קונסואלו ואנדרבילט
קונסואלו ואנדרבילט (אנגלית: Consuelo Vanderbilt; 2 במרץ 1877 - 6 בדצמבר 1964), הידועה גם כקונסואלו בלסאן וקונסואלו, הדוכסית ממרלבורו, הייתה חברה בולטת במשפחת ואנדרבילט האמריקנית ובאצולה האנגלית.
 | |||||||
| לידה |
2 במרץ 1877 מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
6 בדצמבר 1964 (בגיל 87) סאותאמפטון, ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה |
כנסיית סנט מרטין, בליידון | ||||||
| בן או בת זוג |
צ'ארלס ספנסר-צ'רצ'יל, הדוכס התשיעי ממרלבורו (6 בנובמבר 1895–1921) Jacques Balsan (4 ביולי 1921–4 בנובמבר 1956) Winthrop Rutherfurd | ||||||
| שושלת Balsan family | |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
ביוגרפיה עריכה
היא נולדה בעיר ניו יורק, והייתה בתו של מיליונר הרכבות ניו יורקי ויליאם קיסאם ואנדרבילט, ואשתו הסופרג'יסטית אלווה ארסקין סמית' (1853–1933). שמה הספרדי נובע מהסנדקית שלה, מריה קונסואלו איסאנגה קלמנט (1858–1909), שהייתה סוציאליסטית קובנית למחצה שגרמה לעניין רב שנה קודם לכן כשנישאה לג'ורג' דרוגו מונטגיו, ויסקונט מנדוויל.
הדמות הדומיננטית בצעירותה הייתה אמה, אלווה, שהייתה נחושה כי בתה תמצא שידוך חשוב כמו האשה שעל שמה נקראה, למרות שלא היה לה אילן יוחסין טוב. באותה תקופה נערכו חתונות רבות בין אריסטוקרטים אירופיים ליורשות אמריקניות. נישואים כאלה נחשבו עבור חלק מאנשי העולם הישן כמקור בושה, אך הם היו שימושיים מבחינה כלכלית.
בביוגרפיה שלה היא תיארה כיצד נדרשה ללבוש מקל פלדה, שנמשך לאורך עמוד השדרה שלה והיה מהודק סביב בית החזה והכתפיים שלה, על מנת לשפר את התנוחה שלה. חינוכה העיקרי היה חינוך ביתי, ומלמדיה העיקרים היו אומנות ומדריכים שכבר בגיל צעיר הקנו לה ידע בשפות זרות. אמה דגלה במשמעת נוקשה, ונהגה להכות בה קלות אם התנהגה לא כראוי. היא סיפרה גם כי התנגדה לביגוד שאמה בחרה עבורה, ובתגובה נאמר לה "אני חושבת, ואת תעשי מה שאומרים לך"[1].
בדומה לסנדקית שלה היא זכתה לתשומת לבם של מספר אצילים שהיו מוכנים להחליף את מעמדם החברתי במזומן. נטען גם כי אמה של קונסואלו קיבלה חמש הצעות נישואים עבור בתה. לקונסואלו ניתנה האפשרות לשקול רק את הצעתו של הנסיך הגרמני פרנסיס יוזף מבטנברג, אך היא דחתה אותה. כל המועמדים האחרים לא היו מספיק טובים עבור אלווה ואנדרבילט, שהייתה בעצמה בתו של סוחר. קונסואלו נחשבה ליפה מאוד ביחס ליורשות עשירות אחרות באותה תקופה, וסר ג'יימס ברי, היוצר של פיטר פן, כתב עליה "הייתי עומד כל היום ברחוב על מנת לראות את קונסואלו מרלבורו נכנסת למרכבה שלה"[2].
אלווה הייתה נחושה להבטיח לבתה את השידוך הטוב ביותר, שהיה משדרג את מעמד המשפחה בחברה הניו יורקית, וארגנה פגישה בין קונסואלו ובעל האדמות העני צ'ארלס ספנסר-צ'רצ'יל, הדוכס התשיעי ממרלבורו, שהיה הבעלים של ארמון בלנהיים. קונסואלו לא הביעה עניין רומנטי כלשהו בדוכס, כיוון שהייתה מאורסת בסתר לאמריקני וינתרופ רתרפורד. אלווה זעמה כשגילתה על כך, ולבסוף פקדה על בתה להינשא למרלבורו. כשקונסואלו, שהתכונה הבולטת שלה כנערה הייתה הצייתנות המשפילה לאמה, ניסתה לברוח, היא ננעלה בחדר שלה כשאלווה מאיימה להרוג את רתרפורד. למרות כל זאת היא נותרה בסירובה, אך רק כשאלווה טענה כי בריאותה מתדרדרת בגלל מעשיה היא הסכימה להינשא לדוכס. אלווה החלימה במהירות רבה ממחלת השווא שלה.
