קטכיזםיוונית: κατηχισμός, ובהמשך מלטינית של ימי־הביניים: catechismus) הוא מדריך אמונה בזרמים השונים של הדת הנוצרית, הבנוי במתכונת של שאלות ותשובות. מטרתו העיקרית של הקטכיזם היא להדריך את המאמינים בתורת הדת, לשכנע את המפקפקים ולהציג את עיקרי האמונה הדתית.

מדריכי אמונה נוצרו כבר בימי אבות הכנסייה כמו האנכירידיון של אוגוסטינוס מהיפו (אנ'), יוחנן כריסוסטומוס וקירילוס מירושלים[1]. על בסיס אלו, ובתוספות שונות, נוצרו מדריכי אמונה רבים נוספים בימי הביניים, בהם תפס מקום מרכזי הדיון המשולש באמונה (הקרדו, הסימבולום אפוסטולורום), תקווה (תפילת פאטר נוסטר) והאהבה או החסד (עשרת הדיברות). במדריכי האמונה המאוחרים יותר יש גם דיונים בנושאים אלו ובנושאים נוספים.

הקטכיזם קיבל חשיבות רבה הרבה יותר אחרי התפשטות השימוש בדפוס במהלך המאה ה-16, כאשר הזרמים השונים בפרוטסטנטיות ובכנסייה הקתולית הוציאו שורה של קטכיזמים המבוססים על מדריכי האמונה מימי־הביניים, שמצידם הלכו בעקבות כתבי אבות הכנסייה, ובמיוחד אוגוסטינוס.

הקטכיזם החשוב ביותר של תקופת הרפורמציה במאה ה-16 היה הקטכיזם הקטןגרמנית: Der Kleine Katechismus) של מרטין לותר (1529). בקטכיזם זה נוספו לדיון בעשרת הדיברות, הקרדו ותפילת האדון גם דיונים בטבילה, הוידוי והאוכריסטיה (Sakrament des Altars). לותר כתב גם קטכיזם גדול (Der Große Katechismus), שיועד בעיקר לאנשי דת ולא לציבור הרחב.

קטכיזם ביהדות עריכה

ביהדות גרמניה במאה ה-19 ראו אור מספר ספרי קטכיזם יהודי, להוראת יסודות הדת היהודית. ספרי הקטכיזם ראו אור הן בזרם הנאו-אורתודוקסיה והן ביהדות הרפורמית. הקטכיזם היהודי התבסס על עשרת הדיברות, על שלושה עשר העיקרים של הרמב"ם ועל שלושת העיקרים של ר' יוסף אלבו. סידור חליפי של ספרי הקטכיזם היו חלוקה משולשת של חובות האדם כלפי האל, חובותיו כלפי עצמו וכלפי הזולת. החובות לזולת מדגישות את הנאמנות לחברה ולמדינה ואת חוסר הסתירה שבין נאמנות זו לבין עיקרי הדת היהודית. בין מחברי ספרי הקטכיזם היהודי נמנו שאול אשר וישראל קליי.[2]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא קטכיזם בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ ה-Catecheses שנשמר באופן לא שלם. מידע נוסף נמצא כאן
  2. ^ מיכאל מאיר, צמיחת היהודי המודרני, ירושלים 1990, עמ' 143-142
  ערך זה הוא קצרמר בנושא נצרות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.