קופי שופ

קופישופס (בהולנדית: Coffeeshop) הן חנויות בהולנד, אשר בהן נמכר באופן חוקי ובכמות מוגבלת סם הקנאביס ונגזרותיו לצריכה עצמית. עם זאת, בשנים האחרונות נראות חנויות קופי שופס גם בספרד, תאילנד, הודו, איטליה, קנדה, ארצות הברית ובעבר גם בנפאל עד שנת 1973.^[1]

על פי מדיניות הסמים של הולנד, מכירת מוצרי קנאביס בכמויות קטנות מותרת על ידי קופי שופס מורשים. רוב חנויות אלו מגישות גם משקאות ואוכל. עם זאת, אסור לחנויות להגיש אלכוהול או סמים אחרים, ועלולות להסתכן בסגירה אם ימצא שהן מוכרות סמים קלים לקטינים, סמים קשים או אלכוהול. הרעיון של רישוי מכירת קנאביס הוצג בשנות ה-70 במטרה המפורשת לשמור על הפרדה בין סמים קשים וקלים.

שופט הולנדי קבע כי על פי חוק ניתן לאסור כניסת תיירים זרים לקופי שופס של קנאביס, כחלק מההגבלות שיושמו בשנת 2012.^[2] מועצות עיריות יכולות לבחור אם ליישם איסור זה או לא. איסור זה מיושם רק על ידי מספר מוגבל של עיריות בדרום הולנד הנשלטות על ידי מפלגות פרוטסטנטיות שמרניות.

מועצת העיר במאסטריכט מאפשרת לתיירים לבקר בקופי שופס, אך כולן פרט לאחת ביצעו הסכם מרצון לאפשר רק למקומיים, תושבים מקומיים מוגדרים כמי שגרים ברדיוס של 150 ק"מ (כולל בלגיה וגרמניה). האיסור אינו נאכף בבירה אמסטרדם וברוב אזורים נוספים.^[3]

מגבלות עריכה

חנויות קופי שופס הולנדיות מניפות לעיתים קרובות סמלים בצבעי דגל אתיופיה (אדום, ירוק וצהוב) או תנועת רסטפארי הג'מייקנית הידועה בשימושה בקנאביס כדי להצהיר על מכירתו בתחומן כתוצאה מהאיסור הרשמי על פרסום ישיר

בהולנד, מכירת מריחואנה היא "בלתי חוקית, אך אינה נענשת", ולכן החוק אינו נאכף בקופישופס העוקבים אחר הכללים הארציים הבאים בראשי התיבות AHOJG:

A ‏ ללא פרסום: הן בחזית החנות, והן בערוצי פרסום אחרים כמו רדיו, טלוויזיה, עיתונים ושלטי רחוב.
H ‏ איסור מכירת סמים קשים.
O איסור הפרעה לסדר הציבורי.
J ‏ איסור מכירה ללקוחות שגילם פחות מ-18.
G ‏ הגבלה על כמויות: מכירה של לכל היותר 5 גרם ללקוח ביום, הגבלה על כמות הסם בחנות עצמה ל-500 גרם.

המגבלות עודכנו ב-1995: לפני כן, מגבלת הגיל הייתה 16, ומגבלת הכמות ללקוח הייתה 30 גרם ליום. בגין עבירות מסוימות, עסק עלול להיאלץ להיסגר למשך שלושה עד שישה חודשים; עבור אחרים, העסק עלול להיסגר לצמיתות. כל הכללים הללו מפורטים במדיניות הרשמית.

הקופי שופס אינם מורשים יותר למכור אלכוהול. עם זאת מרבית החנויות מפרסמות זאת, והאילוץ מתון יותר מאשר אוסר לחלוטין. במחווה של שיקול דעת שעדיין נדרש טכנית, קופי שופס רבים שומרים על תפריט הקנאביס מתחת לדלפק, גם כאשר הקנאביס עצמו נמצא במבט רגיל פחות או יותר. קופי שופס הולנדים מניפים לעיתים קרובות דגלים אתיופים בצבעי ירוק-צהוב-אדום או סמלים אחרים דומים של תנועת רסטפארי הג'מייקנית (הידועה בשימושה בקנאביס) באותם הצבעים כדי להצהיר על מכירתם של קנאביס, כתוצאה מהאיסור הרשמי על פרסום ישיר. שיטה זו מושכת אמנים ציבוריים רבים אשר עשויים לקבל תשלום עבור יצירת ציורי קיר בקרב קופי שופס עבור שימוש בתמונות הקשורות לרסטאפרי ורגאיי של ג'מייקה.^[4]

