קטה דן (דניאלביץ)
קטה דן (1890–1978) הייתה יזמת ומראשוני מייסדי בתי המלון המודרניים באזור ארץ ישראל. היא נולדה בברלין, עלתה לארץ בשנת 1922. היא ניהלה עבור ההסתדרות הציונית הדסה בית יתומות ובית הארחה בצפת. לאחר שנה, בשנת 1923, כבר שכרה מבנה וניהלה בית מלון משלה. לאחר שבית המלון נהרס במאורעות תרפ"ט עזבה את צפת. בשנת 1933 פתחה מלון חדש ומודרני בתל אביב - קטה דן. היה זה המלון המודרני ביותר בתל אביב עם הסקה מרכזית וטלפונים בחדרים.
 | |
| קטה דן, 1910 | |
| לידה |
22 בינואר 1890 ברלין |
|---|---|
| פטירה |
15 בפברואר 1978 (בגיל 88) חיפה |
| מדינה | ישראל |
| מקום קבורה | חיפה |
| תאריך עלייה | 1922 |
| ידועה בשל |
יזמית וחלוצת המלונאות בארץ ישראל. סמל ליזמות נשית בישראל. |
| מקצוע | יזמית ומלונאית |
| בן זוג | יוסף רוזן (רוזנבליט) |
| צאצאים | דן רוזן |
| מספר צאצאים | 1 |
תולדות חייה עריכה
קטה דניאלביץ' נולדה בברלין, צעירה מבין חמישה ילדים. היא סיימה את לימודיה בגימנסיה לבנות, כשהמקצוע האהוב עליה היה התעמלות. בגיל 13 (1903) נפטר אביה ועם סיום לימודי התיכון נאלצה לצאת לעבוד כמזכירה כדי לסייע בפרנסת המשפחה.[1][2]
היא הצטרפה לאיגוד ההתעמלות הגרמני שם הרגישה שכיהודייה לא הייתה שייכת למקום. מכרה שלקחה אותה לכנס יסוד של קבוצת אתלטיקה ציונית בשם "התאגדות נשים יהודיות להתעמלות וספורט" גרמה לה לנטוש את האגודה הגרמנית ולהפוך לפעילה מרכזית באגודה היהודית,[3] שבין מייסדותיה היו: חנה טומשבסקי (אשתו לעתיד של ארתור בירם), הלנה כהן וטרודי לוי.[4] בחוברת "קורות חיי" שתורגמה מגרמנית על ידי בנה, דן רוזן, היא כתבה: "כפיצוי על הכיעור שלי כפי שנראה לי, תמיד הפגנתי אנרגיה עצומה להישגים מיוחדים בשטחים שונים. תמיד חלמתי על הישגים יוצאי דופן".[5] קטה שקיבלה את ניהול קבוצת ההתעמלות, יזמה הקמת חוג משוטטים, ולצורך ארגון ערבי חברה החלה ללמוד כתבים ציוניים והפכה לציונית נלהבת.
בקונגרס הציוני ה-11, שהתקיים בשנת 1913 בווינה, נשלחה על ידי אגודת הספורט שלה להופיע במופע ראווה של המתעמלות. היא הופיעה בתרגילי התעמלות על המתח ובתחרויות סייף של נערות בתלבושת מלאה. הופעת מאות מתעמלים ומתעמלות יהודים במצעד הכניסה לקונגרס חיזקו וביססו את הכרתה הציונית.[6] בהספד שכתבה לאחר מותה של קטה דן מציינת חברתה, האדריכלית לוטה כהן: ”הצלחתה של קטה הייתה מבוססת על האינטנסיביות בכל ישותה. כבר בצעירותה היא הקרינה סביבה ביטחון וחוזק מיוחדים. זה היה חלקה בכל ידידות ופעילות בנעוריה. עם אישיות של מנהיגה בשנים מאוחרות יותר, אישה זו שלא הייתה נאה, הייתה מושכת הודות לטמפרמנט שלה וחוש ההומור המיוחד שלה.” "[7]
