קרב מצר דנמרק
קרב מצר דנמרק היה קרב ימי שהתרחש במהלך מלחמת העולם השנייה, ב-24 במאי 1941 בין אוניות הצי המלכותי והקריגסמרינה. אוניית המערכה הבריטית אה"מ פרינס אוף ויילס וסיירת המערכה אה"מ הוד נלחמו באוניית המערכה הגרמנית ביסמרק ובסיירת הכבדה פרינץ אויגן, שניסו לפרוץ לצפון האוקיינוס האטלנטי כדי לתקוף את הספנות המסחרית של בעלות הברית (מבצע רייניבונג) במצר דנמרק, בין איסלנד לגרינלנד.
 | ||||||||||||||||||
| ביסמרק יורה על אה"מ פרינס אוף ויילס בקרב מצר דנמרק | ||||||||||||||||||
| מערכה: המערכה באוקיינוס האטלנטי (1939–1945) | ||||||||||||||||||
| מלחמה: מלחמת העולם השנייה | ||||||||||||||||||
| תאריך הסכסוך | 24 במאי 1941 | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | מצר דנמרק בין איסלנד לגרינלנד | |||||||||||||||||
| קואורדינטות |
67°46′0″N 31°0′0″E / 67.76667°N 31.00000°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון גרמני | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
פחות מ-10 דקות לאחר שהבריטים פתחו באש, פגז מביסמרק פגע בהוד ליד מחסני התחמושת האחוריים שלה. זמן קצר לאחר מכן, הוד התפוצצה וטבעה תוך שלוש דקות; רק שלושה מתוך 1,418 אנשי צוותה נותרו בחיים. פרינס אוף ויילס המשיכה להחליף אש עם ביסמרק אך סבלה מתקלות חמורות בחימוש העיקרי שלה. אוניית המערכה הבריטית הושלמה רק בסוף מרץ 1941, והשתמשה בצריחי תותחים מרובעים חדשים שלא היו אמינים. פרינס אוף ויילס הפסיקה במהרה את הקרב לאחר שאף היא נפגעה בקרב.
הקרב היה ניצחון טקטי עבור הגרמנים, אך השפעתו הייתה קצרת מועד. ביסמרק הצליחה לעבור ולהיכנס לאוקיינוס האטלנטי, אך בשל נזק שספגה בקרב נאלצה להפליג לצרפת לתיקונים וטובעה לאחר שלושה ימים על ידי הצי המלכותי הבריטי.
רקע עריכה
תוכניות גרמניות עריכה
ערך מורחב – מבצע רייניבונג
באפריל 1941 התכוון הקריגסמרינה הגרמנית לשלוח את אוניית המערכה המהירה ביסמרק שהושלמה לאחרונה לאוקיינוס האטלנטי כדי לפשוט על השיירות הנושאות אספקה מצפון אמריקה לבריטניה. המבצע נועד להשלים את התקפות הצוללות על קווי האספקה הבריטיים במהלך הקרב על האוקיינוס האטלנטי. שתי סיירות המערכה המהירות שרנהורסט וגנייזנאו סיימו זה עתה מבצע דומה, מבצע ברלין, בין ינואר למרץ באותה שנה. מספר ספינות המלחמה הגדולות שעמדו לרשות הגרמנים היה מוגבל; אוניית האחות של ביסמרק, טירפיץ, עדיין לא הייתה מבצעית, שרנהורסט הייתה זקוקה לשיפוץ דוודים לאחר מבצע ברלין, וגנייזנאו ניזוקה מהתקפות אוויריות בתחילת אפריל כשהייתה בברסט, צרפת. העבודה על הסיירות הכבדות אדמירל היפר ואדמירל שר, שהיו שתיהן בשיפוץ בגרמניה לאחר פעולות הפשיטה שלהם, התעכבה על ידי התקפות אוויריות בריטיות שפגעו במחסני אספקה בקיל. אדמירל גינתר ליטיינס, מפקד הצי שהיה אמור לפקד על הכוחות הגרמניים במהלך מבצע רייניבונג המתוכנן, ביקש לעכב אותו עד שיסתיימו התיקונים בשרנהורסט או שטירפיץ תוכל להצטרף לביסמרק, אך האוברקומנדו דר מרינה (הפיקוד העליון הימי) הורה לליטיינס להתחיל את המבצע בהקדם האפשרי כדי לשמור על לחץ על קווי האספקה של בריטניה. כתוצאה מכך, הכלי היחיד שהיה זמין לתמוך בביסמרק היה הסיירת הכבדה פרינץ אויגן.
תוכניות בריטיות עריכה
לצי המלכותי הבריטי נודע על הגיחה של ביסמרק לאחר שהסיירת השוודית גוטלנד הבחינה בכלי השיט החולפים במערב הים הבלטי ב-20 במאי; הדוח של גוטלנד הועבר לנספח הצי הבריטי בסטוקהולם, שהעביר אותו לאדמירליות. מטוסי סיור בריטיים אישרו את נוכחותם של הגרמנים בנורווגיה. כעת, מודע לכך שספינות מלחמה גרמניות גדולות נמצאות בים במטרה לפרוץ לאוקיינוס האטלנטי, הצי המלכותי החל לשלוח ספינות כדי לפטרל את הנתיבים הסבירים, כולל הסיירות הכבדות נורפוק וסאפוק לכסות את מצר דנמרק בין גרינלנד לאיסלנד. קבוצה נוספת, המורכבת מאוניית המערכה פרינס אוף ויילס, סיירת המערכה הוד, ומסך של שש משחתות, אלקטרה, אצ'טס, אנטלופ, אנתוני, אקו ואיקרוס, בפיקודו של תת-אדמירל לנסלוט הולנד בהוד, שייטה לדרום איסלנד ליירט את הגרמנים ברגע שהם התגלו. נורפוק וסאפוק הבחינו בביסמרק ובפרינץ אויגן בערב 23 במאי; סאפוק הייתה מצוידת במכ"ם שאיפשר להם לעקוב אחר הגרמנים במשך הלילה תוך שהם נשארים מחוץ לטווח התותחים הגרמני.
פרינס אוף ויילס הייתה אוניית מערכה שנכנסה לשירות לאחרונה מסדרת קינג ג'ורג' החמישי, הדומה לביסמרק בגודלה ובעוצמתה. פרינס אוף ויילס עדיין לא "נבדקה" כראוי, והצוות שלה היה חסר ניסיון. בנוסף היו לה בעיות מכניות, במיוחד עם החימוש העיקרי שלה. האונייה הפליגה עם עובדי המספנה שעדיין עבדו עליה.
במשך 20 שנה לאחר הפעלתה ב-1920, הייתה הוד ספינת המלחמה הגדולה והכבדה בעולם. שילוב שמונה תותחים ימיים מסיביים BL 15 אינץ' Mk I עם מהירות מרבית גבוהה מכל אוניית מערכה על הים, הוד הייתה גאוות הצי של בריטניה הגדולה, וגילמה את הדומיננטיות העולמית של הכוח הימי הבריטי. למרות זאת, להוד היה פגם בולט אחד בהשוואה לאוניות המערכה הסופר-דרדנוט שהיא שירתה לצידן: כסיירת מערכה, חלק גדול מגופה הוקדש לכוח מנוע נוסף במקום כיסוי שריון מקיף. זה בא מהתכנון שלה כסיירת מערכה מסדרת אדמירל כדי לעמוד באיום של סיירות המערכה מסדרת מקנזן הגרמניות במהלך מלחמת העולם הראשונה.
בעוד שחגורת השריון שלה בעובי 12 אינץ' נחשבה מספיקה כנגד רוב אוניות הראשה שהיא צפויה להיתקל בה, שריון הסיפון שלה בעובי 3 אינץ' השאיר אותה פגיעה לאש ירי מטווח ארוך. בזמן הפעלתה במלחמת העולם הראשונה, הירי הימי לא היה מדויק מאוד בטווחים הדרושים להפקת אש צוללת, והמהירות והתמרון הגדולים של הוד נתפסו כפשרה מקובלת. גישה זו הוכחה כפגומה לאחר אובדן אה"מ אינדפטיגבל בקרב יוטלנד ובשילוב הדיוק של הירי הימי שגדל בתקופה שבין המלחמות, הוד הייתה אמורה בסופו של דבר לקבל שדרוג ב-1939 שהיה מכפיל את שריון הסיפון שלה ל-6 אינץ', אך פרוץ מלחמת העולם השנייה הביא לכך שהשדרוג מעולם לא התרחש. לפיכך היא יצאה למלחמה בעמדת נחיתות ניכרת נגד אוניות הראשה החדשות של מדינות הציר.
כשהוא מודע לשריון המגן הבלתי מספק של הוד, מרוחק מדרום-מזרח למקום שבו התרחש הקרב, הממונה על הולנד (אדמירל סר ג'ון טובי) שקל להורות לו שפרינס אוף ויילס תפליג ראשונה לפני הוד. עם האוניות בפריסה זו, טובי הגיע למסקנה שפרינס אוף ויילס המוגנת יותר יכולה למשוך את ירי הפגזים הגדולים של אוניות המערכה הגרמניות. בסופו של דבר, טובי לא נתן את ההוראה, ובהמשך אמר "לא הרגשתי התערבות כזו לקצין בכיר כל כך מוצדקת".
פתיחה עריכה
שתי התוכניות משתבשות עריכה
הקריגסמרינה קיווה שכוח ביסמרק ייכנס לפשיטות מסחר טרנס-אטלנטיות, מהים הנורווגי דרך מצר דנמרק, ללא זיהוי וללא התנגדות. הגרמנים ביססו תקווה זו על מעבר מהמים הטריטוריאליים הגרמניים על הים הצפוני; וכן, דרך המים הטריטוריאליים של נורווגיה הכבושה על ידי הגרמנים לתוך הים הנורווגי, ללא גילוי בחיפושים אוויריים; מפגשי אוניות נייטרלייות; ותצפיות מסורתיות של "צפייה בחופים" שבוצעו על ידי מאמצים פורמליים ובלתי פורמליים של איסוף מודיעין ימי, במדינות הנייטרליות והכבושים המקיפות את הים הצפוני.
במקרה זה, תצפיות צפיות החוף בגובה פני הקרקע משטחים נייטרליים ומשטחים כבושים זיהו את היחידות הלוחמות העיקריות שיצאו למבצע רייניבונג מרגע יציאתן מהמים הטריטוריאליים של גרמניה. ביסמרק ופרינץ אויגן זוהו על ידי שומרי חופים שנמצאו בדנמרק; שהצליחו לזהות את האוניות ולתקשר עם אנשי הקשר החשאיים שלהן, ולמסור את התאריכים והשעות של יחידות השטח הגרמניות, שנעו באזורי אחריותם לשמירה על החוף.
ה-HSwMS גוטלנד זיהתה את המעבר של ביסמרק ופרינץ אויגן בנתיבי השיט הרגילים בים הצפוני, ודיווחה על התנועה לרשויות השוודיות. שטח שוודיה אירח גם צופים בודדים בגובה פני הקרקע שהיו מסוגלים לעקוב ולדווח על תנועות במימי החוף השוודי. תצפיות אלו הועברו ישירות למודיעין של הצי המלכותי באמצעות ערוצים דיפלומטיים ימיים שגרתיים שנוהלו על ידי נספח הצי הבריטי בסטוקהולם. לפיכך, כאשר ביסמרק והמלווה שלה עברו לפיורדים הלא כבושים של נורווגיה הכבושה בידי הגרמנים, לצורך תדלוק אחרון על החוף והטענת אספקה, חיל האוויר המלכותי הצליח לעקוב אחרון אחר המיקום והתזמון של כוח הפשיטה הגרמני.
תוכנית הקרב של הולנד הייתה לגרום להוד ולפרינס אוף ויילס יילחמו בביסמרק בעוד שסאפוק ונורפוק יילחמו עם פרינץ אויגן (אשר הולנד הניח כי היא מפליגה מאחורי ביסמרק ולא לפניה). הוא סימן זאת לקפטן ג'ון ליץ' מפרינס אוף ויילס אך לא שלח הודעת רדיו לאדמירל משנה פרדריק וייק-ווקר, שכמפקד שייטת הסיירות הראשונה כיוון את סאפוק ונורפוק, מחשש לחשוף את מיקומו. במקום זאת, הוא שמר על שתיקת רדיו. הולנד קיווה לפגוש את האויב בערך בשעה 02:00. השקיעה בקו הרוחב הזה הייתה בשעה 01:51 (שעוני האונייה הקדימו את הזמן המקומי בארבע שעות). ביסמרק ופרינץ אויגן ישתקפו בצללית על רקע זוהר השמש בעוד הוד ופרינס אוף ויילס יכולים להתקרב במהירות, בלתי נראים בחושך, לטווח קרוב מספיק כדי לא לסכן את הוד באש צוללת מביסמרק. הגרמנים לא ציפו להתקפה מהכיוון הזה, מה שנתן לבריטים את יתרון ההפתעה.