מדיניות הדלת האחורית עריכה

רישיון חנות קופי שופ

חנות קופי שופ באמסטרדם, הולנד

חנות הקופי שופ "Mellow Yellow" באמסטרדם

ישנה סתירה מתמשכת בנושא במדינה, בעוד שחנויות קופי שופס מותרות למכור לקנות קנאביס בגבולות המותרים כחוק, לספקיה אסור לגדל או לייבא אותו, או למכור אותו בחנות. ישנן הצעות לתיקון מצב זה (החל מינואר 2006) לדוגמה, גידול מבוקר של קנאביס להחלפת היבוא. אחד התומכים בכך הוא הפוליטיקאי חרד לירס, השר לשעבר לענייני הגירה ומקלט, שכשהיה בפרלמנט הלאומי היה בעד הפללה נוספת של קנאביס, בהתאם למדיניות מפלגתו השמרנית, המפלגה הנוצרית-דמוקרטית (CDA), שהתנגדה להחלת מדיניות הסמים של הולנד. כשהתמודד עם הקשיים המעשיים כשהיה ראש עיר (וכתוצאה מכך ראש המשטרה) הוא שינה את דעתו ואף הפך לסנגור הידוע ביותר כנגד אי-החוקיות של מדיניות הדלת האחורית באומרו כי היא תופסת זמן וכסף לא פרופורציונלי עבור המשטרה במעקב אחר מטעים (בעיקר מקוריים).

בשנת 2008 יזם ארגון העיריות הולנדיות "VNG" וויטופ ("פסגת העשבים", משחק מילים על צמרות הפרחים שממנו עשוי הקנאביס), בהשתתפות 33 ראשי ערים הולנדים מעיריות גדולות וקטנות כאחד לצד מפלגות פוליטיות שונות. הסיבות ליוזמה היו התיירות באזורי גבול, הקשר החזק עם אי החוקיות והפערים בין המדיניות של העיריות השונות. כל ראשי הערים הסכימו כי רצוי להסדיר את "הדלת האחורית" לחוקית. רוב ואן גיזל, ראש עיריית איינדהובן הודיע כי בכוונתו להתחיל 'פיילוט פיקוח' של הנפקת רישיונות לייצור קנאביס. אך סמוך לגבולות, יש להסדיר (טוב יותר) את "דלת הכניסה" לאיסור מכירה לזרים בטענה כי יקטין מאוד את הביקוש בדלת האחורית. הכוונות היו לדון בתוצאות עם הממשלה הלאומית לפני סוף 2008. נכון לשנת 2014, דיון זה עדיין נמשך. רוב ראשי הערים והמשתמשים הרחיבו את הרצון לאפשר צורה כלשהי של טיפוח מוסדר, חוקי, למכירה לחנויות בטענה כי הדבר יפחית את שיעור הפשיעה / אלימות, יפתור את נושא הדלת האחורית ויוכל לייצר הכנסה סדירה. עם זאת, השר איבו אופסטלן חסם את ההצעות עד כה וסירב לחקור אותן כליל. ראשי הערים עדיין מנסים לאלץ את השר לפחות לחקור את המצב ולאפשר לנהל פיילוטים בנושא.^[5]

דעת קהל עריכה

בסקר שנערך על ידי ראשי ערים על ידי העיתון "NRC Handelsblad" כ-80% מראשי הערים היו בעד "הסדרת הדלת האחורית" (כלומר הפיכתה לחוקית) ו-18% היו בעד הפיכת שוק הסמים הקלים לחופשי לחלוטין. 22% היו בעד צמצום מספר הקופי שופס ו-10% רצו לסגור את כולם. לבריי העיתון, התוצאות לא היו קשורות להשקפת דעת המפלגה הפוליטית של הנסקרים, אלא על שיקולים מעשיים, ולא אידאולוגיה.

מרחק חובה מבתי ספר עריכה

בשנת 2008 החליטה ממשלת הולנד כי אין להקים עוד בתי קופי שופס ברדיוס של 250 משטח בתי הספר. באמסטרדם משמעות הדבר היא סגירת 43 בתי קופי שופס נוספים (בשנים קודמות המספר הצטמצם מ-350 ל-228). ראש עיריית אמסטרדם יוב כהן העדיף לא לשנות את המצב הקיים אך נענה בחוסר רצון. הוא ציין כי חנויות קופי שופס כבר אינם רשאים למכור ללקוחות מתחת לגיל 18, ולכן למדיניות לא תהיה השפעה רבה.

