קרל פיליפ עמנואל באך

קרל פיליפ עמנואל באךגרמנית: Carl Philipp Emanuel Bach, ויימאר, 8 במרץ 171414 בדצמבר 1788) היה מוזיקאי ומלחין גרמני ממייסדי הסגנון הקלאסי.

קרל פיליפ עמנואל באך
Carl Philipp Emanuel Bach
לידה 8 במרץ 1714
ויימאר, דוכסות סקסוניה-ויימאר, האימפריה הרומית הקדושה
פטירה 14 בדצמבר 1788 (בגיל 74)
המבורג, האימפריה הרומית הקדושה
מוקד פעילות ברלין, המבורג, פרנקפורט על האודר עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1725 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת לייפציג, אוניברסיטת ברנדנבורג, בית הספר ע"ש תומאס בלייפציג עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחין מהתקופה הקלאסית
זרם מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה בארוק, סימפוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה עוגב, פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג יוהאנה מריה באך עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים יוהאן סבסטיאן באך, יוהאן אוגוסט באך עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

באך נולד בוויימאר כבנם השני מבין הילדים ששרדו למלחין יוהאן סבסטיאן באך ומריה ברברה באך. בגיל עשר נכנס לבית הספר סנט תומאס בלייפציג, שם שימש אביו מאז 1723 כמנצח מקהלת הכנסייה. הוא המשיך בלימודים כסטודנט למשפטים באוניברסיטאות של לייפציג (1731) ושל פרנקפורט על האודר (1735). בשנת 1738 סיים את לימודיו כעורך דין, אך לא הייתה לו כל כוונה להמשיך בקריירה משפטית. הוא גמר אומר להקדיש את עצמו למוזיקה.

כעבור חודשים אחדים השיג מינוי בשירות נסיך הכתר של פרוסיה ובזכותו הצטרף בשנת 1740 אל חצר המלך. בזמן זה היה לאחד מנגני הצ'מבלו והקלוויכורד הראשונים במעלה באירופה וחיבוריו המוזיקליים, שראשיתם בשנת 1731, כללו כשלושים סונאטות ויצירות קונצרטנטיות לכלים אלה, שביניהם הקלוויכורד היה החביב עליו.

שמו התבסס באמצעות שני קבצים של סונאטות, שאת הראשון בהם הקדיש לפרידריך הגדול ואת השני לדוכס הגדול מוירטמברג; בשנת 1746 עלה בדרגה למשרת מלחין החצר ובמשך עשרים ושתיים שנים נהנה יחד עם קרל היינריך גראון, יוהאן יואכים קוונץ ויוהאן גוטליב נאומן מחסדו המתמשך של המלך.

בשנות מגוריו בברלין כתב מוזיקה מעולה למגניפיקט, שבה מתגלים עקבות רבים מן הרגיל להשפעת אביו; קנטטה לחג הפסחא; כמה סימפוניות ויצירות קונצרטנטיות; לפחות שלושה כרכי שירים; כמה קנטטות חילוניות ושאר יצירות מזדמנות. אך עיקר יצירתו התרכזה בצ'מבלו ובפסנתר הפטישים, שלהם חיבר קרוב למאתיים סונטות ויצירות סולו אחרות, בכללן הקובץ Sonaten mit veränderten Reprisen (בשנים 17601768) וכמה סונאטות für Kenner und Liebhaber. בינתיים קבע את מקומו בחזית מבקרי המוזיקה האירופאים בכתיבת Versuch über die wahre Art das Clavier zu spielen, מסה הכתובה בבקיאות ושיטתיות, שהגיעה עד שנת 1780 למהדורה השלישית שלה והניחה את היסודות לספרי הלימוד של מוציו קלמנטי ויוהאן קרמר. בטהובן דרש מכל תלמידיו לשנן ספר זה.

בשנת 1768 החליף באך את גאורג פיליפ טלמן כמנצח מקהלה בהמבורג וכתוצאה ממשרתו החדשה החל להפנות את תשומת לבו למוזיקה כנסייתית. בשנה שלאחריה הפיק את האורטוריה "בני ישראל במדבר", יצירה המצטיינת לא רק ביופייה אלא גם בדמיון המערכתי שלה ל"אליהו" מאת פליקס מנדלסון, ובין 1769 ל-1788 הוסיף מעל עשרים יצירות לטקסט של הפסיון וכשבעים קנטטות, מזמורי תפילה, מוטטים ושאר יצירות ליטורגיות. במקביל, המריצה אותו הקריירה של יוזף היידן למצות את כישרונו הייחודי בכתיבה אינסטרומנטלית. הוא מת בהמבורג ב-14 בדצמבר 1788.

במשך המחצית השנייה של המאה ה-18 היה שמו של קרל פיליפ עמנואל באך רם ונישא. מוצרט אמר עליו, "הוא האב, אנחנו הילדים"[1]. מיטב הכשרתו של היידן בא לו מעיון ביצירתו. בטהובן הביע הערצה והוקרה רבה לגאוניותו. את מעמדו זה הוא חב בעיקר לסונאטות שלו לכלי מקלדת, המסמנות אבן דרך חשובה בתולדות הצורה המוזיקלית הזאת. צלולות בסגנונן, מעודנות ורגישות בביטוין, עיקר תהילתן בחירות ובגיוון של עיצובן המבני; הן משוחררות כליל מן האנטיתיזה הצורנית המדויקת שמלחיני האסכולה האיטלקית גיבשו כמוסכמה נוקשה, ובנויות תחת זאת במתווה רחב וגמיש יותר, שהתגלה בידי רבי האמנים הוינאים, כבעל פוטנציאל להתפתחות אינסופית כמעט.

יצירתו, עם היותה עשירה בהמצאה, תחומה במסגרת צרה משהו, אך כנות המחשבה המובעת בה אינה נופלת מן הליטוש וכישרון הביטוי המתגלה בה. גם כאן היה באך ככל הנראה המלחין הראשון החשוב, שעשה שימוש חופשי בצבע הרמוני לשמו, וזאת מאז ימיהם של אורלנדו לאסוס, מונטוורדי וג'זואלדו. גם במובן זה יכירנו מקומו בין חשובי החלוצים של האסכולה הווינאית הראשונה. שמו השתכח במידת מה במהלך המאה ה-19, בעקבות ביקורתו הנודעת של רוברט שומאן, כי "בתור מלחין יוצר, הוא נשאר במרחק רב מאחורי אביו"; יוהנס ברהמס, לעומתו, רחש כבוד רב לעמנואל באך וערך חלק מן המוזיקה שלו. כיום, שום סטודנט למוזיקה אינו יכול להרשות לעצמו להתעלם מן ה"סונאטות לבקיא ולחובב", מן האורטוריות שלו, "בני ישראל במדבר" ו-Die Auferstehung und Himmelfahrt Jesu, וכמה קונצ'רטי לצ'מבלו, כמו אלה בסול מז'ור (מס' 3 ברשימת יצירותיו) וברה מז'ור (מס' 11). זאת ועוד, הקונצ'רטו לחליל ברה מינור (מס' 22), שפרק הפתיחה שלו מצטיין במתיקות רבה, בוצע על ידי גדולי החלילנים בעולם, ביניהם ז'אן-פייר רמפל.

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה