קרל צוקמאייר

סופר, מחזאי ותסריטאי יהודי גרמני

קרל צוקמאייר (גרמנית: Carl Zuckmayer27 בדצמבר 1896 נאקנהיים, גרמניה18 בינואר 1977 ויספ, שווייץ) היה סופר, מחזאי ותסריטאי גרמני, בעל שורשים יהודים. גלה לארצות הברית ומאוחר יותר חי והתאזרח בשווייץ.

קרל צוקמאייר
Carl Zuckmayer
לידה 27 בדצמבר 1896
נאקנהיים, חבל ריינהסן, האימפריה הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 בינואר 1977 (בגיל 80)
ויספ, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה, ארצות הברית, שווייץ עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה סאס פה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת גתה בפרנקפורט, Rabanus-Maurus-Gymnasium עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מחזה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The devil's general, The Captain of Köpenick עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1925 עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Alice Herdan-Zuckmayer (1925–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Maria Guttenbrunner עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רקע משפחתי, הילדות, מלחמת העולם הראשונה עריכה

 
בילדות - קארל צוקמאייר עם אחיו הבכור, אדוארד

קרל צוקמאייר נולד ביישוב נאקנהיים בריינהסן במשפחתו של תעשיין גרמני, בעל בית חרושת לפקקים לבקבוקי יין ולאשתו ממוצא יהודי, עמליה פרדריקה גולדשמיט. בהיותו בן 4 המשפחה עברה למיינץ. בעת לימודיו התקשה להסתגל לבית הספר וביחסיו עם המורים. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה התאפשר לו סיום מזורז של בחינות הבגרות בתחום השפות הקלאסיות בתיכון "רבנוס מאורוס" במיינץ, על מנת שיתנדב לשירות הצבאי. התגייס לגדוד התותחנים 27 אוראניה-נסאו והשתתף איתו בקרבות בחזית המערבית. בתום המלחמה בשנת 1918 הועלה לדרגת לוטננט (סגן).

לימודיו וצעדיו הראשנים בעולם התיאטרון עריכה

החל משנת 1917 פרסם את שיריו הראשונים בכתב העת האקספרסיוניסטי והפציפיסטי "די אקציון" ("הפעולה") שבעריכתו של פרנץ פמפרט (Pfemfert)

אחרי המלחמה התחיל לימודים במדעי הרוח והחברה - תולדות הספרות והאמנות, סוציולוגיה ומשפטים באוניברסיטאות פרנקפורט והיידלברג, אחר כך בביולוגיה ובוטניקה באוניברסיטת פרנקפורט. בשנת 1920 התחתן עם חברת נעוריו, אנה-מארי גאנץ, אבל השניים התגרשו כעבור שנה בגלל רומן שהיה לו עם השחקנית אנה-מארי זיידל, הידועה בכינוי "מירְל"

נסיונותיו הספרותיים והתיאטרוניים הראשונים הסתיימו בכישלון צורב. דרמה שלו "קרויצווג" (1921) ירדה מבמה התיאטרון הממלכתי בברלין אחרי שלוש הצגות בלבד. זכה בשבחים רק מהרברט איהרינג וזיגפריד יעקבזון. חסר אמצעי פרנסה, עד שנת 1922 התקיים מעבודות מזדמנות - כזמר במסעדות, כ"ניצב" בסרט, כמגייס לקוחות לבתי בושת בברלין, זמן קצר היה אף סוחר סמים אך הפסיק מהר מפני שכמעט עמד להיעצר. הוצע לו לבסוף לעבוד כדרמטורג בתיאטרון של העיר קיל. פוטר אחרי וויכוח סביב העלאת גרסה מודרנית למחזה "הסריס" מאת טרנטיוס. בשנת 1924 מונה דרמטורג בתיאטרון במינכן אחר כך, ב"דויטשס תיאטר" בברלין יחד עם ברטולט ברכט.