כדי להגשים את הציונות ולהשתתף בבניין הארץ החליטה דן לעבור בחינות הסמכה למורה לניהול משק בית, ואחר כך, בסוף מלחמת העולם הראשונה, חיפשה דרך לעלות לארץ. כיוון שלא יכלה לעלות כ"בעלת הון" היה עליה להשיג באמצעות מכרים בארץ ישראל דרישת עבודה. היא השיגה דרישה כזו מכמה אישים בארץ לניהול משק ביתם, האגרונום אליהו בלומנפלד, ראש העיר תל אביב מאיר דיזנגוף ודרישה למורה להתעמלות מד"ר בן ציון מוסינזון מנהל גימנסיה הרצליה. היא לא הצליחה לקבל את הוויזה הזו, ורק לאחר שנה וחצי הצליחה להשיג הלוואה שאפשרה את עלייתה ארצה כבעלת הון.[8]
העלייה לארץ עריכה
ב-20 בספטמבר 1922, בגיל 32, עלתה קטה לארץ באניית משא מנמל המבורג. המסע ערך 5 שבועות כשבדרך עצרו בהולנד, בלגיה, צרפת ופורטוגל. בחניה בת שלושה ימים בנמל אלכסנדריה נפגשה לראשונה בחייה במציאות של החיים במזרח, ואז הפליגה האנייה ליפו. עם הגיעה לארץ גרה כמה חודשים בתל אביב ואז קיבלה הצעת עבודה ראשונה מהג'וינט: לנהל בית ספר קטן למשק בית לעשר ילדות יתומות בצפת, במעון אשר כלל 4 חדרי מגורים. לימים, "בית הספר" הפך ל"אכסניה", וניהול אכסניה זו הייתה למעשה התחלת עשייתה המלונאית של דן בארץ.[4]
הקמת המלון בצפת עריכה
היתומות בנות ה-14–16 היו חסרות השכלה, ולא התאימו כלל לשרת אורחי אכסניה. קטה ניסתה לחנך את הבנות, ובמקביל לשפר את העברית שלה. לאחר שנה כאשר היתומות עברו לכפר הילדים מאיר שפיה שהוקם ליתומי מלחמת העולם הראשונה, יכלה קטה דן לסיים את עבודתה בג'וינט, להפוך לעצמאית, ולהתמסר ליזמות משלה. היא ראתה עתיד מזהיר לצפת כאתר נופש למקומיים ותיירים מחוץ לארץ בגלל הנוף הקסום והאקלים הקריר.
היא שכרה בניין בעל שישה חדרים ברחוב הראשי וריהטה אותו לאחר תלאות מרובות. את המיטות הביאה בדרך לא דרך מירושלים. חברתה האדריכלית לוטה כהן שלימים תתכנן את הפנסיון של קטה דן בתל אביב[9] עזרה לה במלאכת הריהוט. יחד צבעו את הרהיטים והעניקו למלון חן מיוחד שבזכותו אפילו התיירים מחוץ לארץ שכחו את חסרון המים הזורמים בחדרים, חסרון התאורה, והשירותים המודרניים והאריכו את שהותם מעבר לתכנון.
בשנת 1927 גייסה דן את ליזה ארלוזורוב (אחותו של חיים ארלוזורוב) חברתה מברלין להחליפה בניהול המלון, ונסעה לז'נבה כדי לרענן את השכלתה בקורס התעמלות לבן (Laban-Kurs) שהתקיים על גדות אגם ז'נבה. היא ניצלה את הנסיעה כדי להתראות עם משפחתה בגרמניה,[10] ושבה באביב לצפת. היא החליטה להגדיל את בית המלון שלה, שכרה מערבי מקומי בית גדול יותר שצפה לכנרת. לפני הבית היה גן של דונם אשר אותו הפכה דן לבית קפה קטן. הבית היה ממוקם בתוך חורשה של עצים גדולים ושדרת ברושים שהובילה לכניסה. בעל הבית הערבי הסכים לשפץ את הבית ולהוסיף לו קומה. למרות הקשיים הרבים, הצליחה דן להפוך את הבניין ל"ארמון מהאגדות", כפי שכינה אותו תאודור זלוציסטי. כל החדרים צוידו בברזי מים. המים נשאבו במשאבה על ידי נער ערבי מבריכת מי גשמים למיכל, ומשם לבית. מאחר שמי הגשמים לא הספיקו, היה המיכל גם ממולא באופן קבוע על ידי מים שהובאו מהמעיין על גב חמורים, מרחק 20 דקות. במלון הותקן בית שימוש עם אסלת שטיפה במים, הראשון בצפת, חידוש מסובך לביצוע בתנאים של שנות העשרים בצפת, והוא היווה פלא לרבים מתושבי צפת.[11]
