קרב סלאסיה
קרב סלאסיה (ביוונית: Σελλασίας) הוא קרב שנערך בשנת 222 לפנה"ס,[1] והיה הקרב המכריע שסיים את המלחמה הקלאומנית. בקרב זה לחם צבאן המשותף של ממלכת מוקדון והליגה האכאית נגד ספרטה. הקרב הסתיים בהפסד ספרטני.
 | ||||||||||||||||||
| מלחמה: המלחמה הקלאומנית | ||||||||||||||||||
| תאריכי הסכסוך | קיץ 222 לפנה"ס[1] – קיץ 222 לפנה"ס | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | סלאסיה, לאקוניה | |||||||||||||||||
| קואורדינטות | 37°10′00″N 22°25′00″E / 37.166666666667°N 22.416666666667°E | |||||||||||||||||
| תוצאה | ניצחון מוקדוני-אכאי | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
 | ||||||||||||||||||
  | ||||||||||||||||||
רקע עריכה
בשנת 228 לפנה"ס, פרצה "המלחמה הקלאומנית" בין קלאומנס השלישי מלך ספרטה לליגה האכאית בהנהגת אראטוס מסיקיון. המלחמה לא הגיעה לידי הכרעה, אולם קלאומנס הצליח להשיג יתרון מסוים. מצבה של הליגה האכאית היה קשה, וחברותיה התקשו לעמוד במשימות השעה.[2] עם זאת, אראטוס הצליח להגיע למשא ומתן עם אנטיגונוס השלישי דוסון, מלך מוקדון, ובשנת 225 לפנה"ס, צבא מוקדוני גדול שמנה 20,000 חיילים ו-1,300 פרשים[3] הגיע אל הפלופונסוס, ומצבו של קלאומנס הורע מיד. בחורף 223 לפנה"ס המוקדונים חזרו לארצם כדי לתת מנוחה לחיילים ולאפשר את זריעת השדות, אך הם חזרו בקיץ 222 לפנה"ס.[1] אנטיגונוס היה מעוניין לסיים את המלחמה במהירות, ועל כן נע עם צבאו ללאקוניה - חבל הארץ שבו שכנה ספרטה עצמה.
היערכות עריכה
כוחו היה מורכב כך: 10,000 מוקדונים שלחמו במערך הפלנקס המסורתי, 3,000 פלטסטים, ו-300 פרשים. נוסף על כך היו לו 1,000 אגריאנים ו-1,000 שכירי חרב גאלים. כמו כן הצטרפו אליו כוחות ששלחו בנות הברית שלו: האכאים שלחו 3,000 רגלים ו-300 פרשים, מגלופוליס שלחה 1,000 רגליים בפיקוד קרקידאס, ערי בויאוטיה שלחו 2,000 רגליים ו-200 פרשים, אפירוס שלחה 1,000 רגליים ו-50 פרשים, אותו מספר בא מאקרנאניה, האילירים שלחו 1,6000 חיילים בפיקוד דמטריוס מפארוס. בסה"כ הוביל עמו אנטיגונוס 28,000 רגליים ו-1,200 פרשים.[4]
קלאומנס עשה ככל שיכול היה כדי להגדיל את צבאו ואף אפשר להלוטים לפדות את עצמם כדי לגייס כסף. עם זאת, בסופו של תהליך היו לו רק 20,000 רגליים ו-650 פרשים. הווי אומר כמו שני שלישים מהצבא המוקדוני.[5] לפיכך הוא העדיף לא להיפגש בקרב הכרעה, אולם ברגע גורלי זה בגד בו בן בריתו תלמי השלישי מלך מצרים והשעה כל סיוע נוסף. הסיבה להפסקת הסיוע המצרי לא ברורה די הצורך. ייתכן שהיא נבעה מלחץ הממלכה הסלאוקית או שתלמי פשוט ביקש להיפטר מקלאומנס שהיה כרגע בעמדת חולשה מובהקת.[6] קלאומנס ידע שבלי הכסף המצרי הוא אינו מסוגל לנהל את המלחמה לאורך זמן, ולכן החליט גם כן להיפגש לקרב הכרעה.
