קפלת הזיכרון של היינץ

קפלת הזיכרון של היינץ
Heinz Memorial Chapel
	קפלת הזיכרון של היינץ – קפלה נאו-גותית באוניברסיטת פיטסבורג, ארצות הברית
מידע כללי
סוג	כנסייה
מיקום	פיטסבורג
מדינה	ארצות הברית
מפעיל	אוניברסיטת פיטסבורג
הקמה ובנייה
אדריכל	צ'ארלס קלאודר
סגנון אדריכלי	התחייה הגותית
קואורדינטות	40°26′43″N 79°57′06″W / 40.445278°N 79.951667°W
	www.heinzchapel.pitt.edu

קפלת הזיכרון של היינץ (באנגלית: Heinz Memorial Chapel) היא מונומנט היסטורי לאומי^[1] וקפלה נאו-גותית באוניברסיטת פיטסבורג, פנסילבניה, ארצות הברית.

היסטוריה עריכה

הקפלה הייתה מתנה של הנרי ג'ון היינץ, מייסד חברת H.J. Heinz שרצה לכבד את אמו, אנה מרגרטה היינץ, במבנה באוניברסיטה. בעת מותו ב-1919, שלושת ילדיו של היינץ שהיו עדיין בין החיים (הווארד, איירין וקליפורד) נוספו לירושתו כדי להנציח את זכר סבתם ולכבד את אביהם. בחירתם בקפלת זיכרון הודרכה בידי ערכי החינוך והדת שאנה מרגרטה היינץ הנחילה לילדיה.

הווארד היינץ, הנגיד ג'ון גברט בואומן, וג'ו ובר, המנהל העסקי של אוניברסיטת פיטסבורג, היו הכוח המניע מאחורי רעיון ובניית הקפלה. ביחד איתם עבדו עוד מבני משפחת היינץ, ושני אנשי כמורה ידועים: ד"ק יו תומסון קר, הכומר של כנסיית שדסייד הפרסביטריאנית וד"ר הנרי סלואן קופין, נשיא איחוד הסמינר התאולוגי.

הקרקע הוכשרה לבנייה ב-1933 ואבן הפינה הונחה ב-1934. הקפלה נחנכה ב-20 בנובמבר 1938 ובנאום ההקדשה דיבר הווארד היינץ על משמעות קפלת הזיכרון:

היא ממוקמת בקהילה בה אבי נולד וחי את חייו. היא [נמצאת] בקמפוס של אוניברסיטה. כחלק מהאוניברסיטה, היא מוקדשת לתרבות, ולהבנת תגובה ליופי, ולפולחן דתי.

— הווארד היינץ, 1938

הנגיד בואומן העיר בהנחת אבן הפינה:

הקפלה מתוכננת כמרכז מתאים של פולחן שיעלה בדרכים שונות באוניברסיטה. האופי, העצימות, הרמה של אותו פולחן יכולים להשתנות מדור לדור. הגאות הרוחנית בקרב בני האדם עולה ויורדת. במהלך שינויים אלה, הקפלה תעמוד, רגועה ובלתי מופרעת.

— ג'ון גברט בואומן, 1934

מאז חניכתה, משפחת היינץ וקרן היינץ, וכן תורמים פרטים, מספקים תמיכה כספית מתמשכת. ב-1996 נוספה לקפלה מעלית בצד הצפוני כדי לאפשר כניסה לבעלי מוגבלויות. תוספת זו מומנה על ידי מענק מקרן Heinz Endowments של האוניברסיטה.