הצלחת התוכנית הייתה תלויה במגע הבלתי פוסק של סאפוק עם האוניות הגרמניות. עם זאת, סאפוק איבדה מגע מ-00:28. במשך 90 דקות, הולנד לא ראה את האוניות הגרמניות ולא קיבל חדשות נוספות מנורפוק או סאפוק. בחוסר רצון, הולנד הורה להוד ולפרינס אוף ויילס לפנות דרום-דרום-מערב, אך הוא ניתק את המשחתות שלו שהמשיכו לחפש צפונה. עם זאת, יש להבין את אובדן המגע כזמני וטקטי בלבד; ולא אסטרטגי מבחינת התוצאה הטקטית. סאפוק איבדה מגע עם יעד הסיור שלה (צי האויב) במה שהיה בעצם חלל מלבני סגור ומצומצם; מיושר בדרך כלל מצפון-מזרח (הכניסה למצר דנמרק) לדרום-מערב (היציאה מהמצר לאוקיינוס האטלנטי). יחידות האויב היו מוגבלות בחוזקה על ידי משטח הקרח של גרינלנד מצפון, ושדה המוקשים הנרחב של הצי המלכותי מדרום לאורך חופי איסלנד. בהתחשב באזהרה המוקדמת של הגיחה הגרמנית, היה מספיק זמן לצי המלכותי לבצע סיור מזוין בשני הקצוות של המערך הצר הזה. סאפוק ונורפוק היו בכניסה המזרחית למצר (שם נוצר קשר מיד עם כניסתה של ביסמרק). הולנד חיכה בקצה המערבי כשכוח ביסמרק יצא מהמצר.
מבחינה אסטרטגית, עובדה בלתי מעורערת (כולל העיתוי המשוער) הייתה שהכניסה של ביסמרק ופרנץ אויגן לאוקיינוס האטלנטי (המטרה הבסיסית של מבצע רייניבונג), הייתה ידועה מהרגע שהצי יצא מהמים הטריטוריאליים של גרמניה וזה היה טווח זמן ארוך מספיק לפני ההצטיידות הסופית של הצי למעבר למיצר דנמרק, שליטיינס לא יכול היה שלא להבין, שהכוח שלו לא ייכנס בשום מצב לאוקיינוס האטלנטי בלי להתגלות וגם לא ייכנס ללא התנגדות. הקרב יתרחש עם כוחות שסביר להניח שיבטיחו את ההשמדה האולטימטיבית של הצי שלו והרס כזה יתרחש לפני שיחידות שיירות אספקה כלשהן (כל מטרת המבצע) יאוימו על ידי מבצע רייניבונג.
לפני שנוצר מגע מחדש, שתי השייטות החמיצו זו את זו בקושי. אילו האוניות הגרמניות לא היו משנות את מסלולן מערבה בשעה 01:41 כדי לעקוב אחר קו משטח הקרח של גרינלנד, הבריטים היו מיירטים אותן הרבה יותר מוקדם ממה שקרה לבסוף. המשחתות הבריטיות היו רק 10 מייל (16 ק"מ) מדרום-מזרח כשהגרמנים ביצעו שינוי במסלול זה. אם הראות לא הייתה מצטמצמת ל-3–5 מיילים (4.8-8.0 ק"מ), ככל הנראה היו מבחינים בכלי השיט הגרמניים (שכן בדרך כלל ביום רגוע ובהיר צופי האוניות יכולים לצפות בחפצים גדולים ובאוניות בערך במרחק של 12 מייל (19 ק"מ) באופק. ואם תצפיות האונייה נמצאות בקן של עורבים[1], המרחק הנצפה היה רחוק עוד יותר).
קצת לפני השעה 03:00, סאפוק חזרה למגע עם ביסמרק. הוד ופרינס אוף ויילס היו במרחק של 35 מייל (56 ק"מ), מעט לפני הגרמנים. הולנד סימן לנווט לעבר הגרמנים והגדילה את המהירות ל-28 מייל (52 קמ"ש). אובדן המגע של סאפוק העמיד את הבריטים בעמדת נחיתות. במקום הגישה החזיתית שנסגרת במהירות שהולנד חזתה, הוא יצטרך להתכנס בזווית רחבה יותר, הרבה יותר לאט. זה ישאיר את הוד פגיעה לפגזים הצוללים של ביסמרק לשלב ארוך הרבה יותר. המצב החמיר עוד יותר כאשר, בשעה 03:20, דיווחה סאפוק כי הגרמנים ביצעו שינוי מסלול נוסף מערבה, והציבו את השייטות הגרמניות והבריטיות כמעט זו לרוחב זו.
בשעה 05:35, תצפיות על פרינס אוף ויילס זיהו את האוניות הגרמניות במרחק של 17 מייל (27 ק"מ). הגרמנים, שכבר הוזעקו לנוכחות הבריטית באמצעות הציוד ההידרופוני שלהם, גילו את העשן והתרנים של האוניות הבריטיות 10 דקות מאוחר יותר. בשלב זה, היו להולנד האפשרויות להצטרף לסאפוק במעקב אחר ביסמרק ולהמתין שטובי יגיע עם קינג ג'ורג' החמישי וספינות אחרות ואז לתקוף, או להורות על השייטת שלו לפעול. הוא בחר באופציה השנייה ב-05:37. הים הסוער במצר הפחית את תפקידן של המשחתות למינימום והסיירות נורפוק וסאפוק יהיו רחוקות מדי מאחורי הכוח הגרמני כדי להגיע לקרב.
מהלך הקרב עריכה
מהלכי הפתיחה עריכה
הוד פתחה באש בשעה 05:52 במרחק של כ-26,500 יארד (24,200 מטר). לנסלוט הולנד הורה להתחיל ירי על האונייה המובילה, פרינץ אויגן, מתוך אמונה שהיא ביסמרק. הולנד תיקן עד מהרה את פקודתו והנחה את שתי האוניות לירות באונייה האחורית, ביסמרק. פרינס אוף ויילס כבר זיהתה את ביסמרק והעסיקה אותה, בעוד שהוד המשיכה לירות לעבר פרינץ אויגן במשך זמן מה.
הולנד היה מומחה לירי; הוא היה מודע היטב לסכנה הנשקפת משריון הסיפון הדק של הוד, שהציע הגנה חלשה מפני אש צוללת אנכית. לכן הולנד רצה לצמצם את הטווח מהר ככל האפשר, מכיוון שבטווח קצר יותר מסלול הפגזים של ביסמרק יהיה שטוח יותר, ולכן יש סיכוי גבוה יותר שהפגזים יפגעו בחגורת השריון המגנה על דפנות האונייה או יינתזו מעל הסיפון העליון, במקום לחדור אנכית דרך שריון הסיפון. הולנד סגר את הטווח בזווית שהציבה את האוניות הגרמניות רחוק מדי לפני רוחב האונייה, מה שאומר שרק 10 מתוך 18 התותחים הכבדים הבריטיים יכלו להסתובב והציגו לגרמנים מטרה גדולה מהנדרש. אחד מהתותחים הקדמיים של פרינס אוף ויילס הפך לבלתי ניתן לשימוש לאחר המטח הראשון, והותיר רק 9 תותתחים שעדיין ירו. סאפוק ונורפוק ניסו ירות לעבר ביסמרק במהלך הקרב אך שתיהן היו מחוץ לטווח ולא היה להם יתרון מהירות מספיק על ביסמרק כדי לצמצם במהירות את הטווח.
