קלגרי פליימס
קלגרי פליימס (באנגלית: Calgary Flames) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מקלגרי, אלברטה, קנדה, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית הפסיפי שבחטיבה המערבית.
 | |||||
| מידע כללי | |||||
|---|---|---|---|---|---|
| אולם ביתי | |||||
 | |||||
| סקושה-בנק סאדלדום | |||||
| (19,289 מושבים) | |||||
 קלגרי, אלברטה, קנדה | |||||
| מדינה |
קנדה  | ||||
| תאריך ייסוד | 1972 | ||||
| ליגה | NHL | ||||
| חטיבה | מערבית | ||||
| בית | פסיפי | ||||
| היסטוריה |
אטלנטה פליימס (1972–1980) קלגרי פליימס (1980 - ההווה) | ||||
| בעלים |
נ. מארי אדוארדס הארלי הוצ'קיס | ||||
| מנכ"ל |
 קרייג קונרוי | ||||
| מאמן |
ראיין האסקה | ||||
| תארים | |||||
| |||||
| תלבושת | |||||
 | |||||
| מדים (בית, חוץ, חלופיים) | |||||
| http://flames.nhl.com | |||||
  | |||||
הקבוצה נוסדה ב-1972 באטלנטה תחת השם אטלנטה פליימס כתוצאה ממתן זיכיון חפוז באותה שנה לניו יורק איילנדרס והרצון לשמור על מספר קבוצות זוגי בליגה. ב-1980 עברה הקבוצה לקלגרי.
הפליימס זכו בגביע סטנלי פעם אחת, ב-1989.
היסטוריה עריכה
1972 - 1980: ימי אטלנטה פליימס עריכה
סיפורה של קלגרי פליימס התחיל ב-1968 באטלנטה, כאשר איש העסקים טום קזינס ומושל ג'ורג'יה לשעבר, קרל סנדרס, קנו את קבוצת ה-NBA סנט לואיס הוקס והעבירו אותה לעיר. השניים בנו עבור קבוצת הכדורסל אולם חדש במרכז אטלנטה, "אומני קוליסאום", וביססו עליו גם בקשה לזיכיון לקבוצת NHL.
ב-1972 העניקה ה-NHL בחופזה זיכיון לקבוצה בלונג איילנד (שהפכה להיות ניו יורק איילנדרס) כדי להדוף תחרות מצד ליגה מתחרה שהייתה בשלבי הקמה, ה-WHA. מתוך רצון לאזן את לוח המשחקים ולשמור על מספר קבוצות זוגי בליגה הוענק גם הזיכיון לקבוצה מאטלנטה - קבוצה ראשונה של ה-NHL בדרום-מזרח ארצות הברית. השם "פליימס" ("להבות") נבחר כדי לייצג את השריפה הגדולה שהשמידה את אטלנטה במלחמת האזרחים.
הפליימס הצליחו למדי בעונה הרגילה - מתוך שמונה העונות שלהם באטלנטה הם עלו שש פעמים לפלייאוף. עם זאת, בפלייאוף הייתה הקבוצה כישלון חרוץ; היא נוצחה בכל שש סדרות הפלייאוף בהן השתתפה, וניצחה בכולן ביחד בשני משחקים בלבד.
הפליימס היו כישלון גם בתחום הכספי. ההימור על קבוצה ראשונה בדרום-מזרח ארצות הברית התגלה באותם ימים ככישלון, והתחרות עם ה-WHA גבתה גם היא מחיר כבד. הפליימס לא הצליחו להשיג חוזה טלוויזיה, וקזינס נאלץ למכור את הקבוצה כדי להצילה מפשיטת רגל. בהיעדר הצעות שישאירו את הקבוצה באטלנטה, מכר קזינס את הקבוצה לאיש עסקים קנדי, נלסון סקלבניה, שבעברו החזיק בשתי קבוצות ב-WHA - אדמונטון אוילרס ואינדיאנפוליס רייסרס, שם התפרסם כראשון שהחתים על חוזה מקצועני את וויין גרצקי. סקלבניה החליט להעביר את הקבוצה לקלגרי, ולשמר עבורה את השם "פליימס", אותו ראה כמתאים לקבוצה המבוססת באלברטה שבה מפותחת תעשיית הנפט. את עונת 1981 פתחה הקבוצה בביתה החדש.
