קאימקאם
קאימקאם (בטורקית: Kaymakam, בטורקית עות'מאנית: قائم مقام) היה תואר מנהלי באימפריה העות'מאנית, שניתן למושל קאזה, שהייתה יחידת משנה של סנג'ק. בהמשך, נמשך השימוש בתואר שלטוני זה גם בטורקיה ובצפון קפריסין.
באימפריה העות'מאנית עריכה
ערך מורחב – חוק הוילאייטים
ב-8 בנובמבר 1864 אושר חוק הווילאייטים ובמסגרתו נקבעה חלוקה מנהלית חדשה לאימפריה העות'מאנית. האימפריה חולקה ל-27 וילאייטים ובראש כל אחד מהם הועמד ואלי. כל וילאייט חולק לסנג'קים, בראש כל אחד מהם משל מוטצאריף (אנ'). הסנג'קים נחלקו לקאזות (נהגה גם קָאדָה וברבים קאדות) שבראשן עמדו קאימקאמים, והללו היו נתונים לתחום שיפוטו של קאדי. הקאימקאם היה בעל דרגה צבאית המקבילה לקולונל בצבאות מערביים. הקאזה נחלקה לנאחיות ובראש כל נאחייה עמד מודיר. הנאחיות חולקו לכפרים ובראש כל כפר עמד מוח'תאר. מינוי הוואלים, המוטצאריפים והקאימקאמים היו באחריות השער הנשגב, כמו גם היתר השימוש בכספי המסים.[1][2] בלבנון העות'מאנית מוסדה טרום חוק הוילאייטים שיטת ממשל אשר כונתה קאימקאמיה, והתבססה על מינוי שני קאימקאמים לכל נפה, האחד דרוזי והשני מרוני.
בטורקיה עריכה
- ערך מורחב – חלוקה מנהלית של טורקיה
ב-1941 חולקה טורקיה ל-7 מחוזות אשר חולקו ל-81 נפות. הנפות חולקו ל-923 תתי נפות (בטורקית: Ilçeler). כל תת-נפה מנוהלת על ידי קאימקאם, להוציא את תת-הנפה המרכזית בכל נפה, ובה שוכנים משרדיו של מושל הנפה כולה. חלוקה מנהלית זו הוחלה לאחר פלישת טורקיה לקפריסין והקמת צפון קפריסין.
קישורים חיצוניים עריכה
- גדליה אורבך, יסודות השלטון המקומי, הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, עמודים 31–40.
הערות שוליים עריכה
- ^ חגי ארליך, מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, חטיבה ג', הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, 1988 עמוד 52, באתר גוגל ספרים.
- ^ Donald Quataert, The Ottoman Empire 1700-1922, Cambridge University Press, 2000, page 62.