קנגורו חולדתי אדמוני

קנגורו חולדתי אדמוני (שם מדעי: Aepyprymnus rufescens; קרוי גם בטונג אדמוני), הוא מין של יונק כיס קטן בגודל ארנבון שאנדמי ליבשת אוסטרליה, ומהווה מין יחיד בסוגו. זהו המין הגדול ביותר במשפחת הקנגוריים החולדתיים, ומבחינה חיצונית, הוא דומה במקצת לקנגוריים אמיתיים דוגמת הוולבי ארנבי. הקנגורו החולדתי האדמוני פעיל בשעות הלילה וניזון בעיקר מהצומח. הוא חי בדרך כלל בגפו, ונוהג לבנות לעצמו מספר קינים המשמשים אותו למנוחה ולמחסה. מין זה מפורסם בכך שהוא סובלני כלפי נוכחות האדם בסביבתו הטבעית, התנהגות אשר נחשבת לנדירה אצל יונקים קטנים.

קנגורו חולדתי אדמוני
קנגורו חולדתי אדמוני
מצב שימור
conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	קנגוראים
תת־סדרה:	דמויי-קנגורו
משפחה:	קנגוריים חולדתיים
סוג:	קנגורו חולדתי אדמוני
מין:	קנגורו חולדתי אדמוני
שם מדעי
Aepyprymnus rufescens ‏גריי, 1837
תחום תפוצה

טקסונומיה

איור של קנגורים חולדתיים.

הקנגורו החולדתי האדמוני תואר מדעית לראשונה בשנת 1837 על ידי הזואולוג הבריטי ג'ון אדוארד גריי, וסווג בתחילה כמין בסוג בטונג על סמך הדמיון החיצוני. בהמשך, הוקצה עבורו סוג נפרד - Aepyprymnus - עקב מאפיינים פיזיים ייחודים דוגמת מבנה הגולגולת, מערכת השיניים ומראה הפרווה, ועל כן הוא מהווה טקסון מונוטיפי.

הוא שייך למשפחת הקנגוריים החולדתיים בסדרת הקנגוראים, ומלבדו יש עוד שלושה סוגים במשפחה: קנגורו חולדתי (פוטורו) שכולל 4 מינים, הבטונג שכולל 6 מינים, והסוג קנגורו חולדתי מדברי שנכחד מן העולם.

החלק הראשון של שמו המדעי (Aepyprymnus) נועד לציין את הפרווה הזיפית והקוצנית הבולטת במיוחד באזור הגב, והחלק השני של השם (rufescens) מציין את מראהו האדמוני ששונה מהמראה הבהיר של הבטונגים או מהמראה הכהה-חדגוני של הפוטורואים. שמותיו הנפוצים הם קנגורו חולדתי אדמוני או בטונג אדמוני.

אנטומיה ומראה

פרופיל צד של קנגורו חולדתי אדמוני.

מאפיינים פיזיים

הקנגורו החולדתי האדמוני הוא המין הגדול ביותר במשפחתו, ומבחינה חיצונית מהווה צורת ביניים בין הבטונג לבין הוולבי הארנבי. יש לו מבנה גוף גוצי ועגלגל, גולגולת קצרה ורחבה אשר כבדה מזו של קרוביו, ואוזניים קצרות ומשולשות. חרטומו הקצר והעגול דומה לבטונג ומנוגד לחרטום הארוך והמחודד של הפוטורו. העיניים שלו גדולות ושחורות, והן בולטות היטב על רקע הפנים הבהירות.

למין זה ירכיים גדולות ומפותחות וזרועות קצרצרות, כאשר קרסוליו ארוכים ועבים יחסית לקנגורים חולדתיים אחרים. הידיים הקטנטנות בעלות טפרים מעוקלים המותאמים היטב לחפירה ונבירה, ומסייעים לו באיסוף מזון. כף הרגל האחורית חסרת בוהן ובעלת ארבע אצבעות: אמה ארוכה ועבה במיוחד, אצבע בגודל בינוני, וקמיצה וזרת סינדיקטיליות ובעלות שני טפרים קטנים המשמשים לסירוק הפרווה.

אורך ראשו וגופו של הקנגורו החולדתי: 52-38 סנטימטרים, וזנבו העבה נע בין 34 ל-40 סנטימטרים. גובהו בעמידה זקופה: 35 סנטימטרים, ומשקלו: 3.5-2.5 קילוגרם. בדומה לשאר המינים במשפחתו, הזכר והנקבה זהים פחות או יותר בגודל, במשקל ובצבע, אם כי נפוץ שהנקבה כבדה בכ-500 גרם יותר מהזכר.