הקרב עריכה
קלאומנס חנה עם צבאו ליד הכפר סלאסיה (Sellasia) (ביוונית: Σελλασία), בגבול בין לאקוניה לארקאדיה, 16 ק"מ מצפון לספרטה עצמה. הדרך המובילה לספרטה, התנהלה במקביל לנחל אוינוס (Oenous). על מעבר זה חלשו שתי גבעות: אולימפוס[7] (Olympus) ואואס (Euas). קלאומנס הזדרז לתפוס את הגבעות, וביצר אותן באמצעות סוללות וחפירים. את כוח הפריאויקים ובעלי הברית הוא מיקם על האואס בפיקודו של אחיו אאוקלידס. הוא עצמו התמקם על האולימפוס עם הספרטנים ועם שכירי החרב. במרכז, בין הגבעות, הוא מיקם את פרשיו.
קלאומנס מיקם את כוחותיו בפיקחות רבה, ואנטיגונוס נאלץ לזנוח את תוכנית ההתקפה הישירה. הוא המתין מספר ימים, ולאחר מכן ערך את כוחותיו. את קלי הנשק שלו ואת חלק מבעלי הברית הוא הציב מול אאוקלידס, בעוד הוא עצמו עם יחידות הפלנקס תקף את קלאומנס. את פרשיו הוא ערך אל מול פרשי תחת פיקודו של קצין בשם אלכסנדר, ותגבר אותם ב-1,00 רגליים אכאיים ומספר שווה של אנשי מגלופוליס. הקרב נפתח כאשר דגל לבן הונף. היה זה האות לחיילים האילירים ולקלי הנשק המוקדונים לפתוח במתקפה על האואס. לאחר מכן היה אמור להיות מונף דגל אדום, אשר היה אמור לסמן את תחילת מתקפת הפרשים והאכאים.[8] עם זאת, קלי הנשק הספרטניים אשר הוצבו לצד הפרשים, הבחינו במתקפה על האואס, ותקפו את האילירים מעורפם. המתקפה כולה הייתה בסכנה, אולם חייל צעיר בן מגלופוליס בשם פילופוימן פנה אל מפקדיו המוקדוניים וטען שהדרך היחידה להציל את המצב היא לפתוח במתקפה מיד על הפרשים הספרטניים. בשל גילו הצעיר לא התייחסו מפקדי הפרשים להצעתו ברצינות, וסירבו לפתוח במתקפה לפני שיונף הדגל האדום. לפיכך, פנה פילופוימן אל חבריו האכאיים, ויחד עמם התנפל על הפרשים הספרטנים. כאשר הבחינו קלי הנשק שהפרשים מותקפים, פנו מיד לעזור להם, והמתקפה ניצלה. פילופוימן עצמו נפצע בירכו במהלך הקרב, אולם סירב להפסיק להילחם וגבורתו עודדה את השאר.[9]
אאוקלידס לא בחר לנצל את היתרונות הטופוגרפיים של עמדתו, ולא הסתער על האילירים מיד כשתקפו. תחת זאת הוא המתין על פסגת הגבעה, ותקף רק כשהאילירים הגיעו לשם. החישוב שלו היה שכאשר יאלצו האילרים לסגת, דרך הנסיגה שלהם תהיה ארוכה ותלולה יותר. עם זאת, ההפך מזה קרה, ועד מהרה נדחקו הספרטנים ונאלצו לסגת נסיגה הרת אסון במורד הגבעה. אאוקלידס עצמו נהרג. לטענתו של פילרכוס[10] (המחצית השנייה של המאה ה-3 לפנה"ס), קלאומנס הבחין בכך שאאוקלידס נמצא בצרות, ורצה לסייע לו, אולם נבגד בידי אחד מיועציו ששוחד בידי אנטיגונוס.[11] בינתיים, הניסו הפרשים המוקדוניים (שנהנו מעדיפות מספרית בולטת) את אלו הספרטנים. לעומת זאת, על האולימפוס, היה הקרב קשה הרבה יותר. החיילים משני הצדדים לחמו באומץ רב, מודעים לעובדה ששני המלכים צופים בהם. עם זאת, כאשר הבחין קלאומנס שהמערך על האואס התפרק, הוא חשש מאיגוף, ועל כן הסיג אחור את קלי הנשק שלו, ושלח קדימה את ההופליטים. המוקדונים נדחקו בתחילה בלחץ ההסתערות הספרטנית, אולם בהדרגה נהדפו הספרטנים לנוכח המערך המוקדוני העדיף. בסופו של יום, נמלטו הספרטנים לכל עבר. קלאומנס עצמו מלט עם מספר פרשים לספרטה, ובלילה ירד אל גיתיון שם המתינה לו ספינה שלקחה אותו לאלכסנדריה.