שנות הצלחתו בימי רפובליקת ויימאר עריכה

 
ביתו של קרל צוקמאייר בהנדורף, באוסטריה

בשנת 1925 התחתן בשנית עם שחקנית התיאטרון הווינאית אליס פרנק, בת לבית פון הרדאן (Von Herdan ‏, 1901-1991). הייתה לה בת אחת, מיכאלה, מנישואיה הראשונים לעסקן הקומוניסטי קרל פרנק, ובהמשך לזוג החדש נולדה ילדה נוספת שקיבלה את השם "מריה וינטו" (וינטו - לפי גבורו האינדיאני של ספרי קרל מאי). צוקמאייר ואליס חיו ביחד עד יום מותו.

אחרי כישלון נוסף בשנת 1925 עם הדרמה המקורית "פנקרץ פיכח או הכפריים" (Pankraz erwacht oder Die Hinterwäldler) סוף סוף בדמנבר 1925 הגיע גם רגע ההצלחה עם הקומדיה "הכרם העליז" (Der fröhliche Weinberg) שהוצגה ב-Theater am Schiffbauerdamm. אף על פי שמשכה אש בגלל ההצגה הפרודית של אגודת סטודנטים מסורתית, קומדיה זו הפכה למחזה המשוחק ביותר בשנות ה-20 בגרמניה וזיכתה אותו בפרס קלייסט היוקרתי. עם דמי התמלוגים הצליח צוקמאייר ואשתו לקנות בית בהנדורף אם ואלרזה (Henndorf am Wallersee) על יד זלצבורג שבאוסטריה. אבל ברלין נשאר מרכז פעילותו המקצועית.

באוקטובר 1927 הייתה לו הצלחה נוספת עם המחזה "שינדרהאנס" (Schinderhannes), על דמות השודד המפורסם יוהנס ביקלר, המכונה שינדרהאנס, על במת התיאטרון ע"ש לסינג בברלין. יצירה זו ביטאה באופן גלוי את התנגדותו של המחבר לטרנד התיאטרון "הפוליטי-דידקטי", שיוצג על ידי במאים כמו ארווין פיסקטור. בדצמבר 1928 עוד קומדיה, "קטרינה קני" ("Katharina Knie"), בעלת זיקה לעולם הקרקס והלוליינות זכתה לפופולריות רבה בקרב הקהל. בשנת 1929 צוקמאייר היה לחתן פרס ביכנר היוקרתי המוענק לטובי הסופרים בשפה הגרמנית.

באותה תקופה צוקמאייר עיבד לתסריט קולנוע את הרומן של היינריך מאן, "הפרופסור אונראט", תחת הכותרת "המלאך הכחול". הסרט יצא למסכי בתי הקולנוע בהתחלת שנת 1930. אבל שיא ההצלחה היווה עבורו הקומדיה "ההאופטמן מקפניק", המבוססת על אירוע אמיתי משנת 1906, שהוצגה בשנת 1931 על במת ה"דויטשס תיאטר" בברלין. היא הביאה לצוקמאייר תגמולים בשווי 160,000 מרק בשנה הראשונה – משהו כמו ההכנסה בכל חייו של פועל יצור גרמני באותן השנים. אבל הנטיות האנטי-מיליטריסטיות של המחזה משכו את איבת החוגים הנאציונל-סוציאליסטים מן הימין הקיצוני שכוחם הלך והתחזק. עיתון הנאצים "פלקישר באובכטר" הגדיר את המחזה כ"ספרות ביבים של חצי-יהודי". [1] אחרי שהנאצים עלו לשלטון בינואר 1933 השינוי באווירה בזירה הפוליטית התרבותית של גרמניה אילצה את הסופר להעביר את מרכז הכובד של חייו לביתו באוסטריה. די מהר הפך ביתו בהנדורף למקום מפגש לסופרים ולאמנים הנרדפים בגרמניה. עמם נמנו שמות כמו אדן פון הורבאט או שטפן צווייג שראו עצמם חברים במה שנקרא "החוג של הנדורף"

