הציטופלסמה, הציטוזול הוכר גם בשם הציטופלסמה המימית, על מנת לתאר את נוזל הציטופלסמה של תאים חיים.
תפקוד עריכה
לציטוזול אין תפקיד אחד מוגדר, ומתרחשים בו שלל תהליכים החשובים לתפקוד התא. בין היתר, קיימים מגוון תהליכים של מעבר אותות בין קרום התא לבין גרעין התא והאברונים.
תפקיד נוסף של הציטוזול הוא לשמש כתווך בתוכו מטבוליטים עוברים מהמקום בו נוצרו אל אתר היעד שלהם. מולקולות שהן מסיסות במים, כגון חומצות אמינו, יכולות לעבור דרכו בדיפוזיה מהירה. לעומת זאת, מולקולות הידרופוביות, כמו חומצות שומן או סטרולים, צריכות להיקשר לחלבונים על מנת לחצות את הציטוזול.
הציטוזול הוא אתר חילוף החומרים הפעיל ביותר בתאים פרוקריוטיים, ואתר מרכזי של חילוף חומרים גם בתאים אאוקריוטים. למשל אצל היונקים כמחצית החלבונים בתא ממוקדים בציטוזול. גם בשמרים, נמצא כי מרבית המטבוליטים והתהליכים המטבוליים הם בציטוזול. בבעלי חיים, תהליכים מטבוליים מרכזיים שמתרחשים בציטוזול הם ביוסינתזה של חלבונים, מסלול הפנטוז פוספט, גליקוליזה וגלוקונאוגנזה. עם זאת, המיקום של תהליכים מטבוליים אינו בהכרח זהה באורגניזמים שונים.
טיפול בחלבונים פגומים נעשה על ידי JUNQ ו-IPOD שנמצאים בתוך הציטוזול.