1980 - 1985: הצלחה ראשונית בבית החדש עריכה
עם הגיעם לקלגרי הפכו הפליימס לסיפור הצלחה מיידי. הקהל קיבל את הקבוצה בהתלהבות, והאולם הביתי של הקבוצה, "סטמפיד קורל" בן ה-7000 מקומות, היה מלא בכל משחק. 10000 מנויים עונתיים וחצי-עונתיים נמכרו לעונה הראשונה של הקבוצה - הצלחה מפתיעה בהתחשב בעובדה שקבוצת ה-WHA ששיחקה בעיר עד 1977 התקבלה בקרירות והביאה מעט מאוד קהל למשחקיה.
הפליימס, בהנהגת המנהל קליף פלטשר, פנו מיד לאסטרטגיית הרכש שבנתה אותם בהמשך שנות ה-80 - רכישה של כמות גדולה של שחקנים אירופים ושחקני מכללות מליגת ה-NCAA, שווקים שאז היו ממועטי תחרות. כבר בעונה הראשונה בקלגרי השתלמה ההחלטה לקבוצה, כאשר החלוץ השוודי קנט נילסון, עם 49 שערים, הוביל אותה לפלייאוף. ההצלחה נמשכה גם בפלייאוף כאשר הפליימס ניצחו בסדרת פלייאוף לראשונה בתולדותיהם כולל תקופת אטלנטה, מול שיקגו בלאקהוקס, והמשיכו בניצחון נוסף בשבעה משחקים, נגד יתרון הביתיות, על פילדלפיה פליירס. בחצי הגמר נעצרו הפליימס בהפסד למינסוטה נורת'סטארס.
הפליימס התחזקו בעונת 1982 בחלוץ לני מקדונלד שהגיע מקולורדו רוקיז. למרות זאת, עונה חדשה הסתיימה במאזן שלילי ובעלייה קשה לפלייאוף, שהסתיים מהר מאוד עם הפסד מול ונקובר קנאקס.
למזלם הרע של הפליימס חל בליגה באותה עונה ארגון מחדש על בסיס גאוגרפי. הפליימס מצאו עצמם בבית קשה מאוד, "בית סמיית'", שכלל את הקבוצות במערב היבשת, כולל מי שכבר הפכה ליריבתם המושבעת - אדמונטון אוילרס, שבאותה תקופה בנתה את אחת הקבוצות הגדולות בתולדות הליגה. כיוון שהפלייאוף באותה תקופה היה על בסיס בתים ולא חטיבות, הפליימס והאוילרס נפגשו בפלייאוף כמעט מדי שנה. בשתי העונות הבאות הצליחו הפליימס לעבור את ונקובר קנאקס בסיבוב הראשון בפלייאוף, אולם בשתי הפעמים כשלו מול האוילרס בסיבוב השני.
בינתיים המשיכו הפליימס במדיניות הרכש שלהם. בוגרי קולג'ים מליגת ה-NCAA השתלבו בקבוצה, וגם הרכש מאירופה נמשך עם הגעתו של כוכב שוודי נוסף, הוקן לוב. גם בית חדש נמצא לקבוצה - ה"סאדלדום" (Saddledome), ששמו נגזר מצורתו המזכירה אוכף.
רצף העליות לפלייאוף נמשך גם ב-1985, אולם הפעם כשלו הפליימס כבר בסיבוב הראשון מול ויניפג ג'טס.
1986 - 1989: שנות השיא עריכה
המחצית השנייה של שנות ה-80 היו תקופת שיא לפליימס. השחקנים שנרכשו בשנים הקודמות התגבשו לאחת הקבוצות החזקות בליגה, כאשר בכל עונה עד 1991 סיימה הקבוצה את העונה הרגילה עם 90 נקודות ויותר בטבלה.
ריצת הפלייאוף של 1986 עריכה
לפני עונת 1986 ויתרו הפליימס על קנט נילסון, ואת המושכות ההתקפיים של הקבוצה נטלו הוקן לוב ודן קווין, החלוץ המרכזי קו ההתקפה הראשון. עוגני ההגנה היו אל מקיניס, בעונתו הרביעית בקבוצה, וגרי סוטר, מגן שהגיע מקולג' בליגת ה-NCAA באותה עונה, וזכה בגביע קאלדר כרוקי העונה בליגה. בשער עמד מייק ורנון, שוער הקבוצה מאז 1983, יליד קלגרי שגדל בקבוצות הצעירים של העיר.