מאורעות חשובים עריכה

ינואר 1914: העיתון Pittsburgh Gazette Times מודיע על תרומה של $100,000 מהנרי ג'ון היינץ להקים בניין לזכר אמו, אנה מרגרטה היינץ. מכתב הממוען למועצת הנאמנים של אוניברסיטת פיטסבורג מהנרי ג'ון היינץ מכריז שהמבנה חייב להיות "מיועד אך ורק לפעילות דתית וחברתית של הסטודנטים באוניברסיטה".
4 בנובמבר 1929: התרומה מחולקת בין הווארד היינץ, קליפורד היינץ, איירין גיבן והאוניברסיטה.
15 באוגוסט 1933: הכשרת הקרקע לבניית הקפלה, על ידי הקבלנים W. F. Trimble and Sons, General Contractors.
פברואר 1934: טקס הנחת אבן הפינה.
20 ביוני 1934: הווארד היינץ חותם חוזה על סך $24,000 לרכישת עוגב Aeolian-Skinner אופוס 922 בעל 4,295 צינורות ו-89 סטופים.
20 בנובמבר 1938: הקפלה נחנכת בשעה 14:30 בצהריים עם התקנת העוגב. ד"ר ראסך ויצ'מן, נגן העוגב הראשון בקפלת הזיכרון של היינץ, מנגן בעוגב לחניכת הקפלה. רביעיית הכנסייה הפרסביטריאנית של שדסייד ומקהלת אוניברסיטת פיטסבורג משתתפים גם הם במוזיקה.
23 בנובמבר 1938: תפילה ראשונה של סטודנטים בקפלה. יום לפני, התנהלה בקפלה תפילת חג ההודיה. ד"ר ויצ'מן מנב על העוגב ומלווה את מקהלת אוניברסיטת פיטסבורג. ביטאון הבוגרים The Alumni Review דיווח שכל המושבים היו תפוסים עוד לפני תחילת התפילה.
1938: הכומר ריימונד פ. בריטיין, ממחלקת ההיסטוריה של הדתות, ממונה למנהל התוכניות הדתיות של הקפלה.
4 בינואר 1939: תוכניות תפילה יומיות ב-9:00 ו-13:00 מונהגות בקפלה עם רבע שעה של נגינת עוגב, ואחריה 10 דקות של קריאה, שירה ותפילה.
18 בדצמבר 1939: תפילת פעמונים ראשונה בקפלה, בשעה 14:30.
25 בדצמבר 1939: תפילת חג המולד (בשעה 14:30) עם ד"ר ויצ'מן כנגן העוגב והופעת בכורה למקהלת הקפלה.
11 בינואר 1946: החתונה הראשונה בקפלה.^[2]
1996: הוספת מעלית לצד הצפוני של הקפלה.

שימושים עריכה

קפלת הזיכרון של היינץ משמשת למגוון טקסים ותפילות דתיים, אך כפי שהיא יועדה היא מיועדת לכל פלגי הנצרות. הקפלה פתוחה באופן יומיומי במהלך השנה למעט חופשים של האוניברסיטה. מדי שנה נערכים בה כ-1500 אירועים בהם נוכחים כ-100,000 אנשים. האירועים כוללים תפילות, חתונות, קונצרטים, שיעורים, תפילות אזכרה וסיורים מודקרכים. מדי שנה נערכים בקפלה בין 170 ל-190 חתונות, המוגבלות לאנשים הקשורים לאוניברסיטה ולקפלה (כגון אנשי סגל, סטודנטים, עובדים וכדומה).^[3] בנוסף, הקפלה היא הבית של מקהלת קפלת היינץ.^[4]

המבנה עריכה

אדריכלות עריכה

הכניסה לקפלה

פנים הקפלה, מבט מזרחה

קפלת הזיכרון של היינץ, תוכננה בסגנון נאו-גותי על ידי האדריכל צ'ארלס קלאודר שתכנן גם את קתדרלת הלמידה ואת יד הזיכרון לסטפן פוסטר בקמפוס של אוניברסיטת פיטסבורג. קלאודר נעזר באדריכל קלימצ'ק, בד"ר בואומן, נגיד האוניברסיטה, ובג'ון ובר, מזכיר האוניברסיטה, אותו שלח בואומן לאירופה ללמוד אדריכלות כנסיות כרקע לתכנון הקפלה. הללו עבדו בצמוד עם קלאודר לבניית קפלה נאו-גותית שמשמשת כקפלה אוניברסיטאית.

צורת הקפלה היא כשל צלב ששונה במקצת, עם קמרונות אבן, תקרה גבוהה, קשתות חוזרות ושימוש נרחב בזכוכית, דבר שהיה שכיח באדריכלות אמריקאית דתית ואקדמית באותה תקופה. קירות המבנה עשויים מאבן גיר מאינדיאנה. הצריח המחודד שברכז הקפלה מתנשא לגובה 77 מטר (253 רגל).