שנות הגלות עריכה

אחרי שכבר בשנת 1933 יצירותיו נאסרו בגרמניה ועמדתו נגד הנאציזם הייתה ידועה לכל, בעקבות סיפוח אוסטריה לרייך ( האנשלוס), ב-13 במרץ 1938, נאלץ צוקמאייר לברוח בדחיפות. בגלל המוצא היהודי, על אחיו, אדוארד צוקמאייר, מוזיקאי, נאסר בשנת 1934 להיכנס לארגון החדש של המוזיקאים, ה"רייכס-מוזיק-קאמר", שהוקם על ידי השלטון הנאצי, ולעבוד במקצועו. משום כך כבר בשנת 1935 הוא בחר לצאת מגרמניה והתיישב בטורקיה. הוריהם נשארו בגרמניה לכל אורך המלחמה. אחרי פגיעת ביתם במיינץ בהפצצות האוויריות בשנת 1941 הם עברו לאוברסטדורף שם ראש תא המפלגה הנאצית המקומי, ה"אורטסגרופנלייטר" הגן על האם על ידי הסתרת מוצאה היהודי. "כמו במחזה שאני כתבתי", כפי שרשם קארל צוקמאייר בזכרונותיו, ממש ברגע האחרון לפני פשיטתם של אנשי קומנדו ממונע על הבית בהנדורף ולפני פריצתם וביזתם את ביתו בווינה, ב-15 במרץ 1938 הסופר עזב את אוסטריה בדרך לציריך. שם, בשווייץ, ראה בנובמבר 1938 את בכורת המחזה שלו "בלמן" שהחזרות עליו התחילו בווינה ב-11 במרץ כש כבר לא יכול היה להיות נוכח בהן. בהמשך ביתו בהנדורף הופקע על ידי השלטון ולצוקמאייר ולמשפחתו נשללה האזרחות הגרמנית. צוקמאייר המשיך את דרכו משווייץ לפריז ומשם ב-28 במאי 1938 לנמל רוטרדאם כדי להפליג, דרך קובה לארצות הברית, לשם הוזמן על ידי העיתונאית דורותי תומפסון

 
דורותי תומפסון, עיתונאית ושדרנית רדיו, שסייעה למשפחת צוקמאייר בשנות הגלות באמריקה

מצבו בארצות הברית לא היה קל. מפעם לפעם מצא עבודה כתסריטאי בתעשיית הסרטים בהוליווד. כשראה שהוא עלול להיפגע ב"עצמאותו הפנימית" וביצירתיותו העדיף לחזור לניו יורק וללמד כמרצה בבית הספר לתיאטרון שהקים ארווין פיסקטור במסגרת "אוניברסיטת הגולים" של בית הספר החדש למחקר חברתי. אך בעבודתו זו לא מצא סיפוק מקצועי ואף לא פרנסה. לכן בתחילת שנת 1941 החליט עם אשתו להתחיל קריירה חדשה כחוואי. דורותי תומפסון ובעלה, הסופר סינקלר לואיס, בעלי אחוזה בשם "Twinfarms", השכירו להם תמורת 50 דולר לחודש את החווה לגידול עופות באקוודס (Backwoods) ביישוב בארנרד, במחוז וינדסר במדינת ורמונט. בשנת 1943 מצא צוקמאייר תפקיד חדש במסגרת שרות המודיעין האמריקאי, במה שנקרא "המשרד לשירותים אסטרטגיים" Office of Strategic Services" OSS" נדרש לכתוב תיקים עם קורות חייהם של שחקנים, במאים, מוציאים לאור ועיתונאים שזכו בהצלחה בימי המשטר הנציונל - סוציאליסטי. ב-150 הביוגרפיות שכתב בנסיבות אלה פירט צוקמאייר את כל דרכי ההתנהגות של הידוענים האלה – החל מהסתגלות מוחלטת ועד לרתיעה ביחס לשלטון. תיקים אלה פורסמו בשנת 2002 תחת הכותרת "דו"ח חשאי" (Geheimreport).