הפליימס עברו בפלייאוף בקלות את ויניפג ג'טס ועלו לגמר "בית סמיית'", שוב מול יריבתם המושבעת אדמונטון אוילרס. האוילרס של 1986 הייתה כבר קבוצת-על מבוססת, עם כוכבים כוויין גרצקי, יארי קורי, מרק מסיה, פול קופי ועוד. היא הייתה אלופת השנתיים הקודמות ונראתה כמועמדת בטוחה לזכות בגביע סטנלי שלישי ברציפות. היריבות בין הקבוצות, שהייתה גדולה בלאו הכי, הייתה חריפה במיוחד בעקבות תקרית במשחק ביניהם בעונה הרגילה, כאשר בעקבות קטטה המונית בין שחקני שתי הקבוצות השתלט שחקן הפליימס, דאג רייזברו, על חולצתו של שחקן האוילרס מרטי מקסורלי וקרע אותה לגזרים בעזרת סכיני המחליקיים שלו.
גם הסדרה הייתה פיזית וקשוחה, כאשר גרי סוטר נפצע בה פציעה קשה בעקבות תיקול של מרק מסיה, וסיים אותה טרם זמנה. הסדרה נגררה לשבעה משחקים, והפעם הפתיעו הפליימס כשניצחו במשחק השביעי באדמונטון והדיחו את האוילרס.
גם הגמר החטיבתי מול סנט לואיס בלוז נמשך לשבעה משחקים, וגם הפעם יצאו הפליימס כשידם על העליונה במשחק השביעי ועלו לראשונה בתולדות המועדון לסדרת הגמר על גביע סטנלי, מול מונטריאול קנדיאנס - הגמר הכל-קנדי הראשון מאז התרחבות ה-NHL ב-1967.
הפליימס ניצחו במשחק הראשון בסדרה, אולם כאן הגיע סוף הצלחותיהם. הקנדיאנס ניצחו בארבעת המשחקים הבאים וזכו בגביע סטנלי.
1987 - 1988 עריכה
הפליימס סיימו את עונת 1987 עם המאזן השני בטיבו בליגה, אולם בפלייאוף הופתעו על ידי ויניפג ג'טס. עונה לאחר מכן שובש לוח המשחקים של הקבוצה בעונה הרגילה, כיוון שה"סאדלדום" היה תפוס במהלך חודש פברואר עקב אולימפיאדת החורף שנערכה בקלגרי, והפליימס שיחקו במהלך כל החודש משחקי חוץ. למרות זאת סיימו הפליימס עם המאזן הטוב בליגה וזכו בגביע הנשיאים. בפלייאוף הביסו הפליימס את לוס אנג'לס קינגס, אולם בסיבוב השני שוב נתקלו באדמונטון אוילרס, ששוב הגיעה כאלופה המכהנת. האוילרס הביסו את הפליימס בארבעה משחקים בדרך לגביע סטנלי רביעי בחמש עונות. הרוקי של הקבוצה ג'ו ניוונדייק נבחר לרוקי העונה בליגה וזכה בגביע קאלדר. הפליימס בחרו לוותר באותה עונה על ברט האל, שלא הצליח בקבוצה בעונה וחצי ששיחק בה. האל הפך לאחר הכוכבים הגדולים של הליגה במדי סנט לואיס בלוז.
ריצת הפלייאוף של 1989 עריכה
את העונה הרגילה של 1989 סיימו הפליימס עם מאזן מצוין של 54 ניצחונות מול 17 הפסדים ו-9 תיקו, וזכו בפעם השנייה ברציפות בגביע הנשיאים וביתרון ביתיות לאורך כל הפלייאוף. סדרת הפלייאוף של הסיבוב הראשון, מול ונקובר קנאקס, הגיעה לשבעה משחקים, כאשר שער של ג'ואל אוטו בהארכה של המשחק השביעי הציל את חלום הפלייאוף של הקבוצה.
בגמר של "בית סמיית'" פגשו הפליימס שוב את וויין גרצקי, שמירר את חייהם לאורך שנות ה-80 עם אדמונטון אוילרס, הפעם במדי קבוצתו החדשה לוס אנג'לס קינגס. גם גרצקי לא עזר לקינגס, והפליימס הביסו אותם בקלות ועלו לגמר החטיבתי.