צפת הייתה אתר המרגוע המועדף על תיירי הקיץ, הן בשל נופה המרהיב והן בשל אקלימה הקריר. אישים ידועי שם שפקדו את המקום, הרגישו מאוד נינוחים באווירה הנעימה שהשרה מלונה הקט של קטה דן. את כרזת המלון צייר עבורה לא אחר מאשר האדריכל הידוע אלכסנדר ברוולד, מתכנן בניין הטכניון הישן שבהדר הכרמל.[4]
אורחים רבים שהיו חוזרים ושוהים בו מדי קיץ, פיתחו מערכת יחסים אישיים עם קטה דן, והותירו את רשמיהם וציוריהם בספר המבקרים. אחד מהם המשורר חיים נחמן ביאליק כתב בספר המבקרים מספר חרוזים שנכללו מאוחר יותר בקובץ שיריו לעת מצוא:
עברתי את הארץ מבאר שבע ועד דן |
פרופסור פרנץ אופנהיימר כתב בספר האורחים את השיר הבא: "כלניות":
משולי מדבר יהודה |
האורחים הנציחו עצמם גם בציורים: הרמן שטרוק, ראובן רובין ומאנה כץ.[14]
מנהל בנק אנגלו פלשתינה בלונדון, ג'וזף קאואן, ששהה במלון בצפת כאורח, פנה באמצעות פליקס רוזנבליט (פנחס רוזן, גיסה לעתיד של קטה) לקטה דן והביע עניין להקים מלונות כמו זה בצפת, גם בירושלים, בחיפה וטבריה - אם תיקח על עצמה קטה דן את ניהולם. גם התוכנית המצומצמת יותר של רכישת הבניין בצפת מבעל הבית הערבי לא יצאה לפועל, בגלל מאורעות תרפ"ט ופטירתו של קאואן בשנת 1932[15]
מאורעות תרפ"ט בצפת עריכה
ערך מורחב – טבח צפת (מאורעות תרפ"ט)
_%D7%96%D7%9C%D7%9E%D7%9F_%D7%93%D7%95%D7%93_%D7%9C_btm10765.jpeg)
כאשר פרצו המאורעות באוגוסט 1929 והתפשטו מירושלים לכל הארץ, היה המלון בצפת בתפוסה מלאה. האורחים ביקשו לעזוב אך הממשלה הבריטית התנגדה בטענה שהדרכים אינן בטוחות והנהגים סירבו לנסוע. הממשלה בגלל אי יכולתה להקצות כוחות משטרה לליווי והגנה, אסרה על קיום תחבורה, וכן על שיחות טלפון בין עירוניות, מצב שגרם לניתוק תושבי צפת היהודים משאר חלקי הארץ וייאוש בקרב האורחים. השוטרים בצפת היו ערבים ופניה למפקד המשטרה לתגבר ולהזמין שוטרים אנגלים נענתה בשלילה, מפקד המשטרה דרש מהיהודים להסתגר בבתיהם. הפגנות הערבים נהיו יותר ויותר משולהבות והיקשו אפילו על קניית מצרכים בסיסיים למלון.[16]
המלון בוצר אבל רק לאחד האורחים האדריכל סירקין מחיפה, היה נשק. האורחים אטמו את החלונות והדלתות הציבו שמירה ולאחר 4 ימים התברר שהסכנה גדולה. ההתקפה החלה על הרובע היהודי משם נשמעו צעקות הקורבנות, ונפץ ההתפוצצויות של מיכלי הבנזין והנפט וגם יריות. הסתבר שלממשלה לא הייתה יכולת ואולי גם לא רצון, להגן על האזרחים וההמון התקיף את הרובע היהודי. רק לאחר רצח של 18 יהודים ניתנה הוראה של מפקד המשטרה לירות באוויר. היריות הפסיקו את הרצח אך לא את המשך הביזה. המושל שלח שני שוטרים להביא את כל אורחי המלון לבנין הממשלה הסמוך למלון, ולשם הובאו כל 3000 יהודי העיר העתיקה שרובם היו זקנים וילדים שנדחקו למקום צר ללא מזון ומים.
