קרב בני קינוקאע
| יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים. | |
קרב בני קינוקאע הוא שם כולל לסכסוך שאירע על פי המסורת המוסלמית בין שבט בני קינוקאע לבין נאמני מוחמד.
הרקע לקרב עריכה
על פי המסופר באסלאם, חלק מיהודי אל־מדינה ניסו באופן תדיר להכשיל את המוסלמים על אף הברית שכרתו ביניהם. אחדים מהם נהגו להכריז לעיתים שהם מתאסלמים בבוקר וחוזרים בהם בערב במטרה לבלבל את המוסלמים. כמו כן, הם לא היו מחזירים את ההלוואות שלוו מהמוסלמים ואם מוסלמי היה מלווה מהם, הם היו לוחצים עליו יום יום לקבלת ריבית דריבית. השיא בפעילות נגד המוסלמים הגיע לאחר קרב בדר וניצחון המוסלמים בו. קצפם של היהודים יצא והם התחילו להכריז קבל עם ועדה על איבתם לאסלאם בזמן שהמוסלמים שותקים על מנת לשמור על שקט ושלווה בעירם.
מסופר כי פעם אחת עבר מבוגר יהודי בשם שס בן קיס בקבוצה מבני אלאוס ואלחזרג', שהיו מתרועעים ביחד. חרתה לו האווירה ששררה בין שני הצדדים לאחר כל המלחמות העקובות מדם שהתנהלו במשך מאות שנים. הוא אמר לאחד מהמלווים שלו: "לך אליהם, שב איתם, ותזכיר להם את קרב בועאת (הקרב האחרון בין שני השבטים)".[1]
הצעיר היהודי אכן ישב אתם והתחיל לדבר על קרב בועאת ולדקלם שירים שכל שבט נהג לספר נגד השבט השני. הדבר הלהיט את האווירה עד כדי כך שהצדדים קמו ושלפו את חרבותיהם תוך שהם מתכוננים לקרב. מיד נודע הדבר לנביא מוחמד והוא חש כהרף עין למקום האירוע, עמד לפני שתי הקבוצות ואמר: "הוי המוסלמים, אתם חוזרים לתקופה הפגנית כשאני עדיין ביניכם! ולאחר שלמדתם את האסלאם, התרחקתם מהבערות שהייתה בכם ולאחר שהציל אתכם אַלְלָה וקרב בין לבבותיכם". כך נרגעו הרוחות, הצדדים התנצלו זה בפני זה, התרחקו והלכו אחרי מוחמד.
הקבוצה היהודית בעלת העמדות הקיצוניות ביותר נגד המוסלמים היו בני קינקאע שגרו בתוך אל־מדינה ועסקו במלאכת הצורפות והברזל. לכל אחד מהם הייתה חרב. הם נתפסו כאמיצים מאוד, והיו הראשונים להפר את הברית עם הנביא מוחמד. לאחר קרב בדר הם הגבירו את התגרויותיהם במוסלמים והחלו להתנכל לנשות המוסלמים הבאות לשוק בני הקינוקאע.
הנביא מוחמד זימן את ראשי בני קינוקאע לשיחה, דיבר אל לבם והזהירם מהתגרויות אלה. אף על פי כן נמשכו ההתגרויות אחרי השיחה ואף הוחרפו.
פעם קרא להם הנביא לקבל את האסלאם.
בני קינוקאע אמרו למוסלמים "אתם מתגאים בכך שניצחתם את קוריש בקרב בדר. בקוריש לא יודעים איך להילחם, כי הם היו מעטים. אם תלחמו בנו, נראה לכם מי הם הגברים האמתיים".
בשני הפסוקים הבאים מהקוראן, 12–13 מסורה 3, נאמר: "אמור לכופרים, עוד תובסו ותאספו אל הגיהנום. מה נורא הוא יציע האש. שני מחנות אשר נפגשו הם אות לכם. מחנה אחד לחם למען אַלְלָה והאחר כפר. כל מחנה נדמה בעיני האחר כמונה כפליים ממנו. ואַלְלָה מושיט את עזרתו לאשר יחפץ. בזאת צפון לקח לאשר עיניהם בראשיהם".
הנביא מוחמד דקלם בפני ראשי קינוקאע את הפסוקים הנ"ל.[2]
הקרב עריכה
התקרית הראשונה עריכה
לפי המסורת המוסלמית, האירועים אשר הובילו לפרוץ הקרב החלו בתקיפתה של אישה מוסלמית בשוק בני קינוקאע, בעת שביקרה אצל צורף שבחנותו נמצאו צעירים יהודיים. הצורף והצעירים שהיו אצלו ניסו להכריח את המוסלמית להוריד את הרעלה מעל ראשה ולחשוף את שיערה ואת פניה. היא סירבה ובתגובה הם תלשו את הרעלה וחשפו את ראשה. תוך כדי שהם מנסים לקרוע ממנה את בגדיה ולבצע בה את זממם, הבחורה החלה לזעוק לעזרה בקול רם. צעיר מוסלמי שעבר במקום ראה את המתרחש ושמע את צעקותיה של האישה, הוא חש לתוך החנות על מנת להגן עליה ולנטרל את התוקפים. המהומה עוררה תשומת לב וכך התקבצו מספר יהודים מסביב למוסלמי שהגן על האישה, והחלו להכות אותו למוות תוך שהם משליכים עליו חפצים ואבנים. לאחר מכן הם התעללו בגופתו והשחיתו אותה וכשסיימו הם כבלו את האישה, אנסו אותה, רצחו אותה והשליכו את גופתה העירומה והחבולה ברחוב[2].
