קלוני (מנזר)

מנזר עתיק במזרח צרפת

מנזר קלוני הוא מנזר עתיק במחוז סון ולואר (אנ') בחבל בורגון שבמזרח צרפת, כ-20 ק"מ מצפון-מערב למקון. המנזר היה אחד המנזרים החשובים ביותר באירופה של ימי הביניים, ובו התפתחה רפורמת קלוני. סביב המנזר התפתח יישוב עירוני, הקרוי גם הוא קלוני.

קלוני
Cluny
מידע כללי
סוג מנזר, מנזר בנדיקטיני, קהילה דתית עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת rue du 11-Août עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום קלוני עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה צרפת עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ? – 2 בספטמבר 909
תאריך פתיחה רשמי 2 בספטמבר 909 עריכת הנתון בוויקינתונים
סגנון אדריכלי אדריכלות רומנסקית עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 46°26′05″N 4°39′34″E / 46.4348427°N 4.6594736°E / 46.4348427; 4.6594736
www.cluny-abbaye.fr/en/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

המנזר הוקם בשנת 910 כמנזר בנדיקטיני, חולל רפורמה דתית במערב אירופה (רפורמת קלוני) והיווה בסיס לרשת מנזרים גדולה שדעכה עם השנים וכמעט נעלמה.

ייסוד עריכה

בשנת 910, גיום הראשון, דוכס אקיטן (מוכר גם כגיום החסיד), החליט להעניק אחת מאחוזותיו, ולא מהחשובות שבהן, לשם הקמת מנזר (על נסיבות וסיבות הענקת המנזר ראו בערך על גיום). גיום היה "קומס" עשיר בעל בנום (bannum) (אנ') ורגולה (Regula), כלומר היה שליט מקומי בעל סמכויות ענישה וכפיית ציות. סמכותו באקיטן הייתה משולה לסמכות שליט עליון. מטרתו של גיום בהענקת האדמות הייתה לדאוג לנשמתו לכשיגיע זמנו להישפט האם לגן עדן או לגיהנום. בתמורה למתנה דרש גיום שהנזירים יתפללו לעילוי נשמתו ונשמת אשתו, וכן לעילוי נשמת קרוביו (אחותו, שממנה ירש את האחוזה, אחיו, אחיותיו וכל אחייניו ואחיניותיו). גיום הבטיח למנזר אימוניטס מפני התערבות מצד הכנסייה או שליט חילוני. הדרישה לתפילות כה רבות ערערה את האיזון שהיה נהוג במנזרים בין תפילות ועבודה לשם קיום. התפילות מילאו חלק ניכר מהיממה והנזירים לא היו יכולים יותר לפרנס את עצמם מיגיע כפיהם. גיום שחשב על כך, העניק למנזר אדמות שיבטיחו הכנסה מאריסות.

המקום שנבחר היה אחוזת ציד במחוז סון ולואר בחבל בורגון שבמזרח צרפת, כ-20 ק"מ מצפון-מערב למקון. חלק מתנאי ההקצאה של הנחלה היו הכפפת המנזר למרות האפיפיור (באותה עת כיהן האפיפיור סרגיוס השלישי). המנזר שאימץ את רוב עקרונות תקנון בנדיקטוס של בנדיקטוס מנורסיה כולל התאמות שנעשו על ידי בנדיקטוס מאניאן הפך במהרה לאבן שואבת לפרחי נזורה ששאפו לחיי מנזר טהורים.

מטרת ראשי המנזר הייתה להחזיר את הנזירים אל אלוהים בדרך שאותה הבינו ויכלו לקבל. כחלק מהרצון לרפורמה דתית התנגדו לשתי תופעות שהיו מקובלות בכנסייה של ימיהם: ניקולאיזם ושמעונות.

המנזר של קלוני בחר לעצמו כפטרון את פטרוס. כאשר התרחבה התנועה הפך פטרוס לפטרונם של כל המנזרים בתנועת קלוני.