הרובע היהודי בער במשך יום ושני לילות. העיר שהייתה עזובה נבזזה על ידי הערבים שהגיעו מכל כפרי הסביבה. מספר קטן של חיילים שהגיע למקום לא שינה את המצב שהלך והחמיר. בזכות אזכור מרתף היין במלון הסכימו שני אנגלים ללוות את קטה דן למלון. היא הצליחה למלא את המכונית בכל מצרכי המזון שיכלה להעמיס על המכונית כדי להזין לפחות את הילדים. לאחר שלושה ימים החלו היהודים לצאת מבניין הממשלה ולנסות ולסייע לחסרי הבית על ידי הקמת מטבח זמני איסוף בגדים וטיפול באנשים. חודש שלם עסקה קטה דן בסיוע ואז נאלצה לעזוב את צפת. היא עזבה את העיר לאחר שבע שנים מאושרות שעברו עליה שם לפי עדותה.[17]
גרדה לופט, אשתו הראשונה של חיים ארלוזורב, סיכמה בספרה בגרמנית: "חזרה אל הלא נודע", את תרומתה של קטה דן לראשית המלונאות המודרנית בארץ: ”היה זה רעיונה של עולה חדשה מגרמניה שתנאי הלינה לתיירים לא צריכים להיות רק פונקציונרים אלא גם נוחים. היא פתחה פנסיון בצפת. המחצלות על הרצפה והוילונות הצבעוניים על החלונות, המפות על השולחנות כלי הכסף בארוחות. כל אלה אפשרו לאורחים לקבל במחיר סביר רמת נוחות שהייתה אפשרית רק במלונות פאר שהיו שייכים לרשתות של בתי מלון.”[18]
בבת אחת הסתיים החלק האידיאליסטי של חייה ועם חזרתה לתל אביב החל החלק הריאליסטי של חייה כפי שהגדירה בזיכרונותיה. כדי להירגע מהטראומה שחוותה בצפת החליטה לצאת לחופשה בברלין.[19] לנוח לבקר את המשפחה ולחזור ארצה.[20]
הקמת המלון בתל אביב עריכה
באביב 1930 שבה קטה דן לארץ, כשלב ביניים, שכרה בנין בן שמונה חדרים, את מלון סבוראי ששכן לחוף הים. היה זה בניין קטן ומוזנח שהיתרון היחיד שלו הייתה מרפסתו שפנתה לים. בעזרת שיפוצים חיצוניים כבירים ושימוש מושכל בצבעים, בבדים ובאור, ניסתה דן להשרות במקום אווירה נעימה כלשהי. בזיכרונם של בני התקופה נחקקו מסיבות הפורים המיוחדות שנחוגו בבית המלון,[21] בין אורחיו הקבועים נמנו גם משה זמורה- לימים נשיאו הראשון של בית המשפט העליון ופליקס רוזנבליט פנחס רוזן, לימים שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל וגיסה של דן בעתיד. הפעלת המלון במשך שנתיים בבניין השכור הייתה רק לתקופה שבה הכינה קטה דן את כל הנחוץ להקמת המלון שלה.[4]ידידיה ניסו לשכנע אותה לקבל הצעות עבודה שהגיעו אליה מכוונים שונים, אבל קטה דן החליטה לרכוש מגרש ברחוב הירקון 97 . בסיוע הלוואות שהשיגה, מבנק אנגלו-פלשתינה והבנק הכללי למשכנתאות ובתכנון חברתה האדריכלית לוטה כהן הוקם המלון.[22] בזיכרונותיה כתבה לוטה כהן: "בילינו יחד ערבים ולילות שבהם רקמנו את החלום וביטאנו את צורתו הממשית בסקיצות מרשימות ובשורות של מספרים פוקחי עיניים. החלום נסך עלי קסם אדיר_ וברור היה שעלינו היה להקים את המלון המשובח ביותר בעיר."
