קיקויו

הקיקויו הם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בקניה. אנשי הקיקויו דוברים את שפת הקיקויו, שהיא שפת בנטו. המונח "קיקויו" הוא הצורה הסוואהילית של ההגייה המקורית "גקויו" (Gĩkũyũ). הקיקויו מכונים בשמות נוספים כגון "אגקויו" (Agĩkũyũ), "ניומבה יה",(Nyũmba ya) ו"מומבי" (Mũmbi). השם "קיקויו" מקורו בעץ השקמה הענק, ששמו דומה, בעוד שהשם השני של השבט - "אגקויו", מתייחס לילדים של עץ השקמה הענק. על פי מפקד האוכלוסין של קניה משנת 2009, יש כ-6,622,576 אנשים בשבט הקיקויו, המהווים כ-16.9% מאוכלוסיית המדינה.

גבר משבט הקיקויו, 1910

מקור

לפי המיתולוגיה, מקור שבט הקיקויו הוא משני הורים אשר נוצרו על ידי אלוהים, שמות ההורים היו קיקויו ומומבי. פירוש המילה קיקויו הוא 'עץ שקמה ענק'. אנשי הקיקויו מחזיקים באמונה כי ישנו בורא כל יכול בשם נגאי (Nagai) אשר ברא את עץ השקמה, העץ הקדוש שמתוכה גדלה האומה. הקיקויו משתייכים למשפחת אנשי הבנטו (Banto) המהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בקניה. המקום המדויק של אבות הקיקויו אשר היגרו לאחר ההרחבה הראשונית של אנשי הבנטו באזור מערב אפריקה אינו ברור. יש הטוענים כי הם הגיעו לאזור הר קניה כיום לאחר שאבותיהם התמקמו בהתנחלויות קודמות יותר מצפון וממזרח, בעוד אחרים טוענים כי הקיקויו, יחד עם שכניהם ממוצא הבנטו - אמבו (Embu), מרו (Meru), קמבה (Kamba) מברה (Mbeere), עברו לגור בקניה מהתיישבויות נוספות באזור הצפוני.

האומה ועיסוקיה

לפני שנת 1888, הגיעו אנשי מדינות ערב לשטחם בקצוות הדרומיים של אנשי הקיקויו, שם היו מעורבים בסחר עבדים, בעוד שלא התקיימה עבדות ממוסדת בקרב אנשי הקיקויו. אנשי הקיקויו הביעו התנגדות לניסיון הערבים לפלוש לשטחם, כך שכאשר ניסו לחדור אל אדמתם הם הומתו באופן מיידי. בהמשך, כתוצאה משילוב של רכישת קרקע, שותפויות ונישואי תערובת התרחשה התפשטות טריטוריאלית. כוחם הגאוגרפי והפליטי של אנשי הקיקויו נשמר לאורך דורות, עד להגעת הבריטים. סביב שנת 1888 הגיעו הבריטים לשטחם של אנשי הקיקויו במטרה להכניע את האוכלוסייה המקומית, ליישב ולהשתלט על הקרקע החלקית העשירה שלהם. הוקם שלטון בריטי על אף ניסיונות ההתנגדות מצד אנשי הקיקויו אשר הגיע לסופו בשנת 1963.

מבחינה כלכלית, אנשי הקיקויו היו איכרים טובים ואנשי עסקים ממולחים. מלבד חקלאות ועסקים, אנשי הקיקויו היו מעורבים בבניית מבנים, יצירת מחרוזות, הכנת חוטי משיכה ושרשראות ברזל.

החיים החברתיים והפוליטיים

עם הקיקויו היה מחולק לתשעה שבטים. לכל אחד מן השבטים היה קשר דם הייחודי לו. השבטים השונים חיו זה לצד זה, ללא הפרדה גאוגרפית לפי קשר דם. לחלק מהשבטים היה מנהיג מוכר, בעוד שלאחרים לא היה. עם זאת, בשני המקרים הכוח הפוליטי של השבט הונהג על ידי מועצת השלטון אשר הייתה מורכבת מזקני השבט ובראשם עמד המנהיג, הצ'יף של השבט.

