קרב באיטיס

קרב בָּאיטִיס (Baetis) היה קרב כפול שהתרחש בשנת 211 לפנה"ס, במהלך המלחמה הפונית השנייה, בין הצבאות הקרתגים בפיקודם של עזרובעל, מאגו ועזרובעל גיסקו, לבין כוחות הרפובליקה הרומית בפיקודם של פובליוס קורנליוס סקיפיו ואחיו גנאיוס. הקרב כלל שני עימותים נפרדים ביניהם הפרידו מספר ימים, וסופם שהסתיימו בהשמדת הצבא הרומאי בהיספניה ובמותם של שני האחים לבית סקיפיו.

מפת המלחמה הפונית השנייה

באיטיס הוא שמו הלטיני של נהר גוואדאלקיוויר (Guadalquivir) בדרומה של היספניה (ספרד), אשר סמוך לערוצו העליון התחוללו הקרבות.

רקע

המלחמה הפונית השנייה פרצה בשנת 218 לפנה"ס בספרד, כאשר חניבעל ברקה, המפקד הראשי של צבא קרתגו, תקף את העיר סגונטו, שהייתה בעלת בריתה של רומא. חניבעל תכנן להעביר את המלחמה לאיטליה, ולכן יצא במסע נועז דרך גאליה והרי האלפים, בעודו מפקיד ביד אחיו עזרובעל את הפיקוד על הצבא הקרתגי בחצי האי האיברי. הקונסול פובליוס קורנליוס סקיפיו נשלח עם שני לגיונות כדי לחסל את המושבות הקרתגיות בספרד, אך לאחר שלמד על יעדו של חניבעל חזר במהרה לאיטליה במטרה לעצור אותו בעמק הפו, והותיר את הלגיונות תחת פיקודו של אחיו גנאיוס סקיפיו. גנאיוס הביס את הקרתגים בקרב קיסה ובקרב טראקו ופלש אל תוך חצי האי.

בסתיו 217 לפנה"ס, לאחר שהובס בידי חניבעל בקרבות טיקינוס וטרביה, שב פובליוס סקיפיו לספרד ועימו תגבורת של 8,000 חיילים ו-20 אוניות. האחים פלשו שוב דרומה והגיעו עד סגונטו.

ב-215 לפנה"ס, לאחר שקיבל תגבורת מאפריקה, החליט המצביא הקרתגי עזרובעל, אחיו של חניבעל, לצאת לקרב מכריע נגד הצבא הרומי. הקרב נערך ליד דרטוסה השוכנת על הגדה הצפונית של האברו, ובמהלכו הביסו האחים הרומים את הצבא הקרתגי. הניצחון הרומי בדרטוסה מנע שליחת תגבורות מחצי האי האיברי לאיטליה כפי שתכנן חניבעל, ובנוסף לכך נאלצה קרתגו לשלוח לחצי האי האיברי את אחיו הצעיר של חניבעל, מאגו, עם צבא נוסף שנועד מלכתחילה לתגבר את חניבעל באיטליה.

בשנת 214 לפנה"ס התמרד סיפאקס מלך נומידיה המערבית עם תמיכה רומית, ועזרובעל נקרא לאפריקה לדכא את המרידה. האחים הרומים ניצלו את ההזדמנות, הרחיבו את התפשטותם דרומה ואף כבשו את סגונטו ב-212 לפנה"ס, תוך גיוס של חיילים קֶלטיבֶּרים לשורותיהם. לרוע מזלם חזר עזרובעל לחצי האי האיברי כשלצידו צבא קרתגי שלישי בפיקודו של עזרובעל גיסקו. מלבד גיסקו, תוגברו הקרתגים בכוח פרשים נומידי בהנהגת מסיניסה, נסיך הנומידים המזרחיים, שסייע בדיכוי המרד של סיפאקס.

ב-211 לפנה"ס יצאו האחים הרומים לקראת הצבאות הקרתגים במטרה להביא להכרעת המערכה.

הקרב

לוחם איברי. האיברים הרכיבו חלק משמעותי מן הצבאות היריבים, כבעלי ברית וכשכירים, ועריקתם מן הצבא הרומי לפני קרב באיטיס הייתה גורם מרכזי בתבוסה הרומית.

תיאורי הקרב של ההיסטוריון היווני פוליביוס לא שרדו, ולכן המקור העיקרי להתרחשויות הוא ההיסטוריון הרומי ליוויוס, הנחשב במחקר כמקור פחות מהימן, ובקרב זה בפרט ניכר שהאריך לתאר מתוך אהדה גלויה את שעותיהם האחרונות של המצביאים הרומיים מול הקטסטרופה שהתרגשה עליהם.

לדברי ליוויוס, נמצאו צבאותיהם של מאגו ועזרובעל גיסקו במרחק חמישה ימים מן הרומאים, בעוד עזרובעל היה קרוב יותר. לרשות הרומאים עמד צבא של 20 אלף רומאים, ו-20 אלף לוחמים נוספים מבעלי בריתם האיברים. המצביאים הרומים העריכו שיוכלו לגבור על עזרובעל, אך חששו שלאחר תבוסתו ייסוגו הצבאות האחרים אל ההרים, וכך תמנע מהם ההזדמנות להכרעה, והמלחמה תימשך עוד. לפיכך החליטו לפצל את כוחם ולעלות על הצבאות הקרתגים במקביל. גנאיוס יצא לעבר עזרובעל ברקה עם הכוחות האיברים ושליש מן החיילים הרומים, ואילו פובליוס הוביל שני שלישים מן הכוח הרומי לקראת מאגו ועזרובעל גיסקו.