בשנת 1946, שנה אחרי תום המלחמה, חזר צוקמאייר לראשונה לאירופה כעובד-אזרח מטעם משרד ההגנה של ארצות הברית. אחרי מסע בן חמישה חודשים כתב "דו"ח על גרמניה" Deutschlandbericht מקיף, שבו מתח בקורת על החלטות שונות של שלטונות הכיבוש והציע שורה של שינויים קונקרטיים. דו"ח זה פורסם לראשונה בשנת 2004.

חידוש הקשר עם אירופה עריכה

בינואר 1946, אחרי שלוש שנות המתנה מאז בקשתו, הוענקה לקארל צוקמאייר האזרחות האמריקאית. עד שנת 1957 המשיך להתגורר ביישוב וודסטוק מדינת ורמונט. סירב לפנות ולבקש בחזרה את אזרחותן הגרמנית.

באותה שנה - 1946 - הוצגה בציריך הדרמה שכתב בביתו בוורמונט, "הגנרל שטן" (Des Teufels General) בהשראת מקרה מותו של הטייס הצבאי האגדי הגרמני ארנסט אודט. המחזה היה להצלחתו הגדולה ביותר של צוקמאייר על במות התיאטרון במערב גרמניה. רק בעונה 1948/1949 הועלה 2069 פעמים על הבמה. מאוחר יותר הודה צוקמאייר שכנראה הסבר ההצלחה היה פחות הנטייה האנטי-נאצית של המחזה כמו סיפוק רצון הצופים להזדהות עם גבור מלחמה נערץ. מחזות שכתב לאחר מכן - "השיר בתנור" (Der Gesang im Feuerofen) (1950) על הרזיסטאנס והשיתוף הפעולה עם הנאצים בצרפת, ו"האור הקר" (Das kalte Licht) (1955) על פרשה של ריגול גרעיני, המשיך צוקמאייר להישאר בכותרות כאחד מהמחזאים הגרמנים המצליחים בשנות ה-1950.

חלק מהמחזות אף עובדו לסרטי קולנוע, בין השאר על ידי הלמוט קויטנר. בהמשך בשנות ה-1960 האופי המסורתי של יצירותיו התחיל למצאו פחות חן בעיני הבמאים ומנהלי התיאטראות. על כך התלונן המחבר בהתכתבותו בשנות ה-1970 עם טנקרד דורסט.

השנים האחרונות בשווייץ עריכה

בשנת 1957 קנה צוקמאייר בית ביישוב הציורי זאס-פֵה בקנטון ואליס בשווייץ וכך חזר לגור באירופה. בשנת 1966 קיבל את האזרחות השווייצרית. אחרי מותו בשנת 1977 ביישוב ויספ, נקבר בבית העלמין בזאס פה. בשנותיו בשווייץ התיידד צוקמאייר עם התאולוג הפרוטסטנטי המפורסם קרל בארת מבזל, איתו אהב להתדיין על שאלות תאולוגיות וקיומיות. צוקמאייר ראה עצמו קתולי מאמין, אך בעל עמדות בקורתיות כלפי הכנסייה. האוטוביוגרפיה שלו "Als wär’s ein Stück von mir" ("כאילו היה זה מחזה שאני כתבתי") היה לרב-מכר במשך זמן רב ונמכר במעל מיליון עותקים.

חייו הפרטיים עריכה

ב-1920 התחתן צוקמאייר עם חברת נעוריו, אנה-מארי גאנץ. התגרשו אחרי שנה החל מ-1926 היה צוקמאייר נשוי להסופרת אליס פרנק, לבית פון הרדאן, שהייתה לה בת מנישואיה הקודמים. נולדה להם בת בשם וינטה מריה.

מורשתו והנצחה עריכה

 
דיוקנו של קארל צוקמאייר בכניסה לבניין מועצת כפר הולדתו, נאקנהיים

עיזבונו של צוקמאייר נמצא בארכיון הספרות הגרמנית במרבאך על נהר נקאר. מסמכים על תקופת גלותו שמורים בארכיון הפרטי של ריכרד אלברכט בבאד מניסטרייפל.