קנגורו חולדתי אדמוני בשמורת טבע באוסטרליה.

כסות

לקנגורו החולדתי האדמוני פרווה שעירה וגסה במיוחד, והיא מורכבת משערות זיפיות וזקופות שמעניקות לה מראה קוצני (במיוחד באזור הגב). צבע הפרווה אפור צפחה או כסוף השזור בשערות לבנות וחומות, והוא נוטה לגוון אדמדם באזור הגב ופלג הגוף האחורי ולעיתים מתפשט לשאר הגוף. החזה, הגרון, הבטן, המפשעה, הזרועות ופנים הרגליים בצבע לבן בוהק, ועל הירך יש פס לבן דהוי. בניגוד מובהק לשיער הגס שעל הזרועות והירכיים, הרגליים וכפות הידיים של הקנגורו החולדתי קירחים משיער וורודים, והמעבר החד גורם לפרווה סביב כפות הידיים להראות כשרוול. הזנב דליל בשיער יחסית לגוף, וצבעו האופייני ורדרד או חום-אפרפר דהוי; קצה הזנב עשוי להיות לבן.

ראשו של הקנגורו החולדתי בצבע אפור צפחה בדרך כלל (לעיתים אדמדם חיוור), וקצה החרטום עשוי להיות כהה. הלחיים והסנטר לבנים ועל המצח יש במקרים מסוימים כתם לבן. העיניים מוקפות בטבעות ורודות קירחות משיער, והאף והלוע קירחים אף הם עם צבע ורוד או כתמתם. האוזניים בעלות צבעים מנוגדים לחלוטין: שחרחר בולט בצד החיצוני, ורוד בצד הפנימי, וכסוף בשוליים.

תפוצה

הקנגורו החולדתי האדמוני אנדמי לאוסטרליה, בה הוא מצוי לאורך החוף המזרחי של היבשת במדינות האוסטרליות קווינסלנד וניו סאות' ויילס: מקוקטאון בצפון ועד ניוקאסל בדרום. עד אמצע המאה ה-20 הייתה קיימת אוכלוסייה מבודדת לאורך נהר מארי (ממרכז ניו סאות' ויילס עד לויקטוריה), ושרידי עצמות מצביעים שטווח התפוצה ההיסטורי של המין השתרע עד לדרום-מזרח יבשת וכלל אפילו את האי פלינדרס הסמוך לטסמניה. התפוצה הגאוגרפית הנוכחית של הקנגורו החולדתי היא לאורך הרי החיץ הגדול, וצפיפות האוכלוסייה משתנה מאזור לאזור.

בית הגידול של הקנגורו החולדתי מגוון למדי, וכולל יערות גשם ממוזגים, יערות אקליפטוס, חורש ים-תיכוני ובתה, כאשר סביבת המחיה מתאפיינת לרוב גם בפסיפס של שיחים ושטחי מרעה פתוחים. מין זה חי הן בשפלות ובחופים, והן על מורדות רכסי ההרים.

אקולוגיה

התנהגות ופעילות

קנגורו חולדתי מלקט מזון מפסולת עלים.

הקנגורו החולדתי האדמוני יונק פעיל לילה מובהק: הוא מבלה שעות היום בשינה במקום מוגן בסבך, ומתעורר ויוצא לתור אחר מזון עם דמדומי ערב. בעבר היה מקובל להניח שהוא מין יחידאי החי בגפו; תצפיות מאוחרות יותר גילו, שאף על פי שהקשר בין הקנגוריים רופף ואינו ארוך טווח, המין חי לפרקים בזוגות או בשלישייה המורכבת מזכר ושתי נקבות ששטחם חופף זה לזה.

הבדל נוסף בינו לבין מינים יחידאים מובהקים, הוא תקשורת מפותחת, מגוונת וקולנית יותר בין הפרטים. כאשר הקנגורו החולדתי נבהל, הוא מפיק צליל לחישה ומכה ברגליו האחוריות על האדמה לאות אזהרה לקנגורים אחרים באזור, וכשהוא רגוז או תוקפני, הוא מפיק צליל צורמני של מסור. הנקבות קוראות לגורים שהתרחקו מהם באמצעות נהמות רכות. המין הופך לקולני במיוחד במהלך מחזור הביוץ של הנקבה שמוביל לאינטראקציה רבה בין הזוויגים.