לקראת סוף שנת 2013 אמר ראש עיריית אמסטרדם אברהרד ואן דר לאן כי בשנת 2014, חלק מהחנויות הסמוכות לבתי ספר ייאלצו להיסגר. היה דיון בנושא בשאלה האם הן יצטרכו להיסגר לחלוטין או רק בשעות הלימודים, והאם יוכלו לנהל עסקים לאחר השעה 18:00 ובסופי שבוע, אם יהפוך לחוק.^[6]

תיירות עריכה

לכל עירייה משלה ישנה מדיניות קופי שופ. חלקן אינן מאפשרות את קיומם. מרבית העיריות נשלטות על ידי מפלגות פרוטסטנטיות קפדניות, או גובלות בבלגיה וגרמניה ואינן מעוניינות לקבל "תיירות סמים" מאותן מדינות. במאמר שנערך ב-19 במרץ 2005 ב-"Observer" צוין כי מספר החנויות ההולנדיות ירד מ-1,500 ל-750 בחמש השנים הקודמות, בעיקר בגלל לחץ מצד ממשלת הקואליציה השמרנית. המדיניות "ללא צמיחה" של ערים הולנדיות רבות משפיעה על רישוי חדש. מדיניות זו מצמצמת אט אט את מספר הקופי-שופס, מכיוון שאיש אינו יכול לפתוח חדשה לאחר סגירתה. מרבית העיריות הגדירו אזור מסוים (למשל סביב בתי ספר ובתי ספר תיכוניים) שבו אסור להכניס קופי שופס, שעשויים להיות ממאה מטרים למספר קילומטרים. עיריית טרנאוזן הציבה תמרורים המראים את הדרך לקופי שופס והחליטה להגביל את חוקי העזר המקומיים לקנאביס ממאי 2009.^[7]

חנות קופי שופ באמסטרדם, הולנד

במאסטריכט בתי הקופי שופס אסורים לתיירים זרים.^[8] הוצע אמצעי שנוי במחלוקת להנהגת מערכת חברות "Wietpas" (הולנדית) או "העברת עשבים שוטים" - שנדחפה בעיקר על ידי מפלגות פוליטיות נוצריות במסגרת ממשלת הקואליציה ההולנדית. מעבר זה אם יעבור עתיד להגביל את מכירת הקנאביס של החנויות לתושבי הולנד באמצעות כרטיס חבר בלבד. האיסור על תיירים זרים החל בשלושה מחוזות דרומיים ב-1 במאי, והוא אמור להימשך בפריסה ארצית עד סוף 2012.^[9]^[10] למרות הפגנות נחרצות מצד בעלי החנויות, שופט בהולנד אישר חוק חדש שיאסור על כניסת תיירים זרים לחנויות הקנאביס. עורכי דין המייצגים את בעלי החנויות הבטיחו לערער על פסק הדין ומחאות בעניין נמשכת.^[11] לעיריות אכן יש שליטה כלשהי בעניין, לדוגמה בתי קופי שופס בעיר הבירה התיירותית אמסטרדם עדיין מוכרים לזרים ללא כל אפליה או דרישות / מגבלות נוספות.

עישון במקום עריכה

מפרקי עישון היו נפוצים בחנויות הקופי שופס. מאז ה-1 ביולי 2008 חל איסור על עישון טבק בהולנד האוסר עישון טבק בכל המלונות, המסעדות והחנויות. לכן, זה בלתי חוקי כעת לעשן מפרקים המכילים טבק בקופי שופס. אף על פי שעדיין ניתן לעשן בונגים ומפרקי קנאביס טהורים בתוך המקום,^[12] עישון סיגריות או מפרקים המכילים טבק מותר רק בחדר עישון נפרד. מרבית בתי הקופי שופס עדיין מוכרים מפרקים מעורבים / ריסים, כלומר המכילים טבק מעורבב עם קנאביס, ומתירים ללקוחות לעשן בחדרים בקומה העליונה או בקומה התחתונה. בניגוד לברצלונה, בה ישנו צורך לבקש חברות כדי להצטרף לקופי שופ פרטי, באמסטרדם כל אחד יכול ללכת ישירות לחנות ולקנות קנאביס.^[13]