תקנון הנזורה של קלוני עריכה

  ערך מורחב – רפורמות קלוני

המסדר נטל את תקנון הנזורה של בנדיקטוס מנורסיה ובמשך הזמן הוסיף לתקנון "מנהגים" consuetudines. שינויים אלו, ברוח השינויים של בנדיקטוס מאניין נועדו להפוך את המנזר ממקום בו יש שילוב של תפילה ועבודה למקום בו מתקיים פולחן תמידי.

עקרונות התקנון

המנזר צריך להיות מבודד ככל האפשר מהעולם החיצון, על הנזירים להסתגר ככל האפשר במנזר, קהילת הנזירים מהווה תחליף משפחה עבור הנזיר הבודד. כל נזיר שייך למנזר שלו ועליו לשהות בו (כלומר שלילת עקרון המיסיונריות). הסגפנות (אסקזה) לה נדרשו נזירי קלוני לא הייתה חמורה במיוחד כי מטרתם לא הייתה סגפנות אלא עבודת תמיד בשירות האל.

התפילות המרובות שנמשכו למעלה מ-8 שעות על פני היממה ביטלו עיקרון שהיה נהוג במנזרים עד אותה עת והוא עיקרון ההתבודדות.

מבנה המנזר עריכה

 
תוכנית מנזר קלוני II

מנזר קלוני נבנה מספר פעמים באותו מקום, בפעם השנייה שבנוהו התוכנית הייתה דומה מאוד לתוכנית מנזר סנט גאלן. את הכנסייה הציבו קרוב למרכז ולידה מגורי הנזירים והסקריפטיום. מצידו של הסקריפטיום היה הקלויסטר ולצידו המחסנים, בהמשך היו חדר האוכל והמטבח. לא היו סדנאות או אסמים כי על פי גישת מייסדי קלוני הנזירים היו אמורים לעסוק בעבודת כפיים סמלית בלבד ואת זמנם היו צריכים להקדיש לתפילה.

הכנסייה הייתה במרכז, לא רק מבחינה ארכיטקטונית אלא גם מבחינה מהותית. בגלל ריבוי התפילות חלק ניכר מזמנם של הנזירים התנהל בה.

הכנסייה השנייה שנבנתה במנזר הייתה מפוארת יחסית לכנסיות מנזרים אחרים. מנזרי קלוני אחרים העתיקו את הפאר של הכנסייה וכנסיות אלו נחשבו מהמפוארות בעולם של אותה תקופה.

בכנסייה שנבנתה במאה ה-11 בסגנון האדריכלות הרומנסקית היו קישוטי מתכות אצילות ואבנים טובות על הצלבים ותיבות שרידי הקדושים, וכן קישוטי טיח רבים. באותה תקופה חיו במנזר כ-300 נזירים.

אבות המנזר עריכה

כאב המנזר הראשון מונה הנזיר הוותיק ברנו מקלוני (אנ'), הוא כיהן בתפקידו כ-15 שנה (910–925). ברנו, בן למשפחת אריסטוקרטיה, נולד ב-860. נכנס למנזר באוטן וממנו נשלח ב-886 למנזר בום על מנת לנהלו ולתקן את הקילקולים שפשו בו. ב-890 ייסד מנזר על אדמות נחלתו בגיגני ועמד בראשו. במהרה ייסד שני מנזרים נוספים. כאשר גיום החליט להקים את מנזר קלוני הוא הציע לברנו לעמוד בראשו וברנו הסכים.

ברנו היה זה שהכתיב לנזירים לנהוג לפי תקנון בנדיקטוס, כפי שתוקן על ידי בנדיקטוס מאניאן.

ברנו בחר באודו כיורשו. עצם העצמאות של המנזר איפשרה לאבות המנזר לבחור יורשים ראויים, ואלו היו מנהלים טובים שידעו לנהל את תנועת קלוני והצלחתם יחד עם כתב ההענקה של מנזר קלוני והקשר המיוחד עם האפיפיורות מנעו התערבות מבחוץ.

