קרלינג
קרלינג (Curling) הוא ענף ספורט קבוצתי המשלב טכניקה ואסטרטגיה. במשחק, אשר נערך על משטח קרח, מתחרות זו בזו שתי קבוצות בנות ארבעה שחקנים כל אחת, ומנסות למקם אבנים סמוך ככל האפשר למרכז ה"בית" של הקבוצה השנייה. המשחק פופולרי בעיקר בקנדה, בשווייץ, בצרפת ובסקוטלנד, ומהווה חלק ממשחקי החורף האולימפיים מאז 1998.
היסטוריה עריכה
הראיה המוקדמת ביותר למשחק קרלינג היא אבן משנת 1511 מסקוטלנד. אבן זו נשאה את הכתובת "St. Js B Stirling", ונקראת, לכן, גם "אבן סטירלינג". מועדון הקרלינג הראשון הוקם בשנת 1716 בקילסית. בשנת 1838 הוקם "איגוד הקרלינג הקלדוני", לשם פיקוח על התפתחות המשחק והנהגת חוקים אחידים.
בשנת 1959 נערכה בפאלקירק ובאדינבורו אליפות העולם הראשונה לגברים, שנקראה אז (ועד 1968) "הגביע הסקוטי". זכתה בה נציגת ססקצ'ואן הקנדית. בשנת 1966 הוקמה בוונקובר התאחדות הקרלינג הבינלאומית (ICF), אשר שנתה את שמה ל"התאחדות הקרלינג העולמית" (WCF) בשנת 1991.
בשנת 1975 נערכו לראשונה אליפויות אירופה לגברים ולנשים. ארבע שנים מאוחר יותר נפתחו אליפויות העולם לנשים.
בשנים 1924, 1932, 1988 ו־1992 שוחקו תחרויות־ניסיון בקרלינג, והחל מאולימפיאדת נאגנו הקרלינג הוא ענף אולימפי לכל דבר ועניין.
מגרש עריכה
קרלינג משוחק על גבי משטח קרח מיוחד. כדי לגרום לאבנים להחליק טוב יותר, מכוסה המשטח מדי פעם בטיפות מים זעירות. אורך המגרש הוא 138 רגל (42.07 מטרים לערך), ורוחבו 14 רגל (כ־4.28 מטרים).
בקצה המגרש מצויר מבנה הקרוי "בית" (House), ומורכב מעיגול לבן ("כפתור", Button) המוקף בשלוש טבעות. רדיוס הכפתור הוא 15 סנטימטרים. רדיוס הטבעת הראשונה הוא שתי רגליים (61 סנטימטרים), והטבעות השנייה והשלישית מתרחבות בקצב דומה, ולהן מחוגים באורך ארבע ושש רגליים בהתאמה (122 ו־183 סנטימטרים). מרכז הכפתור נקרא Tee.
אבנים עריכה
אבני הקרלינג מעוגלות ומיוצרות מגושי גרניט. גובהן לפחות 4.5 אינץ' (11.43 ס"מ), משקלן כ-42 פאונד (כ-19 ק"ג), והיקפן לכל היותר 36 אינץ' (91.44 ס"מ, כך שקוטרן המרבי הוא כ-29.1 ס"מ). בצדן התחתון הן משויפות כך שיוכלו להסתובב סביב עצמן, ובצדן העליון מחוברת אליהן ידית.
מהלך המשחק עריכה
במשחק קרלינג מתמודדות זו מול זו שתי קבוצות אשר בכל אחת מהן ארבעה שחקנים. שחקנים אלו נקראים לפי סדר ההטלות שלהם: ראשון, שני, שלישי ורביעי. בטורנירים החשובים הן מתחרות בעשרה סיבובים (Ends), ובתחרויות אחרות - בשמונה. קבוצה יכולה לפרוש ממשחק אם אינה מאמינה עוד שביכולתה לנצח בו, ובלבד שהסתיימו שישה סיבובים לפחות.
כל סיבוב מחולק לשש־עשרה הטלות (Shots), שמונה לכל קבוצה. כל שחקן מטיל בסך הכול שתי אבנים (Stones); זכות ההטלה עוברת לסירוגין בין הקבוצות. את הסיבוב יפתח ה"ראשון" של קבוצה א', ואחריו יטיל המקביל לו בקבוצה ב'. אחריו שוב הראשון של א', ושוב הראשון של ב'. אחר־כך יטיל השני של א', ואז השני של ב', וכן הלאה.
"הטלה" היא כינוי לפעולה הבאה: השחקן המטיל אוחז בידו אבן קרלינג - אבן גרניט מעוגלת בעלת ידית - יוצא מנקודת הפתיחה שלו, הנקראת "Hack", ומחליק לאטו על הקרח. בשלב מסוים הוא משחרר את האבן, שמתחילה לנוע לעבר הבית. בשלב זה נכנסים לפעולה שני חברים אחרים מקבוצתו, האוחזים בידיהם מטאטאי־קרח. שני אלה מחליקים את הקרח שלפני האבן הנעה, ומתיכים בכך את הקרח בנתיב התנועה של האבן. פעולה זו מונעת האטה במהירות האבן שנותנת תנועה למרחק ארוך יותר, וכן את הסטת מסלולה.