בגמר החטיבתי פגשו הפליימס את שיקגו בלאקהוקס, וגם הפעם עברו בקלות בחמישה משחקים ועלו בפעם השנייה לסדרת גמר גביע סטנלי. כמו ב-1986, גם הפעם היריבה בגמר הייתה מונטריאול קנדיאנס. עד היום זו הפעם האחרונה ששתי קבוצות קנדיות הגיעו לסדרת גמר גביע סטנלי.
הסדרה הייתה דרמטית והפכפכה כאשר יתרון הביתיות עובר מצד לצד בארבעת המשחקים הראשונים. הפליימס ניצחו במשחק החמישי ב"סאדלדום" ועלו ל-3:2, ובמשחק השישי במונטריאול, עם שערים של לני מקדונלד ודאג גילמור, שהגיע לקבוצה עם תום מועד ההעברות באותה עונה, ניצחו הפליימס את הקנדיאנס והשלימו זכייה ראשונה, ויחידה עד היום, גביע סטנלי. זו הייתה הפעם היחידה שקבוצה אורחת הניפה את גביע סטנלי ב"מונטריאול פורום", ביתם ההיסטורי של הקנדיאנס. אל מקיניס זכה בגביע קון סמיית' כ-MVP של הפלייאוף. השער שכבש לני מקדונלד במשחק האחרון התברר כשערו האחרון בקריירה - הכוכב הוותיק, שהגשים את חלומו לזכות בגביע סטנלי במדי הפליימס, פרש מפעילות לאחר 16 עונות בקבוצה.
עונת 1989 הייתה היסטורית בעוד היבט. לאורך שנות ה-80, נאמנה למדיניותו של המנהל קליף פלטשר לחפש שחקנים במקומות בהם התחרות קטנה יותר - אירופה וליגת ה-NCAA - בחרה הקבוצה בדראפט מספר פעמים שחקנים סובייטים, למרות הסיכוי הנמוך לקבל אותם. ב-1989 הצליח פלטשר לקבל שחקן סובייטי ראשון בברכת שלטונות ברית המועצות. סרגיי פריאחין הגיע לקבוצה לאחר סיום העונה בברית המועצות והספיק לשחק בשני משחקים בעונה הרגילה ובמשחק אחד בפלייאוף. כמות המשחקים הנמוכה לא הספיקה כדי להפוך אותו לשותף רשמי לזכייה באליפות, ושמו לא נחרט על גביע סטנלי, אולם מקרה פריאחין פרץ את השערים לכוכבים סובייטים אחרים שהחלו להציף את ה-NHL.
1990 - 1996: ימי תיאורן פלרי עריכה
לאחר פריצת הדרך עם סרגיי פריאחין, הביאה עונת 1990 לקבוצה כוכב סובייטי אמיתי ראשון - סרגיי מקארוב, מהכוכבים הגדולים של נבחרת ברית המועצות בשנות ה-80. מקארוב זכה בגביע קאלדר כרוקי העונה בליגה, בזכייה מעוררת מחלוקת - הוא אמנם היה רוקי לפי ההגדרה היבשה כשחקן בעונתו הראשונה בליגה, אבל היה כבר כוכב מנוסה ומוכח בן 31. למרות הצטיינותו של מקארוב הפליימס שוב סיימו עונה רגילה טובה, אך בסיבוב הראשון בפלייאוף נוצחו על ידי לוס אנג'לס קינגס בשבעה משחקים כולל תבוסה של 12:4 במשחק הרביעי.
בעונה שלאחר מכן הפגינו הפליימס עונה רגילה מצוינת וסיימו עם המאזן הטוב ביותר שלהם עד אז, ולראשונה עברו 100 נקודות בטבלה בסיום העונה הרגילה. השחקן המוביל שלה היה תיאורן פלרי, שבעונתו השלישית בקבוצה פרץ למעמד של כוכב עם 51 שערים ו-53 אסיסטים. גם הפעם נכשלו הפליימס בשבעה משחקים בסיבוב הראשון, שוב מול היריבה הגדולה והאלופה היוצאת, אדמונטון אוילרס. המנהל הוותיק קליף פלטשר, שהיה בקבוצה למן היווסדה באטלנטה, עזב לטורונטו מייפל ליפס ולקח איתו את דאג גילמור.
ב-1992, לראשונה מאז המעבר לקלגרי, סיימה הקבוצה את העונה הרגילה במאזן שלילי והחמיצה את הפלייאוף. יחד עם התקופה באטלנטה, העונה הכושלת קטעה לפליימס רצף של 17 עליות לפלייאוף.
