קרמנצ'וג

**קרמנצ'וג**
**Кременчук**
סמל קרמנצ'וג סמל קרמנצ'וג	דגל קרמנצ'וג דגל קרמנצ'וג
מדינה	אוקראינה
אובלסט	פולטבה
ראש העיר	ויקטור ו. קלאשניק (מ"מ); Віктор В. Калашник
רשות מחוקקת	Kremenchuk City Municipality
תאריך ייסוד	1571
שטח	96 קמ"ר
גובה	80 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	215,271 (1 בינואר 2022)
קואורדינטות	49°04′00″N 33°25′00″E / 49.06667°N 33.41667°E
אזור זמן	UTC +2
	http://www.kremen.gov.ua
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת אוקראינה רגילה) קייב דניפרו אודסה לבוב דונצק חרקוב רוסיה בלארוס פולין ס. הו. רומניה מול. סר. הים; השחור; ים; אזוב; קרים קרמנצ'וג

קרמנצ'וג (באוקראינית: Кременчук; ברוסית: Кременчуг; ביידיש: קרעמענטשוק) היא עיר תעשייתית גדולה, השוכנת לגדת נהר הדנייפר שבאוקראינה.

היסטוריה עריכה

העיר נוסדה ככל הנראה, בשנת 1571. שמה מורכב משני חלקים: קרמן - סלע צור, שהוא הסלע שהעיר שוכנת עליו, וצ'ויו - ביטוי אוקראיני שמשמעותו היא 'אני שומע' ושבו נעשה שימוש כאשר ספני הדנייפר היו מזהים את סלעי הצור, בעת שהתקרבו לאזור. מאידך, לא ניתן לשלול אפשרות כי מקור השם הוא בשפה הטורקית, שבה משמעות השם היא 'מצודה קטנה'.

מיקומה של העיר לצד נהר הדנייפר ועל הנתיב שבין נסיכות מוסקבה לבין הים השחור, סייע בהתפתחותה הכלכלית. באמצע המאה ה-17, הייתה קרמנצ'וג עיר מבוססת ועשירה.

במלחמת העולם השנייה, חרבה העיר כמעט לחלוטין לאחר שהנאצים הרסו כ-90% מן המבנים בה. מרבית הקהילה היהודית של העיר הושמדה.

ב-29 בספטמבר 1943, שוחררה העיר על ידי הצבא האדום. יום זה הוא יום חג עירוני.

כלכלה עריכה

כיום העיר קרמנצ'וג היא העיר השנייה בגודלה מחוז פולטאבה, באוקראינה. העיר היא משרשרת ערי הדנייפר, המהוות את מרכז החיים הכלכליים של אוקראינה מקייב בצפון ועד דניפרו במזרח. העיר נמצאת על צומת מסילות ברזל בצומת מסילות ברזל, כולל המסילה ההיסטורית החשובה "אודסה-מוסקבה" וכן על הכביש המחבר את קייב לעיר דניפרו ובסופו לעיר זפוריז'יה שמהווה את המרכז המסחרי והתעשייתי במורד הדנייפר. ממערב לעיר מצויים מכרות הברזל העשירים באירופה, ויש בה מפעל גדול מאוד לטרקטורים ולשאר מכונות חקלאיות.

יהודים בקרמנצ'וג עריכה

היהודים הראשונים התיישבו בעיר לקראת סוף המאה ה-18. המידע הראשון על התיישבות יהודית בעיר, הוא משנת 1782. רשימת משלמי מיסי-גולגולת משנת 1801 מדברת על 454 יהודים במחוז קרמצ'וג. במסגרת מדיניות השלטון הרוסי, שעודדה את היהודים לעסוק במלאכות יצרניות, נפתח בעיר מפעל אריגה, אשר ב-1810 העסיק יהודים שמנו, יחד עם בני משפחותיהם, 232 נפשות. מפעל זה נסגר ב-1817. בהמשך, כתוצאה מהגירה מסיבית של יהודים שהגיעו לאוקראינה מהאזורים הצפון-מערביים של רוסיה, גדלה הקהילה במהירות, וב-1847 מנתה 3,475 נפשות. חמישים שנה מאוחר יותר, ב-1897 היו היהודים כ-50% מתושבי העיר ומנו כ-30,000 איש.

היהודים השתלבו בחיי העיר והיו גורם רב-משמעות בחיי הכלכלה והמסחר, במיוחד בתחומי הסחר בגרעינים ובעץ וכן בייצור הטבק, תוך שהם מחזיקים בבעלותם כעשר מנסרות-עץ וכמה מפעלי טבק.

בראשית המאה ה-19, נפתח בעיר בית-חולים יהודי.

בראשית המאה העשרים, שימש אברהם פריידנברג כרבה של העיר למשך 15 שנה, וקידם את הלימודים הכלליים בקרב התלמידים היהודיים.

ערב מלחמת העולם השנייה התגוררו בעיר כ-40,000 יהודים מתוך אוכלוסייה של קרוב ל-90,000 תושבים.

