קוזימו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה

דוכס פירנצה

קוזימו הראשון דה מדיצי, דוכס גדול של טוסקנה ודוכס פירנצהאיטלקית: Cosimo I de' Medici, granduca di Toscana e duce di Firenze‏; 12 ביוני 151921 באפריל 1574) היה שליט פירנצה בין 1537 ועד מותו. קוזימו ביצר את מעמד בית מדיצ'י לאחר שזה התערער בעקבות רצח קודמו, אלסנדרו דה מדיצ'י, והבטיח את שלטון בית מדיצ'י בפירנצה לדורות. בהתאם למסורת משפחתו היה פטרון של האמנות והקים את גלריית אופיצי, אחד המוזיאונים העתיקים והחשובים ביותר בעולם.

קוזימו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה
Cosimo I de' Medici, granduca di Toscana e duce di Firenze
קוזימו הראשון דה מדיצי ב-1545
קוזימו הראשון דה מדיצי ב-1545
לידה 12 ביוני 1519
פירנצה, רפובליקת פירנצה
פטירה 21 באפריל 1574 (בגיל 54)
פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה
מדינה רפובליקת פירנצה
הדוכסות הגדולה של טוסקנה
מקום קבורה קפלת מדיצ'י עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג לאונור דה טולדו
קמילה מרטלי
שושלת בית מדיצ'י
תואר הדוכס הגדול של טוסקנה
אב ג'ובאני דלה בנדה נרה עריכת הנתון בוויקינתונים
אם מריה סלביאטי עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ראו בהמשך
דוכס פירנצה
6 בינואר 153721 באוגוסט 1569
(32 שנים)
הדוכסות שודרגה לדוכסות הגדולה של טוסקנה
הדוכס הגדול של טוסקנה
21 באוגוסט 156921 באפריל 1574
(4 שנים ו־34 שבועות)
→ אין, הקמה חדשה
פרסים והוקרה
אביר במסדר גיזת הזהב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

תולדות חייו עריכה

 
פסל רכוב על סוס בכיכר הסיניוריה, מעשה ידי ג'אמבולוניה
 
פרוטומה מעשה ידי בנוונוטו צ'ליני במוזיאון הלאומי ברג'לו

היה נינו של ראש שושלת בית מדיצ'י בפירנצה, קוזימו דה מדיצ'י (נכד בתו מריה) ובן-נינו של פרנצ'סקו ספורצה (נין בנו ויורשו גונזגו מריה ספורצה).

בעקבות רצח אחיינו דוכס פירנצה, אלסנדרו דה מדיצ'י, הפך קוזימו לדוכס ולשליט העיר כשהיה בן 17. ביוני אותה שנה הוכרה ריבונותו החוקית כדוכס פירנצה על ידי קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.

כאשר שמעו מתנגדי בית מדיצ'י הגולים, ובראשם פיליפו סטרוצי, על הירצחו של אלסנדרו, הם פתחו במסע נגד העיר בסיוע צבא צרפת. בסוף יולי 1537 נכנסו כוחות הגולים לטוסקנה וקוזימו, הדוכס הצעיר, שלח את צבאו לפגוש אותם ולהתעמת עמם. כוחות הגולים הובסו ליד טירת מונטמורלו וראשי מנהיגיהם נערפו בכיכר העיר של פירנצה (או בארמון ברג'לו), דבר שהעניק לדוכס הצעיר מעמד של ביטחון בשלטונו.

בריתו עם הקיסרות הרומית הקדושה אפשרה לטוסקנה מידה של עצמאות. כמו כן חיזק הדבר את שליטת בית מדיצ'י בפירנצה, שנשלטה עד מות אחרון המדיצ'ים (ב-1737) על ידי בית זה.

על מנת לבצר את שלטונו בטוסקנה פעל קוזימו להפלת כל ערי המדינה העצמאיות במרחב. העיר האחרונה ששמרה על עצמאותה עד 1554 הייתה סיינה. בשנה זו יצא קוזימו, בתמיכת הקיסר ועם צבא שכירי חרב שווייצריים לשים מצור על העיר. העיר נפלה ב-17 באפריל 1555, לאחר 15 חודשי מצור, שבמהלכם קטנה אוכלוסייתה מכ-40,000 תושבים לכ-8,000. ב-1559 נפל המעוז האחרון שהיה שייך לסיינה.

קוזימו היה שליט קשוח, הוא השקיע רבות בביצור ערי טוסקנה והקים מבצרים בארצו, סיינה וערים נוספות ובנה חומה חדשה ומבוצרת סביב פיזה. כמו כן הקים את העיר המבוצרת טרה דל סולה (Terra del Sole), ביצר את האי אלבה והקים בו מבצר.

על מנת לממן את פעילותו הצבאית הטיל על נתיניו עול מס כבד, עם זאת לא חסך בפטרונות האמנות.

ב-1565 פרש מהשלטון ומסר את השלטון לבנו, פרנצ'סקו הראשון דה מדיצ'י, הדוכס הגדול של טוסקנה. ב-1569 הכתיר אותו האפיפיור פיוס החמישי כ"דוכס גדול של טוסקנה". את עשר שנות חייו האחרונות בילה בווילה די קסטלו, מחוץ לפירנצה.