רוחניות ודת

נגאי – הבורא העליון

שבט הקיקויו היו ועדיין מאמינים באלוהים אשר הוא כל יכול, המכונה בשם נגאי. השבטים- קיקויו, קמבה (Kamba) ו- אמבו (Embu)משתמשים בשם זה. נגאי היה ידוע גם בשם מורונגו (Mũrungu) בקרב שבטי המרו ואמבו, או בשם מולונגו (Mũlungu) (נגזרת של מילה שמשמעותה אלוהים אשר שוכן דרומית לזמבזי). השמות מוואד'ני (Mwathani) או מוואד'י (Mwathi) (שמשמעותן השליט הגדול ביותר) נובעות מהמילה גוואד'ה (gwatha) שמבטאת שליטה וסמכות, היו בשימוש ונשארו עד היום בשפה של השבט. כל הקורבנות שהוקרבו לאל נגאי, בוצעו תחת עץ שקמה ענק (Mũkũyũ), אם לא היה עץ שקמה זמין, היו מקריבים את הקורבנות תחת עץ תאנה (Mũgumo). עץ הזית (Mũtamaiyũ) היה עץ אשר קדוש לנשים.

נגאי הוא הבורא העליון והמעניק של כל הדברים. הוא יצר את הקהילה הראשונה של אנשי הקיקויו, סיפק להם את כל המשאבים הדרושים לחיים: קרקע, גשם, צמחים ובעלי חיים. נגאי אינו אל גשמי ולכן לא ניתן לראותו, אך הוא בא לידי ביטוי בשמש, ירח, כוכבים, מטאורים, רעמים וברקים, גשם, קשת בענן, וכן בעצי התאנה הגדולים (Mugumo). עצי התאנה שימשו כמקומות לפולחן והקרבה וסימנו את האזור של אנשי הקיקויו ואנשי המומבי- אבותיהם של אנשי הקיקויו, כאשר לראשונה התמקמו בו. לנגאי יש מאפיינים אנושיים, אך יש אומרים שהוא חי בשמיים או בעננים. על פי תורת הקיקויו, נגאי מגיע מדי פעם לכדור הארץ כדי לבדוק את המתרחש, להעניק ברכות, ולתת גזרות עונש במידת הצורך. כאשר נגאי מגיע הוא שוכן בהר קניה. תנועותיו של נגאי מזוהות כרעמים, בעוד שהברקים הם הכלים שבהם נגאי משתמש כדי לעבור ממקום קדוש אחד לאחר. אנשי הקיקויו מאמינים כי נגאי בחר בהר קניה למקום מנוחתו בזמן שהוא מגיע לבדוק את כדור הארץ, לאחר מכן בחר באדם הקיקויו כאדם הראשון, כדי לציין את יופייה של הארץ שהוא נתן לו.

הפילוסופיה של הדת המסורתית של אנשי הקיקויו

אומת הקיקויו האמינה שישנו קשר פנימי בין כלל הדברים ביקום. לכל דבר הנראה לעין יש כוח רוחני פנימי. כוח זה מקורו מאלוהים, הישות העליונה ביקום שבכוחה ליצור ולהרוס את כוח החיים. האמינו כי כל מה שיצר האל הוא בעל כוח פנימי חיוני שמחבר את כלל הדברים אליו, על ידי העובדה שנוצרו על ידו. אנשי הקיקויו האמינו שלאל העליון, נגאי, היה את כוח החיים בתוכו ולכן הוא היה השליט הטוב ביותר אשר שולט בכל דבר ביקום. לפי אנשי הקיקויו אלה שבעלי כוח החיים הגדול ביותר הם האנשים שהכי מקורבים לאל העליון והם היו ההורים הראשונים שנוצרו על ידו ולכן הוא נתן להם את כוח זה. ההורים הראשונים היו המכובדים ביותר בקרב אנשי הקיקויו.