ב-26 בספטמבר 1932 אישרה מועצת העיר תל אביב את תוכניתה של כהן לבניית פנסיון קטה דן. בשלב זה כלל התכנון שתי קומות ובהן 14 חדרים. ושתי מרפסות. הוצאות הבנייה כפי שהן עולות מתיק הרישוי, עמדו על 1,16,000 לא"י. תוספת של 183,000 לא"י נדרשה להתקנת הצנרת וההסקה, ועוד 36,000 להרכבת הרהיטים שכר טרחתה של לוטה כהן עמד על 5% מהסכום הכולל.[23] תכנון פנים מוקפד היה בבת עינה של קטה דן, שניחנה בחוש מולד לשלמות. התריסים היו חייבים להיסגר בצורה מדויקת, כפתורי הידיות של דלתות הכנפיים היו צריכים להימצא בגובה אחיד וניקוז המקלחות שהיו צמודות לכל החדרים חייב היה לפעול ללא דופי. הקבלן טען שמדובר ב"גחמות ייקיות, ורק קרב שנוהל תוך בוררות משפטית הביא ליישום הנדרש." לבעלת הבית היו גם דעות מוצקות לגבי עיצוב הפנים של המלון: "הריהוט היה חייב להיות יפה ושימושי בצורה יוצאת דופן: בדי הריפוד הוזמנו מחו"ל וכך גם כל יתר החפצים הייחודיים שעדין לא היו אז בנמצא בארץ, כמו מערכת של פורצלן, סכו"ם וכדומה. כל חדר זכה במכשיר טלפון משלו. אביזרים וריהוט שלא ניתן להשיג בארץ הוזמנו מחו"ל. כל חדר צויד בטלפון, הותקנה הסקה מרכזית, בניית המלון המפואר הסתיימה בשנת 1933.עם חנוכתו המונים באו לראות את המלון מבפנים וזכו לסיור מודרך. בשנת 1933 היה זה המלון המודרני ביותר בתל אביב.
במרץ 1933 כבר פרסם המלון מודעה ב"מיטיילונגסבלאט" – כתב העת של עולי מרכז אירופה, ולתדהמת אמה הגאה של קטה דן שחייה אז בברלין, הוקרנה כתבה מפורטת על המלון ביומן השבוע של אחד מבתי הקולנוע שם. בכתבה גם הוצגו מרפסת הקפה, רחבת הריקודים וחזית מרפסות חדרי האורחים המקסימות שפנו אל הים.[24]
באותה תקופה לאחר עלייתו של היטלר לשלטון בגרמניה, החלה העלייה ההמונית ממרכז אירופה, המלון היה בתפוסה מלאה ותוך שנה החזירה קטה דן את כל ההלוואות. בשנה השנייה כבר הוסיפה קומה שלישית למלון. עלון מידע שהודפס לאחר הרחבת המלון תיאר את יתרונותיו: "שלוש מרפסות עם גישה ישירה מכל החדרים, לכל חדר מקלחת עם מים חמים וקרים, אוורור טבעי ורוח ים מצננים בקיץ ומערכת של הסקה מרכזית הדואגת לחמימות נעימה בחורף." תשומת לב מיוחדת הוקדשה בעלון לנושא המזון: "המטבח האירופאי שכלל את אחד ממערכות הבישול החשמליות החדישות בפלסטינה, הקל על התאקלמותם של העולים לארץ." ועוד נכתב להאדרת המקום: "כאן נוצרה באופן מופתי אספקלריה אידיאלית של מלון פנסיון פלסטיני." יצחק קלטר היה זה שצילם את כל התמונות שהופיעו בעלון.[24]
אירוע טראומתי של רצח חיים ארלוזורוב ביוני 1933 התרחש זמן קצר לאחר פתיחת המלון כאשר ארלוזורוב ואשתו סעדו במלון ארוחת ערב ולאחריה ירדו במדרגות המלון מהמרפסת לחוף הים לטיול קצר, ושם נרצח.