משפחתו עריכה

 
דיוקנה של ביה

עם עלייתו לכס הדוכסות, נולדה לקוזימו בת מחוץ לנישואין בשם ביה (קיצור של "ביאנקה" או "לה במבינה" לאמור, הילדה). שנפטרה בעודה צעירה לימים (Bia‏; 15371542). בת זו נודעה בזכות דיוקן מפורסם שלה, מעשה ידי אניולו ברונזינו, הנמצא היום בגלריית אופיצי. עם נישואיו של קוזימו היא נשלחה לווילה די קסטלו, מחוץ לפירנצה, מקום שבו בילו רוב ילדי המשפחה את ילדותם, שאך לעיתים רחוקות הגיעו לארמונות בעיר פירנצה. לאחר פטירתה ממחלת חום נקברה בבזיליקת סן לורנצו המשפחתית.

 
רעייתו, לאונור ובנם ג'ובאני. דיוקן מאת אניולו ברונזינו, 1545

ב-1539 נשא קוזימו לאשה את לאונור דה טולדו (Eleonora di Toledo;‏ (15221562), בתו של דון פדרו אלברס, שליט נאפולי. לרגל חתונתו הוזמן לעיר הצייר אניולו ברונזינו, שנשאר בעיר והיה לצייר החצר. הוא צייר דיוקנאות רבים של המשפחה וסיפק את אחת הדוגמאות הראשונות בהיסטוריה לציור ילדים וציורים משפחתיים משותפים של שליטים. הוא גם עיטר את הקפלה הפרטית של לאונור בפאלאצו וקיו (ארמון הסיניוריה) בפירנצה.

בין 1537 ו-1540 היה בית המשפחה פאלאצו מדיצ'י, ב-1540 העביר קוזימו את משכן המשפחה לפאלאצו וקיו ואיחד את בית המגורים עם מרכזו השלטוני. ב-1549 רכשה לאונור את ארמון פיטי והפכה אותו לארמון המשפחתי. לכבודה חנך קוזימו את גני בובולי מאחורי הארמון. לה ולקוזימו נולדו אחד-עשר ילדים משותפים. ב-1562 נסעה עם בניה ג'ובאני (שהיה בן 19 וכבר קרדינל) וגארציה (שהיה בן 15) לפיזה, שהייתה שרויה במגפת מלריה. השלושה נספו במגפה, דבר שהותיר את קוזימו שבור והאיץ את החלטתו לפרוש מן השלטון.

לאחר מותה של לאונור די טולדו חי ללא נישואין עם אלאונורה דלי אלבריצי (Eleonora degli Albrizzi), שילדה לו שני ילדים לא-חוקיים, בן בשם ג'ובאני (1562 - 1621), שהוכר על ידו מאוחר יותר ובת שמתה בילדותה.

ב-1570 נשא לאשה את קמילה מרטלי (Camilla Martelli) שילדה לו בת אחת.

ילדיו עם לאונור עריכה

תמונה שם הילד שנת לידה שנת מוות הערות
 
מריה 1540 1557
 
פרנצ'סקו 1541 1587 ירש את אביו כדוכס פירנצה וטוסקנה.
נשא לאשה את יוהאנה מאוסטריה, אחותו של מקסימיליאן השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה.
אביה של מארי דה מדיצ'י.
 
איזבלה 1542 1576 נרצחה על ידי בעלה פאולו אורסיני
 
ג'ובאני 1544 1562 בישוף פיזה וקרדינל בגיל 17
 
לוקרציה 1545 1561 נישאה ב-1620 לאלפונסו השני ד'אסטה, דוכס פרארה ומודנה
פייטרו 1546 1547
 
גארציה 1547 1562
אנטוניו 1548 1548
 
פרדיננדו 1549 1609 יורשו של פרנצ'סקו
אנה 1553 1553
 
פייטרו 1554 1604

תרבות ואמנות עריכה

פרט לאמן החצר שלו, ברונזינו, תמך קוזימו דה מדיצ'י באמנים כג'ורג'ו וזארי, שאף הקדיש לו את ספרו "חיי הציירים, הפסלים והאדריכלים הדגולים ביותר" ובנוונוטו צ'ליני, באדריכל בלדסרה לאנצ'י (Baldassarre Lanci) ובהיסטוריונים, אלכימאים והוגים הומניסטיים.

ג'אמבולוניה פיסל פסל רכוב על סוס של קוזימו, הניצב עד היום בכיכר הסיניוריה בפירנצה.

בניין האופיצי, שהוקם כבניין משרדי שלטון, הוסב על ידי קוזימו דה מדיצ'י למוזיאון אמנות. גם פאלאצו פיטי הוקדש מקום לגלריות לאמנות עוד בימיו של קוזימו. בין יצירות האומנות שנמצאו באוספיו היו של האמן דזידריו דה סטיניאנו. הוא הנחה את וזארי להקים את מסדרון וזארי, מעבר על קרקעי המקשר בין ארמון פיטי לבין הפאלאצו וקיו, מעל הפונטה וקיו ודרך האופיצי ובכך העניק לעיר פירנצה את אחד מסמליה הייחודיים. הוא ביקש להעשיר את המסדרון הארוך ביצירות אמנות והחל במסורת רכש ציורים לתלייה ב"גלריה" (מסדרון בלטינית)[1].

לקריאה נוספת עריכה

  • Eisenbichler, Konrad, editor (2001), The Cultural Politics of Grand Duke Cosimo I de' Medici
  • Eisenbichler, Konrad, editor (2004), The Cultural World of Eleonora of Toledo, Duchess of Florence and Siena

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ יורם גינצבורג, ממחנה לגיון לעיר פתוחה בתוך "מטרופוליס" חורף 2006 עמוד 65