הקבוצה חזרה לפלייאוף בארבע העונות הבאות, תוך כדי שכוכבה, תיאורן פלרי, נאבק לאורך כל התקופה בהתמכרות לסמים ושתייה. למרות בעיותיו והיעדרויותיו בתוכניות גמילה חוזרות ונשנות, היה פלרי כוכב ההתקפה העיקרי של הקבוצה לצדם של גארי רוברטס ורוברט רייכל. בפלייאוף, בכל ארבע העונות, כשלה הקבוצה בסיבוב הראשון. כוכבי הזכייה בגביע סטנלי מ-1989, מייק ורנון ואל מקיניס, עזבו את הקבוצה, ובסוף עונת 1996 נאלץ גם רוברטס לפרוש מפעילות בשל פציעה. במהלך אותה עונה הועבר ג'ו ניוונדייק לדאלאס סטארס ובמקומו הגיע שחקן צעיר וכוכב בהתהוות, ג'רום איגינלה.
1997 - ההווה עריכה
1997 - 2003: צרות כלכליות ובצורת מקצועית עריכה
שבע העונות, בין עונת 1997 ועונת 2003, היו שנים של שקיעה בקבוצה. במשך כל אותן עונות לא עלתה הקבוצה לפלייאוף, כאשר היא מפסידה כסף רב וסובלת מירידת ערכו של הדולר הקנדי. גם הקהל הלך ונטש אותה, וחזר רק לנוכח איומים להעביר את הקבוצה לארצות הברית כפי שנעשה עם ויניפג ג'טס וקוויבק נורדיקס. הקבוצה נאלצה לוותר על כוכבים גדולים שלא יכלה לעמוד במשכורותיהם, ובראשם תיאורן פלרי שעזב את הקבוצה ב-1999.
לאחר עונת 2003 הובא לקבוצה המאמן דאריל סאטר, שהגיע מסן חוזה שארקס והביא איתו משם את השוער הפיני מיקה קיפרוסוף.
ריצת הפלייאוף של 2004 עריכה
העונה הרגילה של 2004 הסתיימה במאזן חיובי אך פושר של 42 ניצחונות מול 30 הפסדים, 7 תיקו ו-3 הפסדים בהארכה, כך שהפליימס חזרו לפלייאוף לראשונה מאז 1996, אך בדירוג נמוך שהועיד להם יריבות קשות. על העלייה לפלייאוף ניצח השוער החדש מיקה קיפרוסוף, שהצטיין עם ממוצע ספיגה של 1.7 שערים למשחק - הנמוך בליגה.
היריבה בסיבוב הראשון הייתה אלופת הבית הצפון-מערבי, ונקובר קנאקס. הסדרה ההפכפכה, שיתרון הביתיות בה שינה צד 4 פעמים, הגיעה למשחק שביעי ומכריע בוונקובר, כאשר הפליימס עמדו בו על סף ניצחון, אולם שער שוויון של הקנאקס שש שניות לסיום כפה הארכה. הפעם הפליימס היו אלה שניצחו בהארכה כדי לנצח את הסדרה. זו הייתה סדרת הפלייאוף הראשונה שהפליימס ניצחו בה מאז הזכייה בגביע סטנלי ב-1989.
בסיבוב השני חיכתה לפליימס אלופת הבית המרכזי, שסיימה את הליגה הרגילה עם המאזן הטוב ביותר, דטרויט רד וינגס. למרות מתקפה של הרד וינגס על שער הפליימס לאורך כל הסדרה, ניצחו הפליימס בסדרה בשישה משחקים בעזרת סדרת משחקים מצוינים של מיקה קיפרוסוף בשער. בשני המשחקים האחרונים לא הצליחו הרד וינגס להבקיע אפילו שער אחד.
גם בגמר החטיבה המערבית פגשו הפליימס אלופת בית - סן חוזה שארקס, אלופת הבית הפסיפי וקבוצתם הקודמת של המאמן סאטר והשוער קיפרוסוף. הסדרה נפתחה בחמישה ניצחונות חוץ לפני שהפליימס ניצחו ב"סאדלדום" את המשחק השישי ועלו לסדרת גמר גביע סטנלי. הפליימס הפכו לקבוצה היחידה מאז שהליגה חולקה לשישה בתים שהדיחה את אלופות כל הבתים בחטיבה שלה בדרך לסדרת הגמר, והקבוצה הקנדית הראשונה שעולה לסדרת הגמר מאז ונקובר קנאקס ב-1994. הקבוצה הפכה ליקירת קנדה, כאשר שגרירות קנדה בוושינגטון הניפה דגל של הפליימס לצד דגל קנדה, וראש ממשלת קנדה פול וילסון קרא לה "הקבוצה של קנדה".