אופיו המטופח של המלון והחיים העליזים שהתנהלו בין כתליו, רק ביססו את הצלחתו. בכל ליל שבת התקיימו במסעדתו ועל מרפסותיו ערבי ריקוד, שאליהם זרמו מבקרים רבים גם מבחוץ. בהשוואה לימים ההם, כמות המכוניות שגדשה את רחוב הירקון בערבים הייתה עצומה. המלון נהנה מתנופה מיוחדת בזכות יסודה של התזמורת הפילהרמונית הארץ-ישראלית בשנת 1936, תחת הנהגתו של ברוניסב הוברמן. הוברמן לא היה אורח קל ועצביו החשופים כפו על אנשי הצוות הליכה על בהונות רגליהם, אסור היה שרעש קל שבקלים יחדור לחדרו, ובעת ששהה במלון צריך היה לפנות את כל החדרים שלידו ומעליו. בנוסף לכך, חופו דלתות החדר בשטיחים עבים. מוזיקאים אחרים חשובים כמו טוסקניני ופליקס ויינגרטנר, התנהגו בצנעה רבה יותר ונוכחותם במלון השרתה שמחה על כל באי הבית. כך לדוגמה הפך ביקורו איזאיי דוברובן לחוויה בלתי נשכחת, כאשר במהלך שהותו במלון ביקש להכניס פסנתר לחדרו והנעים בנגינתו המדהימה את שהותם של האורחים ושל אנשי הצוות.
פרוץ מלחמת העולם השנייה שינה את אופיו של המלון. בהפצצה על תל אביב של חיל האוויר המלכותי האיטלקי ב-9 בספטמבר 1940 ספג המלון פגיעה מרסיסים שהרסו את גג הזכוכית המחפה של האולם ושל גרם המדרגות, אם כי רק אחד האורחים נפצע קלות. בעקבות האירוע, שופצה הקומה התחתונה לחלוטין ולמלון נוסף מקלט עבור 22 איש. בתוך כך, נקטעה תיירות הפנים והחוץ ואת המלון פקדו עתה חיילם אנגלים וגם אוסטרלים.[24][25]
משפחה עריכה
בשנת 1934 נישאה קטה דן ליוסף רוזנבליט (לימים רוזן), אחיו של פנחס רוזנבליט (פנחס רוזן). בנה דן רוזן נולד בשנת 1935. בשנת 1937 נסעה קטה דן עם הבן לספא בבלגיה להציגו בפני משפחתה, כיוון שחששה לנסוע לגרמניה. נסיעתה האחרונה לגרמניה הייתה בשנת 1938 כאשר נסעה למספר ימים לבקר את אמה החולה בדיסלדורף, מצב היהודים בגרמניה כבר היה גרוע. היא קבלה מברק לשוב מייד ארצה בגלל סכנת המלחמה. אבל בני משפחתה לא יצאו מגרמניה וקיוו לימים טובים יותר. האם נפטרה בשנת 1940. שתיים מאחיותיה נשלחו לגטו מינסק. אחת מהן, הדויג דניאלביץ, הייתה אחת הרופאות הראשונות בגרמניה היא נישאה לקארל יונג-דרפלר (1927–1879; Carl Jung-Dörfler) והתנצרה,[26] אף על פי שהייתה נוצרייה נשלחה עם אחותה אלזה לגטו מינסק ושם נרצחו בשנת 1941. זכרה וגורלה של הדוויג יונג-דניאלביץ' הונצחו באבן זיכרון, ועל שמה נקראה כיכר הדוויג-דניאלביץ' באוברסדורף, מחוז וילנסדורף.[27]
אחותה השלישית של קטה, קלרה, הייתה נשואה לנוצרי. הם ניסו להימלט כאשר קבלו צו התייצבות לפלוגת עבודה. בזמן בריחתם הם נהרגו במהלך הפצצה. היחידי ששרד מכל משפחתה של קטה דן היה אחיה ריצ'רד שהספיק לעלות ארצה שבועיים לפני ליל הבדולח, בשנת 1938. הוא עלה עם בתו הבכורה לוטה (לימים לוטה נועם) שגם טיפלה בבן של קטה דן כאשר עלו לארץ וגרו במלון.
אורחי המלון עריכה
ספר המבקרים של הפנסיון בצפת כולל חתימות, רשמים, שירים וציורים שהשאירו אורחי המלון אחרי שהותם במלון. רבים מהם אישים מרכזיים ביישוב היהודי בשנות העשרים.