ההסלמה וההשלכות עריכה
מיד לאחר התקרית בשוק, החלו התנגשויות בין בני קינוקאע לבין המוסלמים. לאור התקרית הבוטה הזאת, החליט הנביא מוחמד להתקיף את בני קינוקאע בביתם.
היהודים התבצרו בבתיהם המבוצרים והמוסלמים הטילו עליהם מצור. אחרי 15 ימי מצור החליטו בני קינקאע על כניעה מוחלטת למוסלמים. עבדאַלְלָה בן סלול, שקיבל עליו את האסלאם רק שבועות אחדים קודם לכן, ביקש ממוחמד לשחרר את בני קינקאע בתנאי שיעזבו לסוריה.
מוחמד שחרר אותם והם עזבו לסוריה. לאחר נטישת בני הקינוקאע המשיך שבט קוריש בהתנכלויותיו כנגד המוסלמים עד כדי כך שראש קוריש, אבו סופיאן, פקד על 200 לוחמים מצבא מכה והסתנן איתם לאזור אל־מדינה. הוא סיכם עם השבט היהודי בני נדיר להתקיף את המוסלמים בלילה, לטבוח בהם ולצאת מאל־מדינה ומאזור בני נדיר.
אבו סופיאן ואנשיו פעלו כמו שודדי דרכים. כשהתברר למוסלמים המצב האמיתי, יצא מוחמד בראש קבוצת לוחמים מוסלמים אחרי אבו סופיאן ולוחמיו ואלה ברחו במהירות לעבר מכה וכך ניצלו. לאחר מכן הודיע המודיעין האסלאמי ששני שבטים (תועלבה ומוחארב) מתכננים להתקיף את אל־מדינה. הנביא מוחמד יצא בראש 450 לוחמים לעבר שני השבטים האלה והם ברחו לפסגות ההרים. הנביא ולוחמיו נשארו באדמות השבטים כחודש ולאחר מכן חזרו לאל־מדינה.
אחד מראשי היהודים, אדם עשיר בשם כעב בן אלאסרף, היה משורר יפה תואר. כששמע שהמוסלמים ניצחו בקרב בדר אמר: אם כך, עדיף להיות מתחת לאדמה מאשר מעליה. כשווידא שהמוסלמים אכן ניצחו ניצחון מזהיר בבדר, התחיל לגנותם בשיריו (לשיר בזמן ההוא היה משקל כבד בעיצוב דעת הקהל). הוא קילל אותם והתחיל להסית נגדם.[3]
כעב בן אלאסרף ביקר במכה והתחיל להסית את מנהיגיה להתקיף את המוסלמים באל מדינה.
בשיריו גם שיבח את היהדות דיבר רעות על האישה המוסלמית ושם את האסלאם ללעג. בשל כך החליטו המוסלמים לחסלו.[4] חמישה מוסלמים ניגשו אליו והרגו אותו. כששמעו היהודים באל מדינה על מותו של כעב, הדבר עורר בהם פחד מהבאות. הדרך בה עברו הסוחרים בין מכה לסוריה נהייתה מסוכנת וקוריש בחרה בדרך חלופית שהאריכה את המסע לסוריה.
שיירה גדולה של גמלים ממכה נשלחה בדרך הזאת. איש מודיעין איסלמי היה במכה והודיע לנביא על השיירה ועל דרכה המתוכננת. מוחמד שלח כ־100 לוחמים בפיקוד זיד בן אלחארת להשתלט על השיירה. שומרי השיירה ברחו ועזבוה והמוסלמים לקחו את השלל.[5]
הערות שוליים עריכה
- ^ Nasr, Seyyed Hossein., Islam : religion, history, and civilization, San Francisco: HarperSanFrancisco, 2003
- ^ 1 2 Watt, W. Montgomery (William Montgomery), Muhammad at Medina, Karachi: Oxford University Press, 1981
- ^ Peters, F. E. (Francis E.), Muhammad and the origins of Islam, Albany: State University of New York Press, 1994
- ^ Armstrong, Karen, 1944-, The battle for God, 1st ed, New York: Alfred A. Knopf, 2000
- ^ Ibn Hishām, ʻAbd al-Malik, -834., The life of Muhammad, Karachi: Pakistan Branch, Oxford University Press, 1967