קירטון

קירטון הוא סלע משקע ביוכימי, פריך, לבן ונקבובי. זהו סלע הקרוב לאבן גיר ומורכב כמוהו מהמינרל קלציט, אך בשונה מהגיר אינו בעל מבנה גבישי.

תכונות עריכה

הקירטון נבנה משלדים גיריים של יצורים זעירים. היצורים הנפוצים בקירטון הם הקוקליטים (סוג של אצה היוצרת לוחות גיר דקים) והפורמיניפרים (סוג של יצור חד-תאי). בחלק מסלעי הקירטון בארץ מהווים הקוקליטים 75% מהסלע, אלא שבשל גודלם (בין אלפית לשתי אלפיות המילימטר) ניתן לראותם במיקרוסקופ האלקטרונים בלבד. לעומת זאת, את הפורמינפרים שגודלם כ-0.1 מ"מ ניתן לראות במיקרוסקופ רגיל.
הקירטון פריך בהשוואה לאבן הגיר. אבן הגיר בנויה מארגוניט ומקלציט עשיר במגנזיום, שני מינרלים בלתי יציבים שעוברים המסה וגיבוש מחדש בתהליך הדיאגנזה, תהליך שגורם להקשחת אבן הגיר. לעומתו הקירטון בנוי מקלציט דל מגנזיום שאינו עובר המסה ונשאר רך.
על אף שהקירטון הוא נקבובי הוא אינו מעביר מים היטב שכן נקביו זעירים ביותר ולכן הוא סלע אטים.
הקירטון עמיד יחסית לסחיפה. ולכן נוצרים צוקים תלולים בנקודה שבה רכסי הקירטון פוגשים בים.

היווצרות הקירטון עריכה

הקירטון שוקע בים בקצב של 1-2 מ"מ למאה שנה. שקיעה מסיבית של קירטון התחוללה באירופה, בחלקים נרחבים של אמריקה הצפונית ובמזרח התיכון במשך כ-30 מיליון שנה, בתקופה הקרויה קרטיקון עליון. (הקירטון אף נתן את השם לתור הקרטיקון - Craie בצרפתית פירושו קירטון או גיר). שקיעת הקירטון החלה מתחילת הקנומן (לפני כ-95 מיליון שנה) ועד לסוף עידן המזוזואיקון (סוף תקופת הקרטיקון העליון לפני כ-65 מיליון שנה), אז נוצרו הצוקים הלבנים של דובר במחוז קנט באנגליה, המורכבים ממשקעי קירטון.

במזרח התיכון (ובכלל זה בארץ ישראל) החל הקירטון לשקוע, כמו באירופה, לפני כ-95 מיליון שנה, אלא שבאזור המזרח התיכון נמשכה שקיעה זו כ-50-60 מיליון שנה, עד לסוף תקופת האאוקן.

שימושיו עריכה

הקתדרלה באמיין בנויה מסלע קירטון

קירטון נחצב כבר אלפי שנים, ומספק חומר לבנייה ואדמת סיד לזיבול השדות. בדרום-מזרח אנגליה ישנם ה-deneholes - דוגמה לבורות כריית הקירטון העתיקים.

בשל היותו סלע רך וקל לחציבה ועיצוב, שימש הקירטון לכריית בתי מגורים בימים עברו. דוגמאות ניתן לראות באזור בית גוברין ("מערות" בית גוברין הן מנהרות מעשה ידי אדם) ובקפדוקיה אשר באסיה הקטנה.

הסלע נפוץ בצפון צרפת בחבל פיקרדי ובצפון חבל נורמנדי ושימש שם לבניית ערים ומונומנטים. רגישות הסלע לקפאון גרמה לכך שעם התפתחות אמצעי התחבורה במאה ה-19 (הרכבת, תעבורה ימית בנהרות), פסק השימוש בו לטובת אבן הגיר שנחצבה בסמוך לפריז.

בעבר שימש הקירטון לייצור גיר לכתיבה על לוחות בית הספר (ומכאן גם שמו של אמצעי הסימון באנגלית: Chalk - קירטון), אולם כיום נעשה שימוש בסידן גופרתי (CaSO₄) ליצור גירים.

קישורים חיצוניים עריכה

מדיה וקבצים בנושא קירטון בוויקישיתוף

קירטון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)