קרל גוסטב פליישר
קרל גוסטב פליישר (בנורווגית: Carl Gustav Fleischer; 28 בדצמבר 1883 – 19 בדצמבר 1942) היה גנרלמיור בצבא נורווגיה אשר שימש כמפקד הדיוויזיה השישית במהלך קרב נרוויק במלחמת העולם השנייה. לאחר נפילתה של נורווגיה במלחמה, יצא לגלות בקנדה יחד עם הממשלה הנורווגית.
 | |
| פליישר באוגוסט 1940 | |
| לידה |
28 בדצמבר 1883 ביורנור, האיחוד השוודי-נורווגי  |
|---|---|
| התאבד |
19 בדצמבר 1942 (בגיל 58) אוטווה, קנדה  |
| מקום קבורה |
Vår Frelsers gravlund  |
| מדינה |
נורווגיה |
| השכלה |
|
| השתייכות |
 צבא נורווגיה |
| תקופת הפעילות | 1905–1942 (כ־37 שנים) |
| דרגה |
 גנרלמיור |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד פלוגה 4 במשמר המלכותי מפקד הרגימנט ה-14 מפקד הדיוויזיה ה-6 | |
| פעולות ומבצעים | |
| מלחמת העולם השנייה | |
| עיטורים | |
 צלב המלחמה (נורווגיה) אביר מפקד של מסדר האמבט צלב המלחמה (צרפת) | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
פליישר נולד ב-28 בדצמבר 1883 בעיר ביורנור במחוז דרום טרנדלג. אביו היה הכומר קרל אדואר פליישר (1843–1885) ואמו הייתה יוהנה סופי פרגסטאד (1850–1926). מוצא משפחת פליישר הוא מפרוסיה המזרחית. אבותיו היגרו לנורווגיה במהלך המחצית השנייה של המאה ה-17. משפחת פליישר הייתה משפחה משפיעה מאוד בנורווגיה ורבים מבני משפחתו של קרל גוסטב התברגו בתפקידי מפתח במדינה. אחיו היה הבישוף אנדריאס פליישר.
לאחר מותו של אביו, עקרה המשפחה לטרונדהיים. ביתו התאפיין בנצרות אדוקה ובחסכנות. בשל חוסר ודאות כלכלית, הצטרף פליישר לאקדמיה הצבאית הנורווגית וסיים אותה ב-1905 כסטודנט השני הטוב ביותר במחזורו. ב-1917 הגיע לדרגת קפיטן. ב-1919 נישא לאנטוני "טוני" שרלוט הייגן (1888–1947).
בשנים 1919–1923 היה קצין-מטה בדיוויזיה ה-6 ולאחר מכן, שימש כמפקד פלוגה 4 במשמר המלכותי. בשנת 1928 הועבר לשמש כמורה במכללת המטה של הצבא הנורווגי. ב-1930 הועלה לדרגת מיור וב-1934 הועלה לדרגת אוברסט ומונה למפקד הרגימנט ה-14. מלבד תפקידיו הניהוליים והפיקודיים, פליישר כתב גם מדריכים צבאיים רבים. הוא שימש גם כעורכו של כתב העת הצבאי "Norsk Militært Tidsskrift". פליישר נהג להתריע תכופות מפני מתקפה על נורווגיה והמליץ להגן עליה באמצעות הגנה על החופים, בזמן שהצבא נסוג אל פנים הארץ. ב-16 בינואר 1939 הועלה לדרגת גנרלמיור ומונה למפקד הדיוויזיה ה-6.
במלחמת העולם השנייה עריכה
ככל שהתקדמה מלחמת העולם השנייה, גבר החשש מזליגתה אל נורווגיה, ובהחלטה מיוחדת של הוקון השביעי, מלך נורווגיה, מונה פליישר למפקד כל הכוחות של צבא נורווגיה בצפון הארץ. לנוכח מלחמת החורף, פליישר היה מודאג בעיקר מפלישה של הצבא האדום לנורווגיה ונקט צעדים תקיפים כנגד פעילים קומוניסטיים באזור פיקודו. עם זאת, היה זה דווקא הוורמאכט שפלש לנורווגיה. מפקד הצבא הנורווגי, גנרל אוטו רוגה, רצה לנסות לעכב כמה שאפשר את הגרמנים ולהמתין לבעלות הברית. פליישר לעומת זאת, תמך בפעילות התקפית כנגד אגפי הוורמאכט והעורף. ב-28 במאי פתח פליישר במתקפה בשיתוף פעולה עם הבריטים, הצרפתים והפולנים וכבש מחדש את העיר נרוויק. פליישר קיווה למנף את המתקפה ולהדוף את הגרמנים מהארץ, אולם לאור התקדמות המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה, נאלצו בעלות הברית להסיג את כוחותיהם מנרוויק ביוני, והדיוויזיה השישית נותרה לבדה בעיר. פליישר נאלץ להורות על אנשיו להניח את נשקם ולהיכנע.
פליישר עצמו הצליח להימלט ולחבור אל הממשלה הנורווגית שהתארגנה למנוסה מהארץ. מכיוון שהגנרל רוגה נפל בשבי הגרמני, פליישר קיווה שהוא יהיה זה שיהפוך למפקד הצבא הנורווגי החופשי, אולם מכיוון שהיה מסוכסך עם צמרת ההנהגה הנורווגית הגולה, הוא לא קיבל את התפקיד, ובמקומו התמנה מפקד צעיר ואנונימי בשם וילהלם פון טנגן הנסטן. פליישר הגיש את התפטרותו, אולם שוכנע לא לעשות זאת, ותחת זאת נשלח לקנדה כמפקד הכוחות הנורווגיים הגולים שחנו בארץ זאת, במטרה להכינם להילחם עבור ארצם. ב-1 בדצמבר 1942 הועבר פליישר מתפקידו והתמנה במקום זאת לנספח הצבאי הנורווגי בארצות הברית, תפקיד שנחשב לזוטר וזניח. כשהוא חש מושפל, ב-19 בדצמבר פליישר התאבד ביריית אקדח.
הסכסוך של פליישר עם הממשלה הנורווגית בכלל, והתאבדותו בפרט, נחשבת עד היום לאחד הנושאים הכאובים והשנויים במחלוקת בחלקה של נורווגיה במלחמת העולם השנייה. מחלוקות אלה המשיכו גם לאחר שאפרו של פליישר הועבר לנורווגיה לאחר המלחמה. הממשלה סירבה לתת הכרה ממלכתית ללווייה, אף על פי שנציגים ממשפחת המלוכה השתתפו בה.
לקריאה נוספת עריכה
- Fleischer, Carl Gustav (1947). Efterlatte papirer (בנורווגית). Tønsberg: Tønsberg Aktietrykkeris Forlag.
- Hovland, Torkel (2000). General Carl Gustav Fleischer: Storhet og fall (בנורווגית) (3rd ed.). Oslo: Aschehoug.
- Hermansen, Max, ed. (2008). Hardt Styrbord: Glimt fra norsk sjøkrigshistorie (בנורווגית). Oslo: Sjømilitære Samfunds forlag. ISBN 978-82-997703-0-9.
קישורים חיצוניים עריכה
- קרל גוסטב פליישר, באתר הביוגרפיה הנורווגית