קסנדרה וילסון
קסנדרה וילסון (באנגלית: Cassandra Wilson; נולדה ב-4 בדצמבר 1955) היא זמרת ומוזיקאית ג'אז אמריקאית מג'קסון, מיסיסיפי. היא משלבת מגוון סגנונות במוזיקה שלה, כולל קאנטרי, בלוז ופולק.
 | |
| לידה |
4 בדצמבר 1955 (בת 68) ג'קסון, ארצות הברית  |
|---|---|
| שם לידה |
Cassandra Wilson |
| מוקד פעילות |
ניו אורלינס |
| תקופת הפעילות | מ-1985 |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת המדינה של ג'קסון, Millsaps College, Murrah High School |
| סוגה | ג'אז, בלוז |
| סוג קול | קונטרלטו |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה | גיטרה, פסנתר |
| חברת תקליטים | JMT, Winter & Winter, Polygram, DIW, Columbia, Blue Note, eOne, Legacy |
| שיתופי פעולה בולטים | M-Base, סטיב קולמן |
| בן או בת זוג |
איסק דה בנקולה |
| פרסים והוקרה |
|
| http://www.cassandrawilson.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
וילסון ירשה את עניינה במוזיקה מהוריה. אביה, הרמן פאוקס הבן, הוא גיטריסט, באסיסט ומורה למוזיקה, ואמה, מרי מקדניאל, היא מורה חובבת מוטאון. שורשי משפחתה מבחינת מוצא כוללים יורובה, פון, אירלנד וויילס.
וילסון למדה מוזיקה קלאסית ופסנתר מגיל 6–13, ואז למדה לנגן בקלרינט והופיעה בתזמורת בית ספרה. כשמאסה בכלים אלו, ביקשה מאביה ללמד אותה גיטרה, והוא, במקום זאת, הציע לה ללמד את עצמה. וילסון עשתה כן, ופיתחה מה שהיא מכנה "גישה אינטואיטיבית" לגיטרה. בתקופה זו כבר החלה לכתוב שירים, בסגנון פולק. היא גם הופיעה במופעים מוזיקליים, כמו "הקוסם מארץ עוץ" בתפקיד דורותי, כשהיא חוצה קווי גזע במערכת בתי ספר שרק אז השילה מעליה את ההפרדה הגזעית.
באוניברסיטה, למדה וילסון תקשורת, וסיימה תואר ראשון באוניברסיטת ג'קסון סטייט. בלילות הייתה שרה עם להקות R&B, פאנק, ופופ באזור, וכן בהופעות סולו בבתי קפה מקומיים. ב-1981 עברה לניו אורלינס והחלה לעבוד בחברת הפקה טלוויזיונית, אך משרה זו לא ארכה זמן רב, והיא העדיפה לקדם את הקריירה המוזיקלית שלה. היא מצאה מנטורים מסצנת המוזיקה של ניו אורלינס, ובעידודם עברה לניו יורק ב-1982.
שיתוף מוזיקלי עם M-Base עריכה
בניו יורק, הפוקוס של וילסון היה על אימפרוביזציה. היא הושפעה רבות מהזמרות אבי לינקולן ובטי קרטר, ופיתחה את היכולות הווקאליות שלה ואת הסקאט בעת שלמדה שמיעה מוזיקלית עם נגן הטרומבון גראכן מונקור, השלישי. וילסון השתתפה בג'אם סשנים בהדרכת הפסנתרן סאדיק חאקים, שם פגשה את הסקסופוניסט סטיב קולמן, שעודד אותה להסתכל מעבר לרפרטואר הג'אז הסטנדרטי לטובת יצירת חומר מקורי. היא הייתה לווקאליסטית ואחת ממייסדי M-Base, קולקטיב מוזיקלי בו קולמן היה הדמות המובילה. הקולקטיב ייצג צמיחה סטייליסטית מתוך האיגוד לקידום מוזיקאים יצירתיים (ׂAACMׂׂ) וקבוצת האמנים השחורים (BAG), ויצרה גרובים חדשים של פאנק ונשמה בתוך הקונטקסט של ג'אז מסורתי ואוונגרד.
פיטר ואטרוס, בכתבה בניו יורק טיימס, ציין:[1]
קבוצת M-Base מברוקלין, העובדת בצורות מוזיקליות של ג'אז וגם פופ, מייצרת מוזיקה שבהתחלה נשמעת כמו פאנק משנות ה-70. כמו המוזיקה של מר מרסליס (ואחיו וינטון), המוזיקה של M-Base - סטיב קולמן, עם גרג אוסבי, קסנדרה וילסון וג'רי אלן - היא, במיטבה, מלאה ברעיונות מרומזים הפועלים מאחורי מסכה של מוזיקה פופולרית. בקבוצתו של מר קולמן, זמרת מלווה על ידי באס חשמלי, גיטרה, תופים וקלידים, בתערובת מוזיקלית נוצצת שמערבבת רפרנסים של רוק ופאנק, ועדיין, בזכות המניפולציות במקצבים ובמשקלים, נשמעת חדשה.