קלאודר מת מספר שבועות לפני השלמת הקפלה.

ב-1996, הותקנה מעלית בעלות של 1.3 מיליון דולר אמריקני בצפון הקפלה, כדי לאפשר גישה לאנשים בעלי מוגבלויות בהתאם ל"חוק אמריקאים עם מוגבלויות"^[5] המעלית תוכננה כך שתשתלב עם שאר הקפלה.

גילוף באבן עריכה

הן בפנים והן בחוץ, קירות הקפלה בנויים מאבן גיר אפורה מאינידיאנה. תקרת פנים המבנה מרוצפת באריחי קרמיקה אקוסטיים הדומים לאבן. רצפת הקפלה עשויה מאבן "פרדס" ביחד עם צפחה ירוקה מוורמונט בספינות המשניות. רצפת מזרח הקפלה עשויה משיש בעוד שהמזבח עצמו עשוי משיש נומידי ממצרים.

התגליפים על קירות הקפלה נעשו על ידי אמן הגילוף באבן ז'וזף גאטוני (Joseph Gattoni) מניו יורק, ועוקבת אחרי המסורת הגותית של הוראה באמצעות תמונות ומבטאת את נושאי הקפלה וערכיה הרוחניים בחינוך.

גילוף בחזית המערבית (חוץ) עריכה

הטימפנון משקף הן את האומנות הימי-ביניימית של הוראה באמצעות תמונות ואת עניינו של הנרי היינץ בלימודים רוחניים בכנסייה שלו, מניסיונו בבית הספר של יום ראשון. נושא זה קבע את העיצוב האמנותי של כל הקפלה.

הדמות המרכזית בטימפנון היא ישו כילד, הקשור להצגתו בפני החכמים בבית המקדש (לוקאס 2:46). הוא מחזיק ספר עליו חקוקות האותיות הראשונה והאחרונה באלפאביתא היווני, האלפא והאומגה, שביניהם כל החוכמה והמחשבה האנושית מוכלת. לשמאלו דמותו של משה רבנו עם לוחות הברית. מתחת למשה, סבוך בתוך ענפי עץ החיים נמצאים המדליונים עם דיוקני הנביאים ישעיהו וירמיהו, האבות אברהם ויעקב והכהנים אהרון ומלכיצדק והמלך דוד. מימינו של ישו נמצאת דמותו של לוקאס הקדוש ומתחת לוקאס מדליונים בעץ החיים. הם מייצגים את התוצאות הרוחניות של ישו: בצדקה, פרנציסקוס מאסיזי; בדמיון, לאונרדו דה וינצ'י; בהבנה, אייזק ניוטון; בריפוי, לואי פסטר; ברהיטות, ויליאם וורדסוורת'; במנהיגות, אברהם לינקולן; במחשבה, ראלף ולדו אמרסון.

בחוץ, על הגמלון חקוקים הסמלים של 12 האוניברסיטאות העתיקות באירופה. מתחת, על המעקה חקוקים סמליהן של אוניברסיטאות וקולג'ים שנוסדו בארצות הברית לפני 1820. במשולשים שבין הקשת לכרכוב (ספנדרל) נמצאים חותמיהן של אלה נוסדו אחרי 1820 ועל התמיכות מצויים החותמים של קולג'ים לנשים.

חותמים ומגנים עריכה

שער הכניסה עריכה

חותם אוניברסיטת פיטסבורג בגרסת הנר של שנות ה-30 של המאה ה-20 נמצא מעל הכניסה הראשית ומאוגף על ידי חותם העיר פיטסבורג והקהיליה של פנסילבניה. בפנים נמצא תגליפי אבן הכוללים את התורה, התנ"ך והביטיטיודה (תחילת הדרשה שעל ההר בספר מתי מהברית החדשה) וכן מגינים עבור שנים עשר השליחים. רוב התגילפים מתקשרים בנושאם לחלונות הקרובים אליהם ומרחיבים אותם.

מעקים עריכה

בגמלון והמעקה המקיפים את בית הרוחב בשיא גובהו ומסמלים את הקדשת הקפלה לחינוך, נמצאים מגינים הנושאים את הסמלים של 12 האוניברסיטאות העתיקות ביותר באירופה לפי סדר הקמתן.