קונסואלו נישאה לדוכס בכנסיית סנט תומאס האפיסקופלית שבניו יורק ב-6 בנובמבר 1895. לה ולדוכס נולדו שני ילדים: ג'ון אלברט ויליאם ספנסר-צ'רצ'יל, המרקיז מבלנדפורד (לימים הדוכס העשירי) ולורד איבור ספנסר-צ'רצ'יל. כשהחתונה נערכה נאמר כי קונסואלו עמדה ליד המזבח בכנסייה כשהיא בוכה מתחת להינומה שלה. הדוכס מצדו ויתר על נישואים לאשה באנגליה שאותה אהב, ודרך הסכם הנישואים קיבל סכום של 2.5 מיליון דולרים באמצעות מניות בחברת הרכבות המשפחתית.
הדוכסית החדשה זכתה להערכה רבה בקרב העובדים באחוזתו של בעלה. היא החלה להיות מעורבת במיזמים פילנתרופיים שונים, בעיקר בכאלה שהשפיעו על אמהות וילדים. היא זכתה גם להצלחה חברתית רבה עם האריסטוקרטיה הבריטית. אולם, כיוון שהשידוך בינה לבין הדוכס נעשה בכפייה, הייתה זו שאלה של זמן לפני שהנישואים יחלו להתדרדר. בסופו של דבר התאהב בה בן דודו של הדוכס, רג'ינלד פלוז (Fellowes), בעוד שהדוכס מתאהב באמריקנית גלדיס מארי דיקון, שהייתה ענייה אך חכמה ויפה כמו קונסואלו. היא נפרדה ממרלבורו ב-1906, התגרשה ב-1921. כעבור חמש שנים הוכרזו הנישואים כמבוטלים לבקשת מרלבורו ובהסכמתה של ואנדרבילט.
למרות שהביטול נתפס כדרך להגשמת רצונו של הדוכס האנגליקני להמיר את דתו לקתוליות, הצעד זכה לברכתה של אלווה ואנדרבילט שהודתה כי הנישואים נעשו בכפייה: "אילצתי את בתי להינשא לדוכס... תמיד היה לי כח מוחלט על הבת שלי"[3]. בשנים שלאחר מכן השתפרה במקצת מערכת היחסים בין קונסואלו לאמה.
ב-4 ביולי 1921 נישאה ואנדרבילט ללוטננט קולונל ז'אק בלסאן, טייס צרפתי ששבר מספר שיאים בטיסה בכדור פורח ומטוס, ועבד עם האחים רייט. גם לאחר ביטול נישואיה וחתונתה עם בלסאן היא שמרה על קשר עם אישים אחדים ממשפחת צ'רצ'יל, בעיקר וינסטון צ'רצ'יל. בשנות ה-20 ושנות ה-30 הוא ביקר אותה רבות בחדריה שבסן ז'ורז' מוטל, קומונה קטנה במרחק כ-80 קילומטרים מפריז, בה השלים את ציורו האחרון לפני מלחמת העולם השנייה.
ב-1953 פרסמה קונסואלו את האוטוביוגרפיה שלה, שנקראה The Glitter and the Gold; היא השתמשה בסופר הצללים סטיוארט פרסטון, שהיה כתב אמריקני שבין השאר עבד עבור הניו יורק טיימס כמבקר אמנות. בביקורת בעיתון נכתב על הספר כי הוא "אפיטף אידיאלי לעידן האלגנטיות"[4].
היא מתה בכפר סאות'המפטון שבלונג איילנד ב-6 בדצמבר 1964, ונקברה לצד בנה הצעיר לורד איבור ספנסר-צ'רצ'יל, בכנסיית סנט מרטין שבאנגליה, השוכנת במרחק קצר מארמון בלנהיים.
לקריאה נוספת עריכה
- Stuart, Amanda Mackenzie, "Consuelo and Alva Vanderbilt: The Story of a Daughter and Mother in the Gilded Age", Harper Perennial, 2005, ISBN 978-0-06-093825-3
קישורים חיצוניים עריכה
- ההודעה על ביטול הנישואים בין ואנדרבילט למרלבורו
- קונסואלו ואנדרבילט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)