החל משנת 1979, מדינת ריינלנד-פפאלץ בגרמניה מעניקה לזכר הסופר, ביום הולדתו מדי שנה, את מדליית קארל צוקמאייר לספרות בשביל תרומה מיוחדת לשפה הגרמנית ואמנות המילה.

פרסים ואותות כבוד עריכה

  • 1925: הפרס קלייסט
  • 1929: הפרס גאורג ביכנר
  • 1952: הפרס גתה מטעם העיר פרנקפורט
  • 1952: אזרח כבוד של כפר הולדתו נאקנהיים
  • 1955: עיטור ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (צלב השירות עם כוכב)
  • 1955: פרס תרבות היין הגרמנית
  • 1957: דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת בון
  • 1960: הפרס הממלכתי הגדול של אוסטריה, לספרות
  • 1961: אזרח כבוד של ישוב מגוריו השווייץ, זאס-פה
  • 1962: אזרח כבוד של העיר מיינץ
  • 1967: דוקטור לשם כבוד של אוניברסיטת היידלברג
  • 1967: האות להצטיינות במדע ובאמנות של גרמניה המערבית

Pour le mérite

  • 1968: עיטור הכבוד האוסטרי למדע ולאמנות
  • 1971: טבעת הכבוד של העיר וינה
  • 1972: הפרס היינה מטעם העיר דיסלדורף

מחזות ותסריטים עריכה

  • 1920 Kreuzweg. דרמה. 20 דצמבר 1920 בתיאטרון הפרוסי הממלכתי, ברלין
  • Der Eunuch 1922 (הסריס)

פורסם לראשונה ב-Jahrbuch zur Literatur der Weimarer Republik 3 (1997) 47–122 (השנתון לספרות של רפובליקת ויימאר - 1997)

  • 1925 Kiktahan, oder Die Hinterwäldler. Ein Stück aus dem fernen Westen in drei Akten

(קיקטהאן או הכפריים. קטע מהמערב הרחוק בשלוש מערכות), או Pankraz erwacht oder Die Hinterwäldler (פנקראץ פיכח או הכפריים), בכורה ב"יונגה בינה" Junge Bühne בברלין 15 בפברואר 1925 הוצאת גוסטב קיפנהוייר, פוטסדם