סדרת הגמר, מול טמפה ביי לייטנינג, ריתקה את קנדה כולה, כאשר בזמן משחקי החוץ התמלא ה"סאדלדום" באוהדים שצפו במשחקים על מסך ענק. הפליימס הגיעו למשחק השישי בקלגרי עם יתרון 3:2 בסדרה, והזדמנות גדולה לזכות בגביע סטנלי ב"סאדלדום". בשליש השלישי, במצב של 2:2, נראה היה שמרטן ז'לינה כבש שער עבור הפליימס. השופטים סימנו שהדיסקית לא עברה במלוא היקפה את קו השער, והשער נבדק ממספר זוויות בווידאו כאשר התוצאות לא היו חד משמעיות מספיק כדי להפוך את החלטת השופטים. הלייטנינג ניצחו לבסוף בשתי הארכות, החזירו את הסדרה למשחק שביעי ומכריע בטמפה, וניצחו גם בו כדי לזכות בגבוע סטנלי.
למרות ההפסד, 30,000 אוהדים הגיעו ל"אולימפיק פלאזה" בקלגרי כדי לקבל את פני השחקנים.
2005 - 2014: הצלחות אישיות וכשלונות קבוצתיים עריכה
עונת 2005 בוטלה בעקבות סכסוך עבודה בין ה-NHL לאיגוד השחקנים. הבעלים של הפליימס, הרלי הוצ'קיס, הוביל לבסוף את המשא ומתן מצד בעלי הקבוצות וסייע להגיע להסכם עם איגוד השחקנים שאיפשר לחדש את הליגה בעונת 2006.
העונות שאחרי העונה המבוטלת היו מצוינות מבחינה אישית לג'רום איגינלה, ששבר את שיאי ההבקעה של המועדון שבהם החזיק תיאורן פלרי, ולמיקה קיפרוסוף שנבחר לשוער העונה ב-NHL ב-2006 וזכה בגביע וזינה. עם זאת, מאז הריצה לסדרת הגמר ב-2004 ועד 2015 לא ניצחו הפליימס עוד בסדרת פלייאוף, כאשר בין 2006 ו-2009 הודחו בסיבוב הראשון ובין 2010 ל-2014 כלל לא עלו לפלייאוף. בתווך, בסיום עונת 2011, הודיע החלוץ השוודי הוותיק של הקבוצה, פרדריק מודין, על פרישתו ממשחק, וב-2013 עשה זאת גם השוער המצטיין מיקה קיפרוסוף. באותה עונה איבדה הקבוצה גם את כוכב ההתקפה והקפטן שלה, ג'רום איגינלה, שעזב לפיטסבורג פינגווינס עם סיום מועד ההעברות.
2014 - ההווה עריכה
בעונת 2014/15 נאבקו הפליימס על מקום בפלייאוף מול האלופה היוצאת לוס אנג'לס קינגס, ולקראת סיום העונה ניצחו הפליימס את הקינגס במשחק מכריע בקלגרי ועלו לפלייאוף תוך השארת האלופה היוצאת מחוצה לו. הם המשיכו בניצחון על ונקובר קנאקס בשישה משחקים, סדרת הפלייאוף הראשונה שניצחו בה הפליימס מאז 2004. בסיבוב השני הודחו הפליימס על ידי אנהיים דאקס.
עונה לאחר מכן החמיצו הפליימס את הפלייאוף, וב-2016/17 נתקלו שוב באנהיים דאקס, הפעם בסיבוב הראשון בפלייאוף, ושוב הודחו.
במהלך עונת 2017/18 החתימה הקבוצה את החלוץ הצ'כי הוותיק יארומיר יאגר, מגדולי המבקיעים בתולדות הליגה, אך יאגר בן ה-46 היה מעבר לשיאו ושיחק בקבוצה 7 משחקים בהם כבש שער אחד בלבד לפני שעזב את הקבוצה וחזר לקבוצת נעוריו בצ'כיה. הפליימס סיימו את העונה הפושרת מחוץ לפלייאוף.