הזכרים והנקבות חיים בשטח קבוע שגודלו משתנה בין הזוויגים: 110-75 דונם לזכר, 60-45 דונם לנקבה; השטח של הזכר עשוי לכלול בתוכו מספר שטחים של נקבות. בניגוד לנקבות, הזכרים טריטוריאליים ואינם סובלניים זה כלפי זה, והתוקפנות שלהם מתגברת בנוכחות נקבות או בשטח קטן המחייב אינטראקציה מתמדת עם זכרים אחרים (בשבי למשל). בגני חיות, יש לנקבות מדרג חברתי המבוסס על דומיננטיות וגודל. הקנגורים החולדתים תועדו מסמנים עצמים שונים בכלובים שלהם באמצעות בלוטות ריח.

קינון ולינה

הקנגורו החולדתי בונה לעצמו קן חרוטי עם פתח אחד המשמש לו כמקום מחסה בשעות היום. הקינים שלו נבנים בשקעים של גזעי עצים שנפלו, מתחת לשיחים, בכיסי סבך ודשא, ולעיתים רחוקות גם בשטח הפתוח. הקנגורו משתמש בחומרים צמחיים שונים בשביל לבנות ולרפד את הקן, כמו דשא, חציר, קש, שרכים יבשים וצמחייה סיבית. החומר הצמחי נאסף עם כפות הידיים, ונלקח באמצעות הזנב למקום המיועד שבו הוא מקובץ לערימה גדולה, ואז הקנגורו מתחיל לחפור בה וליצור חלל באמצעות הראש. תהליך בניית הקן לוקח כשלושה לילות, ולילות שלאחר מכן עשויים להיות שיפוצים ותוספות קלות.

הקנגורו החולדתי משתמש בכ-5 קינים במקביל הפזורים במקומות שונים בשטחו ובנייתם מתרחשת בעיקר בחורף היבש. מדי חודש, מתווספים קינים חדשים וננטשים קינים ישנים, ולעיתים הקנגורו עשוי לשפץ קן ישן במקום לבנות קן חדש. אף על פי שזכר ונקבה עשויים לחיות בקן משותף לפרקי זמן קצרים, בדרך כלל המין מעדיף לחיות לבדו בקן. הקנגורו החולדתי מסוגל לסבול מגוון טמפרטורות קיצוניות, מ-40 מעלות צלזיוס במהלך היום, ועד מתחת לאפס בלילה. הקינים משמשים כמקום מפלט מפני החום במהלך היום, בעוד שהטמפרטורות הליליות הנמוכות נסבלות על ידי הקנגורו ורק לעיתים רחוקות הוא יכנס לקן במהלך הלילה.

תנועה

קנגורו חולדתי צעיר חופר באדמה בפינת ליטוף במטרה למצוא מזון.

הקנגורו החולדתי מסוגל לנוע במהירות גבוהה למרחקים קצרים, כאשר הוא נע אך ורק על רגליו האחוריות החזקות, ומשתמש בגפיו הקדמיות הקטנות בעיקר על מנת לסייע בפניות חדות כשהזנב העבה משמש לאיזון. הריצה הקופצנית המהירה מתרחשת בעיקר בהימלטות מטורף או במעבר בין אזורי האכלה. בתורו אחר מזון, הקנגורו החולדתי נע באיטיות בצורה המזכירה את הארנב, כאשר גופו נתמך באמצעות זנבו העבה וגפיו הקדמיות, ובמקביל הוא מקפיץ את הרגליים האחוריות קדימה בעת ובעונה אחת. כדי לאתר סכנה מבעוד מועד, הקנגורו החולדתי נעצר על מקום עומדו אחת לכמה רגעים וסורק ומרחרח את הסביבה ביסודיות.

תזונה

הקנגורו החולדתי האדמוני הוא יונק צמחוני, הניזון ממגוון של עשבים עלים, ועשבי תיבול, והוא מסתמך מאוד על חוש הריח שלו באיתור המזון. הטפרים החדים והחזקים שלו משמשים אותו לחפור באדמה במטרה למצוא שורשים ופקעות. אף שהוא צורך גם פטריות בר, הן אינן מהוות מקור מזון חשוב עבורו כמו אצל מיני הפוטורו. הקנגורו החולדתי אינו מוגבל למזון צמחוני מסוים, ומסוגל לאכול צמחים שלמים על כל חלקיהם (זרעים, פרחים ועלים). מדי פעם, הוא גם לועס עצמות פגרים או מגוון את תזונתו בזחלים ותולעים שאותם הוא מוצא באדמה.

