קרב טורטוקאיה
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
קרב טורטוקאיה נערך בימים 1 עד 6 בספטמבר 1916, כחלק מקרבות מלחמת העולם הראשונה. בקרב זה צבא של מעצמות המרכז, מורכב מחילות בולגרים וגרמנים, בפיקוד גנרל אוגוסט פון מקנזן, הביס חילות רומנים שהגנו על טורטוקאיה.
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם הראשונה | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | 1 בספטמבר 1916 – 6 בספטמבר 1916 (6 ימים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | טוטראקן, דרום דוברוג'ה, רומניה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
44°03′00″N 26°37′00″E / 44.05°N 26.6167°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | תבוסה רומנית | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
למרות חשיבותו המוגבלת של הקרב, מבחינת תוצאותיו בשטח וגודל הכוחות שהיו מעורבים בו, לעומת סה"כ כוחות הצדדים, הקרב הזה הביא למפנה בזירה הרומנית בגלל התגובה הרומנית המוגזמת והשגויה מבחינה טקטית. המתקפה הרומנית בטרנסילבניה נעצרה, כוחות רומניים הורדו מהזירה הטרנסילבנית ונשלחו לכיוון הזירה הבולגרית ולמעצמות המרכז ניתנה ההזדמנות להיערכות למתקפה נגדית שלא איחרה לבוא.
הרקע הגאו-פוליטי עריכה
בסוף חודש אוגוסט 1916 רומניה הצטרפה למאבקי מלחמת העולם הראשונה על ידי הכרזת מלחמה על האימפריה האוסטרו-הונגרית ופתיחת מתקפה בתחומי טרנסילבניה, חבל שרומניה שאפה לספח אליה, בגלל אוכלוסייתו הרומנית ברובה. בתגובה לצעדי רומניה, האימפריה הגרמנית, בת ברית של האימפריה האוסטרו-הונגרית, הכריזה מלחמה על רומניה. בולגריה, בת ברית של גרמניה, שאיבדה לרומניה את דרום דוברוג'ה במלחמת הבלקן השנייה וכבר הייתה מסובכת במלחמה נגד סרביה, היססה תחילה, אך לבסוף הכריזה מלחמה על רומניה. בדרום חצי האי הבלקני היה צבא של מדינות ההסכמה שכונה "צבא סלוניקי".
פריסת הצבא הרומני עריכה
הצבא הרומני, שהיה גדול, אך חסר ניסיון קרבי וסבל ממחסור גדול בציוד, נשק ותחמושת, היה מחולק ל-4 ארמיות. הארמיות הראשונה, השנייה והרביעית לקחו חלק במתקפה בטרנסילבניה והארמייה השלישית, בפיקודו של גנרל מיכאי אסלאן, נפרסה בצורה הגנתית על פני הגבול הארוך עם בולגריה.
בחלק גדול מאוד מהגבול בין רומניה לבולגריה היה מכשול טבעי גדול, הדנובה והגבול היבשתי בין המדינות עבר בדוברוג'ה, בעיקר בדרום דוברוג'ה שעברה לידי רומניה אחרי מלחמת הבלקן השנייה והסכם בוקרשט (1913). לאחר צירוף חבל זה דנו ברומניה בדרכים המתאימות להגנה עליו והוחלט לבסס את הגנתו על ביצור שתי הנקודות טורטוקאיה וסיליסטרה. עבודות הביצור, שהתחילו בסוף 1914 הסתיימו בשנת 1915. טורטוקאיה, בגלל מיקומה הגאוגרפי, היוותה ראש גשר, שבו אמורים היו להתרכז הכוחות הרומניים לקראת יציאתם למתקפה עתידית על בולגריה. מבחינה הגנתית, טורטוקאיה וסיליסטרה היו שתי הנקודות המבוצרות שנועדו לעצור מתקפות מכיוון בולגריה. במקרה של התקפה חזקה על טורטוקאיה, מגיניה היו צריכים לסגת אל סיליסטרה, לכן היה חשוב לקיים את הקשר בין שתי הנקודות.