אנשי הקיקויו האמינו שרוחות אבותיהם המנוחים יכולים להיוולד שוב בעולם הזה כאשר נולדים ילדים, ולכן מבצעים טקס פולחני בזמן הענקת השם לילד. אנשי הקיקויו האמינו כי החיוניות של כוח החיים או נשמת האדם יכולים להיפגע או להתחזק, ובכך להשפיע על בריאותו של האדם. הם גם האמינו שיש אנשים בעלי יכולת לתמרן את הכוח הפנימי של כל הדברים. אנשים אלו שמחזקים את נפשו של האדם ורווחתו נקראו אנשי הרפואה (Mũgo) בעוד שהאנשים אשר החלישו את כוח החיים של האדם נקראו מכשפים (Mũrogi). אנשי הקיקויו האמינו בנוסף כי פריטים רגילים הם בעלי כוחות רוחניים אשר עשויים להתחזק על מנת שיוכלו להגן על האדם מפני אלה אשר מאיימים על כוח החיים שלו ועלולים לגרום להיחלשותו. פריט עם כוח כזה נקרא גד'יטו (gĩthitũ). לכן, הפילוסופיה של הדת של אנשי הקיקויו הושתתה על ההבנה כי לכל דבר ביקום יש כוח חיים פנימי שאנחנו לא רואים. אנשי הקיקויו תפסו את האלוהים כאחראי על כוח חיים הפנימי הזה של כל הדברים, סגדו לו והאמינו כי הוא יכול לחזק את כוח החיים של כל הדברים שקיימים (חקלאות, בקר, ילדים וכדומה). אנשי הקיקויו מנסים לצמצם אירועים שעלולים להוביל לאסונות שמחלישים ומקטינים את כוח החיים של העם או שמובילים למוות. המנהיג של אנשי הקיקויו היה אדם אשר נחשב כבעל כוח החיים הגדול ביותר בקרב העם או האדם שהפגין את כוח החיים הגדול ביותר בטיפול באנשים, המשפחות, התוצרת החקלאית, הבקר והאדמות. המנהיג נחשב כאדם הקרוב יותר לאלוהים מכל אחד אחר מהאומה. מנהיג זה היה צריך להראות ולהוכיח כי הוא בעל אמות המידה הגדולות ביותר של האמת (maa) ושל הצדק (kihooto), בדיוק כמו האל העליון של אנשי הקיקויו.

תרבות

שפה

אנשי הקיקויו מדברים בשפת הקיקויו אשר היא חלק ממשפחת שפות הבנטו. בנוסף, רבים מדברים סוואהילי ואנגלית אשר שתיהן מוגדרות כשפות רשמיות בקניה.

ספרות

הספרות של אנשי הקיקויו כוללת שירה מקורית, סיפורים, אגדות, חידות ופתגמים המבוססים על עקרונות פילוסופיים שבראשם עומדים ערכי הצדק והמוסר. עד 1888 ספרות הקיקויו התבטאה בפולקלור. ישנם סיפורים מפורסמים כמו העלמה שהוקרבה על ידי בני משפחתה, האחות האבודה, ארבעה הלוחמים הצעירים ועוד רבים. כאשר המיסיונרים האירופאים הגיעו לארץ הקיקויו ב-1888, הם למדו את שפת הקיקויו והתחילו לכתוב בשפה זו על ידי שימוש באותיות רומיות. אנשי הקיקויו לא הסכימו עם הגישה החינוכית של האירופאים המיסיונרים. בנוסף הם דגלו בחינוך לשוויון הזדמנויות, עודדו מעורבות במשק הכלכלי ובשינויים הפוליטיים בארצם. כתוצאה מכך ישנם סמלים בולטים בספרות הקיקויו כגון מג'ה (Meja) ומוואנגי (Mwangi). יצירות ספרותיות של נגוגה וה ד'יונגו (Ngũgĩ wa Thiong'o) כוללות את מורוגי וה קגוגו (2006) (Murogi wa Kagogo), שאיטאני מוד'רבאיני (Caitani Mutharabaini) (1981), מטיגארי (1986) (Matigari) - הקוסם מארץ קרואו, המהווה את הרומן הגדול ביותר בשפת הקיקויו אשר תורגם ליותר משלושים שפות.