עזרובעל הבחין שהצבא הרומי העולה עליו מתבסס בעיקר על בעלי בריתו האיברים, ולאחר מפגשים חשאיים עם ראשי השבטים הצליח, בזכות ניסיונו והיכרותו עם שפתם ותרבותם, לשחד את האיברים לערוק משורות הרומאים. גנאיוס נמצא כעת בנחיתות מספרית קשה.

בינתיים נפגע צבאו של פובליוס ממתקפת פרשים נומידים בהנהגת מסיניסה, ואלו אילצו אותו להתבצר במחנהו. פובליוס שמע על תגבורות איבריות משבטי הסוּאֶסֶטָנים שעושות את דרכן אל הצבא הקרתגי, ויצא לעברם במסע לילי, כשהוא מותיר במחנה כוח קטן. הקרב הלילי התפתח באופן משובש, ושני הצדדים לא הצליחו להסתדר בקו ולחמו בטורים. אף שיד הרומאים הייתה על העליונה, הוחמר מצבם עם בואם של הפרשים הנומידים, שתקפו את אגפם. הרומאים נערכו להתמודד עם המתקפה הנומידית, אך אז הופיע הכוח הקרתגי העיקרי של מאגו וגיסקו ותקף אותם מעורפם. פובליוס סקיפיו ניסה לארגן מחדש את שורותיו אך נפגע מחנית שהטיל פרש נומידי, ונהרג. מותו מוטט סופית את הצבא הרומי, והוא הושמד במהרה. מעטים הצליחו להימלט בחזרה אל המחנה.

מאגו וגיסקו חברו כעת במסע מזורז לעזרובעל. גנאיוס טרם שמע על תבוסת אחיו, אך כוחם המתעצם של הקרתגים ונוכחותם של מאגו וגיסקו עוררו בו חשש כבד לגורל אחיו. הוא החל בנסיגה לילית, אך למחרת הדביקו הפרשים הנומידים את צבאו. הרומאים נאלצו להדוף בהתמדה את הנומידים, והתקדמותם הואטה מאוד עד לבסוף נאלצו לעצור, והצבאות הקרתגים כיתרו אותם. גנאיוס התבצר עם צבאו על אחת הגבעות, ופרס את צבאו במעגל סביב הפרשים והאספקה. האדמה הסלעית מנעה מהלגיונרים לבצר את עמדתם בתעלה וסוללה, ולכן פרסו שורת אוכפים ועליה ערמו את מטעניהם, אולם אלה לא הספיקו לבלימת הצבא הקרתגי העדיף. הצבא הרומי הושמד וגנאיוס נהרג.

מעטים הצליחו להימלט בלילה אל המחנה של פובליוס וחברו לכוח הקטן שהותיר שם בפיקודו של הלגאט טיבֶּריוּס פוֹנטֶאִיוּס. יחד נסוגו בהצלחה אל מעבר לאברו, כ-500 ק"מ צפונית למקום הקרב, ובדרכם הצטרפו אליהם יתר חילות המצב הרומים שנותרו בספרד. במידה ותיאור זה של ליוויוס עובדתי, מדובר בהישג רומי מרשים המעיד גם על התמהמהות המצביאים הקרתגים בניצול ניצחונם.

ליוויוס כותב שעבר חודש בין מותם של האחים, ועובדה זו עשויה ללמד שבפועל התנהלו הקרבות זמן רב יותר. המרדף אחרי גנאיוס נמשך כנראה יותר מיום או יומיים, והצבאות הרומים המפוצלים היו רחוקים יותר מכפי שתיאר.

את ההחלטה הרומית המפוקפקת לפיצול הצבא מסביר ליוויוס כמהלך מחושב של המצביאים הרומים להבטחת הכרעה, בעוד אחרים תלו זאת ברצונם להקל על בעיות האספקה בפנים היבשת. ליוויוס גם אינו מאריך בשיפוט החלטתו של פובליוס לצאת לקרב לילי, שהובילה לבסוף לתבוסתו ולהשמדת צבאו. את עיקר הכישלון בקרב הוא תולה בהסתמכות על חילות עזר לא אמינים.

תוצאות הקרב

בעקבות הקרב איבדו הרומאים כליל את אחיזתם בספרד, ומאמץ מלחמתי שארך שבע שנים ירד לטמיון. שרידי הצבא הרומי, שמנו כ-8000 חיילים, נסוגו צפונה לאברו, אולם המצביאים הקרתגים לא השכילו לשתף פעולה כנגדם, וכך אפשרו לכוחות הרומים להתבסס מחדש ולשמור על עמדותיהם מצפון לאברו, מהם ניתן היה ליצור בסיס לפעולה רומית בעתיד. כך החמיצו הקרתגים את ההזדמנות לחדש את הקשר בין ספרד לאיטליה ולתגבר את צבאו של חניבעל, שבאותה העת איבד את בסיסו החשוב בקפואה.

לאחר כיבוש קפואה וסירקוסאי, הערים החשובות באיטליה וסיציליה שתמכו בחניבעל, התפנתה רומא לחידוש המערכה בחצי האי האיברי. ב-210 לפנה"ס נערכו בחירות ברומא כדי לקבוע את הפרוקונסול שישלח לספרד, ובנו של פובליוס סקיפיו, פובליוס קורנליוס סקיפיו אפריקנוס, נבחר פה אחד. בסוף אותה שנה נחת סקיפיו הבן באמפוריום, מדרום לפירנאים, קיבל פיקוד על הכוחות הרומים במקום, וחידש את המערכה.

לקריאה נוספת

• טיטוס ליוויוס, ספר 25 פסקאות 32–36. ^{(לקריאה מקוונת)}