תנועת החסידות בקרמנצ'וג עריכה

לפי הידוע, ראשון החסידים שהתגורר בעיר, היה הרב אהרן, בנה של הרבנית פריידא, בתו של האדמו"ר הזקן מחב"ד. הוא כיהן כרבה של קרמנצ'וג. אהרן היה נשוי לחיה, בתו של רבי נחמן מברסלב. שרה, בת נוספת של רבי נחמן התגוררה בעיר והאוהל על קברה משמש עד היום כמקום עלייה לרגל.

לאחר פטירת הרב אהרן בשנת 1857, מונה הרב יוסף תומרקין לרבם של חסידי חב"ד בעיר.

ב-1844 הוקמה בעיר ישיבה של חסידות חב"ד ובהמשך, לקראת סוף המאה ה-19, פעלו בעיר שני תלמודי-תורה, כשבאחד מהם גם נלמדים מקצועות מעשיים: נגרות ועיבוד מתכת.

במהלך מלחמת העולם הראשונה, הועברו לעיר ישיבת חב"ד וכן ישיבת סלובודקה.

שימש ברבנות העיר הרב יצחק יואל רפאלוביץ'.

בשנת 1919, לאחר פוגרום ביהודי צ'יהירין, עבר הרב אברהם שטרנהרץ מצ'יהירין לקרמנצ'וג, ובכך הפך את העיר למרכז חסידות ברסלב באוקראינה עד למלחמת העולם השנייה.

הקהילה בקרמנצ'וג בזמן השואה עריכה

עם כיבוש העיר על ידי הצבא הנאצי, ב-9 בספטמבר 1941 רבים מבין היהודים ברחו מן העיר ובמקום נותרו, בסופו של דבר, רק כ-9,000 יהודים. היהודים חויבו לשאת סרט עם מגן-דוד על הזרוע, ונאסר עליהם לנוע ברחובות לאחר 5 בערב. לצד זאת, הוטלו עליהם עבודות כפייה בניקוי הרחובות ושיפוצם. לנוכח מצב קשה זה, ביקשו יהודים רבים להתנצר, וראש-העירייה ושני כמרים סחטו מהיהודים המבקשים להמיר את דתם כספים רבים.

ב-26 בספטמבר, נצטוו היהודים להתייצב למיפקד, אך רק 3,500 יהודים וכן 100 משפחות מעורבות התפקדו. למחרת, נצטוו היהודים לעבור למחנה צריפים בפרבר נובו איוונובקה (Nove Ivanovka), שם צופפו בתנאי מגורים קשים ונאסר עליהם להכין אוכל מבושל. ב-28 באוקטובר 1941 החלה הוצאתם להורג של היהודים בעיר. הם הובלו מנובו איוונובקה לבורות שחפרו שבויי מלחמה בדרך לכפר פשצ'אנוייה (Peschanoye). ביום הראשון נרצחו כ-1,600 יהודים, ועד 7 בנובמבר נרצחו כל היהודים שרוכזו בנובו איוונובקה.

מרבית היהודים מתוך אותם אלה שלא התייצבו למפקד והסתתרו בעיר, הוסגרו על ידי אוקראינים מקומיים לידי הנאצים ואלה רצחו אותם מיד לאחר מכן. קבוצה קטנה של בעלי-מקצוע, בעיקר רופאים, הושארו בחיים עד שנרצחו בינואר 1942.

אחרי מלחמת העולם השנייה עריכה

לאחר המלחמה חזרו לעיר מעט מהיהודים שעזבו אותה בתחילת הכיבוש הנאצי. כיום קיימת בעיר קהילה יהודית, שליח חב"ד לעיר הוא הרב שלמה סלמון. לקהילה בית כנסת גדול ופעיל ומתקיימות תפילות באופן יומיומי וכן פעילויות דתיות נוספות.

בית העלמין היהודי הישן בקרמנצ'וג.בתמונה מצבה חדשה לזכר חסידי חב"ד שהתגוררו במקום

בית הקברות היהודי העתיק בעיר נמצא בשטח מחנה צבאי סובייטי נטוש על יד שכונת ראייבקה, באנגלית (reevka) בסמוך לנהר הדנייפר, במקום נבנתה מצבה לזכר הרבנים החסידיים הגדולים, ובתוכם צאצאי רבי שניאור זלמן מלאדי ורבי נחמן מברסלב, הקבורים במקום.

ילידי המקום עריכה

הרב שמואל קמנצקי ראש ישיבת פילדלפיה
יהושע חנקין ממנהיגי הציונות, מחלוצי ההתיישבות בארץ ישראל. גואל קרקעות רבות ביניהן את הקרקעות של חדרה ורחובות
מרים ילן-שטקליס, משוררת, מתרגמת וסופרת, כלת פרס ישראל לספרות־ילדים לשנת 1956
אברהם שלונסקי, סופר ישראלי, ממחדשי השפה העברית
מאנה כץ, צייר