קווי ההגנה של טורטוקאיה עריכה
להגנת טורטוקאיה הוקמו שלושה קווים בצורת חצי קשת, כשטורטוקאיה במרכז הקשת וקצותיה נשענים על הדנובה.
- קו ההגנה הראשון הגיע עד לנקודות השמירה על הגבול עם בולגריה. הקו הקדמי היה בעצמו מורכב משלושה קווים: קו המשמרות הקטנים, קו המשמרות הגדולים וקו המוצבים הקדמיים המצוידים. מטרת הקו הזה הייתה להאט מתקפה אפשרית נגד טורטוקאיה, תוך נסיגה אל הקו השני.
- קו ההגנה השני, שהיה קו ההתגוננות העיקרי, ניצב במרחק של 7 - 8 קילומטרים מהעיר והיה מורכב מ-15 מרכזי התגוננות הפרוסים במרחקים של 1 - 3 קילומטרים האחד ממשנהו. מרכזי המגננה נבנו מסוללות אדמה עם תעלות וגדרות תיל ומקומות מסתור תת-קרקעיים למגינים. לרשות מרכזי ההתגוננות עמדו מקלעים ותותחים קצרי טווח - 2,000 עד 2,500 מטרים, 41 תותחים בקוטר 53 מילימטרים, 14 תותחים בקוטר 37 מילימטרים ותותחי תמיכה בחיל רגלים.
- קו ההגנה השלישי, שהיה מורכב מתעלות שנחפרו במרחק שלושה קילומטרים מהעיר, שנועדו לקלעים, היה חלש מהקו השני ובמקומות שונים דפנות התעלות התפוררו מחוסר תחזוקה.
הכוחות המגינים על טורטוקאיה עריכה
בכוחות המגינים על טורטוקאיה היו 15 גדודים של הדיוויזיה ה-17 הרומנית, אליהם הצטרפו במהלך הקרב 16 גדודים של הדיוויזיה ה-15. במי הדנובה הגנה על טורטוקאיה דיוויזיית הדנובה של הצי הרומני שכללה 4 ספינות מלחמה משוריינות המצוידות בתותחים ו-8 ספינות מלחמה קטנות. לספינות היו סה"כ 32 קני תותחים ובראשן עמד קונטרה-אדמירל (הדרגה הימית השלישית בחשיבותה) נגרסקו.
לצבא היבשה המגן על העיר היו 110 תותחים: 28 מקובעים במקומם (24 כבדים ו-4 קלים), 59 ניידים למחצה אליהם נרתמו שוורים (31 כבדים ו-28 קלים) ו-23 ניידים אליהם נרתמו סוסים (15 כבדים ו-8 קלים). 17 תותחים לא ירו כלל מחוסר בתחמושת או משום שלא הוצבו בעמדות ירי. למספר קני התותחים צריך להוסיף 55 תותחים קטנים בקוטר 37 ו-55 מילימטרים. חולשת הארטילריה הרומנית הייתה נעוצה, בין היתר, במחסור בתותחים מהירי ירי (40 בלבד היו כאלה) ומפיזורם בחזית של יותר מ-30 קילומטרים.
היחידות הרומניות בטורטוקאיה הורכבו זה מקרוב ובדיוויזיה 17 היה רק רגימנט אחד סדיר וכל היתר היו מגויסי מילואים.
המתקפה הבולגרית-גרמנית עריכה
מפקדת צבאות מעצמות המרכז, שידעו מה תוכניות הצבא הרומני, החליטה לרכז כוחות למתקפה מהירה נגד הצבא הרומני בחזית הדרומית ולשם כך גויסו והובאו במהירות יחידות צבא בולגריות וגרמנית.
גנרל אוגוסט פון מקנזן, שהיה מפקד הכוח שהורכב מכוחות בולגרים וגרמנים, אישר את תוכנית המתקפה נגד טורטוקאיה, שהכין גנרל סטפן טושב.