וילסון הייתה לחלק אינטגרלי מהקבוצה, ושרה במגוון אלבומים של קולמן, כולל Motherland Pulse (1985), Five Elements on On the Edge of Tomorrow (1986), World Expansion (1986), Sine Die (1987),ו-Anatomy of a Groove (1992). בו זמנית, תיירה וילסון בטריו האוונגרד New Air, והקליטה עמם את Air Show No. 1 (1987) באיטליה.
קריירת סולו עריכה
וילסון חתמה חוזה הקלטות עם הלייבל העצמאי הגרמני JMT. היא הוציאה את האלבום הראשון בו היא מובילה את ההרכב, Point of View, ב-1986. אלבומיה ב-JMT כללו חומר מקורי שלה, וכן יצירות שנכתבו על ידי, או בשיתוף עם מוזיקאים כמו קולמן, ז'אן-פול בורלי, וג'יימס ויידמן, כמו גם מספר סטנדרטי ג'אז. הקונטרלטו העמוק שלה התפתח עם הזמן, ונהיה לסימן היכר.[2]
בתקופה זו היא נהייתה מוכרת יותר כמוזיקאית רצינית, וקיבלה הכרה רחבה ב-1988 עם צאת אלבומה Blue Skies, אשר זכה לשבחים מידי המבקרים והקהל. ב-1990 הוציא לאור את האלבום "Jumpworld".[3] ב-1993, היא חתמה עם חברת Blue Note Records, מה שסימן תפנית משמעותית בקריירה שלה, ואיפשר לה להגיע לקהלים אחרים מקהלי הג'אז, ואלבומיה הגיעו למכירות של מאות אלפי עותקים.
החל באלבומה משנת 1993, Blue Light 'Til Dawn, הרפרטואר של וילסון התקדם לכיוון סינתזה בין בלוז, פופ, ג'אז, מוזיקת עולם, וקאנטרי. אף על פי שהיא המשיכה לשיר את סטנדרטי הג'אז והחומר המקורי שלה, היא גם יצאה בגרסאות כיסוי למגוון רחב של שירים, כולל "Come On in My Kitchen" של רוברט ג'ונסון, "Black Crow" של ג'וני מיטשל, "Last Train to Clarksville" של המאנקיז, ו-"I'm So Lonesome I Could Cry" של האנק ויליאמס.
אלבומה מ-1996, New Moon Daughter, זכה בפרס גראמי להופעת הג'אז הווקאלית הטובה ביותר, וב-1997 היא הקליטה עם וינטון מרסליס את הקומפוזיציה שלו זוכת פרס הפוליצר, Blood on the Fields.
מיילס דייוויס היה אחד מהשפעותיה הגדולות של וילסון. ב-1989 היא הופיעה כמופע הפתיחה שלו בפסטיבל הג'אז של JVC בשיקגו, וב-1999 היא הפיקה את האלבום Traveling Miles כמחווה לו. האלבום כלל מספר הקלטות ממופעים שלה בלינקולן סנטר שהיו מוקדשים לדייוויס, כולל שלושה עיבודים שלה לקומפוזיציות מקוריות שלו.
בפברואר 2012 ביטלה וילסון את הופעתה בישראל, לאחר שקיבלה פניות מצד ארגונים פרו פלסטינים, שדרשו ממנה להצטרף לחרם התרבותי על ישראל. אחר כך אמרה כי היא מזדהה עם החרם התרבותי על ישראל בשל היותה פעילת זכויות אדם.[4]
חיים אישיים עריכה
וילסון הייתה נשואה לאנתוני וילסון בין השנים 1981–1983.[5]
יש לה בן, ג'ריס, שנולד בסוף שנות השמונים. שירה "Out Loud (Jeris' Blues)" אשר נכלל באלבום She Who Weeps מוקדש לו.
בשנת 2000, נישאה וילסון לשחקן אייזק דה בנקולה, אשר ביים את סרט המופע שלה Traveling Miles: Cassandra Wilson (2000). הזוג התגרש בשנת 2003.