בעונה הרגילה ב-2018/19 גילו הפליימס יכולת גבוהה שהביאה להם 50 ניצחונות ו-107 נקודות בטבלה, ואת המקום הראשון בחטיבה המערבית. בפלייאוף נחלה הקבוצה אכזבה גדולה כאשר מול השמינית בחטיבה, קולורדו אוולאנש, הודחו הפליימס בחמישה משחקים. בעונה שאחריה, שהושפעה ממגפת הקורונה, עברו הפליימס את הסיבוב המוקדם שנוסף לפלייאוף באותה שנה לפני שהודחו בסיבוב הראשון בידי דאלאס סטארס העדיפה. חוסר היציבות נמשך בעונה 2020/21 שבה שבה הקבוצה והחמיצה את הפלייאוף.
בעונת 2021/22 גילתה הקבוצה יכולת גבוהה בעונה הרגילה וסיימה אותה כאלופת הבית הפסיפי עם 50 ניצחונות ו-111 נקודות בטבלה - אך הפלייאוף הסתיים באכזבה עם הדחה בסיבוב השני מול היריבה המושבעת אדמונטון אוילרס, וחוסר היציבות נמשך כשהקבוצה שבה והחמיצה תא הפלייאוף בעונה שלאחר מכן.
מסורת עריכה
"המייל האדום" עריכה
במהלך ריצת הפלייאוף של 2004 הפכה השדרה ה-17 בקלגרי, הסמוכה ל"סאדלדום", לאזור מסיבות אוהדים בלתי פוסקות. בכל לילות המשחקים במהלך הפלייאוף התאספו בין 35,000 ל-60,000 אוהדים בשדרה למסיבה.
לקראת הפלייאוף של 2006 הודיעה משטרת קלגרי כי תאסור על מסיבות "המייל האדום" ותקנוס את המשתתפים. לחץ של האוהדים ופרנסי העיר הפך את החלטת המשטרה, אולם הדחתם המוקדמת של הפליימס מהפלייאוף הביאה לסיום מוקדם של "המייל האדום".
"C of Red" עריכה
אוהדי הפליימס ידועים בקנאותם לצבע האדום של הקבוצה, כאשר במהלך ריצת הפלייאוף של 2004 יצאה קריאה לאוהדים להגיע למשחקים ב"סאדלדום" לבושים באדום. ההיענות הייתה עצומה, והביקוש לחולצות הבית האדומות של הפליימס היה גדול עד כדי כך שיצרנית חולצות ההוקי CCM הפסיקה לייצר חולצות של קבוצות אחרות כדי לעמוד בביקוש. ההיענות של האוהדים ללבוש את צבעי הקבוצה הייתה באחוזים גדולים במיוחד, ומכאן נוצר הכינוי C of Red - משחק מילים על Sea of Red ("ים של אדום") ועל האות C שבלוגו של הפליימס.
הלוגו ומורשת אטלנטה פליימס עריכה
"ה-C העולה בלהבות", הלוגו של הפליימס, מלווה את הקבוצה בשינויים מזעריים מאז המעבר שלה לקלגרי. המורשת של גלגולה הקודם של הקבוצה, אטלנטה פליימס, מאוזכרת על חולצות הקפטנים החלופיים של הקבוצה, כאשר האות A המסמנת קפטן חלופי (Alternate Captain) מוחלפת בלוגו "ה-A העולה בלהבות" של הקבוצה מימיה באטלנטה.
יריבויות עריכה
היריבות הטבעית של קלגרי פליימס היא עם אדמונטון אוילרס. מעבר לכך שמדובר על שתי הערים הגדולות בפרובינציית אלברטה - קלגרי העיר הגדולה ואדמונטון בירת הפרובינציה - הקבוצות גם החלו לפעול באלברטה במסגרת ה-NHL כמעט באותו זמן. האוילרס הצטרפו ל-NHL ב-1980 מליגת ה-WHA שנסגרה, ועונה אחת לאחר מכן עברו הפליימס מאטלנטה לקלגרי. הקבוצות נפגשו חמש פעמים בפלייאוף, רק בסדרה אחת (1986) הצליחו הפליימס לנצח.
סגל שחקנים עריכה
|
|
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קלגרי פליימס
קלגרי פליימס, ברשת החברתית פייסבוק
קלגרי פליימס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קלגרי פליימס, ברשת החברתית אינסטגרם
קלגרי פליימס, סרטונים בערוץ היוטיוב- קלגרי פליימס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=icon}