קמיל אנלרט
קמיל אנלרט (בצרפתית: Camille Enlart; 22 בנובמבר 1862 – 14 בפברואר 1927) היה ארכאולוג והיסטוריון צרפתי שמחקריו התמקדו בתקופת ימי הביניים, הוא נחשב חלוץ במחקר ושיטות תיעוד והרבה להשתמש בצילום שהיה טכנולוגיה צעירה.
 | |
| לידה |
22 בנובמבר 1862 בולון-סור-מר, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
14 בפברואר 1927 (בגיל 64) פריז, צרפת |
| ענף מדעי |
תולדות האמנות, ארכאולוגיה |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
|
| פרסים והוקרה |
אביר בלגיון הכבוד |
| תרומות עיקריות | |
| חתימה |
 |
  | |
אנלרט למד רישום וציור בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות היפות בפריז ואחרי כן פנה ללימודים בבית הספר הגבוה למדעי ההיסטוריה (École Nationale des Chartes). את לימודיו סיים בשנת 1889 בהגשת תיזה בתחום האדריכלות הרומנסקית. בשנת 1893 הוא החל לעבוד בספרייה של בית הספר לאמנויות היפות ולאחר מכן לימד ארכאולוגיה בבית הספר המסונף ללובר. ב-1903 מונה למנהל מוזיאון המונומנטים הצרפתים (צר') ומילא תפקיד זה יום מותו. בשנת 1910 כובד באות לגיון הכבוד, בשנת 1917 התמנה לעמוד בראש החברה לחקר עתיקות צרפת (Société des antiquaires de France) וב-1925 נבחר לאקדמיה הצרפתית. עניינו באדריכלות הגותית הוביל אותו לארצות הצלבנים במזרח. מחקריו על המבנים הצבאיים והדתיים בממלכת ירושלים (פורסמו בשנים 1925–1928) היוו בסיס לידע המצטבר על אודותיהם.