לאורך המעקה הנמוך מגולפים חותמיהם של מכללות ואוניברסיטאות אמריקניות שנוסדו לפני 1820 לפי סדר הקמתן. חותמיהן של האוניברסיטאות שנוסדו אחרי 1820 מסותתים על הספנדרלים מתחת למעקה, וחותם המכללות לנשים מגולפות על התמיכה.

נרתקס עריכה

משני צידי הכניסה נמצאים שני מגנים המייצגים את התנ"ך והחמישה חומשי תורה ואת הברית החדשה.

מזרח הקפלה עריכה

בבסיס חלונות האמונה, התקווה והצדקה נמצאים מגנים של שנים עשר השליחים, כל אחד מהם מיוצג על ידי סמלו.

מתחת לחלונות הצדק והחוכמה נמצאים 14 מגנים המייצגים את 14 הביטיטיודות, "מתנות הנשמה", כמו שהם מופיעים בתגליפים בקתדרלת שארטר.

הדלת הצפונית עריכה

מעל הדלת הקטנה, משמאל לה (כאשר פונים לכיוון הפנים) מגולפת "המונוגרמה הקדושה" מעל עץ החיים. משני צידי הדלת היא מאוגפת בידי חדי קרן, סמל לטוב, ועוף החול, סמל לחיי נצח.

דלתות האמבולטוריום עריכה

בשני צידי הדלתות המובילות לאמבולטוריום נמצאים מגנים המייצגים את ארבעת הנביאים העיקריים: ישעיהו (מלקחיים ופחם הנשרף במזבח), ירמיהו (שרביט ובקצהו כוכב), יחזקאל (טטרמורף) ודניאל (אייל עם קרניים).

מגני חלון הזיכרון עריכה

בחיזוק הנושאים שבחלון הזיכרון, במגנים נמצראים סמלי המוזיקה: הנבל והלירה, כלי נגינה קדומים המשמשים בשירי שבח.

טרנספט עריכה

בספנדרלים של הקשתות הגדולות מקום המצלב נמצאים שמונה מגנים גדולים המייצגים את שמונת הביטיטיודות שניתנו בדרשה שעל ההר.

מגני חלונות הספינות המשניות עריכה

בספינה הצפונית - מגנים ובהם סמלי מורי הכנסייה המערבית (הלטינית).

בספינה הדרומית - מגנים ובהם סמלי מורי הכנסייה המזרחית (היוונית).

מגני קומת התאורה עריכה

בבסיס חלונות קומת התאורה, בין הקשתות הקטנות של הטריפוריום נמצאים 14 מגנים המייצגים את שבע האמנויות החופשיות ושבעה מקצועות ומשלחי יד מימי הביניים.

עבודות ברזל ועץ עריכה

כל העץ הנראה בקפלה, כולל דלתות הכניסה (שכל אחת מהן שוקלת 800 ק"ג), הוא עץ אלון. המסך שמאחורי המזבח (Reredos), ספסלי המקהלה, מסילות החלק המזרחי, דוכן הדרשה, הקתדרה ומסך הנרתקס עשויים מאלון מצוי. הספסלים ותקרת הנרתקס עשויים מעץ אלון מהרי האפלצ'ים. את הגילופים בעץ עשתה חברת Irving and Casson, A.H. Davenport Company מבוסטון. ארבע הדמויות המגולפות במסך שמאחורי המזבח מייצגים את הקדושים פטרוס, יוחנן בן זבדי, פאולוס ויעקב בן זבדי.

כל עבודות הברזל המחושל, כולל המנורות, מסגרות הדלתות, מעקות המדרגות, צלב המזבח ופמוטי הנרות נעשו בידי סמואל ילין מפילדלפיה. ילין היה גם אחראי לעבודות הברזל בקתדרלת הלמידה).