לגרמנים היה גם את מד מזג האוויר[2], כלומר האוניות הבריטיות היו נגד הרוח, כאשר נתזי מים הרטיבו לגמרי את עדשות מד טווח צירופי מקרים בר וסטראוד באורך 42 רגל (13 מטר) של צריח "A" של פרינס אוף ויילס, ואת מדי הטווח 30 רגל (9.1 מטר) בצריח "B" של שתי האוניות הבריטיות. במקום זאת הן נאלצו להשתמש במדי הטווח הקצרים יותר (15 רגל (4.6 מטר)) במגדלי מנהל בקרת האש. הולנד ביקש מפרינס אוף ויילס להישאר קרוב להוד, בהתאם לתנועותיה של הוד במקום לשנות את המסלול והמהירות, מה שהקל על הגרמנים למצוא את הטווח לשתי האוניות הבריטיות. זה היה מסייע לתותחנים של הולנד אם ששי האוניות היו יורות על ביסמרק כפי שתוכנן במקור, מכיוון שהם יכלו לתזמן במדויק את המטחים כדי להימנע לטעות באש של אונייה אחת בשנייה. הבריטים יכלו גם להשתמש בריכוז אש, שבו מטחי החימוש הראשי של שתי האוניות יהיו נשלטות על ידי מחשב בקרת אש של אונייה אחת - כנראה שולחן בקרת האש המודרני של פרינס אוף ויילס.
פרינס אוף ויילס פגעה ראשונה במטרה שלה. בסופו של דבר היא פגעה בביסמרק שלוש פעמים: פגז אחד הרס אחת מסירות ההצלה, פגע במעוט שעל הסיפון, ונפל לים; פגז שני פגע במרכז הספינה, חדר אליה מתחת לחגורת השריון, הרס את אחד מהגנרטורים והוציא את אחד מחדרי הדוודים מכלל שימוש. הפגיעה השלישית, החמורה ביותר, הייתה בצד השמאלי של החרטום. הפגז חדר בגובה פני הים, חדר לשני מכלי דלק, ויצא מצידו השני של החרטום מבלי שהתפוצץ. חלק מהדלק דלף מהמכלים החוצה, ובמקביל חדרו מי ים למכלים וזיהמו אותם. מעבר לכך, נפגעה מערכת היניקה, וכך לא ניתן היה להעביר עוד כאלף טון של דלק אל המנועים. המים שחדרו לאונייה גרמו לשקיעת החרטום בשתיים עד שלוש מעלות, דבר שהביא גם לנטייה שמאלה של תשע מעלות, וליציאתו של המדחף הימני מן המים.
הגרמנים נצרו את האש שלהם עד 05:55, כאשר שתי האוניות הגרמניות ירו על הוד. ליטיינס לא נתן מיד פקודה להתחיל לירות. שתי דקות לאחר מכן, לאחר פניות מרובות של קצין התותחנים הראשון, קורבטנקפיטן אדלברט שניידר, "Frage Feuererlaubnis"? (הרשאה לפתוח באש?), הגיב לינדמן חסר סבלנות: "Ich lasse mir doch nicht mein Schiff unter dem Arsch wegschießen. Feuererlaubnis!" (אני לא אתן שהספינה שלי תיפול מתחתי. אישור אש!)
פגז פגע בסיפון הסירה של הוד, והצית שריפה גדולה במערום התחמושת המוכנה של פגזי 4 אינץ' (102 מ"מ), אך אש זו לא התפשטה לאזורים אחרים של האונייה או גרמה לפיצוץ מאוחר יותר. ייתכן שהוד נפגעה שוב בבסיס הגשר שלה ובמנהל המכ"ם הקדמי שלה. הייתה מחלוקת על איזה כלי שיט גרמני פגע בהוד; פרינץ אויגן (קפיטן צור זי הלמות ברינקמן), ירתה לעבר פרינס אוף ויילס, בעקבות פקודה של מפקד הצי. קצין התותחנים של פרינץ אויגן, פול שמאלנבך מצוטט כאומר שהמטרה של פרינץ אויגן הייתה הוד.
טביעת הוד עריכה
בשעה 06:00 הורה הולנד לאוניותיו לפנות שוב שמאלה כדי להבטיח שהתותחים הראשיים האחוריים של הוד ושל פרינס אוף ויילס יוכלו לירות על האוניות הגרמניות. מבחינת מאזן הכוחות זה יעניק לכוח של הולנד את היתרון של 18 תותחים בקליבר גדול (14/15 אינץ') - 10 בפרינס אוף ויילס, 8 בהוד; לעומת 8 תותחים בקליבר גדול (15 אינץ') בביסמרק.
במהלך הפנייה, מטח מביסמרק, שנורה ממרחק של כ-9 מייל (14 ק"מ), נראתה על ידי גברים על סיפון פרינס אוף ויילס כדי לפוש את הוד לצד התורן המרכזי שלה. פירוש הדבר היה שחלק מהמטחים נפלו לכיוון צד, חלקם לימין (של גוף הספינה), וחלקם מיושרים במדויק על מרכז הסיפון הראשי של הוד. סביר להניח שפגז אחד באורך 38 ס"מ (15 אינץ') פגע איפשהו בין התורן המרכזי של הוד לצריח ה-"X" מאחורי התורן. עמוד להבה ענק עלה כלפי מעלה 'כמו לפיד ענק' בקרבת התורן המרכזי.
לאחר מכן התרחש פיצוץ שהרס חלק גדול מהאונייה מאמצע החלק הפנוי לחלקו האחורי של צריח "Y", והעיף את שני הצריחים האחוריים לים. האונייה נשברה לשניים והירכתיים נפלו וטבעו. טד בריגס, אחד הניצולים, טען כי הוד נעה ב-30 מעלות ובשלב זה "ידענו שהיא פשוט לא תחזור". החרטום התרומם מהמים, הצביע כלפי מעלה, הסתובב ושקע זמן קצר אחרי הירכתיים. צריח "A" ירה מטח כשהחרטום היה במצב זקוף, אולי מצוות התותח שנגזר עליו הגורל, רגע לפני שקטע החרטום טבע.