  • 1925 Der fröhliche Weinberg (הכרם העליז), מחזה עממי קומי ("לוּסטשפיל) בשלוש מערכות, הוצאת פרופילאן Propyläen בברלין, בכורה ב-22 בדצמבר 1925 בתיאטר אם שיפבאורדאם Theater am Schiffbauerdamm ברלין.
  • 1927 Schinderhannes (שינדרהאנס), מחזה בארבע מערכות, הוצאת פרופילאן, ברלין, בכורה בתיאטרון לסינג בברלין, ב-14 באוקטובר 1927
  • 1929 Der blaue Engel (המלאך כחול) תסריט, ביחד עם קארל גוסטב פולמלר (Karl Gustav Vollmoeller) ורוברט ליבמן (Robert Liebmann), לפי הפרופסור אונראט מאת היינריך מאן; הסרט יצא לבתי הקולנוע ב-1931; פורסם בעריכת לואיזה דיצ'רל וגונטר ניקל בהוצאת האוניברסיטה רהריג Röhrig Universitätsverlag - Drehbuchentwürfe 2000
  • 1928 Katharina Knie (קתרינה קני) קומדיית לוליינות (Seiltänzerstück) בארבע מערכות, הוצאת פרופילאן ברלין, 1927, בכורה ב-21 בדצמבר 1928 בתיאטרון לסינג בברלין.
  • 1930 Kakadu-Kakada. Ein Kinderstück (קאקדו - קאקדה, מחזה ילדים), הוצאת פרופילאן ברלין, 1929, בכורה בדויטשס קינסטלר-תיאטר - תיאטרון האמנים הגרמני, בברלין, ב-18 בינואר 1930
  • 1931 (Der Hauptmann von Köpenick), הקפטן מקפניק, מעשיה גרמנית בשלוש מערכות, הוצאת פרופילאן ברלין 1931, בכורה בדויטשס תיאטר (התיאטרון הגרמני) בברלין ב-5 במרץ 1931
  • 1934 Der Schelm von Bergen ההרפתקן מברגן, מחזה בהקדמה אחת ושלוש מערכות, הוצאת פרופילאן, ברלין, 1934, בכורה ב-21 באוקטובר 1934 בורגתיאטר וינה.
  • 1945 Des Teufels General (הגנרל של שטן), דרמה בשלוש מערכות, הוצגה ב"שאושפילהאוס" בציריך ב-1946, פורסמה בהוצאת ברמן-פישר בסטוקהולם ב-1946.
  • 1949 Fastnachtsbeichte (וידוי של קרנבל)
  • 1940 - תסריט לסרט "ממאיירלינג לסרייבו" - De Mayerling à Sarajevo (צרפת) בבימויו של מקס אופולס
  • 1936 "רמברנדט" (Rembrandt) תסריט לסרט, יחד עם לאיוש בירו וג'ון הד, פורסם בספר "רמרנדט. סרט" בהוצאת פישר, פרנקפורט 1980 -Rembrandt. Ein Film Frankfurt/Main Fischer 1980
  • 1938 אולה וינבלאד או המוזיקה וחייו של קארל מיקאל בלמן. (Ulla Winblad oder Carl Michael Bellman) מחזה בשלוש מערכות, הצגת בכורה ב-1938 בתיאטרון "שאושפילהאוס" בציריך,

פורסם עם תווים בהוצאת פישר, פרנקפורט 1953.

  • 1949 ברברה בלומברג (Barbara Blomberg), מחזה בשלוש מערכות, פורסם בהוצאת ברמן-פישר באמסטרדם, 1949, הוצגה בבכורה ב-30 באפריל 1949 בקונסטנץ
  • 1950 השיר שבאח (Der Gesang im Feuerofen), דרמה שלוש מערכות, הוצאת פישר, פרנקפורט (1950), בכורה בגטינגן ב-3 בנובמבר 1950
  • 1952 הרברט אנגלמן מעזבונו של גרהרט האופטמן, תחת עריכתו של קארל צוקמאייר, הצגת בכורה ב-8 במרץ 1952 בבורגתיאטר אים אקדמי תיאטר בווינה, בבימויו של ברטולד פירטל.
  • 1955 האור הקר (Das kalte Licht), דרמה בשלוש מערכות, הצגת בכורה ב-14 בספטמבר 1955 בדויטשס שאוסשפילהאוס בהמבורג, בבימויו של גוסטף גרינדגנס, פורסם בהוצאת פישר בפרנקפורט, 1955.
  • 1961 השעון מצלצל לשעה אחת. דרמה היסטורית בת זמננו (Die Uhr schlägt eins. Ein historisches Drama aus der Gegenwart), פורסמה בהוצאת פישר, פרנקפורט, 1961.
  • 1961 "קראניכטאנץ" ("ריקוד העגורים") במערכה אחת. הצגת בכורה ב-8 בינואר 1967 ב"שאושפילהאוס" בציריך, בבימוי של לאופולד לינדטברג, פורסם ב"די נויה רונדשאו", 1961
  • 1962 חייו של הוראס איי. וו. טייבור. קטע מיום בחייו של המלך האחרון.

Das Leben des Horace A. W. Tabor. Ein Stück aus den Tagen der letzten Könige, הוצג בבכורה ב-18 בנובמבר 1964 ב"שאושפילהאוס" בציריך. בבימוי של ורנר דיגלין, פורסם בהוצאת פישר בפרנקפורט בשנת 1964.