החלונות עריכה

חלון האפסיס והמזבח

חלון בית הרוחב הצפוני

מעצב עריכה

23 החלונות של קפלת הזיכרון של היינץ תוכננו בידי צ'ארלס ג'יי. קוניק (Charles J. Connick) ונוצרו בסדנה שלו בבוסטון. השטח הכולל של החלונות הוא כ-4,000 רגל רבוע (כ-372 מטר רבוע) והם מורכבים מ-250,000 פיסות זכוכית. בויטראז'ים יש כ-391 דמויות הניתנות לזיהוי, עוד מספר רב של דמויות אלמוניות ומבחר רב של פלורה ופאונה (צמחים ובעלי חיים).

קוניק היה בעברו אמן חבר בצוות The Pittsburgh Press ויוצרו של הספר "Adventures in Light and Color" בה הוא מלמד על אומנות הזכוכית הצבעונית. קוניק תכנן גם חלונות עבור קתדרלת פטריק הקדוש (ניו יורק) וקתדרלת סנט ג'ון דה דיוויין בניו יורק, הקפלה של אוניברסיטת פרינסטון והכנסיות Calvary Episcopal ו-East Liberty Presbyterian Church בפיטסבורג. קפלת הזיכרון של היינץ ייחודית בכך שכל חלונותיה נעשו על ידי קוניק, מנהג חריג שכן רוב הכנסיות מעדיפות מגוון של יצירות שייצג מגוון של אמנים. ברם, מאחר שבקפלת היינץ ניתן לראות את רוב החלונות במבט אחד, ומאחר שקוניק עבד באופן הדוק על חלונות הקפלה, וכן מאחר שנחשב לאמן מכובד ובעל שם, הוחלט להזמין ממנו את כל חלונות קפלת הזיכרון של היינץ.

עיצוב עריכה

בדומה לגילוף באבן, גם כאן סמלים משמשים במקום מילים, אך בחלונות הוויטראז' גם לצבעים יש משמעות. ביצירתו הקומדיה האלוהית קובע דנטה את המשמעויות של סמלים וצבעים, וקוניק השתמש בשפה זו בקפלת הזיכרון של היינץ כדי להביע משמעויות ורגשות מעבר למילים.

אדום - צבע פעיל וחם; מרמז על דבקות מלאת תשוקה, אהבה שמיימית, הקרבה עצמית, גבורה ואומץ.
כחול- צבע קר המהווה הד לאור השמיימי; סמל לחוכמה האלוהית, למדיטציה עמוקה, נאמנות ונצח.
לבן - הישג אוחני, אוצר בגן עדן.

ובשילובים:

זהב - צהוב מתמזג לחום ומשתמ לזהב; מסמל את אוצרות האדמה ונדיבות לב.
ירוק - מאחד את החוכמה של הכחול עם עושר הזהב; מסמל תקווה וניצחון, אושר ועליזות, אביב ונעורים.
סגול בהיר - מאחד את החוכמה של הכחול עם האהבה של האדום; מסמל צדק, ענווה ומלכות.

בעוד שהנושא הדומיננטי של הקפלה הוא צדקה, כפי שמכריז חלון הצדקה, הממוקם גבוה מעל האפסיס, הצבע השולט בחלונות הוא כחול, וזאת עקב דרישות אמנותיות. קוניק התבטא בנושא ואמר ש"כחול זה האור בעצמו" והתייחס לצבע הכחול כצבע היקר והיפה ביותר בזכוכית הצבעונית.

החלונות המזרחיים עריכה

חמשת החלונות המזרחיים, המקיפים את האפסיס מייצגים את המעלות צדק, אמונה, צדקה, תקווה וחוכמה. החלונות מציגים מעשים של ישו ודמויות מן התנ"ך והברית החדשה. את החלונות משלימים מכל צד חלונות קטנים יותר מעל ספסלי המקהלה המאפרים את המוזיקה ומכירים בחשיבותה בפולחן הנוצרי.

הנושא של כל חלון זוכה לפיתוח תוך שימוש בסמלים הקשורים לעץ החיים. הוורד, סמל האהבה, מופיע בחלון הצדקה, עץ התאנה מייצג אמונה, עץ הרימון מייצג תקווה, הגפן מייצג צדק ו-12 הפירות המוזהבים של עץ החיים מייצגים חוכמה.