תוצאות עריכה
אנטיגונוס כבש את ספרטה ללא מצור, אולם גילה רחמים מפתיעים כלפי התושבים ולא התיר קטל וביזה.[12] הוא ביטל את כל הרפורמות הקלאומניות תוך שימוש בסיסמאות נבובות על להחזיר "על כנה את חוקת האבות".[13] חודש מוסד האפוראט שקלאומנס ביטל, אולם מוסד המלוכה בוטל וספרטה הפכה לרפובליקה אוליגרכית.[14] כמו כן, נציב מוקדוני הושאר בספרטה וספרטה הוחתמה על בריתות שונות שהכפיפו אותה למרותן של מוקדון ובעלות בריתה. קלאומנס עצמו חי באלכסנדריה עוד זמן קצר, לפני שניסה לארגן מרד נגד תלמי הרביעי והתאבד עם חבריו לאחר שהמרד נכשל.
לקריאה נוספת עריכה
- דוד גולן, תולדות העולם ההלניסטי, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, ירושלים, 1983.
- פוליביוס, היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א–ו. תרגם וכתב מבואות: בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
- פלוטארכוס, חיי אישים: אנשי יוון ורומי, תרגם מיוונית והוסיף הערות: א"א הלוי. מוסד ביאליק, ירושלים, 1973.
- F. W. Walbank, Aratos of Sicyon (1933)
- Paul Cartledge and Antony Spawforth, Hellenistic and Roman Sparta, Routledge, second ed, 2002.
- F. W. Walbank, E. A. Astin, M. W. Frederiksen, R. M. Ogilvie (ed), The Cambridge Ancient history, vol 7, Cambridge university press, 1984.
- F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius, 3 vols (1957, 1967, 1979).
- F. W. Walbank, The Hellenistic World, Harvard University Press, 1981.
- Peter Green. Alexander to Actium: The Historical Evolution of the Hellenistic Age. Los Angeles, ,California: University of California Press 1990
- Plutarch. Lives. Translated by Bernadotte Perrin. Loeb Classical Library. Cambridge (MA), Harvard University Press, and London, William Heinemann, 1914-1926. 11 vols. Digitized copy in: penelope.uchicago.edu
- Polybius. Translated by W.R. Paton. The Loeb Classical Library. London, William Heinemann, 1922-1925.
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 יש המרחיקים את תאריך הקרב לקיץ 221, אולם טענה זו אינה מקובלת בידי החוקרים. השוו: בנימין שימרון, פוליביוס: היסטוריה, מוסד ביאליק, 1991. ספר שני, פרק 65, הערה 1.
- ^ F. W. Walbank, Macedonia and the Greek leages: the Achean disintegration, in . W. Walbank, E. A. Astin, M. W. Frederiksen, R. M. Ogilvie (ed), p. 463
- ^ פלוטרכוס, חיי אראטוס, 43.
- ^ סדה"כ על פי: פוליביוס, ספר שני, 65.
- ^ 278 ,F. W. Walbank, A Historical Commentary on Polybius p
- ^ F. W. Walbank, Macedonia and the Greek leages: the Achean disintegration, in . W. Walbank, E. A. Astin, M. W. Frederiksen, R. M. Ogilvie (ed), p. 471
- ^ כמובן שאין זה הר האלים המפורסם הנמצא בצפון יוון. ביוון העתיקה היו לפחות 31 הרים וגבעות שכונו "אולימפוס" על שמו.
- ^ פוליביוס, ספר שני, 66.
- ^ פלוטרכוס, חיי פילופוימן, 6.
- ^ מצוטט אצל: פלוטרכוס, חיי קלאומנס, 28.
- ^ יש להתייחס לדבריו של פילרכוס בזהירות, כיוון שהוא נמנה בין מקורביו של קלאומנס, והיה ידוע באהדתו לו. ראו מה שכתב עליו פוליביוס בספרו "ההיסטוריה" (ספר שני, 56-63)
- ^ גולן, עמ' 371.
- ^ פוליביוס, ספר שני, 70.
- ^ גולן, עמ' 372.