קלדיסטיקה

קלדיסטיקה (מיוונית: κλάδος, קלדוס - סניף, ענף) היא שיטה לסיסטמטיקה פילוגנטית שנוצרה במחצית השנייה של המאה ה-20 ומהווה תחום שלם בביולוגיה האבולוציונית. השיטה הוצגה לראשונה בידי הזואולוג והביולוג הגרמני וילי הניג בספרו "סיסטמטיקה פילוגנטית" (Phylogenetic Systematics), בשנת 1966.

ווילי הניג

השיטה שואפת לשקף את הסתעפות המינים מאבות קדמונים, ומסקנותיה שונות לעיתים ממסקנות הטקסונומיה המסורתית. יחידת מיון בשיטה זו מכונה ענף בעברית, Clade באנגלית (מבוטא "קלייד") ו"קלד" ביוונית עתיקה.

הקלדיסטיקה מבוססת על הרעיון לפיו ניתן להסיק מתכונות משותפות של אורגניזמים שאינן נמצאות באורגניזמים אחרים, את קיומו של אב קדמון משותף לאורגניזמים בהם מתקיימות התכונות הללו. ככל שישנן יותר תכונות משותפות כך האב הקדמון קרוב יותר לאורגניזמים החולקים תכונות אלו.

יישומים של שיטות הסיווג והטרמינולוגיה של הקלדיסטיקה, יושמו בהצלחה גם בתחומים רחוקים כמו למשל ניתוח היחסים בין כתבי היד ששרדו מסיפורי קנטרברי של צ'וסר.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא קלדיסטיקה בוויקישיתוף

ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.