רסיסים ירדו על פרינס אוף ויילס במרחק של 0.5 מייל (0.80 ק"מ). הוד שקעה תוך כשלוש דקות עם 1,415 אנשי הצוות. רק טד בריגס, בוב טילבורן וביל דאנדאס שרדו כדי להינצל שעתיים לאחר מכן על ידי המשחתת אה"מ אלקטרה.
האדמירליות הגיעה מאוחר יותר למסקנה שההסבר הסביר ביותר לאובדן הוד היה חדירת פגז בקוטר 38 ס"מ (15 אינץ') מביסמרק למחסני התחמושת, מה שגרם לפיצוץ. מחקר שנערך לאחרונה עם כלי שיט צוללים מצביע על כך שהפיצוץ הראשוני היה במחסן התחמושת האחורי של פגזי 4 אינץ' (102 מ"מ) ושהוא התפשט למחסני הפגזים בקוטר 15 אינץ' (380 מ"מ) דרך תא התחמושת. מבדיקת שרידי האונייה, שנמצאו בשנת 2001, הוצע כי פיצוץ המחסנית בחימוש 4 אינץ' (102 מ"מ) ליד התורן המרכזי גרם לפיצוץ הלהבה האנכי שנראה שם, וזה בתורו הצית את המחסנים האחוריים של פגזי 15 אינץ' (380 מ"מ) שגרמו לפיצוץ שהרס את הירכתיים. ייתכן שהפיצוץ הזה עבר דרך מכלי הדלק הימני, הצית את המזוט שם, פוצץ את המחסנים הקדמיים והשלים את השמדת האונייה.
שרידי האונייה של הוד חשפו את קטע החרטום ללא כל מבנה. חלק ענק מהצד שלה חסר, מהברבטה 'A' ועד לסיפון הקדמי. בחלק האמצעי היו לוחות השריון שלו מפותלים כלפי חוץ. יתרה מזאת, החלקים העיקריים של המבנה הקדמי, כולל מגדל הניווט במשקל 600 טון, נמצאו במרחק של כ-1.1 ק"מ משרידי החלק הראשי. הדבר עורר תיאוריות לפיהן מחסני התחמושת הקדמיים של פגזי 15 אינץ' (380 מ"מ) התפוצצו כתוצאה מהעוצמה, הלהבות והלחץ, שנגרמו מפיצוץ המחסנים האחוריים. עם זאת, צוות של מדעני זיהוי פלילי ימי מצא שנזק התפרצות לגוף הקדמי עקב שקיעה מהירה של הוד, הוא הגורם הסביר ביותר למצב הגוף הקדמי, והם אינם תומכים בשום תאוריה שמחסני התחמושת הקדמיים התפוצצו.
פרינס אוף ויילס לבדה עריכה
פרינס אוף ויילס מצאה את עצמה מפליגה לעבר הוד השוקעת. המפקד שלה, קפטן ג'ון ליץ', הורה על הימנעות חירום להתרחק מהשרידים של הוד. השינוי החריף הזה כמובן שיבש את מטרתה והעמיד אותה בעמדה שהקלה על הגרמנים לכוון לעברה. היא חידשה את נתיב הפלגתה הקודם אך כעת הייתה תחת אש מרוכזת של שתי האוניות הגרמניות. פרינס אוף ויילס נפגעה ארבע פעמים על ידי ביסמרק ושלוש פעמים על ידי פרינץ אויגן. פגז אחד עבר דרך המבנה העליון שלה, והרג או פצע כמה אנשי צוות ברציף המצפן וברציף ההגנה האווירית. רסיסים של פגז אחר פגעו בעמדת המכ"ם שלה מאחור, והרגו את אנשי הצוות שבתוכו.
פגז בקוטר 20.3 ס"מ (8.0 אינץ') מפרינץ אויגן מצא את דרכו לתא המטען ההודף של הפגזים מתחת לצריחי התותחים האחוריים בקוטר 5.25 אינץ' (133 מ"מ), ופגז של 38 ס"מ (15 אינץ') מביסמרק פגע מתחת למים מתחת לחגורת השריון, וחדר כ-13 רגל (4.0 מ') לתוך גוף האונייה, כ-25 רגל (7.6 מ') מתחת לקו המים, אך נעצר על ידי מחיצת אנטי-טורפדו. למרבה המזל של פרינס אוף ויילס, אף אחד הפגזים לא התפוצץ, אבל היא עדיין סבלה מהצפות קלות ואובדן מעט מזוט.
בשלב זה, תקלות ירי חמורות גרמו לבעיות לסירוגין עם החימוש הראשי, והובילו להפחתה של 26% בתפוקה. לפי קפטן ליץ', הוא החליט שהמשך הקרב עלול לסכן אותם באובדן פרינס אוף ויילס מבלי לגרום נזק נוסף לאויב. לפיכך, הוא הורה לאונייה להוציא עשן ולסגת, "בהמתנה להזדמנות נוחה יותר". פרינס אוף ויילס פנתה מיד לאחר השעה 06:04, תוך ירי מהצריח האחורי שלה בשליטה מקומית עד שהצריח ספג טבעת פגז תקועה, שניתקה את אספקת התחמושת והפך את התותחים לבלתי פעילים.
למרות המאמצים של אנשי הצוות והטכנאים האזרחיים לתקן את טבעת הפגזים, נדרשה עבודה עד 08:25 עד שכל ארבעת התותחים חזרו לשירות, אם כי שניים מהתותחים היו ניתנים לשירות ב-07:20. זה הותיר זמנית רק חמישה תותחי 14 אינץ' (355 מ"מ) פעילים, אך תשעה מתוך העשרה חזרו לפעול תוך חמש שעות. המטחים האחרונים שנורו היו פגומים ומאמינים שהם נפלו לפני המטרה. האונייה פרשה מהקרב בסביבות השעה 06:10. 13 מאנשי הצוות שלה נהרגו, תשעה נפצעו. העיתוי של נסיגת פרינס אוף ויילס היה בר מזל עבורה, שכן היא הגיעה לטווח הטורפדו של פרינץ אויגן והסתובבה כשהסיירת הגרמנית עמדה לירות לעברה.
סיום הקרב עריכה
על ביסמרק הייתה התרוממות רוח עצומה עם טביעת הוד. הייתה גם ציפייה ערה שהם יסגרו על פרינס אוף ויילס ואולי אף יטביעו אותה. לינדמן ביקש מליטיינס לאפשר לביסמרק לעשות בדיוק את זה. גם אם השייטת של טובי הייתה עוזבת את סקפה פלו יום קודם לכן, הוא עדיין היה במרחק של יותר מ-300 מיילים ימיים (560 ק"מ) מביסמרק – גם אם ביסמרק הייתה פונה להטביע את פרינס אוף ויילס (מרדף שלינדמן חישב שייקח רק שתיים או שלוש שעות).