הכוחות התוקפים עריכה
הכוחות שתקפו את טורטוקאיה היו למעשה האגף השמאלי של הארמייה הבולגרית השלישית והורכבו מ-18 גדודים של הדיוויזיה הרביעית פרסלב, הבריגדה הראשונה של דיוויזיית סופיה ובה 8 גדודים והקבוצה המעורבת של רב-סרן פון המרשטיין שהיה מורכב משלושה גדודים בולגרים ואחד גרמני. בכוח התוקף היו גם חמישה אסקדרונים של פרשים, שלוש פלוגות מקלעים וחמש פלוגות הנדסה. הארטילריה כללה 128 קני תותחים ובהם שבעה תותחים בקליבר 75 מילימטר מהירי ירי, 56 תותחים מתנייעים כבדים, מהם שמונה תותחים ארוכים 150 מילימטר, 24 תותחים ארוכים 120 מילימטר ו-24 הוביצרים 120 מילימטר.
הכוחות התוקפים השתייכו ליחידות הבולגריות הטובות ביותר.
קרב טורטוקאיה עריכה
בליל 31 באוגוסט תקפו כוחות בולגריים את משמרות הגבול הרומניים והן נסוגו לאחור. המתקפה הממשית החלה בלילה שבין האחד לשניים בספטמבר. ממערב, מכיוון רוסה, הגיע הטור של המרשטיין שתקף לכיוון סאטו וקחי (הכפר הישן). מדרום התקיפה דיוויזיית פרסלב באזור דאידר ומדרום מזרח התקיפה דיוויזיית סופיה לכיוון מגזר אנטימובה.
הכוחות הרומניים, שלא היו מודעים לעוצמת הכוחות התוקפים, נסוגו לקו המשמרות הגדולים. בבוקרו של 2 בספטמבר הטורים התוקפים חידשו את התקדמותם ואילצו את הרומנים לסגת לקו המוצבים הקדמיים המצוידים, פרט לגזרת סאטו וקחי, שם החזיקו מעמד המגינים, בעזרת הארטילריה הרומנית, עד לשעות אחרי הצהריים.
הלילה שבין השניים לשלושה בספטמבר עבר ללא תנועת כוחות. ביום 3 בספטמבר התרכזה הפעילות במגזר המערבי. הארטילריה של הכוחות התוקפים הפגיזה בצורה קשה את העמדות הרומניות בסאטו וקחי, אך ללא הצלחה יתירה. חיל הרגלים התוקף ערך, החל מהשעה 10.30 בבוקר ועד מאוחר בערב, מתקפות רצופות, שנבלמו בגדר התיל הדוקרני של עמדות המגינים, תוך תשלום כבד באבידות בנפש. בשעות הערב, מפקד הגזרה הרומני, קולונל ניקוליצ'סקו, נתפס לבהלה, כשחשב בטעות התוקפים הצליחו לחדור את קו ההגנה ונתן הוראת נסיגה לקו ההגנה השני. נסיגה זו, שלא הייתה נחוצה, יצרה בעיות לגזרות ההגנה האחרות, שאגפיהן נחשפו.
ב-4 בספטמבר הכוחות התוקפים היו עסוקים בהתארגנות להתקפה עתידית, לכן כוחות רומניים, ביוזמת מפקדי פלוגות, תפסו מחדש את העמדות שפינו בהוראת קולונל ניקויצ'סקו, אך בערב ניתנה שוב הוראת נסיגה מעמדות אלה. עד שלב זה האבידות הרומניות הסתכמו רק ב-200 הרוגים והמצב לא נראה חמור. ב-5 בספטמבר, בשעה 6.30 בבוקר החלה הפגזה כבדה על העמדות הרומניות. ההפגזה נמשכה שעה וארבעים דקות וכוונה אל המרכזים 6 עד 9 (היו 15 מרכזים ממוספרים בסדר רץ). בהפגזה השתתפו 21 סוללות עם 84 קני ירי ובהם 40 תותחים והוביצרים כבדים. התגובה הרומנית הייתה חלשה בהרבה, כי בגזרה זו היו לרומנים רק 8 תותחים 105 מילימטר, 7 הוביצרים 120 מילימטר ו-4 תותחי צריח 53 מילימטר. למרות ההפגזה כבדה, קווי המגינים לא נפגעו בצורה קשה, כי ההפגזה לא נמשכה די זמן.