בשבי, הקנגורו החולדתי נחשב ליונק אוכל-כול שניזון מאוכל מגוון הכולל: דשא, פירות, ירקות, דגניים, צוף, לחם, אגוזים, ביצים, ואפילו בשר טחון. בטמפרטורות רגילות, הקנגורו החולדתי עשוי לוותר על שתיית מים לחלוטין, כשאת הלחות הנדרשת יקבל ממזונו הצמחי; בתקופות בצורת לעומת זאת, הוא נוהג לחפור חורים באפיקי נחלים יבשים במטרה למצוא נוזלים.

רבייה ומחזור חיים

נקבה וגור.

הקנגורו החולדתי הוא יונק פולגמי המתרבה בכל השנה ללא עונת רבייה קבועה, ומחזור הביוץ מתרחש במשך 34 ימים. הזכרים נוהגים לבקר בקיני הנקבות מדי לילה במטרה לבדוק עם הן מתקרבות לביוץ; במהלך הבדיקה שני הזוויגים משמיעים נהמות קולניות באוקטבות שונות. ככל שקרב מועד הביוץ, הזכר מבלה זמן רב בסמוך לקן, וממתין עד שתגיע העת. לאחר מכן, הנקבה מאפשרת לו לרחרח אותה זמן ממושך בטרם תזדווג איתו. נקבה שאינה מעוניינת, תנסה להבריח את הזכר על ידי השמעת נהימות רמות, תכה בגופו עם כפות הידיים או תשכב על האדמה ותבעט בו בחזקה עם הרגליים האחוריות; הזכר מצידו ינסה לגשת אליה ללא התחשבות באיומים מצידה, ויבעט בה קלות עם רגליו האחוריות בתגובה לאלימות מצידה. אף שהמין פוליגמי כאמור, לעיתים קרובות הזכר שומר בקנאות על הנקבה שהזדווגה איתו מפני זכרים אחרים. הזכרים כאמור אגרסיביים במיוחד זה כלפי זה, והקרבות ביניהם כוללים דחיפות, בעיטות ונשיכות.

ההיריון נמשך 22–24 ימים, ולאחריהם נולד וולד זעיר (או תאומים) במשקל גרם אחד אשר זוחל בכוחות עצמו מפתח הביב לעבר הכיס, שם הוא נצמד לאחת מפטמות האם. מיד לאחר הלידה, הנקבה מסוגלת להתרבות שוב. הגור יוצא לראשונה מהכיס בגיל 7–8 שבועות, ועוזב אותו לצמיתות בגיל 16 שבועות. לאחר עזיבת הכיס הגור נשאר לצד אימו במשך שבעה שבועות נוספים שבהם הוא לומד לאכול ולטפח את עצמו ולן בקן של האם. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל 11 חודשים, והזכרים בגיל 12 או 13 חודשים.

תוחלת החיים של הקנגורו החולדתי האדמוני: 6 שנים בטבע, 12-7 שנים בשבי.

מצב שימור

הקנגורו החולדתי האדמוני מסווג על ידי הרשימה האדומה של IUCN במצב השימור ללא חשש (LC), נוכח תפוצתו הרחבה, אוכלוסייה גדולה, היעדר איומים גדולים, הימצאותו באזורים מוגנים, ובנוסף אין זה סביר לעת עתה שמצבו ישתנה לקטגוריה מאוימת. בעבר המין חווה ירידות משמעותיות בעיקר בדרום היבשת, כתוצאה מטריפה על ידי שועלים, תחרות על מקורות מזון עם ארנבונים ואובדן בית גידול למטרות חקלאות. אף על פי שמצבו הנוכחי שפיר, העדר פיקוח על האיומים הללו עלול לגרום להם להיות משמעותיים לאוכלוסיית הקנגורו החולדתי בעתיד. בקווינסלנד המין מוגדר כנפוץ, בניו-סאות' ויילס הוא מוגדר כפגיע, ובויקטוריה כמין נכחד.

הקנגורו החולדתי והאדם

קנגורו חולדתי אדמוני בגן חיות בתחילת המאה ה-20.

