קבוצות המאבק של מעמד הפועלים
קבוצות המאבק של מעמד הפועלים (בגרמנית: Kampfgruppen der Arbeiterklasse) הייתה הזרוע הצבאית של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי של גרמניה ברפובליקה הדמוקרטית הגרמנית.
 | |
| פרטים | |
|---|---|
| מדינה |
 גרמניה המזרחית |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות |
1953 – 14 בדצמבר 1989 (כ־36 שנים)  |
מפלגת האיחוד הסוציאליסטי נוכחה לדעת שהיא זקוקה לכוח צבאי מפלגתי נאמן לאחר אירועי המרד המזרח גרמני ביוני 1953, והקימה את קבוצות המאבק של מעמד הפועלים. השימוש הגדול ביותר בקבוצות המאבק נעשה בשנת 1961 בזמן בניית חומת ברלין. קבוצות המאבק שנחשבו הכי אמינות מבחינה אידאולוגית השתתפו בבנייה ובשמירה על החומה. כ-8,000 איש, שהיו 20% מקבוצות המאבק, השתתפו במאמץ הבנייה. כעדות לנאמנותם האידאולוגית תעיד העובדה שרק 8 חברים ניצלו את ההזדמנות כדי לערוק לגרמניה המערבית.
המפלגה נמנעה משימוש בקבוצות המאבק כדי לדכא את ההפגנות שפרצו בשנת 1989 מכיוון שרבים מחבריה הזדהו עם המפגינים, וכמה אף השתתפו בהפגנות. עם נפילתה של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי והדמוקרטיזציה בגרמניה המזרחית קיומם של קבוצות המאבק איבד את הצדקתו, ובדצמבר 1989 החליט הפולקסקאמר לפרקן. תהליך הפירוק התחיל באותו החודש והושלם במאי 1990.
קבוצות המאבק היו כפופות באופן ישיר לפיקודו של הפוליטביורו של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי. יחידות קבוצות המאבק היו מאורגנות לפי מקומות העבודה של חבריהם, ופעילותם הייתה מוגבלת לרמה האזורית מלבד יחידות מיוחדות שיועדו לכך. מספר החברים בקבוצות המאבק היה בערך 210,000 איש, מתוכם 187,000 איש בשירות פעיל והשאר בשירות מילואים. החברים נדרשו להיות חברי מפלגה או לחלופין להיות חברים באיחוד האיגודים המקצועים החופשי גרמני.
אימונם של חברי קבוצות המאבק נעשה על ידי הפולקספוליציי, ומחנות אימונים נערכו אחד לשנה למען ריענון מוכנות הקרב. קבוצות המאבק היו מצוידות בנשקים לפיזור הפגנות של המשטרה. את האינדוקטרינציה הפוליטית חברי קבוצות המאבק קיבלו מהסניף המקומי של מפלגת האיחוד הסוציאליסטי.
