קארלו יוהו סטולברג
קארלו יוהו סטולברג (בפינית: Kaarlo Juho Ståhlberg; 28 בינואר 1865 – 22 בספטמבר 1952) היה אקדמאי ומשפטן פיני, שלקח חלק מרכזי בניסוח חוקתה הראשונה של המדינה בשנת 1919 והיה נשיא המדינה הראשון בשנים 1919–1925.
 | |||||
| לידה |
28 בינואר 1865 מזרח פינלנד | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 בספטמבר 1952 (בגיל 87) הלסינקי, פינלנד | ||||
| שם לידה |
Carl Johan Ståhlberg  | ||||
| מדינה | פינלנד | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות הייטניימי | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה | המפלגה הפרוגרסיבית לאומית | ||||
| בן או בת זוג |
Ester Ståhlberg (7 ביוני 1920–21 ביולי 1950) Hedvig Ståhlberg (17 בדצמבר 1893–26 במרץ 1917) | ||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
נולד במזרח המדינה בשנת 1865 כילד שני למשפחה לותרנית. סטולברג ומשפחתו עברו ללאהטי שבקרום פינלנד, שם החל את לימודיו. אביו של סטולברג מת כשהיה ילד, והשאיר את משפחתו במצב כלכלי קשה. בעזרת תרומות, המשפחה הצליחה לעבור לאואולו, שם סיים סטולברג את לימודיו, בזמן שאמו הייתה המפרנסת בבית. בשנת 1889 הוא סיים תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת הלסינקי. הוא קיבל את הדוקטורט שלו בשנת 1893. בשנת 1894 הפך לפרופסור למשפטים וכלכלה באוניברסיטה. בתקופה זו (כאשר פינלנד הייתה חלק אוטונומי מהאימפריה הרוסית), תמך בעצמאות פינית, והתנגד לרוסיפיקציה של פינלנד. בנוסף על כך, תמך במתן זכות בחירה לנשים והתנגד לחוקי יובש.
בשנת 1893 סטולברג התחתן ובהמשך נולדו לו שישה ילדים.
בשנים אלו החל סטולברג להיות פעיל פוליטי, ובשנת 1891 התמנה למזכיר ועדת הכספים של הפרלמנט המקומי של פינלנד. בשנת 1901 נבחר למועצת העיר הלסינקי, וכיהן עד שנת 1903. עזב את הדיאט בשנת 1907 וחזר לכהן כפרופסור באוניברסיטה. בשנת 1908 נבחר לפרלמנט, וכיהן בו עד שנת 1910. חזר לפרלמנט בשנת 1914 (ואף שימש כיו"ר למשך שנה) וכיהן עד 1918.
עם מהפכת פברואר בשנת 1917, נבחר סטולברג ליו"ר המועצה החוקתית. לאחר שפינלנד קיבלה את עצמאותה בדצמבר 1917, גיבשה הוועדה החוקתית בראשותו של סטולברג הצעות חדשות למנגנון חדש של חוקה. בשלב זה, לאור הפילוג הגדול בפינלנד (שהתבטא גם באמצעות מלחמת אזרחים של ממש), הוצעו הצעות רבות לחוקה. סטולברג עצמו תמך ביצירת רפובליקה במקום מונרכיה חוקתית- רעיון שנתמך בעיקר על ידי השמרנים. הצעותיו של סטולברג הוסדרו בסופו של דבר כחוקת פינלנד ב-1919. בשנת 1918 התפטר מהפרלמנט על מנת להתמנות לנשיא בית המשפט המנהלי העליון. הוא אמנם תמך בכך שהנשיא החדש ייבחר בידי העם בבחירות ישירות, אך בסופו של דבר הוחלט כי הנשיא ייבחר בידי הפרלמנט.
בסופו של דבר סטולברג עצמו התמודד לנשיאות בתמיכת המפלגה הפרוגרסיבית לאומית. ביולי הוא נבחר על ידי הפרלמנט ברוב של כ-140 מתוך 190. כנשיא, נחשב לאדם רשמי מאוד, אך ביישן. תקופה זו התאפיינה בחוסר יציבות פוליטית- בשש שנותיו מינה סטולברג שמונה ממשלות שונות. הוא תמך ברפורמות חברתיות וכלכליות, ואף חנן את אסירים קומוניסטיים, דבר שעורר עליו ביקורת מהימין הפוליטי. הוא חיזק את כוחם של האיגודים המקצועיים ופיתח מדיניות חוץ זהירה מאוד כלפי שוודיה.
בשנת 1925 הכריז סטולברג על כך שאינו רוצה להיבחר מחדש כנשיא, זאת לאחר שהיה שרוי במתח נפשי רב בשנות כהונתו. בנוסף על כך, האמין כי המלוכנים והשמרנים יתמכו יותר ברעיון הרפובליקני אם לא יתמודד לקדנציה שנייה. הוצא לו לעמוד בראש אוניברסיטת הלסינקי, אך הוא סירב. הוא כיהן שוב בפרלמנט בשנים 1930–1933. הוא התמודד שוב לנשיאות בשנת 1931, אך הפסיד לפר אווינד סוינהופווד בשני קולות בלבד מחבר האלקטורים בהצבעה השלישית. בשנת 1937 התמודד בפעם השלישית לנשיאות, אך הפסיד וסיים במקום השלישי. בשנת 1946 הפך ליועצו המשפטי של הנשיא יוהו קוסטי פאסיקיבי.
נפטר בשנת 1952 ונקבר בהלסינקי.
קישורים חיצוניים עריכה
- קארלו יוהו סטולברג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- קארלו יוהו סטולברג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)