החאן קוּבֶּר (בבולגרית Кубер; 650 – 707 משוער), היה מנהיג שבטי בקרב הבולגרים, אחיו של הנסיך אספרוך מייסד האימפריה הבולגרית הראשונה ובנו של קובראט מייסד בולגריה הישנה ובולגריה של הוולגה ומוצאו מ שושלת דולו שמקורה בחבל גאנסו שבסין[1]. לאחר מותו של קובראט הפכה בולגריה הישנה לוסלית של ממלכת הכוזרים. ב-670 הנהיג קובר קבוצת שבטים מעורבת שהורכבה מבולגרים, סלאבים, יוונים וגרמאניים שהתיישבו באזור פאנוניה בלחצם של האווארים שפשטו על שטחי הבולגרים. ב-680, לאחר פשיטה אווארית נוספת, הנהיג קובר קבוצת שבטים בת כ-70,000 נפשות אשר נדדו דרומה לאזור מקדוניה ואלבניה המודרניות, שם התערו בקרב השבטים הסלאבים שכבר התגוררו במקום. חלק מהשבטים שסרו למרותו החזיקו בדת הנוצרית וחלקם היו פגאנים. הביזנטים כינו שבטים אילו בשם קֶרָאמִיסִיאָנִים על שם האזור במקדוניה בו התיישבו.
הצורך להרחיב את תחום המחיה של השבטים השונים הוביל לעימות בין קובר לבין קונסטנטינוס הרביעי קיסר האימפריה הביזנטית. קובר תקף ללא הצלחה את העיר סלוניקי. חלק מהמקורות מציינים שקובר הקים ישות מדינית באזור מקדוניה במקביל לממלכה הבולגרית שייסד אחיו בצפון מזרח בולגריה והיא שימשה ככלי משחק במאבק בין הביזנטים לאווארים. לאחר שנת 680 אין תיעוד ישיר בכתובים לפועלו של קובר, אך במקורות בולגריים מצוין שבראשית המאה ה-7, בין 705 ל-707 שיתף טרבל (שליט בולגריה) פעולה עם "דודו ממקדוניה". בראשית המאה ה-9 כבש פרסיאן הראשון (שליט בולגריה) את שטחי מקדוניה וצירף אותם לאימפריה הבולגרית.
קישורים חיצוניים
עריכה
הערות שוליים
עריכה
- ^ Golden, Peter, An introduction to the history of the Turkic peoples: Ethnogenesis and state-formation in medieval and early modern Eurasia and the Middle East, Harrassowitz, 1992
