קלוד לנצמן

במאי סרטי קולנוע תיעודיים

קלוֹד לנצמןצרפתית: Claude Lanzmann; ‏27 בנובמבר 1925, בואה-קולומב שבצרפת5 ביולי 2018, פריז) היה במאי יהודי-צרפתי של סרטי קולנוע תיעודיים. מוכר בעיקר כיוצרו של הסרט התיעודי "שואה" מ-1985. כמעט כל סרטיו של לנצמן עוסקים בעם היהודי ובמדינת ישראל.

קלוד לנצמן
Claude Lanzmann
לנצמן בשנת 2014
לנצמן בשנת 2014
לידה 27 בנובמבר 1925
בואה-קולומב, פריז, Seine, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 5 ביולי 2018 (בגיל 92)
הרובע השנים-עשר של פריז, צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מונפרנאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1970–2018 (כ־48 שנים)
עיסוק במאי, מפיק ותסריטאי
מקום לימודים
יצירות בולטות שואה (1985)
בן או בת זוג
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • דוקטור לשם כבוד מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1999)
  • הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות הלאומי (13 בנובמבר 2014)
  • דוב הזהב של כבוד (2013)
  • Verzetsprijs van de Stichting Kunstenaarsverzet (1993)
  • קצין גבוה בלגיון הכבוד
  • מדליית הרזיסטנס
  • honorary doctor of the University of Lucerne עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

קורות חיים עריכה

לנצמן נולד בשנת 1925 בבואה-קולומב (Bois-Colombes) שבצרפת, למשפחה יהודית בעלת שורשים במזרח אירופה. סבו מצד אביו, יצחק לנצמן, הגיע מעיירה ליד מינסק, בלארוס, ואמו של קלוד, פאולין (לבית גלוברמן, 1903–1995), נולדה על הספינה שבה נסעו הוריה מאודסה למרסיי. בעקבות גירושי הוריו בשנת 1934 עברו קלוד, אחיו הצעיר ז'אק (לימים סופר, תסריטאי וכותב שירים) ואחותו אוולין (אוולין ריי, לימים שחקנית תיאטרון) יחד עם אביהם לבריאוד שבמחוז לואר עילי (Haute-Loire). בספטמבר 1938 חזרה המשפחה לפריז, שם המשיך קלוד את לימודיו בבית הספר קונדורסה ובו נחשף לראשונה לאנטישמיות. בגיל 18 הצטרף לנצמן לתנועת ההתנגדות הצרפתית והשתתף בלחימה בנאצים בפרובינציית אוברן. הוא התמחה בפילוסופיה בסורבון ומאוחר יותר התמנה למזכיר המגזין הצרפתי הספרותי-פוליטי "זמנים מודרניים".

ב-2001 קיבל לנצמן פרס על מפעל חיים מטעם סינמטק ירושלים. ב-2009 יצא ספרו האוטוביוגרפי "הארנב מפטגוניה", שזיכה אותו בפרס ויצו צרפת.[1] הספר תורגם לעברית בידי חגית בת-עדה וראה אור בהוצאת כתר בשנת 2011.

קריירה קולנועית עריכה

סרטו הראשון, "ישראל, למה", הציג ראיונות עם דמויות שונות בישראל של תחילת שנות ה-70, בהם רן כהן, יגאל ידין וצ'רלי ביטון.

סרטו השני, "שואה", הביע את גישתו של לנצמן לנושא תיעוד השואה: לנצמן התנגד נחרצות לחקירת הסיבות לרוע של גרמניה הנאצית, וטען כי חקירה שכזו היא בלתי אפשרית, גסה ובלתי מוסרית. אורכו של הסרט 9 שעות והוא כולל אך ורק ראיונות וצילומים עכשוויים של האתרים בהם התחוללה השואה, ללא חומרים מצולמים מתקופת השואה. לנצמן גם הוציא לאור ספר בשם "שואה", המהווה את תמליל הסרט.

בסרטו השלישי, "צה"ל", שחקר את המיתוס הצה"לי, נקט לנצמן גישה דומה וכלל בסרט אך ורק ראיונות עם דמויות שונות, בהן אריאל שרון, אהוד ברק, עמוס עוז ואביגדור בן-גל. ב-1997 וב-2001 יצאו שני סרטים שכוללים סיפורים שלא זכו להיכלל בסרט "שואה": "Un vivant qui passe", העוסק בסיפורו של נציג הצלב האדום שנשלח לדווח על המתרחש בטרזיינשטט, ו"סוביבור" (שם הסרט במקור: "סוביבור, 14 באוקטובר 1943, ארבע אחה"צ") העוסק במחנה סוביבור ובבריחה ממנו. בראשית 2014 יצא סרט נוסף של לנצמן המתבסס על חומר שלא נכלל ב"שואה", "אחרון הלא-צדיקים", המספר את סיפורו של בנימין מורמלשטיין, ראש היודנראט האחרון בטרזיינשטט.

סרטיו עריכה

 
קלוד לנצמן וגילה אלמגור בערב פתיחת פסטיבל הסרטים בירושלים 2010

פרסומיו בתרגום לעברית עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

אריאל שוייצר, ההרפתקן: על "אחרון הלא צדיקים" (2013), סרטו של קלוד לנצמן, תקריב גיליון 7, 2015.


בעקבות מותו:

הערות שוליים עריכה