קאבוס נאמה
הקאבוס נאמה (בפרסית: قابوس نامه) הוא יצירה פרסית חשובה שנכתבה במאה ה-11, בסביבות שנת 1080. הקאבוס נאמה נכתב על ידי השליט הפרסי אמיר עונצור אל-מעאלי קאי-קאווס בן איסכנדר בן קאבוס בן וושמגיר בן א-זיאר (בפרסית: عنصرالمعالی کیکاوس بن اسکندر بن قابوس بن وشمگیر بن زیار), בן לשושלת הזיארית ששלטה במחוזות מאזנדראן וגורגאן שמדרום לים הכספי. עונצור אל-מעאלי הקדיש את הספר לבנו גילאן-שאה. הספר כולל 44 פרקים המתארים את החינוך הנחוץ לנסיך פרסי, כולל כללי התנהגות, מוסר ונימוסים. בכך מהווה הספר דוגמה לסוגת ה"מראות לנסיכים" - ספר יעץ והדרכה לשליט עתידי. הנושאים הנידונים בספר הם מגוונים מאוד: מעצות בנושא ממשל ומלוכה, המשך ביחס הנאות לחברים, וכלה באופן הראוי לקבורת סוס.
העותק הקדום ביותר שהשתמר עד לימינו הוא משנת 1349. בסביבות 1450 ציווה הסולטאן העות'מאני מוראט השני על סופר בשם מרג'ומק אחמד בן איליאס לתרגם בעבורו את הספר לטורקית. בשנת 1811 התגלה הספר למערב ותורגם לגרמנית. בשנת 1951 פורסם תרגום לאנגלית פרי קולמוסו של ראובן לוי. בהמשך תורגם הספר לערבית, רוסית, צרפתית ויפנית. עותקים מקוריים קיימים היום באוספי הספרייה הלאומית של איראן בטהראן, ספריית פאתח באיסטנבול, ה"ביבליותק נאסיונל" בפריז, ספריית המוזיאון הבריטי בלונדון וספריית ליידן בגרמניה.
לקריאה נוספת עריכה
- E. G. Browne, Literary History of Persia, volume 2, pp. 276-287
- G. Lazard, La langue des plus anciens monuments de la prose persane (Paris 1963), pp. 100-103