פרסים והכרה עריכה
- 1994-1996: זמרת הג'אז של השנה של Down Beat Magazine
- 1996: פרס גראמי להופעת הג'אז הווקאלית הטובה ביותר, עבור New Moon Daughter
- 1999: פרס מיילס דייוויס, פסטיבל הג'אז הבינלאומי במונטריאל
- 2001: "הזמרת הטובה ביותר באמריקה" של טיים מגזין
- 2003: דוקטורט של כבוד ממילסאפ קולג'
- 2009: פרס גראמי לאלבום הג'אז הווקאלי הטוב ביותר, עבור Loverly
- 2011: פרס BET Soul Train לאלבום הג'אז המסורתי הטוב ביותר, עבור Silver Pony
- 2015: דוקטורט של כבוד מניו סקול
דיסקוגרפיה עריכה
אלבומי סולו עריכה
- Point of View (1986, JMT)
- Days Aweigh (1987, JMT)
- Blue Skies (1988, JMT)
- Jumpworld (1989, JMT)
- Live (1991, JMT)
- She Who Weeps (1991, JMT)
- After the Beginning Again (1992, JMT)
- Dance to the Drums Again (1992, DIW/Columbia)
- Blue Light 'til Dawn (1993, Blue Note)
- New Moon Daughter (1995, Blue Note)
- Rendezvous (with Jacky Terrasson) (1998, Blue Note)
- Traveling Miles (1999, Blue Note)
- Belly of the Sun (2002, Blue Note)
- Glamoured (2003, Blue Note)
- Thunderbird (2006, Blue Note)
- Loverly (2008, Blue Note)
- Silver Pony (2010, Blue Note)
- Another Country (2012, eOne[6])
- Coming Forth by Day (2015, Legacy)[7]
אלבומי אוסף עריכה
פילמוגרפיה עריכה
סרטי מופע וסרטים דוקומנטריים עריכה
- 1992: Birdland (סדרת טלוויזיה תיעודית)
- 1997: Blue Note - A Story of Modern Jazz (סרט טלוויזיה)
- 1998: The Art of Influence (סרט טלוויזיה)
- 2000: Traveling Miles: Cassandra Wilson (סרט מופע תיעודי)
- 2001: Jazz Seen: The Life and Times of William Claxton (סרט תיעודי)
- 2003: The Soul of a Man (סרט תיעודי)
- 2003: The Blues (סדרת טלוויזיה תיעודית)
- 2014: Into the Night with... (סדרת טלוויזיה תיעודית)
מופעים בסרטים עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קסנדרה וילסון
קסנדרה וילסון, ברשת החברתית פייסבוק
קסנדרה וילסון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
קסנדרה וילסון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קסנדרה וילסון, באתר AllMovie (באנגלית)
קסנדרה וילסון, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
קסנדרה וילסון, באתר Last.fm (באנגלית)
קסנדרה וילסון, באתר AllMusic (באנגלית)
קסנדרה וילסון, באתר MusicBrainz (באנגלית)
קסנדרה וילסון, באתר דיזר
קסנדרה וילסון, באתר Discogs (באנגלית)
קסנדרה וילסון, באתר Songkick (באנגלית)
קסנדרה וילסון, באתר בילבורד (באנגלית)
קסנדרה וילסון, באתר טיידל (באנגלית)- קסנדרה וילסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- בן שלו, קסנדרה וילסון: רוחה האמיתית של שירת הג'ז, באתר הארץ, 20 בפברואר 2012 - ריאיון
- קסנדרה וילסון באתר Blue Note Records
- קסנדרה וילסון בפסטיבל הג'אז הבינלאומי במונטריאל
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Watrous, Peter (31 בדצמבר 1989). "POP VIEW: Private Codes Enliven Jazz". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Brian Priestley, Digby Fairweather, Ian Carr.
- ^ מוקי רון, הבטחה שהולכת ומתקיימת, חדשות, 22 בנובמבר 1990
- ^ טל אימגור, עכבר העיר, חרם תרבותי מוצהר: קסנדרה וילסון ביטלה את הופעתה בישראל, באתר הארץ, 21 בפברואר 2012
- ^ Jones, Charisse (29 בספטמבר 1994). "IN THE STUDIO WITH: Cassandra Wilson; Singing a Song of the South". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Cassandra Wilson Signs to eOne Music". JazzTimes. 26 במרץ 2012. אורכב מ-המקור ב-2016-03-04. נבדק ב-2016-03-22.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Tamarkin, Jeff. "Legacy Recordings Signs Cassandra Wilson". jazztimes.com. Jazz Times. אורכב מ-המקור ב-2015-12-22. נבדק ב-2016-03-22.
- ^ Just 3 Tracks: Skylark, Two Sleepy People, Moonglow - obviously a reissue of Straight From The Top