בין האורחים היו: חיים נחמן ביאליק, פרנץ אופנהיימר, אלכסנדר ברוולד, המשורר ש. שלום, יוסף נחמני ממקימי ארגון השומר, מראשי ההגנה ורוכש אדמות קק"ל בגליל. נחום סלושץ - ארכאולוג טבריה, עמק יהושפט בירושלים, מקים החברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, פרופסור אליעזר ליפא סוקניק הארכאולוג הראשון של האוניברסיטה העברית, לסקה ארלוזורוב אמו של חיים ארלוזורוב וחיים ארלוזורוב, ד"ר חיים בוגרשוב, יהושע חנא רבניצקי, יצחק דב ברקוביץ, יעקב ישראל דה האן, יעקב דב גורדון, ד"ר אברהם גרנובסקי מראשי קק"ל, ד"ר מרדכי ברכיהו (בורוכוב), י.ל. מאגנס, משה גליקין, אברהם אלדמע ממקימי שכונת בורוכוב ומורה בגימנסיה הרצליה, יהושע גורדון ממקימי הגדוד העברי, גרשון גפנר, חיים מרגליות קלווריסקי, המלחין אריך ולטר שטרנברג, פרידה שטרנברג, אביגדור צ'ריקובר, נתן ביסטריצקי (אגמון), מאנה כץ, משה גליקסון, עורך עיתון הארץ משנת 1923 עד 1938, מאיר מרט, זלמן דוד לבונטין.
עם יסוד התזמורת הפילהרמונית הישראלית בשנת 1936 הגיעו למלון בתל אביב ברוניסלב הוברמן מייסד התזמורת והמנצח ארתורו טוסקניני, ועוד רבים אחרים, שהתארחו במלון.
החרמת המלון ומכירתו עריכה
בשנת 1943 כאשר המלון היה בתפוסה מלאה, קיבלה קטה דן צו הפקעה משלטונות הצבא הבריטי שהפקיעו את המלון לטובת חיל האוויר המלכותי.[28] כל ההשתדלויות, כולל בדרגים הגבוהים ביותר, לא הועילו, פעם שנייה בקריירה שלה נקטע מפעל חייה של קטה דן שיצרה בעמל כה רב.
מאמציה לקבל את המלון חזרה לא צלחו. לאחר שראתה כיצד המלון והגינה שלידו הולכים ומושחתים, איבדה דן כל תקווה וסבלנות והחליטה למכור את הבניין. היא מכרה את הבניין לויצ"ו,[29] ויצו מכרה את הבניין לאדם נוסף וזה מכר אותו לאחים פדרמן.[30]
בשנת 1947 כאשר קנו שמואל ויקותיאל פדרמן את המלון,[30] הם בנו על בסיסו בקנה מידה גדול את מלון דן. בזמן הריסתו של הבניין הישן, ארגן יקותיאל פדרמן אירוע לכבודה של דן אשר בו הרים על נס את עבודתה ופרסומה בארץ ובעולם. יקותיאל פדרמן שמר על שמו המקורי של המלון וקרא בשם דן לרשת המלונות כולה.[31] תמונות של המלון המקורי הוגדלו ומוצגות עד היום בלובי של מלון דן בתל אביב. קטה דן עצמה עברה עם משפחתה לחיפה שם החל בנה דן רוזן את לימודיו בטכניון. אישה, יוסף רוזן (רוזנבליט), נפטר לאחר מחלה בשנת 1953, וקטה דן עצמה הפכה בתוקף הנסיבות ושלא ברצונה לאדם פרטי בטרם עת. בחיפה לקחה קטה דן על עצמה פעילות סוציאלית, למדה ציור אצל צבי מאירוביץ והצטרפה לאגודת הציירים. קטה דן נפטרה בגיל 88, ב-15 בפברואר שנת 1978, ונקברה בחיפה.