חלונות בית הרוחב עריכה

חלונות בית הרוחב מתנשאים לגובה של 22.25 מטר (73 רגל) והם מבין הגבוהים ביותר בעולם. החלונות מייצגים ייצר, אמת, סבלנות ואומץ. מספר זהה של גברים ונשים מתוארים בחלונות, דבר לא רגיל לתקופתו, שמבטא את התרומה השווה של שני המינים לאנושות. בחלונות אלה יש מגוון רב של דמויות מוכרות מתחומי הדת, האמנות, הפילוסופיה והמדע. דמויות חילוניות כוללת את לודוויג ון בטהובן, יוהאן סבסטיאן באך, קלרה ברטון, לאונרדו דה וינצ'י, דניאל בון, קארל הגדול, ג'פרי צ'וסר, קונפוציוס, אמילי דיקינסון, ג'ון קיטס, אייזק ניוטון, נפוליאון בונפרטה, בנג'מין פרנקלין, ג'ורג' וושינגטון, ז'אן-ז'אק רוסו, ויליאם שייקספיר, פלורנס נייטינגייל, פוקהונטס, לואי פסטר, אדגר אלן פו, אלפרד טניסון, הנרי דייוויד תורו וג'וני אפלסיד.

חלונות קומת התאורה עריכה

ארבעת חלונות קומת התאורה, הניצבים גבוה מעל הספינות המשניות, מציגים מלומדים, תאולוגים ופרשנים של התאולוגיה הנוצרית. שלושת חלונות הגלריה בקצה המערבי של הקפלה מציגים יצירות כתובות גדולות של הנצרות.

"מזמור השמש" (Canticle of the Sun) מאת פרנציסקוס מאסיזי - חלון זה נקרא גם חלון השבח וההודייה, זהו החלון בצד השמאלי של הנרתקס. החלון מתאר את המזמור באמצעות סדרת מדליונים וצורות, המוקפים בכוכבים, ציפורים, דגים ולהבות מרווחות. הדמויות הגדולות שבצדדים הן האח שמש והאחות ירח, מתחתן האנשות של ארבעת היסודות - אוויר, מים, אש ואדמה. המדליונים הקטנים מכילים תמונות הקשורות לחייו של פרנציסקוס מאסיזי. תחרת החלונות במרכז מכילה את דמות האלוהים כ"בורא השמיימי".
"התקדמות הצליינים" מאת ג'ון באניאן - זהו החלון המרכזי בנרתקס. החלון מציג את יצירתו האלגורית של באניאן "התקדמות הצליינים" באופן סמלי על ידי צורות זוויתיות בבסיס החלון עד להתפרצות פירות עץ החיים בחלק העליון של החלון. הדמויות של הנצרות ובעלי התקווה מעטרות את הצדדים. תחרת החלונות המרכזית מציגה את "ירושלים החדשה" עם חנוך, משה ואליהו המקבלים את פני הצליינים בסוף המסע.
"החיפוש אחרי הגביע הקדוש" מתוך "מות ארתור" מאת סר תומאס מלורי - חלון זה הנקרא גם חלון הגביע הקדוש הוא החלון הימני של הנרתקס. החלון מציג את החיפוש אחרי הגביע הקדוש כפי שסופר בסיפור "מות ארתור" מאת מלורי. הדמויות הדומיננטיות בצדדים הן סר גלהד וסר פרסיבל. הצורות בחלון רובן בצורת חבצלות או שושנים, סמל הטוהר. בפינות ישנם סמלונים הרלדיים של אריות, סמל האומץ, חדי קרן, סמל הבתולים המייצגים את ערכי האבירות ונחשים דרקונים, סמל לחטא ולכוח הרשע, ולפיתויים העומדים בפני האבירים במסע. תחרת החלונות במרכז מציגה את חזון הגביע הקדוש בסוף החיפוש.

העוגב עריכה

הכלי המקורי עריכה

העוגב המקורי של הקפלה כלל 4 מקלדות ו-3,770 צינורות, ונבנה על ידי אוליאן סקינר.

גודל הצינורות בעוגב נע בין גודל עיפרון עד לקופסאות עץ של 2 רגל רבוע (כ-0.092 מ"ר). הקונסולה של העוגב הייתה נתונה במגרעת מימין לאגף המזרחי והצינורות הוסתרו מאחורי הטריפוריום של האגף המזרחי, והמעטפת בצבעי זהב וכחול נמצאה מעל הגלריה.