ליטיינס סירב לאפשר ללינדמן לרדוף אחריו, מבלי לתת הסבר. לינדמן חזר על בקשתו, הפעם בצורה אסרטיבית יותר. ליטיינס החזיק בפקודות נחרצות ממפקד הצי הגרמני, גרוס-אדמירל אריך רדר, להימנע מקרב מיותר עם הצי המלכותי, במיוחד כאשר הדבר עלול להוביל לנזק נוסף שעלול לזרז את מסירת ביסמרק לעבר ידיהם הממתינות של הבריטים. הוא הפסיק את הקרב במקום לרדוף אחרי פרינס אוף ויילס והורה על מסלול של 270°, כיוון מערב. ביסמרק ירתה 93 מתוך 353 פגזים חודרי שריון (AP) שלה במהלך הקרב.
התנגשות זו בין שני הקצינים הגרמנים הבכירים שיקפה את תפקידי הפיקוד השונים והנבדלים שלהם. כקפטן ביסמרק, לינדמן פעל בראש ובראשונה כטקטיקן. ככזה, לא היה לו ספק שמטרתה המיידית של אונייתו היא להשמיד את פרינס אוף ויילס, והוא הרחיק את עניינו ככל העולה על רוחו. ליטיינס, כמפקד הצי ומפקד כוח המשימה, פעל ברמה האסטרטגית והמבצעית. במידה מסוימת, פקודותיו היו ברורות - תקיפת שיירות הייתה בראש סדר העדיפויות שלו, לא להסתכן ב"קרב גדול למטרות מוגבלות, ואולי לא בטוחות". אף על פי כן, רדר גם הורה לליטיינס להיות נועז ועתיר דמיון, להיכנס לקרב אם הוא בלתי נמנע ולנהל אותו במרץ עד הסוף.
המציאות הייתה שהפקודות של ליטיינס לא כיסו הצלחה מרהיבה כמו זו שהושגה זה עתה. לכן העדיפות שלו הייתה להיצמד להוראותיו - להתרכז בהטבעת ספינות סוחר ולהימנע ממפגשים עם ספינות מלחמה של האויב בכל עת שאפשר. יתרה מכך, לפני שעזב את גרמניה, ליטיינס אמר לאדמירלים קונרד פאציג ווילהלם מרשל כי הוא יעמוד בהנחיותיו של רדר. משמעות הדבר היא שהוא לא התכוון להפוך למפקד הצי השלישי שיוחלף בגלל סתירת פקודותיו של רדר; מרשל, אחד משני קודמיו, שוחרר מהפיקוד על כך שלא מילא את פקודותיו עד כלות על אף העובדה שניתוחו של מרשל לגבי השינויים במצב הטקטי מאז הוצאת הפקודות הביא לטביעת נושאת המטוסים הבריטית אה"מ גלוריוס ושתי המשחתות המלוות שלה. הוא גם לא היה מוכן לדון בהחלטות הפיקוד שלו עם קצין כפוף.
גם אם הוא היה יודע שזהו פרינס אוף ויילס הלא מנוסה שהוא נלחם בה ולא קינג ג'ורג' החמישי, ליטיינס כנראה היה דבק בהחלטתו. מרדף אחריה פירושו היה חשיפת השייטת ליריות נוספות וכן להתקפות טורפדו מנורפוק וסאפוק. הוא היה מסכן את אוניותיו וצוותיהן באירוע שנאסר עליו במפורש. ליטיינס היה גם מתמודד עם אויב שעדיין היה כשיר ללחימה, למרות הפגיעות שספגה הערכת הנזק הייתה שהנזק שנגרם היה מוגבל ולא גרם לירידה משמעותית ביעילות הלחימה.
בין השעות 06:19 ל-06:25, סאפוק ירתה שישה מטחים לכיוון ביסמרק, לאחר ששגתה במגע מכ"ם עם מטוס עבור ביסמרק. סאפוק הייתה למעשה מחוץ לטווח הנשק של ביסמרק ושל פרינץ אויגן באותה העת.
לאחר מכן עריכה
מותו של הולנד הוביל למסירת האחריות על פרינס אוף ויילס לידי וייק-ווקר בנורפוק. עם הפקודה הזו באה האחריות להתמודד עם ביסמרק עד שדי ספינות מלחמה בריטיות יוכלו להתרכז ולהשמיד אותה. הבחירה שלו הייתה לחדש את הקרב עם ביסמרק, או להבטיח שהיא תיורט ולהביאה לקרב עם יחידות כבדות אחרות. וייק-ווקר בחר באפשרות השנייה, והמשיך לעקוב אחר האוניות הגרמניות. פעולה התקפית נוספת, הוא הסיק, תגרום יותר נזק לפרינס אוף ויילס מאשר לביסמרק ותסכן את הסיירות שלו, בנוסף הוא ידע שטובי בדרך. הוא הורה לפרינס אוף ויילס להפליג בעקבות נורפוק במהירות המיטבית שלה, כדי שנורפוק וסאפוק יוכלו לסגת לעברה אם יותקפו. בשעה 07:57 דיווחה סאפוק שביסמרק הורידה מהירות ונראית פגועה.
מאז שביסמרק חטפה את הפגיעה הראשונה במצודה הקדמית, כל ששת צוותי בקרת הנזקים של האונייה עבדו כדי לתקן את הנזק. כאשר דווח שניתן לראות את קצות המדחף הימני מעל המים, מפקד האונייה, לינדמן, הורה על הצפת מכלים בצד הנגדי של האונייה, כדי לאזן את הנטייה. לאחר מכן הוא שלח צוללנים לתוך המצודה כדי לחבר את מכלי הדלק הקדמיים, המכילים 1,000 טון נחוצים של דלק, תחילה למיכלים ליד הדוד הקדמי ואז למכל הדלק האחורי באמצעות קו זמני העובר מעל הסיפון העליון.
שני התמרונים הללו נכשלו. לאחר מכן ביקש לינדמן רשות להאט את ביסמרק ולהטות את האונייה תחילה לצד אחד ואחר כך לצד השני כדי לרתך טלאים מבפנים אל החורים בגוף הקדמי. ליטיינס סירב, שוב ללא תגובה. בסופו של דבר, הוא נאלץ להסכים להאט את האונייה ל-22 קשרים (41 קמ"ש) כדי לאפשר נעשו תיקונים שונים כדי לנסות ולמנוע את חדירת המים, ולאחר עבודה של צוללים בתוך המכלים המוצפים הצליח הצוות לשאוב חלק מהמים החוצה והחרטום החל לעלות מחדש[3]. עם זאת, חדר דוודים מס' 2 הושבת, מה שהביא לאובדן מהירות ל-28 קשרים (52 קמ"ש).
