ראוויה עטיה
ראוויה עטיה[1] (בערבית:راوية عطية; 19 באפריל 1926 - 9 במאי 1997) הייתה האישה המצרית הראשונה ששימשה כחברת פרלמנט בעולם הערבי בשנת 1957.[2]
 | |
| לידה |
19 באפריל 1926 גיזה |
|---|---|
| פטירה | 9 במאי 1997 (בגיל 71) |
| מדינה | מצרים |
| השכלה | אוניברסיטת קהיר |
| עיסוק | פוליטיקאית |
| מפלגה | המפלגה הלאומית דמוקרטית |
| דת | אסלאם |
ראשית חייה עריכה
ראוויה עטיה נולדה בגיזה ב-19 באפריל 1926. היא גדלה במשפחה פעילה פוליטית, אביה היה המזכיר הכללי של מפלגת אל-ופד הליברלית במחוז גרביה, ופעילותו הפוליטית הובילה למעצרו. עטיה עצמה לקחה חלק בהפגנות מגיל צעיר, והיא אף נפצעה במהלך אחת מהמחאות האנטי בריטיות שהתקיימו במצרים בשנת 1939. היא המשיכה ללימודים גבוהים, דבר שהיה חריג מאוד באותה תקופה לנשים מצריות, והשלימה תארים אוניברסיטאיים במספר ענפים: דיפלומה בחינוך ופסיכולוגיה, מוסמך אוניברסיטה בתקשורת, ודיפלומה בלימודי אסלאם. לאחר מכן, עבדה כמורה במשך 15 שנים, כאשר בתווך שימשה כעיתונאית למשך חצי שנה.[3]
שירות צבאי עריכה
בשנת 1956 עטיה הפכה לקצינה הראשונה בצבא השחרור המצרי. היא נלחמה במלחמת סואץ, במהלכה פלשו בריטניה, צרפת, וישראל למצרים. כמו כן, עזרה לאמן 4,000 נשים בעזרה ראשונה וסיעוד במלחמה. עטיה הגיעה לדרגת סרן ביחידת קומנדו נשית.[4] במהלך מלחמת אוקטובר בשנת 1973, היא עמדה בראש קבוצת משפחות של חללים ולוחמים, וזכתה לכינוי "אם החללים הלוחמים". על שירותה הצבאי קיבלה מספר עיטורים צבאיים, כאשר הבולטים שביניהם: תג של הארמייה השלישית, מדליון של 6 באוקטובר, ומדליית הכוחות המזוינים.
קריירה פוליטית עריכה
במסגרת אימוץ חוקת מצרים בשנת 1956, העניק הנשיא, גמאל עבד אל נאצר, זכויות הצבעה ואת הזכות להיבחר למשרות ציבוריות לנשים מצריות. הבחירות הראשונות שהתקיימו אחרי אימוץ החוקה היו בשנה שלאחר מכן, ב-1957. בבחירות אלה היו רק 16 נשים מתוך 2,000 מועמדים. סקרי דעת קהל שנערכו באותה תקופה, הראו כי 70% מהגברים במצרים, מתנגדים לרעיון של אישה בפרלמנט.[5] למרות זאת, עטיה גברה על הסיכויים וקיבלה 110,807 קולות בקהילתה. היא השתמשה בניסיונה הצבאי כיתרון פוליטי. ניצחונה של עטיה על יריבה, אחמד פואד, עו"ד ובנקאי, אשר היה מתמחה של הנשיא נאצר, מעיד על גודל הניצחון.[6] עטיה נכנסה לפרלמנט המצרי בתאריך 14 ביולי 1957, ובכך הייתה לאישה הראשונה בפרלמנט בעולם הערבי. במהלך כהונתה בפרלמנט, עטיה נאבקה למען זכויות נשים. היא התעקשה על יישום יחס מועדף לעובדות, ובמיוחד חופשת לידה בת חודשיים עם משכורת מלאה. בשנת 1958, היא הגישה הצעת חוק לבטל את הפוליגמיה. למרות תמיכת חברי הפרלמנט העירוניים, החוק בסופו של דבר לא עבר, זאת לאור התנגדות קשה מצד חברי הפרלמנט הכפריים. עטיה הייתה פרו-אמריקאית בתקופה של התחזקות הלאומיות הערבית והגישה האנטי-אימפריאליסטית, ובשל כך ספגה ביקורות רבות. שנתיים לאחר ניצחונה הגדול וכניסתה לפרלמנט היא לא נבחרה מחדש, אולם כעבור 25 שנים, בשנת 1984, היא נבחרה לבית הנבחרים תחת המפלגה הלאומית דמוקרטית.[7] היא שימשה כראש המועצה לאוכלוסייה ומשפחה של גיזה בשנת 1993. עטיה נפטרה בשנת 1997 בגיל 71.
מורשת עריכה
עטיה נחשבת לחלוצה פמיניסטית בהיסטוריה המצרית. בדצמבר 2007 נערך טקס בפרלמנט המצרי לציון 50 שנים לניצחונה האלקטורלי הגדול. לטקס הגיעו לטיפה אל-קעוד מבחריין, חברת הפרלמנט הראשונה במפרץ הפרסי שנבחרה שנה קודם לכן, ונדא חפאז מבחריין גם כן, שרת הקבינט הראשונה של בחריין.
לקריאה נוספת עריכה
- Bukhari, S. M. H., & Asim, M. (2013). Women empowerment in a Muslim society: A Practical Observation. Women, 5(1).
- Sullivan, Earl. (1986). Women In Egyptian Public Life. Syracuse University Press
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ סאליבן 1986 (עמ' 197)
- ^ ביוגרפיה של מצרים המודרנית (עמ' 26)
- ^ ביוגרפיה של מצרים המודרנית (עמ' 26)
- ^ סאליבן 1986 (עמ' 39-40)
- ^ שאיפת הנשים לקבל משרות ציבוריות יוצרת סערה
- ^ זבי, טוליה(30 ינואר 1959)
- ^ סאליבן 1986 (עמ' 108)