הכלי המעודכן עריכה

בשנות ה-60 של המאה ה-20 המעטפת הוסרה בהדרגה עקב מצבה הרעוע והשפעתה הרעה על הצליל של העוגב, והיותה בסכנה לדליקה. בתקופה זו העוגב מזדקק לטיפול ותחזוקה רציניים. ב-1969 החלו העבודות על התקנת עוגב חדש, שיוצר על ידי חברת M. P. Möller Company. כלי זה כלל תוספות של קונסולה בגלריה ששימשה לניגון רק בצינורות שבאחורי הגלריה, דבר שהיה שימושי לדואטים או אם הכלי הראשי נזקק לתיקוני חירום.

העוגב החדש נחנך ב-21 במרץ 1971 בידי נגן העוגב של אוניברסיטת פיטסבורג, ד"ר רוברט ס. לורד, ובידי ד"ר ראסל ג. ויצ'מן, נגן עוגב ב"צ'אטהאם קולג". כלי זה כלל 3,954 צינורות, 82 סטופים ו-70 דרגות. קרן היינץ מימנה את הכלע החדש.

בינואר 1989 זכה העוגב החדש למקצה שיפורים שכללו הוספות 3 דרגות אלקטרוניות של 32 בידי חברת Allen Organ Company, תחת השגחתו של ד"ר לורד. שיפור זה אפשר לעוגב להפיק צלילי בס רזוננטים עמוקים. שיפור זה היה אחד השימושים הראשונים בצליל אלקטרוני כדי לשפר את הצליל של עוגב קיים.

הכלי הנוכחי עריכה

בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, העוגב של מולר הפך ללא אמין ונדרש מקצה שיפוצים ותיקונים על הכלי. צורך זה התעורר באותה תקופה בה נעשו שיפוצים בקפלה להנגשתה לבעלי מוגבלויות ב-1994. חברת Reuter Organ Company נבחרה לשפץ את העוגב.

עוגב רויטר המחודש נחנך ב-24 בספטמבר 1995 אחרי ששופץ ונבנה מחדש בשנים 1994–1995 בידי Reuter Organ Company. עוגב זה מייצג אופנה בבניית העוגבים אמריקנית להתמש בחומרים קיימים ביצירת עוגב ידידותי לסביבה ובעל צליל טוב. הקונסולה של האגף המזרחי היא בעלת 3 מקלדות ולוח דוושות ששולטים בכל 4,272 הצינורות (73 דרגות) ובשלושת הסטופים האלקטרונים 32' של הדוושות. קונסולה שנייה (עם 2 מקלדות ודוושה) ממוקמת בחלק האחורי של הגלריה ושולטת בצינורות שבגומחה הצמודה לגלריה. הקונסולה הראשית שולטת גם בצינורות העוגב של הגלריה. בעוד שרוב צינורות העוגב ממוקמים בחלק הקדמי של האגף המזרחי, טובה שולטת ממוקמת כ-90 רגל (כ-27 מטר) מעל תקרת תיבת העוגב.

היסטוריה מלאה של העוגב בקפלת היינץ ניתן למצוא במדריך דוצנט (Docent Guide) עבור העוגב בקפלת היינץ, שמהדורה ראשונה שלו הוכנה ב-2003 בידי ג'ון ג'יי. דאנצאק. העתק של הספר וכן 2 תקליטורים הופקדו בספריית המוזיקה של אוניברסיטת פיטסבורג.

לקריאה נוספת עריכה

Alberts, Robert C. (1987). Pitt: The Story of the University of Pittsburgh 1787-1987. Pittsburgh: University of Pittsburgh Press. ISBN 0-8229-1150-7.
Gaul, Joan (1995). Heinz Memorial Chapel. Pittsburgh.
Heinz Memorial Chapel: A Brief History, brochure design by Elena Gialamas, Department of University Relations, University of Pittsburgh
Kidney, Walter C. (1997). Pittsburgh's Landmark Architecture: The Historic Buildings of Pittsburgh and Allegheny County. Pittsburgh: Pittsburgh History & Landmarks Foundation. ISBN 0-916670-18-X.