קישורים חיצוניים עריכה
- קטה דן-רוזן, מהזיכרונות שלי (Kaete Dan-Rosen, Aus meinen Erinnerungen), בארכיון מכון ליאו באק (LBI) - ניו יורק | ברלין, לחקר ההיסטוריה והתרבות היהודית-גרמנית. (אנגלית, גרמנית)
- קטה דן - סיפור חיים. תיעוד ועריכה בתמונה (וידאו). בשיתוף הספרייה הלאומית. עורך: נדב מן
הערות שוליים עריכה
- ^ דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי, עמ' 2, תרגם מגרמנית דן רוזן
- ^ (בגרמנית). Kaete Dan-Rosen, “Aus meinen Erinnerungen,”, Newspaper clippings published in Mitteilungsblatt (MB) 23-24, June 1965. [Leo Baeck Institute, New York, LBI Berlin Collection, ME 104. MM 17
- ^ Pfister, Gertrud, and Toni Niewerth. “Jewish Women in Gymnastics and Sport in Germany 1898-1938.” Journal of Sport History, 26 (2), 1999, pp. 287–325. Accessed 12 Feb. 2021. (אנגלית)
- ^ 1 2 3 4 The Dan Magazine, Spring Summer 2008 עמ' 21
- ^ דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 2, תרגם מגרמנית דן רוזן
- ^ Eli Noam, Chapter 2: Kaete, the Pioneer Sister (עמ' 73-110), The Columbia Institute for Tele-Information - CITI, 31.12.2020 (באנגלית)
- ^ Lotte Cohn, Kaete Dan – In Memoriam, MB (Mitteilungsblatt), March 3, 1978, p. 4
- ^ דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 4, תרגם מגרמנית דן רוזן
- ^ אסנת רוזן קרמר, נשים אדריכליות - 100 שנה בענף גברי: מלוטה כהן ועד זהה חדיד, באתר עמוד הבית – גיליון עתי ישראלי לאיכות הבנייה ותכן טוב. מס' 25, מרץ 2016
- ^ Unschuld Paul, Die Ärztin und der Maler Sondereinband, 1994. P. 132
- ^ דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 8–9, תרגם מגרמנית דן רוזן
- ^ מתוך ספר האורחים של המלון בצפת, עזבון קטה דן אצל דן רוזן
- ^ מתוך ספר האורחים של המלון בצפת, עזבון קטה דן אצל דן רוזן תורגם מגרמנית על ידי דן רוזן
- ^ מתוך ספר האורחים של המלון בצפת, עזבון קטה דן אצל דן רוזן ללא תאריך
- ^ Daily News Bulletin, Death of Joseph Cowen, The Archive of the Jewish Telegraphic Agency, May 26 1932 (באנגלית)
- ^ Eli Noam, Chapter 2: Kaete, the Pioneer Sister (עמ' 93), The Columbia Institute for Tele-Information - CITI, 31.12.2020 (באנגלית)
- ^ דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 10, תרגם מגרמנית דן רוזן
- ^ Gerda Luft, Heimkehr ins Unbekannte, With a forward by Willy Brandt.Peter Hammer Publishers, 1977, Wuppertal, p.66
- ^ עיזבון קטה דן תמונות עם המשפחה בגרמניה משנת 1930
- ^ דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 11, תרגם מגרמנית דן רוזן
- ^ אסנת רוזן קרמר, סִפּוּרִים מבית [ומבית מלון על פּוּרִים של נשפים], באתר ארגון יוצאי מרכז אירופה, 3.3.2024
- ^ דן רוזן, קטה דן-רוזן, קורות חיי עמ' 11, תרגם מגרמנית דן רוזן
- ^ The Dan Magazine, Spring Summer 2008 עמ' 21. תרגום מתוך מחקרה של ד"ר אינס זונדר על האדריכלית לוטה כהן שהופיע במגזין דן
- ^ 1 2 3 The Dan Magazine, Spring Summer 2008 עמ' 22
- ^ יאיר בר-קול, קפה "קטה דן", MB יקינתון, גיליון 284, עמ' 4-5. ארגון יוצאי מרכז אירופה (ע"ר). אייר-סיוון תשע"ז, מאי-יוני 2017
- ^ נכתבה עליה ביוגרפיה בגרמנית Unschuld Paul Die Ärztin und der Maler Sondereinband, 1994
- ^ Max Amos: Gedenkstein für Hedwig Jung-Danielewicz in Obersdorf, Westfalenpost vom 10. Mai 2015. (גרמנית)
- ^ ריאיון עם לוטה נועם אחייניתה של קטה דן שעלתה לארץ בשנת 1938. 29 פברואר 2016 תל אביב
- ^ הסכם המכירה מתאריך 20 באפריל 1945 עזבון קטה דן אצל דן רוזן חיפה.
- ^ 1 2 מכתב ליוסף רוזנבליט וקטה דן רוזנבליט משמואל פדרמן מתאריך 5 ביוני 1947, עזבון קטה דן אצל דן רוזן חיפה.
- ^ "היה היה - מלון קטה דן" בתוך: מלון דן, באתר סיור וירטואלי בעיר תל אביב - VTLV