הקנגורו החולדתי האדמוני ידוע בכך שהוא אינו חושש מן האדם, וניתן לצפות בו בטבע ממרחק קצר; התנהגות זו נחשבת לנדירה ויוצאת דופן אצל יונקים קטנים. מראהו הקומי, הילוכו הקופצני וקולניותו הרבה, הופכים אותו ליונק משעשע ואהוב על חובבי הטבע, והרגלו לצאת לשטחים פתוחים במהלך הלילה מקל על איתורו.

קנגורו חולדתי בפעילות לילית.

קנגורים שנתפסים בגיל צעיר ניתנים לאילוף, והמין נחשב לחיה שקל לגדלה בשבי. לכידת המין בטבע נעשית בזהירות רבה בשל נסיונותיו לנשוך ולבעוט, והמין עשוי להיכנס לעקה ולמות או לפצוע את עצמו קשות בניסיונות הימלטות. לרוב, קנגורו שנתפס ושוחרר לטבע הופך לחשדני וחששן יותר מפני האדם, וקנגורים אחרים בסביבה עשויים גם הם לפתח רתיעה מן האדם בתגובה ללכידה של אחד מהם.

בשל פעילותו הלילית, בגני חיות מחזיקים אותו במתחמים סגורים של תאורה הפוכה, על מנת שמבקרים יוכלו לצפות בפעילותו. באוסטרליה, ישנם מספר שמורות טבע ומקלטים לחיות בר שבהם יש סיור לילי מודרך למבקרים במסלולי הליכה קבועים המאפשרים לצפות בקנגורו החולדתי בפעילות לילית בבית גידולו הטבעי; לרוב, פריטי מזון שונים מוטמנים קודם לכן בצהריים בצידי מסלול ההליכה, כדי לגרום לקנגורים לבוא לחפש מזון ליד המבקרים. הקנגורו החולדתי האדמוני הוא אורגניזם מודל עיקרי בחקר האקולוגיה והרבייה של משפחת הקנגוריים החולדתיים.

לאורך המאה ה-19 ועד תחילת המאה ה-20, הקנגורו החולדתי האדמוני נחשב למזיק משמעותי במיוחד לחקלאות האוסטרלית. על פי דיווחים מאותה תקופה, הוא היה כל כך נפוץ בניו-סאות' ויילס וקווינסלנד עד שהוגדר כמגפה מקומית, והחקלאים המקומיים תיעבו אותו עקב הנזק האדיר שגרם לגידולי הירקות הדגן והכותנה. מועצות מקומיות שילמו סכום כספי עבור ציד הקנגורים, ועשרות אלפי פרטים נהרגו או הורעלו עד הפסקת הציד המאורגן בשנת 1913 לאחר שנוכחו שהמין הפך לנדיר. כיום, בשל הצפיפות הנמוכה יחסית של האוכלוסייה, ההשפעה של הקנגורו החולדתי על החקלאות המקומית מינורית יחסית. נזקים לגינות ושדות מתרחשים בעיקר בתקופות בצורת.

לקריאה נוספת

• Pope, L. C., D. Blair, and C. N. Johnson. "Dispersal and population structure of the rufous bettong, Aepyprymnus rufescens (Marsupialia: Potoroidae)." Austral Ecology 30.5 (2005): 572-580.
• Johnson, P. M. "Observations of the Behaviour of the Rufous Rat-Kangaroo, Aepyprymnus rufescens (Gray), in Capativity." Wildlife Research 7.3 (1980): 347-357.
• Schlager, Felix Erwin. "The Distribution, Status and Ecology of the Rufous Rat-Kangaroo,'Aepyprymnus rufescens', in Northern New South Wales." (1982).
• Higgins, D. P., M. S. Carlisle‐Nowak, and J. Mackie. "Neural angiostrongylosis in three captive rufous bettongs (Aepyprymnus rufescens)." Australian Veterinary Journal 75.8 (1997): 564-566.

קישורים חיצוניים

• מדיה וקבצים בנושא קנגורו חולדתי אדמוני בוויקישיתוף
• ‏ תמונות של קנגורו חולדתי אדמוני בפליקר.

• קנגורו חולדתי אדמוני, באתר ITIS (באנגלית)
• קנגורו חולדתי אדמוני, באתר NCBI (באנגלית)
• קנגורו חולדתי אדמוני, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• קנגורו חולדתי אדמוני, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• קנגורו חולדתי אדמוני, באתר GBIF (באנגלית)