אף על פי שהכוחות התוקפים חשפו את כוונותיהם על ידי התקפה מרוכזת במרכזים 6 עד 9, המפקדה הרומנית פיזרה את התגבורת בצורה שווה בין המרכזים השונים. מרכזים 6, 7 ו-8, עליהן הגן רגימנט 79, סלובוזיה, הותקפו על ידי 4 רגימנטים של דיוויזיית 4, פרסלב. מרכז 11 הותקף על ידי שני רגימנטים של דיוויזיה 1, סופיה. ההפגזה הבולגרית נטרלה חלק מהארטילריה הרומנית והיתר רתמו את הסוסים והשוורים ונסוגו. לעזרת המותקפים פעלה רק יחידה של הוביצרים שנשלחה לחיזוק הקו ברגע האחרון. ההוביצרים, יחד עם המקלעים ורובי חיל הרגלים פגעו בחיילים בולגרים רבים, שהסתערו על קווי הרומנים ועצרו את תנופתם. בהמשך נגמרה תחמושת ההוביצרים הרומנים והם נסוגו ואז מספר המתקיפים, שעלה בהרבה על מספר המגינים בנקודות המותקפות, הכריע את הכף. ניסיון של הקפת נגד של רגימנט 79, סלובוזיה לא הצליח ומפקדו, אלוף-משנה פופסקו נהרג. בשעה 12 נכבשו המרכזים 6, 7 ו-8. מרכז 11 החזיק מעמד עוד שעה וחצי, עד שמפקדו, הסגן טיטוס אקסנטה, נהרג וקומץ המגינים שנותרו נסוגו.
החללים והשבויים עריכה
בקרב טורטוקאיה נהרגו 7,742 חיילים בולגרים ו-172 קצינים בולגרים. מספר האבדות הרומניות פחות ברור משום שלצד האבדות הישירות בשדה הקרב, נפלו בשבי רבבות חיילים וקצינים רומנים וחלק מהם מתו בשבי. רבים מחללי הקרב הוטמנו בקברים משותפים, בולגרים, רומנים, טורקים וגרמנים, קצינים וחיילים פשוטים ורק מיעוט מבין החללים זכו לקבר מזוהה.
במהלך הקרב האבדות הרומניות היו 160 קצינים, כ-6,000 חיילים ועוד כ-28,000 שבויים[1], אך אבדות רבות נוספות נרשמו בין השבויים. הנתונים חלקיים, כי הרשומות הרומניים אוחסנו במבנה שהופצץ ונשרף במהלך מלחמת העולם השנייה. השבויים הרומנים נשלחו למחנות שבויים בארצות שונות, שם חיו בתנאים קשים מאוד שגרמו למותם של רבים בפולין 3,400, בבולגריה 3,500 ובכמויות קטנות יותר בגרמניה, ביוון ובטורקיה.
בשנת 1926 הוצאו מהאדמה עצמותיהם של חללי הקרב והועברו לאתר מרכזי במרחק 13 קילומטרים מטורטוקאיה, שם נקברו מחדש. מבין החללים זוהו 1,301 רומנים, 251 בולגרים, 9 טורקים ו-5 גרמנים ויתר החיילים 10,424, נקבר יחד בשני חפירים גדולים. שטח בית העלמין ב-1930 היה בן 2,500 מטרים רבועים.
השלכות התבוסה הרומנית עריכה
השינויים בפריסת הצבא הרומני עריכה
השינויים בפיקוד הצבא הרומני עריכה
ההשלכות הפוליטיות ברומניה עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
- רדיו רומניה הבינלאומי - ההיסטוריון פרופסור פטרה אוטו מהאקדמיה הצבאית בבוקרשט נותן הסברים על קרב טורטוקאיה(הקישור אינו פעיל) (ברומנית)
- העיתון הפיננסי – חימוש רומניה (V) (ברומנית)
הערות שוליים עריכה