רשימת אבות המנזר[1]
משנה עד שנה אב המנזר
919 927 ברנו (אנ')
927 942 אודו (אנ')
942 964 (948) אימר (אנ')
964 994 מאיולוס (אנ')
994 1049 אודילו (אנ')
1049 1109 הוגו (הראשון) (אנ')
1109 1122 פונטיוס
1122 1122 הוגו (השני)
1122 1156 פטרוס ונרביליס
1157 1157 רובר
1158 1163 הוגו (השלישי)
1163 1173 סטפן (הראשון) (אטיאן)
1173 1176 רודולף
1176 1177 גוטייר
1177 1179 גיום (הראשון)
1179 1183 סיבאוד
1183 1199 הוגו דה קלרמונט
1199 1207 הוגו (הרביעי)
1207 1215 גיום (השני)
1215 1220 גיראוד
1220 1228 רולנד
1228 1230 ברתולומיאו
1230 1236 אטיאן (השני)
1230 1235 אטיאן (השלישי)
1235 1244 הוגו (החמישי)
1244 1257 גיום (השלישי)
1257 1270 איב (הראשון)
1270 1295 איב (השני)
1295 גיום (הרביעי)
1295 1308 ברטרנד (הראשון)
1308 1319 אנרי (הראשון)
1319 1322 ריימונד (הראשון)
1322 1344 פייר (השני)
1344 1347 לטר
1347 1351 הוגו (השביעי)
1351 1361 אודריויום
1361 1369 סימון
1369 1374 ג'אן (הראשון)
1374 1383 ז'אק (הראשון)
1383 1400 ג'אן (השני)
1400 1416 ריימונד (השני)
1416 1423 רוברט (השני)
1423 1456 אודון
1456 1480 ג'אן דה בורבון
1481 1510 ז'אק דה אמבויז
1510 1518 גיפרוי דה אמבויז
1518 1518 ז'אן (הרביעי)
1518 1528 אימרד (השני)
1528 1528 ז'אק (השלישי)
1528 1550 ז'אן הרביעי מלוריין
1550 1574 שארל, קרדינל לורן
1575 1612 קלאוד
1612 1621 לואי
1621 1629 ז'אק ד'וון ד'ארבוז
1635 1642 הקרדינל רישלייה
1642 1654 ארמן דה בורבון
1654 1661 הקרדינל מאזארן
1661 1672 רינלדו
1672 1683 אנרי (השני)
1683 1715 עמנואל
1715 1747 אנרי-אוסוואלד
1747 1757 פרדריק-ג'רום
1757 1790 דומיניק

דעיכה עריכה

במאה ה-12 מנתה קהילת קלוני למעלה מ-1,000 מנזרים, אולם חשיבותו פחתה בהדרגה בגלל שילוב של גורמים. הרשת שיצר, והאידאולוגיה שהיתה לה השפעה על אירופה כולה, איבדו את השפעתן לטובת מסדרים חדשים שהדגישו את הסיגוף והעוני, כמו הציסטרסיאנים והקרטוזיאנים. המנזר כרע תחת נטל חובות גדולים בגין התחלת בניית המנזר השלישי. פתיחת האוניברסיטאות הראשונות מנעה ממנו מצטרפים שיכלו כעת לקנות דעת במוסדות לא דתיים. מלחמות הדת בצרפת במאה ה-16 החלישו אותו גם הן. התערבות יתר של האפיפיורים נטלה מהמנזר את היכולת למנות את המוכשרים ביותר, ולא אחת מונו אבות מנזר שהיו אנשי שלומה של רומא.

המנזר היה קיים עד המהפכה הצרפתית, ואז נהרס. מהמבנה המקורי נשאר כיום רק חלק קטן של אחד משמונת המגדלים המקוריים.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא קלוני בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מקור עיקרי Catalogus abbatum Cluniacensium