מוזיקה

המוזיקה המסורתית של אנשי הקיקויו התקיימה עד 1888 בה אימצו את התרבות האירופאית. לפני 1888 ועד 1920 מוזיקת הקיקויו כללה סגנונות מוזיקה שונים ביניהם נדומו, (Nduumo) קיבאטה (Kibaata), ומוד'ונגושי (Muthunguci). היום, מוזיקה וריקוד הם מרכיבים חזקים יותר בתרבות הקיקויו. קיימת תעשיית הקלטות מוזיקלית של אנשי הקיקויו, בסולם הפנטטוני שלהם וסגנון המוזיקה המערבי. מוזיקאים פופולריים כוללים את יוסף קמרו (Joseph Kamaru), אסתר ואהומה (Esther Wahome), מיקה רוה (Mike Rua), פטר קיגיה (Peter Kiggia), אבריל ניאמבורה ועוד. 10 המוזיקה באוכלוסייה בקניה מתאפיינת בריקודים, תופים ושאר כלים, לעומתם מוזיקת הקיקויו מכילה בעיקר שפה, ולמעשה מספרת סיפורים וחידות דרכה.

קולנוע

הפקת סרטי קולנוע זוהי תופעה חדשה מאוד בקרב אנשי הקיקויו. התופעה הפכה פופולרית רק במאה ה-21. במאה ה-20, צרכו סרטים שנעשו במערב, בעיקר סרטים אמריקאים. סרטים פופולריים של הפקת קיקויו כוללים סדרות קומדיה כמו מאצ'אנגי (Machang'i) וקיהנג'ו (Kihenjo), וסרטים עם אמירה פוליטית לדוגמה-"מטבח הטוטו" שמתרחש בקנייה הקולוניאלית שבו ילד קיקויו צעיר עובד עבור מתיישבים בריטיים בקנייה. הסרט מתאר את הקשיים שעברו העובדים, מתאר את הלחץ המתמיד מצד לוחמי החופש שרצו שהעובדים יחברו אליהם.

מטבח הקיקויו

המזון האופייני של אנשי הקיקויו כולל תירס ושעועית (Gītheri), אפונה ירוקה מחית תפוחי אדמה (Mūkimo), שעועית מחית תפוחי אדמה (Kīmitū), שעועית יבשה מחית, תירס ותפוחי אדמה (Irio), נקניק (Mūtura), דייסה מותססת מקמח דוחן, בשר עיזים צלוי ותירס (Ūcūrū ). בנוסף, מזונם כולל בשר בקר, עוף וירקות מבושלים כגון כרוב, תרד וגזר.

לקריאה נוספת

• Arnold, Curtis. 1988. Kenya: a visitor's guide, Africa: Evans
• Boyes, John.1874. How I Became King of the Wa-Kikuyu. Nairobi: W. Boyd
• Joseph Bindloss, Tom Parkinson, Matt Fletcher. 2003 Kenya, Footscray, Vic. : Lonely Planet
• Karangi, M. M. 2008. "Revisiting the roots of Gĩkũyũ culture through the sacred Mũgumo tree". Journal of African Cultural Studies, 20(1), 117-132.
• Routledge, William Scoresby; Routledge, Katherine Pease. 1910. With a Prehistoric People: The Akikúyu of British East Africa, Being some account of the method of life and mode of thought found existent amongst a nation on its first contact with European civilisation. London: Edward Arnold.
• Salas; et al. 2002. "The Making of the African mtDNA Landscape". American Journal of Human Genetics. 71 (5): 1082–11
• Tempels, Placide. 1959. Bantu Philosophy. Paris: Présence africaine.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קיקויו בוויקישיתוף

• Kenya Africa, 22.3.2013. History of Kenya
• FSU. 20.4.2011.The music and culture of the Kikuyu Tribe. World music online
• kenya-information-guide, 19.2.13. "Kikuyu Tribe – the Largest Tribe in Kenya: History and Culture". Kenya-information-guide (אורכב 09.05.2017 בארכיון Wayback Machine)
• Mbiti, John. 1990. African Religions and Philosophy. Oxford: Heinemann.
• Ministry of State for Planning, 10.8.13. Population & Housing Census Results at the Wayback Machine. Knbs
• קיקויו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• קיקויו (עם אפריקני), דף שער בספרייה הלאומית
• קיקויו, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)