אם אבן פוגעת בגוף זר (למשל, מטאטא), לא מגיעה ל"קו המשחק" (Hog Line) או עוברת מעבר ל"קו האחורי" (Back Line) היא נפסלת ומוצאת מהמשחק. בשתי ההטלות הראשונות של כל קבוצה, אין להסיט ממקומן אבנים הנמצאות ב"אזור השמירה החופשית" (Free Guard Zone); אם פגעה אבן כלשהי באבן כזאת, היא תוצא מהמשחק, והאבן הנפגעת תושב למיקומה המקורי. בכל מצב אחר, אבן הנדחפת על ידי אבן אחרת אל מחוץ לגבולות המשטח מוצאת מהמשחק.
בכל סיבוב זוכה רק קבוצה אחת בנקודות. זוהי הקבוצה שלה האבן הקרובה ביותר למרכז הבית (Tee; ראו מגרש). קבוצה זו זוכה בנקודה אחת לכל אבן הקרובה יותר למרכז מאשר האבן הקרובה ביותר למרכז של הקבוצה היריבה (בעת חישוב הנקודות מתייחסים רק לאבנים הנמצאות בתוך הבית). למשל, אם לקבוצה א' שלוש אבנים בבית, ומרחקיהן ממרכזו הם 20, 50 ו־100 סנטימטרים, ולקבוצה ב' אבן אחת בבית, ומרחקה ממרכזו 90 סנטימטרים, תזכה קבוצה א' בשתי נקודות.
קפטן הקבוצה נקרא "סקיפ" (Skip), ויכול לבחור באיזו עמדה שירצה. כאשר אינו מטיל אבנים בעצמו, עומד הסקיפ מאחורי הבית, ומתווה עבור המטילים והמטאטאים מקבוצתו את הטקטיקה הרצויה בהטלה הנוכחית. על פי רוב, משחק הסקיפ כ"רביעי", כיוון שהרביעי מטיל את שתי האבנים האחרונות - והחשובות ביותר - של קבוצתו בכל סיבוב. היות שהסיבוב מסתיים לאחר שש־עשרה הטלות בדיוק, קיימת חשיבות מכרעת לאבן השש־עשרה והאחרונה של הסיבוב; באפשרותה להפוך את תוצאת הסיבוב מן הקצה אל הקצה. אבן זו נקראת "פטיש" (Hammer), וחשיבותה הביאה לטביעת המונח "יתרון הפטיש" (Hammer Advantage) המשמש בניתוח עמדות. הקבוצה המחזיקה בפטיש בסיבוב הראשון, דהיינו, זו שמטילה בו את האבנים הזוגיות, נקבעת בהגרלה; בכל סיבוב נוסף תחזיק ביתרון הפטיש הקבוצה שהפסידה בסיבוב הקודם. אם תוצאת הסיבוב היא תיקו (דהיינו, 0:0, כיוון שלא היו אבנים בבית), הקבוצה שאחזה בפטיש תמשיך ליהנות ממנו גם בסיבוב הבא. מדברים אלה עולה כי התוצאה הגרועה ביותר עבור קבוצה המחזיקה ביתרון הפטיש איננה, בהכרח, הפסד בסיבוב; ניצחון 1:0 עשוי להיות חמור יותר, מפני שהוא גורר את הפסד יתרון הפטיש.
בסיום כל הסיבובים מנצחת הקבוצה שזכתה במרב הנקודות. במצב של תיקו, יתנהל סיבוב נוסף להכרעה.
בשל המשקל הרב שניתן לאסטרטגיית המשחק, נקרא הקרלינג לעיתים גם "שחמט על הקרח".
ספורט הקרלינג בישראל עריכה
ספורט הקרלינג בישראל מאוגד תחת התאחדות הקרלינג הישראלית אשר שמה לה למטרה את קידום ספורט הקרלינג בישראל לכל שכבות האוכלוסייה ילדים ונוער, נשים וגברים, נכים וקשישים ומשוחק כקרלינג קרח, קרלינג שטיחים, קרלינג גלגלים וקרלינג שדה. קיימים כיום 8 מועדונים בישראל.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של קרלינג (באנגלית)- אתר התאחדות הקרלינג הישראלית
בילי וויץ, הניו יורק טיימס, המטאטא שיצר מלחמת עולם בקרלינג, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2015- אמיר ענבר, כל מה שצריך לדעת על קרלינג: מטאטאים ומכנסיים מטופשים או שחמט על הקרח?, באתר הארץ, 6 באפריל 2014
- קרלינג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