  • 1975 החלילן (לוכד העכברים). אגדה (Der Rattenfänger. Eine Fabel). המחזה האחרון של צוקמאייר, הוצג בבכורה ב-22 בפברואר 1975 ב"שאושפילהאוס" בציריך בבימוי של לאופולד לינדטברג, פורסם בהוצאת פישר בפרנקפורט, 1975. עובד בשנים 1984–1987 לאופרה על ידי המלחין האוסטרי

פרידיך צרהא - בכורה בגראץ ב-1987.

רומנים עריכה

  • 1936 Salwàre oder Die Magdalena von Bozen (סלווארה או מגדלנה מבולצנו)
  • Herr über Leben und Tod 1938 (אדון על החיים ועל המוות)
  • 1955 Das kalte Licht (האור הקר) - רומן ריגול

סיפורים עריכה

  • 1927 הקובץ Der Bauer aus dem Taunus (האיכר מטאונוס)
  • 1932 - Die Affenhochzeit (חתונת הקופים)
  • 1933 -Eine Liebesgeschichte סיפור אהבה
  • 1937 Ein Sommer in Österreich קיץ באוסטריה (עובד לסרט כ-Frauensee - אגם השנים)
  • 1945 Der Seelenbräu
  • 1952 Die Erzählungen הסיפורים
  • 1952 Engele von Löwen (אֶנגֶלֶה מלוון)

עובד לסרט ב-1955 כ- Ein Mädchen aus Flandern (נערה מפלנדריה)

  • 1959 Die Fastnachtsbeichte (וידוי בקרנבל)

מסות עריכה

  • 1948 Die Brüder Grimm האחים גרים
  • 1959 Ein Weg zu Schiller (דרך אל שילר
  • 1962 Ein voller Erdentag, נאום לרגל מלאת מאה שנה להולדתו של גרהארט האופטמן

כתבים אוטוביוגרפיים עריכה

  • 1940 Second Wind (רוח שנייה) באנגלית
  • 1952 Die langen Wege. Ein Stück Rechenschaft (הדרכים הארוכות. קטע של חשבון)
  • 1966 Als wär's ein Stück von mir - Autobiographie ("כאילו זה היה מחזה שכתבתי" - אוטוביוגרפיה)

שירים עריכה

  • 1926 Der Baum (העץ)
  • 1960 Gedichte 1916-1948 (שירים 1916–1948)

התכתבויות עריכה

  • Späte Freundschaft in Briefen (1977, ed. H. Stoevesandt

(ידידות מאוחרת במכתבים, ההתכתבות עם קארל בארט )

כלל יצירותיו פורסמו בגרמנית ב-4 כרכים בשנים 1947–1952 ו-1960, ומהדורה נוספת של כלל כתביו הופיעה ב-10 כרכים בשנת 1976.

פרס צוקמאייר עריכה

לזכר הסופר מדינת ריינלנד-פפאלץ כפרס מדליה על שמו. הענקת הפרס נערכת ביום מותו של הסופר. במהלך השנים לפרס זכו פרידריך דירנמאט (1984), טנקרד דורסט (1987), הילדה דומין (1992), מרים פרסלר (2001), הרטה מילר (2002), דוריס דיורי (2013), ברונו גנץ (2015), סוון רגנר (2016).

לקריאה נוספת עריכה

  • Ian C.Loram- Carl Zuckmayer An Introduction, The German Quaterly vol.27, may 1954, nr.3
  • Alice Herdan-Zuckmayer’s book, “The Farm in the Green Mountains (אליס הרדאן-צוקמאייר - "החווה בהרים הירוקים" (1949) הוצאת ס. פישר, 1992, פרנקפורט)

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא קרל צוקמאייר בוויקישיתוף

Camden House ,Columbia, SC 1995 (האנס ואגאֶנר - בקורת על קארל צוקמאייר - בעקבות פרסומו הפגיע, קאמדן הואס, קולומביה, דרום קרוליינה1995 - באנגלית )

הערות שוליים עריכה

  1. ^ סוזאנה בוכינגר - ביוגרפיה כרונולוגית באתר החברה ע"ש צוקמאייר, 2009