בנוסף לחדירת מי ים, לביסמרק היה דליפת דלק. ליטיינס הורה לפרינץ אויגן לעבור מאחורי ביסמרק ולראות כמה דלק דולף מאחור. שובל הדלק היה רחב מספיק כדי לכסות את שני צידי האונייה, בכל צבעי הקשת והדיף ריח חזק - כל זה עזר לחשוף את מיקומה של ביסמרק.
הנזק למכלי הדלק הקדמיים של ביסמרק, בשילוב עם החמצה של הזדמנות לתדלק בברגן מוקדם יותר במסע, הותירו פחות מ-3,000 טון של דלק שנותרו, לא מספיק כדי לפעול ביעילות נגד השיירות האטלנטיות. יסוד ההפתעה – שנחשב חיוני להצלחת המבצע – אבד בהחלט; האוניות הגרמניות המשיכו להיות במעקב על ידי השייטת של וייק-ווקר. ליטיינס הגיע למסקנה שעליו להפסיק את משימתה של ביסמרק ולצאת לכיוון מבדוק נוח לתיקונים.
השאלה הייתה לאיזה מבדוק לפנות. הנמלים הידידותיים הקרובים ביותר היו ברגן וטרונדהיים בנורווגיה, קצת יותר מ-1,000 מייל (1,600 ק"מ). הפלגה בכיוון זה הייתה אפשרות, אך לצורך כך היה על האוניות לחצות שוב את מצר דנמרק או לעבור בין איסלנד לאיי פארו, כאשר הצי הבריטי כולו בכוננות עליונה וחילות האוויר של האויב ערוכים כעת באופן מלא לנוכחותם. ליטיינס ידע שהמודיעין שלו לא אמין. קבוצת צפון דיווחה על הוד שנמצאת מחוץ למערב אפריקה ולא היו דיווחים על אוניית מערכה מסדרת קינג ג'ורג' החמישי בסביבה.
בהתעלמות מהמלצתו של לינדמן לחזור לברגן, ליטיינס הורה לביסמרק לפנות לנמל סן-נאזר, צרפת. פרינס אוף ויילס רדפה במשך מספר שעות ויצרה מגע מחדש במספר הזדמנויות לפני שהאוניות הגרמניות התחמקו מהמרדף. למרות שהחוף הצרפתי היה 600 מייל (970 ק"מ) רחוק יותר מברגן, היה בכך יתרון שכן האונייה הייתה יכולה לחמוק בשטחי האוקיינוס העצומים, ויתרון נוסף היה בכך שכאשר יסתיימו התיקונים בצרפת תהיה ביסמרק מוצבת קרוב מאוד לנתיבי השיט באוקיינוס, וכך תוכל לחזור במהירות למשימתה[4]; המשמעות הייתה גם התמיכה הפוטנציאלית של אוניות המערכה שרנהורסט וגנייזנאו. שתי האוניות הוצבו בברסט שבצרפת, מאז סיום מבצע ברלין מוקדם יותר באותה שנה, אך הוחזקו בנמל לצורך תיקונים ושיפוץ. בעוד ברסט הייתה קרובה יותר מסן-נאזר, היא הייתה בטווח של מפציצים של חיל האוויר המלכותי.
ליטיינס ניתק את פרינץ אויגן שלא נפגעה כדי להמשיך לפשוט בכוחות עצמה. הסיירת יצאה דרומה יותר לאוקיינוס האטלנטי, שם תדלקה מכלית בים. היא סבלה מבעיות מנוע, נטשה את משימת פשיטת הסחר שלה מבלי שהטביעה ספינות סוחר, והגיעה לברסט.
תגובה עריכה
הגרמנים עריכה
הידיעה על החלטתו של ליטיינס התקבלה בזעזוע בברלין, וילהלמסהאפן ופריז. סערה של שיחות טלפון דחופות התרוצצה ברחבי אירופה הכבושה הגרמנית. בעוד שהאדמירליות בברלין הייתה מרוצה מהצלחתו של ליטיינס, היא התמתנה מהחדשות על הנזק של ביסמרק וההחלטה לפנות לצרפת. לגרוס-אדמירל אריך רדר לא היה ברור אם ליטיינס מתכוון להפליג לסן-נאזר מיד או לאחר שינער מעליו את רודפיו ותדלוק באמצע האוקיינוס האטלנטי. רדר התייעץ מיד עם הרמטכ"ל שלו, אדמירל אוטו שניוינד, אשר בתורו טלפן לאדמירל רולף קרלס, שפיקד על הקבוצה הצפונית בווילהלמסהאפן.
קרלס כבר ניסח הודעה המחזירה את ליטיינס לגרמניה, אך עדיין לא שלח אותה. שניוינד הצביע על כך שבצהריים חצה ליטיינס את קו התיחום בין צפון ההברידיים לדרום גרינלנד, ובכך עבר מהשליטה המבצעית של הקבוצה צפון לקבוצה מערב; לכן, ההחלטה להחזיר את ליטיינס כבר לא הייתה של קרלס. שיחה לאחר מכן למפקד הקבוצה מערב, אדמירל אלפרד זאלווכטר, גילתה כי הוא לא מתכנן להחזיר את ליטיינס וכי לדעתו יש לדון בהחלטה כזו בין שניוינד לרדר.
רדר התנגד בעצמו לקרוא בחזרה לליטיינס, ואמר לשניוינד שהם לא יודעים מספיק על המצב שעל הפרק ושהאדם שיידע הכי טוב יהיה ליטיינס. לאחר מכן התקשר לאדולף היטלר, שהיה באוברזלצברג בהרי האלפים הבוואריים. היטלר קיבל את החדשות על טביעתה של הוד בצורה סטואית, ולא הפגין שמחה או התנהגות ניצחת אחרת. לאחר ששמע את הדיווח של רדר, הוא פנה לאלה שהיו עמו והביע את מחשבותיו האישיות:
אם כעת הסיירות הבריטיות הללו שומרות על מגע וליטיינס הטביע את הוד ופגע קשות באונייה האחרת, שהייתה חדשה לגמרי והתקשתה עם התותחים שלה במהלך הקרב, מדוע הוא לא הטביע גם אותה? למה הוא לא ניסה לצאת משם או למה הוא לא פנה בחזרה?
החדשות על השמדת הוד נתפסו בהתלהבות רבה יותר על ידי משרד התעמולה של ד"ר יוזף גבלס. באותו ערב הוא שודר לאומה, בליווי "אנחנו צועדים נגד אנגליה" ושידורי לחימה נוספים. הציבור הגרמני, שכבר נהנה מהחדשות על ניצחונות הלופטוואפה על הצי המלכותי מול כרתים, קיבל את הידיעה על טביעת הוד באופוריה.
הבריטים עריכה
הציבור הבריטי היה המום מכך שספינת המלחמה הכי סמלית שלהם הושמדה בפתאומיות כל כך, עם אובדן של יותר מ-1,400 מאנשי הצוות שלה. האדמירליות גייסה כל ספינת מלחמה זמינה באוקיינוס האטלנטי כדי לצוד ולהשמיד את ביסמרק. כוחות הצי המלכותי רדפו והביאו את ביסמרק לקרב. אוניית המערכה הגרמנית הוטבעה בבוקר ה-27 במאי.
לאחר מכן היו שרצו לתבוע את וייק-ווקר וקפטן ג'ון ליץ' מפרינס אוף ויילס בבית המשפט הצבאי. התביעה נגדם הייתה שהם טעו בכך שלא המשיכו את הקרב עם ביסמרק לאחר שהוד הוטבעה. ג'ון טובי, המפקד העליון של צי הבית, היה מזועזע מהביקורת הזו. התפתחה מריבה בין טובי לממונה עליו, אדמירל סר דדלי פאונד. טובי הצהיר כי שני הקצינים פעלו נכון, ודאגו למעקב אחר האוניות הגרמניות ולא סיכנו את אוניותיהן ללא צורך. יתר על כן, התותחים הראשיים של פרינס אוף ויילס היו תקולים שוב ושוב והיא לא הייתה יכולה להשתוות לביסמרק. טובי איים להתפטר מתפקידו ולהופיע בכל בית משפט צבאי כ'חברו של הנאשם' וכעד הגנה. לא נשמע עוד על ההצעה.
ועדת חקירה בריטית חקרה במהירות את סיבת הפיצוץ של הוד והוציאה דו"ח. לאחר ביקורת על כך שהחקירה הראשונית לא תיעדה את כל הראיות הזמינות, ועדת חקירה שנייה חקרה בצורה מקיפה יותר את אובדנה של הוד, ובחנה את נקודות התורפה של ספינות מלחמה בריטיות גדולות אחרות שעדיין היו בשירות לאור הסיבות הסבירות לפיצוץ. גם הוועדה השנייה, כמו ועדת החקירה הראשונה, הגיעה למסקנה שפגז 15 אינץ' (380 מ"מ) מביסמרק גרם לפיצוץ של מחסני התחמושת האחוריים של הוד. זה הוביל לחידוש של כמה ספינות מלחמה בריטיות ישנות יותר עם הגנה מוגברת על מחסני התחמושת שלהם וכמה שיפורים קשורים אחרים.
היסטוריונים רבים ניתחו את הקרבות של ביסמרק ושקלו את החלטות המשתתפים. אחת הטענות הנתונה לוויכוח ביותר היא החלטתו של ליטיינס להמשיך לאוקיינוס האטלנטי במקום להמשיך בקרב.
הקבלה ליוטלנד עריכה
ניתן להסיק מספר הקבלות מפעולותיו של לנסלוט הולנד בקרב זה ומפעולותיו של אדמירל דייוויד ביטי בשלבי הפתיחה של קרב יוטלנד. ממעשיו, נראה ברור שהולנד הרגיש שהוא חייב להילחם בביסמרק מיד, במקום לתמוך בווייק-ווקר במעקב עד שכוח 'H' יוכל להגיע. ביטי, כמו כן, הרגיש שהוא צריך להעסיק את סיירות המערכה של האדמירל הגרמני פרנץ פון היפר עם כוחותיו שלו במקום למשוך את הגרמנים לעבר האדמירל ג'ון ג'ליקו וה"גרנד פליט" ("הצי הגדול") הבריטי.
להולנד, כמו ביטי, הייתה עליונות במספר האוניות הכבדות שברשותו, ובכל זאת הוא היה כרוך בנחיתות ביעילות הלחימה של אותן יחידות. יתרה מכך, פריסת יחידותיו של הולנד בהשוואה לפריסתו של ביטי ביוטלנד. ביטי והולנד תקפו שניהם בעוד יחידות גרמניות היו הרבה לפני הרוחב. כתוצאה מכך, הצריחים באמצע ומאחור על אוניותיו של ביטי בקושי יכלו לירות על האויב. אוניותיו של הולנד לא יכלו להשתמש בצריחים האחוריים שלהן עד הפנייה האחרונה שמאלה רגע לפני שהוד הוטבעה.
ביטי הציב את סיירות המערכה שלו המשוריינות פחות בראש הקו שלו, והשאיר את אוניות המערכה מסדרת קווין אליזבת החזקות והמשוריינות יותר מאחור. כמו כן, הולנד הציב את הוד הישנה והפגיעה לפני פרינס אוף ויילס המשוריינת (אם כי חדשה ולא מנוסה). שני האדמירלים הפעילו שליטה טקטית הדוקה על יחידותיהם מאוניות הדגל שלהם. זה מנע מקפטן ליץ' לתמרן את פרינס אוף ויילס באופן עצמאי ואולי לנקוט בקו גישה אחר שעלול היה לבלבל את הגרמנים.
סדר הכוחות עריכה
הערה: המשחתות המלוות הבריטיות הוזמנו לקואורדינטות הקרב כחלק מכלל הכוחות שנשלחו ליירט את הספינות הגרמניות; הם נותקו ערב לפני הקרב.
גרמניה הנאצית עריכה
- אוניית המערכה הגרמנית ביסמרק
- הסיירת הכבדה הגרמנית פרינץ אויגן
בריטניה עריכה
- אוניית המערכה הבריטית פרינס אוף ויילס
- סיירת המערכה הבריטית הוד
- הסיירות הכבדות הבריטיות סאפוק, נורפוק
- המשחתות הבריטיות אצ'אטס, אנטלופ, אנתוני, אקו, אלקטרה, איקארוס
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ מבנה בחלק העליון של התורן הראשי של ספינה או מבנה המשמש כנקודת תצפית
- ^ המיקום המועיל של כלי שייט קרבי ביחס לאחר. אומרים כי ספינה בים מחזיקה במד מזג האוויר אם היא נמצאת בעמדה כלשהי מול הרוח של הכלי השני.
- ^ http://www.bismarck-class.dk/bismarck/history/bisescapes.html
- ^ שם.